פתיחת התפריט הראשי


פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואל בני ישראל תאמר" - עונשין על האזהרות

"מות יומת" - (ת"כ) בב"ד ואם אין כח לבית דין עם הארץ מסייעין אותן

"עם הארץ" - (ת"כ) עם שבגינו נבראת הארץ ד"א עם שעתידין לירש את הארץ ע"י מצות הללו

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אתן את פני" - (ת"כ) פנאי שלי פונה אני מכל עסקי ועוסק בו

"באיש" - ולא בצבור שאין כל הצבור נכרתין

"כי מזרעו נתן למלך" - (ת"כ סנהדרין סד) לפי שנא' מעביר בנו ובתו באש בן בנו ובן בתו מנין ת"ל כי מזרעו נתן למולך זרע פסול מנין ת"ל בתתו מזרעו למולך

"למען טמא את מקדשי" - את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי כלשון (ויקרא כא) ולא יחלל את מקדשי

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם העלם יעלימו" - אם העלימו בדבר אחד סוף שיעלימו בדברים הרבה אם העלימו סנהדרי קטנה סוף שיעלימו סנהדרי גדולה

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובמשפחתו" - אמר ר"ש וכי משפחה מה חטאה אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסין שכולם מחפין עליו

"והכרתי אותו" - למה נא' לפי שנא' ובמשפחתו יכול יהיו כל המשפחה בהכרת ת"ל אותו אותו בהכרת ולא כל המשפחה בהכרת אלא ביסורין

"לזנות אחרי המולך" - (ת"כ) לרבות שאר ע"א שעבדה בכך ואפילו אין זו עבודתה

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והתקדשתם" - זו פרישות ע"א

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אביו ואמו קלל" - (ת"כ סנהדרין פ"ה) לרבות לאחר מיתה

"דמיו בו" - זו סקילה וכן כל מקום שנא' דמיו בו דמיהם בם ולמדנו מאוב וידעוני שנא' בהם באבן ירגמו אותם דמיהם בם ופשוטו של מקרא כמו דמו בראשו אין נענש על מיתתו אלא הוא שהוא גרם לעצמו שיהרג

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואיש" - פרט לקטן

"אשר ינאף את אשת איש" - (קידושין יט סנהדרין נב) פרט לאשת קטן למדנו שאין לקטן קידושין ועל איזו אשת איש חייבתי לך

"אשר ינאף את אשת רעהו" - פרט לאשת עו"ג למדנו שאין קידושין לעו"ג

"מות יומת הנואף והנואפת" - כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תבל עשו" - גנאי ל"א מבלבלין זרע האב בזרע הבן

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משכבי אשה" - (סנהדרין נה) מכניס כמכחול בשפופרת

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ישרפו אתו ואתהן" - (סנהדרין עה) אי אתה יכול לומר אשתו הראשונה ישרפו שהרי נשאה בהיתר ולא נאסרה עליו אלא אשה ואמה הכתובין כאן שתיהן לאיסור שנשא את חמותו ואמה ויש מרבותינו שאומרים אין כאן אלא חמותו ומהו אתהן את אחת מהן ולשון יוני הוא הן אחת

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת הבהמה תהרוגו" - אם אדם חטא, בהמה מה חטאה? אלא, מפני שבאה לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל. קל וחומר לאדם, שיודע להבחין בין טוב לרע, וגורם רעה לחבירו לעבור עבירה.

כיוצא בדבר אתה אומר: (דברים יב ב): "אבד תאבדון את כל המקומות", הרי דברים קל וחומר: מה אילנות, שאינן רואין ואינן שומעין, על שבאת תקלה על ידם אמרה תורה השחת שרוף וכלה - המטה את חבירו מדרך חיים לדרכי מיתה על אחת כמה וכמה.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חסד הוא" - לשון ארמי חרפה חסודא (סנהדרין נח) ומדרשו א"ת קין נשא אחותו חסד עשה המקום לבנות עולמו ממנו שנ' (תהלים פט) עולם חסד יבנה

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הערה" - גלה וכן כל ל' ערוה גלוי הוא והוי"ו יורדת בתיבה לשם דבר כמו זעוה מגזרת (אסתר ה) ולא קם ולא זע וכן אחוה מגזרת אח והעראה זו נחלקו בה רבותינו (יבמות נה) י"א זו נשיקת שמש וי"א זו הכנסת עטרה

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וערות אחות אמך" - שנה הכתוב באזהרתן לומר שהוזהר עליהן בין על אחות אביו ואמו מן האב בין על אחיותיהן מן האם אבל ערות אשת אחי אביו לא הוזהר אלא על אשת אחי אביו מן האב

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר ישכב את דדתו" - (יבמות נד) המקרא הזה בא ללמד על כרת האמור למעלה שהוא בעונש הליכת ערירי

"ערירים" - כתרגומו בלא ולד ודומה לו (בראשית טו) ואנכי הולך ערירי יש לו בנים קוברן אין לו בנים מת בלא בנים לכך שנה בשני מקראות אלו ערירים ימותו ערירים יהיו ערירים ימותו אם יהיו לו בשעת עבירה לא יהיו לו כשימות לפי שקוברן בחייו ערירים יהיו שאם אין לו בשעת עבירה יהיה כל ימיו כמו שהוא עכשיו

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נדה היא" - השכיבה הזאת מנודה היא ומאוסה ורבותינו דרשו לאסור העראה בה כנדה שהעראה מפורשת בה את מקורה הערה

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואקץ" - לשון מיאוס כמו (בראשית כז) קצתי בחיי כאדם שהוא קץ במזונו

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה נב" - אין צ"ל בין פרה לחמור שהרי מובדלין ונכרין הם אלא בין טהורה לך לטמאה לך בין שנשחט רובו של סימן לנשחט חציו וכמה בין רובו לחציו מלא שערה

"אשר הבדלתי לכם לטמא" - לאסור

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואבדל אתכם מן העמים להיות לי" - אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר אי אפשי ללבוש כלאים אבל יאמר אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי ת"ל ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי שתהא הבדלתכם מהם לשמי פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי יהיה בהם אוב וגו'" - כאן נאמר בהם מיתה ולמעלה כרת עדים והתראה בסקילה מזיד בלא התראה בהכרת ושגגתם חטאת וכן בכל חייבי מיתות שנאמר בהם כרת חסלת פרשת קדושים