ביאור:דניאל ו ג

דניאל ו ג: "וְעֵלָּא מִנְּהוֹן סָרְכִין תְּלָתָה, דִּי דָנִיֵּאל חַד מִנְּהוֹן: דִּי לֶהֱו‍ֹן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּין, יָהֲבִין לְהוֹן טַעְמָא, וּמַלְכָּא לָא לֶהֱוֵא נָזִק."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - וּלְמַעְלָה מֵהֶם וְזִירִים שְׁלֹשָׁה, אֲשֶׁר דָּנִיֵּאל אֶחָד מֵהֶם, אֲשֶׁר יִהְיוּ הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים הָאֵלֶּה נוֹתְנִים לָהֶם עֵצָה, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יִהְיֶה נִזָּק.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ו ג.


וְהַמֶּלֶךְ לֹא יִהְיֶה נִזָּקעריכה

וּלְמַעְלָה מֵהֶם וְזִירִים שְׁלֹשָׁה, אֲשֶׁר דָּנִיֵּאל אֶחָד מֵהֶםעריכה

לאחר כיבוש בבל בידי כורש מלך פרס ומדי, כורש מינה את "דָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי" (ביאור:דניאל ו א) למושל העיר בבל ומספר מחוזות סביבה.
דריוש המדי הקים ועדה של 120 נכבדים שייעצו לו. כל נכבד ייצג מחוז או עיר שדריוש המדי משל בה, והם קיבלו מידע מהמחוז שלהם והעבירו למחוז את פקודות המושל.

אנו רואים כאן נסיון להפעיל מערכת יצוגית רחבה. ייתכן שהרעיון הזה הובא מיוון שפיתחה את הדמוקרטיה.

כדי לצמצם את הדעות שהובאו למושל, דריווש המדי מינה שלושה נציגים בכירים שהם יקשיבו ויתיעצו עם הנציגים, והשלושה האלה ילבנו את הדעה המועדפת ויביאו למושל להחלטה סופית.

נראה ש"בֵּלְשַׁאצַּר" קיים את הבטחתו לדניאל, ולפני מותו הכריז שדניאל יהיה "שׁוֹלֵט שְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת" (ביאור:דניאל ה כט), וכך כאשר דריווש המדי מונה למושל הוא החזיק בממשל של בלשאצר, ומינה את דניאל להמשיך בתפקידו להיות מעל היועצים, ולהיות אחד משלושת ה"סָרְכִין" (שרים, וְזִירִים) שעמדו ישירות לפניו.

אֲשֶׁר יִהְיוּ הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים הָאֵלֶּה נוֹתְנִים לָהֶם עֵצָהעריכה

המלך העלה בעיות ושאלות, ודרש שהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים ידונו בעניין ויתנו לו עצות. סביר שלפעמים היועצים העלו בעיות מעצמם כדי שהמלך יבחר פתרון. כך גם עשה אחשורוש כאשר הוא העמיד את וושתי למשפט, ככתוב: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים: כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין" (ביאור:אסתר א יג). כיוון שהיו הרבה יועצים, ולכל אחד היו שיקולים שהביאו רווחים אישיים לו, כל העצות ביחד הביאו למספר מועט של עצות שהיו טובות לכולם. שלושת 'הסרכין' שמעו והחליטו ביחד או ברוב מה להביא למושל להחלטה.

כך היה כאשר אבשלום ביקש עיצה אֲחִיתֹפֶל, "הָבוּ לָכֶם עֵצָה, מַה נַּעֲשֶׂה" (ביאור:שמואל ב טז כ), ואחר כך אחיטופל העלה הצעה מעצמו "אֶבְחֲרָה נָּא ... " (ביאור:שמואל ב יז א), ואבשלום ביקש עיצה אחרת מחוּשַׁי הָאַרְכִּי (ביאור:שמואל ב יז ה). אבשלום נכשל בזה שהוא לא נתן ליועצים להתווכח ביניהם כדי למצוא מה הפתרון המועדף.

כך קרה גם לרחבעם שהתיעץ עם הזקנים ואחר כך עם הצעירים, הילדים שגדלו איתו, ובלי לאפשר לשתי הקבוצות להתווכח ולמצוא פתרון מועדף, הוא בחר את עצת הילדים שגרמה לאסון לממלכתו. (מלכים א יב ו-ח).

וְהַמֶּלֶךְ לֹא יִהְיֶה נִזָּקעריכה

עניין חשוב ביותר למושל:

  1. כאשר מתייעצים עם מספר חכמים, התשובה שמקובלת על הרוב היא נכונה, והמושל יצליח בשלטונו. (בעניין מדע פיזי, הרוב לפעמים טועה בגלל לחץ פוליטי)
  2. כאשר אנשים יועצים למושל, במידה והעצה לא תהיה טובה, המושל יאשים את היועץ, והמושל לא יהיה ניזוק (במידה והמושל ישרוד את העצה הרעה).

כך ראינו שפרעה התיעץ עם עבדיו (ביאור:בראשית מא לז) ושמח להפעיל את עצתו של יוסף, כדי שהוא וממלכתו לא ינזקו (ביאור:בראשית מא לז).