קטגוריה:דניאל ו יד

דניאל הפריע לקבוצת אחשדרפנים, מנכבדי השליט, להיות מושחתים ולהרוויח על חשבון השליט והעם - אוליגרכים בימינו.
הם הציעו לשליט להוציא חוק שיחסוף נכבדים שאינם מכבדים את השליט ואת דבריו. השליט הסכים להוציא את חוק האוסר על כל אדם לבקש בקשות מאל או איש, מלבד השליט.

מפתיע שדניאל, ווזיר השליט, לא מנע מהשליט להוציא את החוק, כאשר הוא ידע שהוא מתכוון להמשיך להתפלל ולברך את אלוהי ישראל כמנהגו יום יום שלוש פעמים.

האחשדרפנים המושחתים ראו את דניאל מתפלל, ולאחר שווידאו שהחוק שהשליט הוציא הוא עדין בתוקף, הם הודיעו לשליט.

האחשדרפנים המושחתים לא מציגים את דניאל כווזיר השליט, כתוארו 'דניאל ווזיר השליט', ככתוב: "וּלְמַעְלָה מֵהֶם וְזִירִים שְׁלֹשָׁה, אֲשֶׁר דָּנִיֵּאל אֶחָד מֵהֶם" (ביאור:דניאל ו ג). בזילזול הם מציגים אותו כסתם אדם פשוט: 'דניאל מבני גלות יהודה'.

ניתן להבין שלכל העם היה קל להמנע במשך 30 יום מלהתפלל לאלוהיהם, הן ממילא אלוהי הבל לא יכלו לעזור להם, והפוגה קלה לא תשנה דבר. אולי אפילו להפך, הם ילמדו שהכל ממשיך כרגיל גם כאשר הם לא מתפללים לאלוהיהם. כוהני אלוהי ההבל נפגעו קשות, כי אנשים הפסיקו להביא מנחה וקורבן למקדשיהם שזה היה מקור ההכנסה והקיום של הכהנים האלה.

האחשדרפנים המושחתים ידעו שהחוק הרירותי והגחמני שהוציא השליט אינו ראוי לכבוד. לכן הם הדגישו את כבוד השליט, ככתוב בארמית נאמר: "לָא שָׂם עליך (עֲלָךְ) מַלְכָּא טְעֵם". רש"י מפרש: "לא נתן לב ועצה לחוש על גזירותיך". דניאל היה חייב לבצע את החוק רק בגלל שהשליט אמר כך.

למרות שדניאל התפלל לבדו בחדרו, בכל אופן במידה ואנשים ישמעו על זה, זה יצר זילזול בכבוד השליט, והפך את השליט לצחוק ולעג, שאפילו הווזיר הבכיר שלו אינו מקיים את פקודתו.
נוצר מצב שהשליט היה חייב להגיב בחומרה אחרת כל העם יזלזל בו ובפקודותיו.

האחשדרפנים מדגישים שהחוק "אֲשֶׁר רָשַׁמְתָּ" פורסם, כך שהשליט אינו יכול להתחמק מביצוע החוק.

לא רק שדניאל מזלזל בשליט, ועובר על החוק, הוא עושה את זה בפומבי (עם חלון פתוח) שלוש פעמים בכל יום, כמנהגו.

ניתן היה לחשוב שהפעם הראשונה היתה בטעות, ודניאל לא שמע או הבין את חוק. אולם כאשר הוא המשיך לפעם השניה והשלישית, לא נשאר ספק שהודיעו לו על האיסור, והוא החליט שצו המלך לא יגרום לו לשנות ממנהגו לתת כבוד לאלוהי ישראל. גם מרדכי עבר על פקודת המן בשם המלך אחשורוש, ככתוב: "וַיְהִי, באמרם (כְּאָמְרָם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם; וַיַּגִּידוּ לְהָמָן, לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי" (ביאור:אסתר ג ד).

למעשה דניאל לא היה יכול ללכת לשליט ולבקש ממנו לשנות את חוק, או לתת לו הנחה, או להסביר שהוא רק 'ברך' את אלוהים ולא 'בקש' דבר - כל שיחה בין דניאל לשליט היתה מתפרשת כעבירה הן החוק קבע: "שֶׁכָּל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה מִכָּל אֱלוֹהַּ וְאָדָם" (ביאור:דניאל ו ח), ודניאל בבקשתו מהשליט עובר על החוק.

דניאל הבין שהוא מסכן את נפשו, אולם התעקש להביא את העניין לעימות כדי להראות את גדולת אלוהים.