רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא/כ

(ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר – עֳנָשִׁין עַל הָאַזְהָרוֹת.
מוֹת יוּמָת – בְּבֵית דִּין, וְאִם אֵין כֹּחַ לְבֵית דִּין, עַם הָאָרֶץ מְסַיְּעִין אוֹתָן.
עַם הָאָרֶץ – עַם שֶׁבְּגִינוֹ נִבְרֵאת הָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר: עַם שֶׁעֲתִידִין לִירַשׁ אֶת הָאָרֶץ עַל יְדֵי מִצְוֹת הַלָּלוּ.

(ג) אֶתֵּן אֶת פָּנַי – פְּנַאי שֶׁלִּי; פּוֹנֶה אֲנִי מִכָּל עֲסָקַי וְעוֹסֵק בּוֹ.
בָּאִישׁ – וְלֹא בְּצִבּוּר, שֶׁאֵין כָּל הַצִּבּוּר נִכְרָתִין.
כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ" (דברים יח,י), בֶּן בְּנוֹ וּבֶן בִּתּוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ. זֶרַע פָּסוּל מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ" (פסוק ד).
לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי. – אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי, כִּלְשׁוֹן "וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי" (ויקרא ויקרא כא,כג).

(ד) וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ – אִם הֶעֱלִימוּ בְּדָבָר אֶחָד, סוֹף שֶׁיַּעֲלִימוּ בִּדְבָרִים הַרְבֵּה. אִם הֶעֱלִימוּ סַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה, סוֹף שֶׁיַּעֲלִימוּ סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה.

(ה) וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי מִשְׁפָּחָה מָה חָטְאָה? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין לְךָ מִשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מוֹכֵס שֶׁאֵין כֻּלָּם מוֹכְסִין, שֶׁכֻּלָּם מְחַפִּין עָלָיו.
וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ, יָכוֹל יִהְיוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה בְּהִכָּרֵת? תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתוֹ; אוֹתוֹ בְּהִכָּרֵת, וְלֹא כָּל הַמִּשְׁפָּחָה בְּהִכָּרֵת, אֶלָּא בְּיִסּוּרִין.
לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ – לְרַבּוֹת שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲבָדָהּ בְּכָךְ, וַאֲפִלּוּ אֵין זוֹ עֲבוֹדָתָהּ.

(ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם – זוֹ פְּרִישׁוּת עֲבוֹדָה זָרָה.

(ט) אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל – לְרַבּוֹת לְאַחַר מִיתָה.
דָּמָיו בּוֹ – זוֹ סְקִילָה; וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "דָּמָיו בּוֹ", "דְּמֵיהֶם בָּם"; וְלָמַדְנוּ מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: "בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם" (פסוק כז). וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, כְּמוֹ "דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ" (יהושע ב,יט): אֵין נֶעֱנָשׁ עַל מִיתָתוֹ אֶלָּא הוּא, שֶׁהוּא גָּרַם לְעַצְמוֹ שֶׁיֵּהָרֵג.

(י) וְאִישׁ – פְּרָט לְקָטָן.
אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ – פְּרָט לְאֵשֶׁת קָטָן; לָמַדְנוּ שֶׁאֵין לַקָּטָן קִדּוּשִׁין. – וְעַל אֵיזוֹ אֵשֶׁת אִישׁ חִיַּבְתִי לְךָ?–
אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ – פְּרָט לְאֵשֶׁת גּוֹי; לָמַדְנוּ שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין לַגּוֹי.
מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת – כָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתוֹרָה סְתָם, אֵינָהּ אֶלָּא חֶנֶק.

(יב) תֶּבֶל עָשׂוּ – גְּנַאי. לָשׁוֹן אַחֵר: מְבַלְבְּלִין זֶרַע הָאָב בְּזֶרַע הַבֵּן.

(יג) מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה – מַכְנִיס כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת.

(יד) יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן – אִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר: אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה יִשְׂרְפוּ, שֶׁהֲרֵי נִשְּׂאָה בְּהֶתֵּר וְלֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו; אֶלָּא אִשָּׁה וְאִמָּהּ הַכְּתוּבִין כָּאן – שְׁתֵּיהֶן לֶאֱסֹר, שֶׁנָּשָׂא אֶת חֲמוֹתוֹ וְאִמָּהּ. וְיֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁאוֹמְרִים, אֵין כָּאן אֶלָּא חֲמוֹתוֹ; וּמַהוּ אֶתְהֶן? אֶת אַחַת מֵהֶן, וְלָשׁוֹן יְוָנִי הוּא: "הֶן", אַחַת.

(טו) וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ – אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מָה חָטְאָה? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה לָאָדָם תַּקָּלָה עַל יָדָהּ, לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תִּסָּקֵל; קַל וָחֹמֶר לְאָדָם, שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע, וְגוֹרֵם רָעָה לַחֲבֵרוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרָה. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת" (דברים יב,ב). הֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה אִילָנוֹת, שֶׁאֵינָן רוֹאִין וְאֵינָן שׁוֹמְעִין, עַל שֶׁבָּאת תַּקָּלָה עַל יָדָם אָמְרָה תּוֹרָה הַשְׁחֵת, שְׂרֹף וְכַלֵּה; הַמַּטֶּה אֶת חֲבֵרוֹ מִדֶּרֶךְ חַיִּים לְדַרְכֵי מִיתָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

(יז) חֶסֶד הוּא – לְשׁוֹן אֲרַמִּי, "חֶרְפָּה" (בראשית לד,יד) – "חִסּוּדָא" [בנוסחנו: "חִסְדָּא"]. וּמִדְרָשׁוֹ: אִם תֹּאמַר: קַיִן נָשָׂא אֲחוֹתוֹ? חֶסֶד עָשָׂה הַמָּקוֹם לִבְנוֹת עוֹלָמוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט,ג): "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה".

(יח) הֶעֱרָה – גִּלָּה. וְכֵן כָּל לְשׁוֹן עֶרְוָה – גִּלּוּי הוּא, וְהַוָּי"ו יוֹרֶדֶת בַּתֵּבָה לְשֵׁם דָּבָר; כְּמוֹ: "זַעֲוָה" (דברים כח,כה, מִגִּזְרַת "וְלֹא קָם וְלֹא זָע" (אסתר ה,ט); וְכֵן "אַחְוָה" (זכריה יא,יד), מִגִּזְרַת "אָח". וְהַעֲרָאָה זוֹ – נֶחְלְקוּ בָּהּ רַבּוֹתֵינוּ: יֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ נְשִׁיקַת שַׁמָּשׁ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה.

(יט) וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וְגוֹמֵר – שָׁנָה הַכָּתוּב בְּאַזְהָרָתָן, לוֹמַר שֶׁהֻזְהַר עֲלֵיהֶן בֵּין עַל אֲחוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ מִן הָאָב, בֵּין עַל אַחְיוֹתֵיהֶן מִן הָאֵם; אֲבָל עֶרְוַת אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו – לֹא הֻזְהַר אֶלָּא עַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו מִן הָאָב.

(כ) אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ – הַמִּקְרָא הַזֶּה בָּא לְלַמֵּד עַל כָּרֵת הָאָמוּר לְמַעְלָה, שֶׁהוּא בְּעֹנֶשׁ הֲלִיכַת עֲרִירִי.
עֲרִירִים – כְּתַרְגּוּמוֹ: "בְּלָא וָלָד"; וְדוֹמֶה לוֹ: "וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי" (בראשית טו,ב). יֵשׁ לוֹ בָּנִים – קוֹבְרָן; אֵין לוֹ בָּנִים, מֵת בְּלֹא בָּנִים. לְכָךְ שִׁנָּה בִּשְׁנֵי מִקְרָאוֹת אֵלּוּ: "עֲרִירִים יָמוּתוּ" – "עֲרִירִים יִהְיוּ". "עֲרִירִים יָמוּתוּ", אִם יִהְיוּ לוֹ בִּשְׁעַת עֲבֵרָה, לֹא יִהְיוּ לוֹ כְּשֶׁיָּמוּת, לְפִי שֶׁקְּבָרָן בְּחַיָּיו. "עֲרִירִים יִהְיוּ", שֶׁאִם אֵין לוֹ בִּשְׁעַת עֲבֵרָה, יִהְיֶה כָּל יָמָיו כְּמוֹ שֶׁהוּא עַכְשָׁו.

(כא) נִדָּה הִוא – הַשְּׁכִיבָה הַזֹּאת, מְנֻדָּה הִיא וּמְאוּסָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ לֶאֱסֹר הַעֲרָאָה בָּהּ כַּנִּדָּה, שֶׁהַעֲרָאָה מְפֹרֶשֶׁת בָּהּ, "אֶת מְקוֹרָהּ הֶעֱרָה" (לעיל יח).

(כג) וָאָקֻץ – לְשׁוֹן מִאוּס, כְּמוֹ "קַצְתִּי בְחַיַּי" (בראשית כז,מו), כְּאָדָם שֶׁהוּא קָץ בִּמְזוֹנוֹ.

(כה) וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה – אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בֵּין פָּרָה לַחֲמוֹר, שֶׁהֲרֵי מֻבְדָּלִין וְנִכָּרִין הֵם; אֶלָּא בֵּין טְהוֹרָה לְךָ לִטְמֵאָה לְךָ, בֵּין שֶׁנִּשְׁחַט רֻבּוֹ שֶׁל סִימָן לְנִשְׁחַט חֶצְיוֹ. וְכַמָּה בֵּין רֻבּוֹ לְחֶצְיוֹ? מְלֹא שַׂעֲרָה.
אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא – לֶאֱסֹר.

(כו) וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי – אִם אַתֶּם מֻבְדָלִים מֵהֶם – הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי; וְאִם לָאו, הֲרֵי אַתֶּם שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר וַחֲבֵרָיו. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: נַפְשִׁי קָצָה בִּבְשַׂר חֲזִיר, אִי אפְּשִׁי לִלְבֹּשׁ כִּלְאַיִם; אֲבָל יֹאמַר: אִפְּשִׁי, וּמָה אֶעֱשֶׂה, וְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי? תַּלְמוּד לוֹמַר: וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי, שֶׁתְּהֵא הַבְדָּלַתְכֶם מֵהֶם לִשְׁמִי; פּוֹרֵשׁ מִן הָעֲבֵרָה, וּמְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.

(כז) כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב וְגוֹמֵר – כָּאן נֶאֱמַר בָּהֶם מִיתָה, וּלְמַעְלָה כָּרֵת: עֵדִים וְהַתְרָאָה – בִּסְקִילָה; מֵזִיד בְּלֹא הַתְרָאָה, בְּהִכָּרֵת; וְשִׁגְגָתָם חַטָּאת. וְכֵן בְּכָל חַיְּבֵי מִיתוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם כָּרֵת.


הערות

עריכה