שולחן ערוך אבן העזר מד א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

חרש וחרשת אינם בני קדושין מן התורה, בין נשאו כיוצא בהן בין חרש שנשא פקחת בין חרשת שנשאת לפקח; אבל חכמים תקנו להם נשואין. לפיכך, אם בא פקח וקדש אשת חרש הפקחת, הרי זו מקדשת לשני קדושין גמורים, ונותן גט והיא מתרת לבעלה החרש:

מפרשים

חלקת מחוקק

(א) והיא מותרת לבעלה החרש:    ולא חיישינן שמא יאמרו גירש החרש ונשא הפקח ועכשיו מחזיר החרש גרושתו דלא גזרינן גזירה זו בנשואי חרש שהם רק מדרבנן וכמו שכתב המ"מ:

בית שמואל

(א) וקידש אשת חרש הפקחת:    לכאורה נראה ה"ה אם פקח קידש אשה חרשת ובא פקח אחר וקידש אותה תופסי' קידושין של שני כמ"ש לעיל בשנים שקדשו לפני עדים קרובים מדרבנן:

(ב) והיא מותרת לבעלה:    אף על גב אם גירש החרש ונשאת לפקח אז אפילו לחרש אסורה לבעלה כמ"ש בסי' י' מ"מ כאן לא גירש לא חיישינן שמא יאמרו גירש כיון אפילו אם היה מגורש ליכא א"ד דהא קדושי חרש רק מדרבנן ואם בא פקח ונשא אותה אפילו חרש אסורה לבעלה כשם שאסורה לבועל כך אסורה לבעל ובספר ב"ה כתב כיון דליכ' א"ד לא קנסינן אותו:

ט"ז

באר היטב

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש