יבמות קיב ב
על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מבקשין מיבעי ליה הכא במאי עסקינן באשה שיש לה בנים דכולי האי לא מסקה אדעתה אבל אין לה בנים מאי מבקשין אדתני אם נתכוונה לכך אפילו בחיי בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים בשיש לה בנים אבל אין לה בנים מבקשין אלא שמע מינה לא שנא יש לה בנים ולא שנא אין לה בנים כופין אותו כרב שמע מינה:
מתני' אחרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת אם רצה להוציא יוציא ואם רצה לקיים יקיים כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה בפקח שנשא פקחת ונתחרשה אם רצה יוציא ואם רצה יקיים נשתטית לא יוציא גנתחרש הוא או נשתטה אינו מוציאה עולמית אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא אמרו לו אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת דשהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט אמרו לו אף זו כיוצא בה
הב' אחין חרשין נשואין לב' אחיות חרשות או לשתי אחיות פקחות או לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת או ב' אחיות חרשות נשואין לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד חרש ואחד פקח הרי אלו פטורין מן החליצה ומן הייבום ואם היו נכריות יכנוסו ואם רצו להוציא יוציאו
ושני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי אחיות פקחות מת חרש בעל הפקחת מה יעשה פקח בעל הפקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל פקחת מוציא אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם
זשני אחין פקחין נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה פקח בעל החרשת מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה
חשני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם
טשני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מייבם מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת כונס ואינו מוציא לעולם
ישני אחין פקחין נשואין לב' נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא מת פקח בעל פקחת מה יעשה פקח בעל חרשת או חולץ או מייבם
כשני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואים לב' נכריות אחת חרשת ואחת פקחת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם:
גמ' אמר רמי בר חמא מאי שנא חרש וחרשת לדתקינו להו רבנן נשואין ומ"ש דשוטה ושוטה מדלא תקינו להו רבנן נשואין דתניא שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן תקינו להו רבנן נשואין שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת לא תקינו רבנן נשואין ומאי שנא קטן נדלא תקינו רבנן נשואין וחרש תקינו ליה רבנן נשואין חרש דלא אתי לכלל נשואין תקינו רבנן נשואין קטן דאתי לכלל נשואין לא תקינו רבנן נשואין והרי קטנה דאתיא לכלל נשואין סותקינו רבנן נשואין התם שלא ינהגו [בה] מנהג הפקר ומ"ש קטנה דממאנה ומ"ש חרשת דלא ממאנה דא"כ
רש"י
עריכה
מבקשין מיבעי ליה - דאיכא למימר להכי איכוונה:
מתני' חרש כשם שכונס ברמיזה - מה טעם קאמר כלומר כקידושין . כך גירושין וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס שרמז באצבע עד שנתרצית לו וברמיזה אם רצה להוציא יוציא:
פקח שנשא פקחת ונתחרשה - אע"פ שקידושיה גמורים אם רצה יוציא דבגט לא בעינן דעת האשה כדמפרש לקמן במתניתין:
נשתטית לא יוציא - בגמרא מפרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ותקנתא דרבנן היא:
נתחרש הוא - לאחר קידושין הואיל וקידושיה גמורים היו לא יוציא עולמית:
שהשיאה אביה - בקטנותה וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים שיוצאה בגט ואפי' משגדלה ופקע כח אב מקבלת היא את גיטה:
אף זו - פקחת שנתחרשה כיוצא בה:
הרי אלו פטורות - דהואיל ושתיהן חרשות או שניהן חרשים כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושין דאשתו ומפקעי זיקה:
יכנוסו - שאין חליצה בחרשת וחרש שאינן באמר ואמרה ואח"כ אם רצו יוציאו בגט דאתא גט ברמיזה ומפקיע נישואין דידיה וזיקת אחיו דהוא ברמיזה:
מוציא אשתו בגט - דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורים אוסרתה עליו ואין כח בקידושין דידה לדחותה משום אחות אשה:
ואשת אחיו אסורה לעולם - דחרש לא חליץ ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
כונס ואין מוציא לעולם - דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון:
גמ' דתקינו להו רבנן נישואין - דקתני מתני' שצריכות חליצה אלמא יש נישואין וקידושין לחרש ואע"ג דלאו בר דעה הוא ומדאורייתא אין קנינו קנין: ה"ג שוטה וקטן שנשאו נשים נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום:
דקיימא תקנתא דרבנן - שדרכן להיות שלום ביניהם אפי' חרש עם חרשת וכ"ש כשהאיש פקח אבל שוטה אפילו בפקחת לשוטה ושוטה לפקח אין שלום ביניהם וכ"ש שוטה לשוטה:
בכפיפה - בתוך קופה אחת:
ומאי שנא קטן - דקתני לעיל שוטה וקטן שנשאו כו':
חרש דלא אתי - לעולם לכלל נישואין דאורייתא:
תקינו ליה רבנן נישואין - כדי שלא יבטל:
שלא ינהגו בה מנהג הפקר - אי לא מוצאה דמנסבה אין לה מי ישמרנה וינהגו בה מנהג הפקר בזנות:
תוספות
עריכהמתני' ואם רצה לקיים יקיים. הא פשיטא אלא אגב דתנא יוציא תנא יקיים:
העיד ר' יוחנן בן גודגדא. רבנן הביאוה לבית המדרש להביא ראיה לדבריהם מאמרו לו אף זו כיוצא בה ואם תאמר לר' יוחנן בן נורי למה אינה מתגרשת הלא אינה חוזרת כשמרמזים לה ויש לומר דמכל מקום בשעת נתינת הגט משלחה וחוזרת היא ואינה מבינה עד שמוציאין אותה על כרחה: יש גורסים במשנה ועל קטנה בת ישראל שאוכלת בתרומה כמו שהוא בגמרא בפרק הניזקין (גיטין דף נה. ושם) ואין צריך לגרוס זו כאן שהרי לא הביאו העדות אלא ראיה לדבריהם וקטנה למה יזכירו כאן:
דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת. מיהו היכא שנישאת לו כבר תקינו רבנן שאינה מתגרשת כיון שאינה יודעת לשמור עצמה כדלקמן (דף קיג:):
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק יד (עריכה)
א א מיי' פ"ד מהל' אישות הלכה ט', ומיי' פ"ב מהל' גירושין הלכה י"ז, סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"א סעיף ו':
ב ב מיי' פ"י מהל' גירושין הלכה כ"ג, סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ט סעיף ו':
ג ג מיי' פ"ב מהל' גירושין הלכה י"ז, סמג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"א סעיף ו':
ד ד מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה ב', סמג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ט סעיף ו':
ה ה מיי' פ"ז מהל' יבום הלכה ט"ז, סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ה סעיף י"ג:
ו ו מיי' פ"ז מהל' יבום הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ה סעיף י"ב:
ז ז מיי' פ"ז מהל' יבום הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ה סעיף י':
ח ח מיי' פ"ז מהל' יבום הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ה סעיף י"ב:
ט ט מיי' פ"ז מהל' יבום הלכה י"ז, ומיי' פ"ו מהל' יבום הלכה ז', סמג עשין נ ועשה נא, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ב סעיף י"ג:
י י מיי' שם הלכה ו, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ב סעיף י"ד:
יא כ מיי' שם הלכה ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ב סעיף ט"ו:
יב ל מיי' פ"ד מהל' אישות הלכה ט', ומיי' פי"א מהל' אישות הלכה ו', סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ד סעיף א', וטור ושו"ע אה"ע סי' ס"ז סעיף ח':
יג מ מיי' שם, סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ד סעיף ב', וטור ושו"ע אה"ע סי' ס"ז סעיף ז':
יד נ מיי' פי"א מהל' אישות הלכה ו', סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ג סעיף א':
טו ס מיי' פי"א מהל' אישות הלכה ו', סמג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ג סעיף ב', וטור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ה סעיף א':
ראשונים נוספים
רצה יוציא רצה יקיים: ירושלמי (ה"א) מתניתין בשקדשה בכסף אבל אם קדשה בבעילה קדושיו מעשה וגירושיו אינן מעשה[2].
מאי שנא קטנה דממאנה ומאי שנא חרשת דלא ממאנה דאם כן מימנע ולא נסבי לה: פירוש משום דחרשת לא אתיא לכלל נשואין גמורין לעולם, ואם אפשר לה למאן לעולם מימנעי ולא נסבי לה. אבל קטנה סבר מפייסנא לה עד שיעבור זמן קטנותה. וכן פירש רש"י ז"ל (קיג, א ד"ה מימנעי) ועוד יש לי לפרש כיון שהיא פגומה אם אתה מתקן לה מיאון אף הוא נמנע מלישא פגומה ועוד שתוכל למאן ולצאת. וכענין שעשו לענין כתובה שלא תקנו לה כתובה כלל, אף על פי שתקנו לקטנה מהטעם שאמרו, דמכיון שהיא פגומה אם אתה בא לתקן לה כתובה אף הוא ימנע ולא ישאנה.
חרש שנשא
חרש שנשא פקח וכו' מ"ש קטנה שממאנת ומ"ש חרשת דלא ממאנת פי' שלא תקנו מיאון אלא בקטנה אבל חרשת אינה יוצאה אלא בגט ופרקי' דא"כ ממנעי ולא נסבי לה פי' דחרשת פגומה טפי ואי מתקני שתוכל למאן לא בעי למנסבה וכדאמרי' לקמן גבי כתובה ורש"י ז"ל פי' דקטנ' כיון שיש זמן למיאונה עד שתגדיל לא ממנעי מלנסבא דסבר בעל שישדלנה בדברים בעודה קטנה אבל חרשת אי אפשר לקבוע לה זמן ומי יוכל לשדלה בדברים כל ימיה שלא תמאן ונכון הוא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה