שולחן ערוך אבן העזר מג א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

קטן שקדש או נשא, אינו כלום, דלא תקנו רבנן נשואין לקטן. ואסור להשיאו אשה בעודו קטן.

הגה: מיהו, אם כבר נשאה, אין צריך לגרשה, ומתרת לעמד עד שיגדיל (מרדכי ריש הבא על יבמתו, וכן משמע באשרי פרק האיש מקדש).

ואפלו שלח סבלונות משהגדיל, אינו כלום, דלא חישינן שמא שלח לשם קדושין. אבל אם יש עדים שנתיחד עמה משהגדיל, צריכה גט, משום דמסתמא בעל לשם קדושין. ואם קימה משהגדיל, כתבתה קימת ואין צריך לכתב לה כתבה אחרת. ודוקא מנה ומאתים, אבל תוספת אין לה.

הגה: לא כתב לה כתבה כשהוא קטן, כשיגדיל אינו כותב לה רק מנה, דהא ההיא שעתא לאו בתולה היא (הגהות אלפסי ריש מי שהיה נשוי):

מפרשים

חלקת מחוקק

(א) אינו כלום דלא תיקנו וכו':    כלו' ואינה צריכה גט ממנו ולא שייך בה יבום וחליצה והרב בב"ח כ' לעיל בסי' א' דאב המשיא אשה לבנו קטן בן י"ב שנה הוו קידושין דרבנן ולא ידעתי שום רמז ראיה לדבר חדש זה והבא לחדש דין כזה עליו להביא ראיה ברורה:

(ב) ואסור להשיאו אשה בעודו קטן:    כבר נתבאר לעיל בסי' א' מחלוקת הפוסקים מה הוא סמוך לפרקן:

(ג) אם קיימה משהגדיל כתובת' קיימת:    כלו' כשנתייחד עמה לאחר שהגדיל דאין אדם עושה בב"ז:

(ד) לא כתב לה כתובה כשהוא קטן:    מסתימת לשון הרמב"ם והטור לא משמע הכי שהרמב"ם סתם וכתב יש לה עיקר כתובה משמע דלא מיירי בכתב לה כתובה בעודו קטן רק סתם בתנאי ב"ד יש לה כתובה מאתים שע"מ כן קיימה שיהיה היום כתחילת נשואים הא ודאי קודם שנתייחד עמה משהגדיל יכול לומר לה אני רוצה לקיימך לתנאי שלא אתן לך רק מנה וכאלו נושא אני אותך היום אך אחר הבעילה סתם צריך ליתן לה כמו כל הבתולות וכן מוכח מלשון הטור לקמן סי' ס"ז שכתב בזה הלשון אבל מה שהוסיף וכו' ואפי' העיקר אינו גובה מכח שטר כתובה אלא מתנאי ב"ד וכו', הרואה יראה שכוונת הטור אף שלא כתב לה כתובה מכח תנאי ב"ד גובה מאתים וכתיבת הכתובה אינה מעלה ומוריד כלל ע"כ לדעתי דין זה שכתב בהגהות אלפסי דבשלא כתב לה כתובה אין לה רק מנה צ"ע:

בית שמואל

(א) דלא תקנו חז"ל נישואין:    הואיל ואתו לכלל נישואין לכן לא תקנו חז"ל נישואין אף על פי לקטנה תקנו נישואין התם הטעם שלא ינהוג בה מנהג הפקר לכן קטנה אחר שתגדיל הגדילה הקידושין מדרבנן וצריכה גט מד"ס כמ"ש הרמב"ם פי"א ה"ג ולקמן סי' קנ"ה ובקטן אפילו אחר שהגדיל לא הגדילו הקדושין כלל אפילו מד"ס אא"כ שבעל או נתייחד עמה אחר שהגדיל:

(ב) דל"ח:    אף על גב אם בעל כשהגדיל אמרינן דמקדש כי יודע שאין קידושי קטן כלום גבי ביאה לא מחית לספיק' שאל יהיה ביאת איסור לכן מקדש אותה כ"כ הר"ן:

(ג) דמסתמ' בעיל לשם קידושין:    עיין סוף סימן ל"א אם דר עמה כדרך איש עם אשתו כתבתי לעיל:

(ד) לא כתב:    כ"כ בש"ג וכן מוכח מתוס' ס"פ הכותב דהא הקשו מאי קמ"ל מתני' שע"מ כן קיימה אפילו לא כתב לה כתובה י"ל כתובה ותרצו דקמ"ל היכ' שנשאה בתולה אף על גב כשגדל או נתגייר כבר היא בעולה אפ"ה יש לה כתובה מאתים שע"מ כן קיימה שיהא עכשיו כתחלת נישואין מוכח אם לא כתב אין לה כתובה דאל"כ אכתי קשה אפילו לא כתב לה יש לה כתובה כנ"ל עיקר ועיין עוד מזה בסימן ס"ז:

ט"ז

באר היטב

(א) קטן:    בח"מ הניח דבר זה בצ"ע ודעתו אפילו בלא כתב לה כתובה בעודו קטן רק סתם בתנאי ב"ד יש לה כתובה מאתים שע"מ כן קיימה שיהיה היום כתחלת נשואיה ע"ש. והב"ש רוצה להוכיח חילוק זה מתוספות דכתובות דף צ' ע"א ע"ש. ואינו מוכרח דלפי תירץ תוס' דאשמעינן היכא דנשאה בתולה אע"ג דכשגדלה היא בעולה אפ"ה יש לה מאתים וכו' זהו חידוש אפילו בכתב לה ואשמעינן רב הונא חידוש זה ולעולם אין חילוק בין בכתב לה או לא כתב לה כמו שהקשה תוספות ודו"ק.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש