ביאור:דניאל ו כה

דניאל ו כה: "וַאֲמַר מַלְכָּא, וְהַיְתִיו גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָנִיֵּאל, וּלְגוֹב אַרְיָוָתָא רְמוֹ, אִנּוּן בְּנֵיהוֹן וּנְשֵׁיהוֹן, וְלָא מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא, עַד דִּי שְׁלִטוּ בְהוֹן אַרְיָוָתָא וְכָל גַּרְמֵיהוֹן הַדִּקוּ."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ, וְהֵבִיאוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִלְשִׁינוּ עַל דָּנִיֵּאל, וּלְגֹב הָאֲרָיוֹת הִשְׁלִיכוּ אוֹתָם, אֶת בְּנֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם, וְלֹא הִגִּיעוּ לְקַרְקֵעַ הַגֹּב, עַד אֲשֶׁר שָׁלְטוּ בָהֶם הָאֲרָיוֹת וְאֶת כָּל עַצְמוֹתֵיהֶם הֵדֵקּוּ.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ו כה.


ראו פסוק טו

וְצִוָּה הַמֶּלֶךְעריכה

היסטוריה של הסיפורעריכה

לאחר שכורש מלך פרס ומדי כבש את ממלכת בבל, הוא מינה את דריווש המדי לשליט מחוז בבל (ביאור:דניאל ו א).
דריווש מינה 120 אחשדרפנים, כמוסד מיעץ ומוציא לפועל של פקודותיו.
מעליהם הוא שם שלושה ווזירים, ואחד מהם היה דניאל.
כמקובל בכל העולם, מאז ולעולם, אנשי שילטון רוצים להנות מתפקידם, לעשוק את העם ולגזול מהשליט, וכך גם היה בבל בתקופה ההיא.
דניאל הפריע לנוכלים האלה, ולכן הם חיפשו אמתלה להרוג אותו.

הנוכלים האלה הסבירו לשליט החדש שכדי להראות ולהאדיר את כוחו הוא צריך להוציא חוק: "שֶׁכָּל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה מִכָּל אֱלוֹהַּ וְאָדָם עַד יָמִים שְׁלשִׁים חוּץ מִמְּךָ הַמֶּלֶךְ, יָשְלַךְ לְגֹב הָאֲרָיוֹת" (ביאור:דניאל ו ח). לא ברור למה השליט קיבל שזה חוק טוב ומועיל לממלכה, ולא ברור למה דניאל לא התנגד לזה. לפחות ניתן להבין שדניאל ראה את כל הסכנות ואת כל האפשרויות, ובתוקף מעמדו הרם הכין תוכנית הגנה להציל אותו מהאריות. השליט אישר את החוק.

דניאל בעזות פנים המשיך להתפלל ולברך את אלוהיו שלוש פעמים ביום עם חלון פתוח, כך שאנשים ראו שהוא עובר על החוק (ביאור:דניאל ו יא), והנוכלים דיווחו לשליט.

השליט התמהמה ולא רצה לשלוח את דניאל לאריות, הנוכלים ביקשו שהשליט יפעיל את החוק, והפעילו עליו לחץ שהם ילשינו עליו למלך פרס שהוא עובר על החוק (ביאור:דניאל ו טז).

  • כיוון שהנוכלים בקשו מהשליט להפעיל את החוק, הם נכשלו ועברו על החוק האוסר על כל איש לבקש מ"אֱלוֹהַּ וְאָדָם", ולכן גזר דינם נחרץ להזרק לאריות.
  • בנוסף, כיוון שהם הראו לשליט שהוא הוציא חוק טפשי, הם נכשלו בתפקידם שהיה לתת לו עצות כדי שהשליט "לֹא יִהְיֶה נִזָּק" (ביאור:דניאל ו ג), והנה העצה גרמה לו נזק שכמעט איבד את יועצו האהוב.
  • בנוסף, באזהרתם שהשליט חייב לכבד את החוק (ביאור:דניאל ו טז), הם למעשה אימו עליו שהם ידווחו עליו לכורש מלך פרס ומדי, וזה מעשה מרד ובגידה בו, ולכן גורלם נחרץ כבוגדים.
הם היו מקבלים את עונשם בלי קשר עם דניאל היה מת או חי. נראה שהשליט היה חלש ופחד לאסור אותם מיד, לפני שהוא ווידא שאלוהים הציל את דניאל ממוות. השליט ניצל את ההלם שהכה בנוכלים ושאר הנכבדים, כשהם למדו שדניאל לא מת.
  • בנוסף, אם דניאל שרד את הנסיון הזה, לפי חוקי חמורבי מספר 1 ו2 (צרוף והתאמה למקרה), אדם שטוען נגד אחר, ונכשל להוכיח או שהאחר עבר את הנסיון בהצלחה, יעשו לו מה שהוא רצה לעשות לאחר. כיוון שדניאל שרד, גורלם נחרץ להזרק לאריות.
  • יוסף בן מתתיהו (פלביוס יוספוס) הסביר שאויבי דניאל טענו שדניאל ניצל מהאריות "משום שמילאו את כרסם טרף". השליט ציווה "להשליך בשר לרוב, ולאחר שאכלו לשובע פקד להשליך" את האויבים כדי לוודא את טענתם, וברצון אלוהים האריות השבעים טרפו אותם מיד. (קדמוניות היהודים, תרגום אברהם שליט, הוצאת "מסדה" ירושלים/תל אביב, ספר ב עמ' 368, פסוקים 260-262)

וְהֵבִיאוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִלְשִׁינוּ עַל דָּנִיֵּאלעריכה

השליט היה חרוץ, וקם בבוקר מוקדם לראות איך דניאל שרד בגוב האריות כל הלילה.
הנוכלים היו בטוחים שדניאל מת והם התכוננו להמשיך בנוכלות שלהם. הם לא ווידאו שדניאל מת, והם לא התכוננו לאפשרות שדניאל לא מת. הם לא הבינו שהם עצמם בני מוות. הם לא הכינו צבא, ולא ארבו לשליט לראות מה הוא יעשה לאחר שהוא ילמד את גורלו של דניאל. וכך הם נשארו לישון מאוחר כמקובל בין הנכבדים האלה.
השליט מצא את דניאל שלם וללא פגע, ומיד, בפקודתו, שלח לאסור את המלשינים הנוכלים.

בארמית נאמר: "גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָנִיֵּאל", ושל"ג תרגם: "הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִלְשִׁינוּ עַל דָּנִיֵּאל".
לא ברור אם כל הנוכלים שהשתתפו בקשר הזה, ולחצו על השליט להוציא את החוק ולהפעיל את החוק נגד דניאל כלולים במילה "קַרְצוֹהִי" (מלשינים, מאשימים). נדרשו רק שני עדים להלשין על דניאל שהם ראו את דניאל מתפלל (השווה לעדים שאיזבל שלחה כדי להעיד נגד נבות היזרעאלי (מלכים א כא יג)). לא סביר שהשליט הוציא להורג רק את שני המלשינים הזוטרים האלה. סביר שהשליט כלל את כל אלה שבאו לפניו וחספו שהם חלק מהכנוניה, וגם את הממונים עליהם.

הִשְׁלִיכוּ אוֹתָם, אֶת בְּנֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶםעריכה

מהסיפור נראה שהשליט פקד לאסור אותם מיד כשדניאל הוצא מהאריות, וייתכן שהוא נשאר במקום לוודא את ביצוע פקודתו. נראה שחילי השליט הלכו לביתם של הנוכלים, אסרו וקשרו אותם ואת בני משפחתם, הוציאו אותם מהבית, הביאו אותם לגוב האריות, הסבירו להם מדוע הם נענשים, ובנוכחות השליט השליכו את הנוכלים, בניהם ונשותיהם לאריות. זה לבטח היה מראה זועה עם בכי וצעקות, כך שייתכן שהשליט התרחק מהם כדי לא לשמוע את הזעקות.

כיוון שאחת העבירות היתה 'מרד ובגידה', לכן גם בניהם העונשו, כפי שנעשה לילדיו של צדקיהו מלך יהודה (מלכים ב כה ז).
כאן השליט הוסיף גם את נשותיהם. המן הרשע רצה להרוג "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים" (ביאור:אסתר ג ז), אולם כאן השליט הוסיף רק את הנשים, אבל לא כלל בנות או הורים.

עַד אֲשֶׁר שָׁלְטוּ בָהֶם הָאֲרָיוֹת וְאֶת כָּל עַצְמוֹתֵיהֶם הֵדֵקּוּעריכה

נראה שאת דניאל הורידו בעדינות לתוך הגוב, ואת הנוכלים השליכו מגובה רב, כך שכבר מהנפילה הם נפצעו ונשברו עצמותיהם.
לא נאמר שהוציא אותם לאחר זמן מוגבל. ייתכן שחלק מהאנשים נאכלו מספר ימים מאוחר יותר, ולא בדקו מה קרה להם אלא לאחר זמן רב כשנשארו רק עצמות יבשות ושבורות.