מצוה:לא לגלות ערוות אישה ובתה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא.
(ויקרא יח, יז)
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם.
(ויקרא כ, יד)
אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן.
(דברים כז, כג)
הזהירנו מגלות ערות אשה ובתה, והוא אמרו יתברך "ערות אשה ובתה לא תגלה" (ויקרא יח, יז).
והעובר על לאו זה, והוא שתהיה אחת מהן אשתו ויבעול האחרת, חייב שריפה. ואם לא נחקרה העדות, בכרת אם היה מזיד. ואם היה שוגג יקריב חטאת קבועה.
שלא לגלות ערות אשה ובתה, שנאמר "ערות אשה ובתה לא תגלה" (ויקרא יח, יז). ובא הפירוש שאין החיוב אלא כגון שנשא האחת תחילה, ואחר כך כשבא על השנייה הוא מתחייב. אבל אם לא נשא אחת מהן לא יתחייב עליהן, לפי שכתוב בהן לשון אישות וקיחה דמשמע על ידי נישואין, דהכי משמע לן לשון קיחה בכל מקום לשון נישואין. אבל חכמים גזרו גדר ואמרו שאם נאף אדם עם אשה, אסור לישא בתה, כל השבע נשים קרובותיה, כל זמן שהזונה קיימת. מפני שהזונה באה לבקר אותן ולבו גס בה ושמא יבוא לידי עבירה.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ושכב את אשה ואת בתה, שניהם נשרפין – הוא ואותה ששכב [עמה] אחרונה, שאין לראשונה חטא שהרי בהיתר נשאה. ואם בא על השניה אחר מיתת אשתו הראשונה, הרי אלו בכרת ואין בהן מיתת בית דין. שנאמר במקום אחר בסדר קדושים תהיו "באש ישרפו אתו ואתהן" (ויקרא כ, יד) ופרש רבי אליעזר בסנהדרין (דף סו:) באש ישרפו אותו ואחת מהן, דהיינו האחרונה כמו שאמרנו. ודוקא כששתיהן קימות שכן בא הפירוש אבל כשאין שתיהן קימות, אין שם שריפה אלא שהן בחיוב כרת במזיד. ובשוגג מביא חטאת קבועה. ורבי עקיבא מפרש שם: אותו ושתיהן, וכגון שנשא השתים באיסור, וימצא זה כשנשא הבת ואמה ואם אמה. ושם מתבאר במאי פליגי.