ביאור:דניאל ו טו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




שאלותעריכה

(דניאל ו יא): "וְדָנִיֵּאל, כַּאֲשֶׁר יָדַע שֶׁנִּרְשַׁם הַכְּתָב, נִכְנַס לְבֵיתוֹ, וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, וּזְמַנִּים שְׁלשָׁה בַּיּוֹם הוּא כוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו, כָּל-עֻמַּת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מִלִּפְנֵי זֶה" - למה דניאל סיכן את עצמו הרי אין חיוב למסור את עצמו על מצות עשה. ובפרט לשיטות שחיוב תפילה דרבנן?

(דניאל ו טו): "אֲזַי הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר אֶת הַדָּבָר שָׁמַע, מְאֹד רַע עָלָיו, וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם דַּעַת לְהַצִּילוֹ, וְעַד מְבוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה מִתְאַמֵּץ לְהַצִּילוֹ" - באיזה אופן רצה דריוש להציל את דניאל הרי הוא היה חייב מות לפי החוק?

(דניאל ו כה): "וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ, וְהֵבִיאוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִלְשִׁינוּ עַל דָּנִיֵּאל, וּלְגֹב הָאֲרָיוֹת הִשְׁלִיכוּ אוֹתָם, אֶת בְּנֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם, וְלֹא הִגִּיעוּ לְקַרְקֵעַ הַגֹּב, עַד אֲשֶׁר שָׁלְטוּ בָהֶם הָאֲרָיוֹת וְאֶת כָּל עַצְמוֹתֵיהֶם הֵדֵקּוּ" - מדוע אחרי שדניאל ניצל דריוש זרק לגוב האריות את המלשינים על דניאל, הרי הם צדקו?

תשובהעריכה

מבאר המלבים: ברור שדריוש לא התכוון בגזירה שגזר "אֲשֶׁר כָּל אִישׁ שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִכָּל אֱלוֹהַּ וְאָדָם עַד יָמִים שְׁלשִׁים, חוּץ מִמְּךָ הַמֶּלֶךְ, יָשְׁלָךְ לְגֹב הָאֲרָיוֹת" לאסור גם תפילות קבועות שאדם מתפלל תמיד. אלא דוקא לבקשות חדשות שאדם בא לבקש. אלא שמסתימת לשון הכתב משמע בכל אופן. ולכן דניאל לא חשש להתפלל כיון שהיה פשוט לו שדריוש לא התכוון לתפילות הקבועות. ומדויק לשון הפסוק "וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו, כָּל-עֻמַּת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מִלִּפְנֵי זֶה". ובטענה הזאת ניסה דריוש להציל את דניאל. והשרים טענו "דַּע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁדָּת לְמָדַי וּפָרַס, שֶׁכָּל אִסָר וְקִיּוּם שֶׁהַמֶּלֶךְ יָקִים אֵין לְשַׁנּוֹת". דהיינו שהחוק אומר שאין לעשות פירושים בחוקי פרס ומדי אלא לקיים אותם כפשוטם. (חוק יבש) ובזה הם נצחו את המלך.

וכשדניאל ניצל, הוא אמר למלך "אֱלֹהַי שָׁלַח מַלְאָכוֹ וְסָגַר אֶת פִּי הָאֲרָיוֹת וְלֹא חִבְּלוּנִי, שֶׁלְּפָנָיו זְכוּת נִמְצְאָה לִי מה שהתפללתי וְאַף לְפָנֶיךָ הַמֶּלֶךְ חִבּוּל לֹא עָשִׂיתִי כיון שכוונת הגזירה היתה לא היתה לבטל את התפילות הקבועות לה'." וכיון שדניאל ניצל וה' אלהי דניאל הלך לפי הכוונה ולא לפי החוק היבש, התברר שההלשנה שלהם היתה לא נכונה, ולכן הם נזרקו לגוב האריות. עכת"ד.

ולבאר יותר מדוע זרקו אותם לגוב האריות הרי הם צדקו שהחוק היה לרעת דניאל ומה איכפת למו אם דניאל ניצל אח"כ: כיון שדריוש הבין שבהלשנה על דניאל הם לא התכוונו לכבוד המלך אלא מקנאה לדניאל. אלא שהוא לא יכל לטעון את זה כיון שחוק זה חוק. אבל אחרי שדניאל ניצל בנס וה' אלהי דניאל הלך לפי הכוונה ולא לפי החוק היבש היה לדריוש את הזכות לזרוק אותם לגוב האריות בטענה שהם רצו להרוג אדם בלא סיבה מוצדקת שהרי הם לא רצו להרגו משום כבוד המלך אלא משום קנאה.