מלבי"ם על יהושע ו
(א) "ויריחו". עתה בא לפרש מה היתה הנבואה שבאה אליו ע"י הופעת המלאך, כי יריחו (ששם היה יהושע וחושב מחשבות לכבשה) היתה "סוגרת"מכבר, ועתה מ"סוגרת"ומחוזקת יותר "מפני בני ישראל"בחומה דלתים ובריח, גם לא מצאו איש יראם את מבוא העיר, כמו שהיה בלוז (שופטים א, כד) "כי אין יוצא ואין בא":
(ב) "ויאמר". ואז אמר ה' אליו שבכ"ז יתן יריחו בידו וגם את מלכה וצבאיו הגם שהם גבורי חיל, ולא בכח תגבר רק בדרך נס:
(ג) השאלות (ג) מדוע כפל והסבותם הקף?:
"וסבתם". ולא שיסב הארון עם יהושע לבד רק "כל אנשי המלחמה"יסובו: "הקף"(יש הבדל בין סבוב ובין הקף, שסבוב יאמר גם על הסבוב הבלתי שלם, ו"הקף"לא יבא רק על הסבוב השלם מכל הד' רוחות, כמ"ש בפי' התורה (ויקרא א' פסוק ה על המזבח סביב). מוסיף שיקיפו אותה מארבע רוחותיה:
(ד) "ושבעה". החלוץ הלך לפני הכהנים והכהנים בשופרות אחרי החלוץ לפני הארון, כמ"ש בפסוק ט': "והכהנים יתקעו". ר"ל בכל ז' ימים. והנה ביום שמחה היה דרכם לתקוע וביום מלחמה על הצר היה דרכם להריע, כמ"ש (במדבר י, ט - י) וכי תבואו מלחמה וכו' והרעותם וכו' וביום שמחתכם וכו' ותקעתם וכו', הודיעם שעתה יתקעו הכהנים לאות שמחה ונצחון:
(ה) "במשוך, בשמעכם". ר"ל תיכף עם התקיעה הגדולה יריעו העם עד ששני הקולות יתערבו ויהיו תכופים, ובזה תבין הפסוק לקמן (טז):
(ו) "ויקרא". כבר כתבתי כי בעת בא דבור זה אליו היה עם הארון והעם לפני יריחו כי רצה להתחיל במלחמה, ועד עתה נשאוהו הלוים וצוה שהכהנים ישאוהו, כי אחר שיעשה נפלאות על ידו ראוי שישאוהו הכהנים (כמ"ש למעלה ג, ה):
(ז) השאלות (ז) מהו עברו וסובו אנה יעבורו?:
"עברו". כי תמיד הלך הארון בראש העם (כנ"ל ג, ב), ועתה נצטוו שילכו העם לפני הארון (כנ"ל ד), לכן (אמור) [אמר] "עברו" לפני הארון. והנה עד עתה הלך החלוץ שהם בני ראובן ובני גד לפני ב"י (כנ"ל ד, ב), ועתה נתהפך הסדר שהחשוב יהיה באחרונה, הלך הארון ולפניו החלוץ, ולפניהם העם כולו, וז"ש והחלוץ יעבור לפני ארון ה', ויהיה ממוצע בין העם והארון. ובאשר היה אפשר שהעם יעמדו על עמדו והחלוץ ישוב לאחריו לילך אחר העם ואח"כ ישוב הארון לאחרי החלוץ, אך אין זה כבוד להארון וצוה שהארון והחלוץ שאחריו יעמדו ותחלה עברו העם, עד שבאו בראש ואח"כ עברו החלוץ ויעמדו בין העם ובין הארון והארון היה באחרונה. וטעם הסדר הזה להראות כי הנצוח יהיה ע"י הארון, וצריך שיהיה החלוץ קרוב אליו, כאשר יחנו הכרתי והפלתי סביב שר הצבא, וגם כי היה התנאי כן כמ"ש (במדבר לב, כא) ועבר לכם כל חלוץ לפני ה' למלחמה. וזה מבואר יותר במ"ש למעלה סימן א' פסוק י"ג, שתחלת התנאי שהתנה עמהם משה היה שילכו חלוצים לפני ה', כי חשב שתהיה המלחמה כולה בדרך נס, ואז לא היו הולכים לפני בני ישראל רק לפני הארון שהוא הלוחם והכובש, ואח"ז ראה שתהיה המלחמה קרובה אל הטבע ובדרך כבוש והיה צריך שילכו לפני ב"י שהם הלוחמים והכובשים. אבל במלחמת יריחו שהיה הכבוש ניסיי נתקיים מ"ש ועבר(ו) לכם כל חלוץ לפני ה', ולא הלכו לפני ב"י רק לפני הארון:
(ח) השאלות (ח) מ"ש ויהי כאמור יהושע חסר הבנה, כי חסר נשוא המאמר מה היה אז? ופי' המפ' דחוק למה כפל עברו ותקעו הלוך ותקוע?:
"ויהי כאמר יהושע", וכו' "עברו ותקעו". ר"ל בל תחשוב שבעת עמדו הכהנים והארון והמתינו עד עברו כל העם והחלוץ לפני הארון (כנ"ל ז) לא תקעו, כי לא נצטוו לתקוע רק בעת יסבבו את העיר, לכן באר "כי בעת שאמר יהושע אל העם", (בעת שאמר להם הציווי שבפסוק ז' עברו וסבו את העיר) ואז כבר עמדו שבעה הכהנים הנושאים שבעה שופרות לפני ה', בעת ההיא "עברו ותקעו", ר"ל העם עברו אז לפני הארון והכהנים תקעו כל הזמן שעברו העם עד שבעבור העם בא הסדר שארון ברית ה' הלך אחריהם, ר"ל אחרי העם:
(ט) "והחלוץ הולך לפני הכהנים". ממוצע בין העם והארון (כנ"ל ז). ולא תאמר שכל הכהנים היו סמוכים אל הארון, רק ז' הכהנים "תקעי השופרות", כי יתר הכהנים הלכו עם שבט לוי בין העם: "והמאסף". שהוא שבט דן היה אחרי הארון, כי יתר השבטים כולם היו לפניו לפני החלוץ: "הלוך ותקוע". וגם בעת הליכתם לא הפסיקו מלתקוע (כי בפסוק הקודם דבר ממה שתקעו בעת עמדו עד עברו העם):
(י) "לא תריעו". תרועת שמחה. ואף "לא תשמיעו את קולכם", בצעקה. ואף "לא יצא מפיכם דבר", בלחש: "עד יום". ביום השביעי:
(יא) "ויבואו המחנה". שבו לגלגל ששם היה המחנה (כמ"ש לקמן ט, וא"ו. יו"ד, וא"ו. ובכ"מ):
(יב) השאלות (יב - יג) מדוע השכים היום ולא ביום הראשון? ומדוע ספר שנית שנשאו הכהנים ושבעה כהנים נושאים ז' שופרות הול"ל בקיצור שנעשה כמו ביום הראשון, וכן כפל הלוך ותקעו הלך ותקוע?:
"וישכם". ביום הראשון לא הוצרכו להשכים כי היו בתחום יריחו (כנ"ל ה, יג; וא"ו, א): "וישאו הכהנים". עתה נשאוהו הכהנים תיכף מגלגל עד יריחו מה שלא היה כן ביום הראשון, שעד יריחו נשאוהו הלוים כי הדבור בא בהיות יהושע ביריחו (כנ"ל וא"ו):
(יג) "ושבעה הכהנים". גם בזה נשתנה היום מיום הראשון, שמגלגל עד יריחו לא נשאוהו הכהנים ולא הלך בסדר הזה שילך החלוץ לפני הכהנים, ועתה התחיל סדר זה תיכף מצאתם מן המחנה. וכן היה שינוי מה שהיו "הולכים הלוך ותקעו בשופרות", ר"ל תיכף בלכתם מגלגל התחילו לתקוע, וכן כל משך מהלכם לא הפסיקו מלתקוע, ועז"א שנית "הלוך ותקוע בשופרות":
(טו) השאלות (טו) בפסוק זה יש כפל מבואר?:
"כמשפט הזה"וכו'. ר"ל כי מה שקצב אל כל המעשים שנעשו בענין ההוא מספר השביעיות, שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבעה ימים ושבעה הקפות, היה בכונה אל מספר השביעי, שהוא קדש בימים ובחדשים בשנים ובשמיטות וכל דבר כידוע. ופה היו בהקפות שני שביעיות, א] בימים, שהקיפו ז' ימים בכל יום הקף אחד, וזה נשלם בהקפה ראשונה של יום השביעי, ועז"א ויסבו את העיר כמשפט הזה, ר"ל הקפה אחת, ואז היו שבע פעמים עם הקפות הקודמות בימות החול. ועתה צרפו הקפה זאת אל חשבון הקפות שלאחריו למספר שבעה שהיו רק ביום ההוא, מצד שהוא יום השביעי שהוא קדש, ועז"א "רק ביום ההוא סבבו שבע פעמים":
(טז) השאלות (טז - כ) מ"ש תקעו הכהנים ויאמר יהושע הריעו משמע שתקעו תקיעה גדולה, ולמה אמר אח"כ (פסוק כ) שנית וירע העם ויתקעו, ואמר שלישית, ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו?:
"ויהי, תקעו הכהנים בשופרות". (אין פי' שתקעו התקיעה גדולה, דא"כ היו מחויבים להריע תיכף (כנ"ל ה), רק פי') הכהנים תקעו עדיין כמו עד עתה, ולא משכו עוד בקרן היובל, ויהושע שהיה רוצה לרמוז לכהנים לתקוע תקיעה גדולה שהוא סימן לגמר התקיעות והנצחון ובזה היה צריך שיריעו העם, והיה צריך להקדים להודיע להם איך יתנהגו עם העיר ועם שללה (כי אחר שתפול החומה יעלו איש נגדו ולא יהיה אז עת לצוות ולהזהיר), הקדים לאמר להם "הריעו", ר"ל בא עת שתריעו לסימן כי נתן ה' לכם את העיר:
(יז) "והיתה". ויען שהכבוש יהיה בנס ע"י ה', ראוי ששללה יהיה הקדש לה' הכובש: "רק רחב הזונה". אינה בכלל העם והשלל ע"י שהחביאה המלאכים (והנה פה לא אמר מפני שנשבעו לה, כי העם לא נשבעו, ושבועת המרגלים לא תחייב העם כולו, רק להמרגלים עצמם אמר (כב) כאשר נשבעתם לה, כי הם מחויבים מפני השבועה). והנה רחב בעצמה היתה ראויה להנצל גם מצד עצמה אחר שנתגיירה בפני המרגלים וקבלה אמונת ה', כמ"ש למעלה, וזה היה קודם שעברו את הירדן שלכ"ע היו מחויבים לקבלה (כנ"ל ב, יב), רק שבכ"ז היה צריך להחרים רכושה שהיה בכלל חרם יריחו, וכן להחרים את משפחתה, ולכן אמר שע"י שהחביאה את המלאכים תחיה היא וכל אשר אתה, וזה כולל גם רכושה שורה וחמורה וכל אשר לה. ולכן אמר ורק אתם שמרו מן החרם, הגם שלא חל החרם על רכוש רחב, חל על יתר הדברים ואתם אינכם בכלל ההיתר:
(יח) "ורק אתם שמרו". א"ע ואת אחרים (שלכן לא אמר השמרו בנפעל). ובאר שתשמרו א"ע פן תחרימו אתם, ושישמרו את אחרים כי ימשך נזק להכלל כולו, וז"ש "ושמתם את" "מחנה ישראל לחרם":
(יט) "וכל כסף". ר"ל החפצים הבלתי ראוים לאוצר ה' יוחרמו, "וכל כסף" וזהב שהם ראוים להקדש יבא לאוצר ה':
(כ) "וירע ויתקעו". בדבר יהושע זאת הריע העם ותקעו הכהנים התקיעה הגדולה, כי שניהם היו תכופים זל"ז (כנ"ל ה). ובאר איך היו, כי תיכף כשמוע העם את קול השופר תקיעה הגדולה תיכף ויריעו, עד שהתערבו הקולות יחד: "ויעלו העם, איש נגדו". כי נפלה החומה סביב סביב, ובכ"ז לא נפל בית רחב, שהיה חלק ממנה חוץ מן החומה (כנ"ל ב, טו) ולא היה בכלל החומה:
(כא) "ויחרימו". תחלה ספר מה שעשו עם כל אשר רוח חיים באפיו, אדם ובהמה החרימו חוץ מרחב:
(כב) השאלות (כב - כה) למרגלים אמר שיחיו את רחב מטעם השבועה ויהושע (פסוק יז) אמר כי החבאתה את המלאכים ואמר שלישית (פסוק כה) החיה יהושע כי החביאה את המלאכים וכבר אמר זה?:
"באו בית האשה הזונה". כי עליכם החיוב כי נשבעתם, וגם תעשו כפי פרטי השבועה ותנאיה:
(כג) "הנערים". באו כנערים בזריזות וקיימו כפי שבועתם:
(כד) "והעיר". עתה ספר מה שעשו עם יתר הדרים, העיר וכל החפצים שרפו, והמתכיות נתנו לאוצר בית ה':
(כה) "ואת רחב". יען יהושע לא היה מחוייב לקיים שבועת המרגלים ספר כי החיה אותה ויותר מזה, שישבה "בקרב ישראל"שנתנו לה מעון ומחיה וקבלוה בדת ישראל יען שהחביאה את המלאכים:
(כו) "אשר יקום ובנה". פי' הרמב"ם שהיה לזכרון הנס שכל הרואה חומת העיר החרבה יזכור "את" הנס, וכמ"ש (ברכות נד א) הרואה חומת יריחו שנבלעה במקומה חייב לברך: "את" "העיר הזאת". פי' חז"ל (סנהדרין קיג א) לא יריחו ע"ש עיר אחרת ולא עיר אחרת ע"ש יריחו, כי הקפידה חלה בין מצד שהיא עיר הזאת, ובין מצד שמה יריחו: "בבכורו". שתחת כי יבנה חרבות לו לזכר שמו כמ"ש (תהלים מט, יב) קרבם בתימו לעולם וכו' קראו בשמותם, לא ישארו לו שם ושאר נין ונכד:
(כז) "ויהי ה'". שהסכימו בב"ד של מעלה לחרמו, כמו שהיה בחיאל [בית] האלי (מ"א טז, לד):