ביאור:דניאל ו טו

דניאל ו טו: "אֱדַיִן מַלְכָּא כְּדִי מִלְּתָא שְׁמַע, שַׂגִּיא בְּאֵשׁ עֲלוֹהִי, וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְשֵׁיזָבוּתֵהּ, וְעַד מֶעָלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - אֲזַי הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר אֶת הַדָּבָר שָׁמַע, מְאֹד רַע עָלָיו, וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם דַּעַת לְהַצִּילוֹ, וְעַד מְבוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה מִתְאַמֵּץ לְהַצִּילוֹ.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ו טו.


שאלותעריכה

(דניאל ו יא): "וְדָנִיֵּאל, כַּאֲשֶׁר יָדַע שֶׁנִּרְשַׁם הַכְּתָב, נִכְנַס לְבֵיתוֹ, וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, וּזְמַנִּים שְׁלשָׁה בַּיּוֹם הוּא כוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו, כָּל-עֻמַּת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מִלִּפְנֵי זֶה" - למה דניאל סיכן את עצמו הרי אין חיוב למסור את עצמו על מצות עשה. ובפרט לשיטות שחיוב תפילה דרבנן?

(דניאל ו טו): "אֲזַי הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר אֶת הַדָּבָר שָׁמַע, מְאֹד רַע עָלָיו, וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם דַּעַת לְהַצִּילוֹ, וְעַד מְבוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה מִתְאַמֵּץ לְהַצִּילוֹ" - באיזה אופן רצה דריוש להציל את דניאל הרי הוא היה חייב מות לפי החוק?

(דניאל ו כה): "וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ, וְהֵבִיאוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִלְשִׁינוּ עַל דָּנִיֵּאל, וּלְגֹב הָאֲרָיוֹת הִשְׁלִיכוּ אוֹתָם, אֶת בְּנֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם, וְלֹא הִגִּיעוּ לְקַרְקֵעַ הַגֹּב, עַד אֲשֶׁר שָׁלְטוּ בָהֶם הָאֲרָיוֹת וְאֶת כָּל עַצְמוֹתֵיהֶם הֵדֵקּוּ" - מדוע אחרי שדניאל ניצל דריוש זרק לגוב האריות את המלשינים על דניאל, הרי הם צדקו?

תשובהעריכה

מבאר המלבים: ברור שדריוש לא התכוון בגזירה שגזר "אֲשֶׁר כָּל אִישׁ שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִכָּל אֱלוֹהַּ וְאָדָם עַד יָמִים שְׁלשִׁים, חוּץ מִמְּךָ הַמֶּלֶךְ, יָשְׁלָךְ לְגֹב הָאֲרָיוֹת" לאסור גם תפילות קבועות שאדם מתפלל תמיד. אלא דוקא לבקשות חדשות שאדם בא לבקש. אלא שמסתימת לשון הכתב משמע בכל אופן. ולכן דניאל לא חשש להתפלל כיון שהיה פשוט לו שדריוש לא התכוון לתפילות הקבועות. ומדויק לשון הפסוק "וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו, כָּל-עֻמַּת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מִלִּפְנֵי זֶה". ובטענה הזאת ניסה דריוש להציל את דניאל. והשרים טענו "דַּע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁדָּת לְמָדַי וּפָרַס, שֶׁכָּל אִסָר וְקִיּוּם שֶׁהַמֶּלֶךְ יָקִים אֵין לְשַׁנּוֹת". דהיינו שהחוק אומר שאין לעשות פירושים בחוקי פרס ומדי אלא לקיים אותם כפשוטם. (חוק יבש) ובזה הם נצחו את המלך.

וכשדניאל ניצל, הוא אמר למלך "אֱלֹהַי שָׁלַח מַלְאָכוֹ וְסָגַר אֶת פִּי הָאֲרָיוֹת וְלֹא חִבְּלוּנִי, שֶׁלְּפָנָיו זְכוּת נִמְצְאָה לִי מה שהתפללתי וְאַף לְפָנֶיךָ הַמֶּלֶךְ חִבּוּל לֹא עָשִׂיתִי כיון שכוונת הגזירה היתה לא היתה לבטל את התפילות הקבועות לה'." וכיון שדניאל ניצל וה' אלהי דניאל הלך לפי הכוונה ולא לפי החוק היבש, התברר שההלשנה שלהם היתה לא נכונה, ולכן הם נזרקו לגוב האריות. עכת"ד.

ולבאר יותר מדוע זרקו אותם לגוב האריות הרי הם צדקו שהחוק היה לרעת דניאל ומה איכפת למו אם דניאל ניצל אח"כ: כיון שדריוש הבין שבהלשנה על דניאל הם לא התכוונו לכבוד המלך אלא מקנאה לדניאל. אלא שהוא לא יכל לטעון את זה כיון שחוק זה חוק. אבל אחרי שדניאל ניצל בנס וה' אלהי דניאל הלך לפי הכוונה ולא לפי החוק היבש היה לדריוש את הזכות לזרוק אותם לגוב האריות בטענה שהם רצו להרוג אדם בלא סיבה מוצדקת שהרי הם לא רצו להרגו משום כבוד המלך אלא משום קנאה.

חוקי חמורביעריכה

מטרת החוק היתה ליצור אתגר: מי שחושב שאלוהיו חזק מהשליט, שיכנס לגוב אריות ויוכיח שאלוהיו יכול להציל אותו.

לפי חוקי חמורבי סעיפים 1 ו2:

  1. אם איש האשים אחר, בעבירה הנושאת עונש מוות, ואינו יכול להוכיח את טענתו - הוא יומת.
  2. אם איש יאשם במעשה כשפים, הוא יקפוץ בעצמו למים (אל-המים ישפוט). אם הוא יצא בשלום - מאשימו יומת ובית המאשים ינתן לו. אם הוא ימות במים - ביתו ינתן למאשים.

דניאל הבין שהם צוחקים עליו ועל אלוהיו. דניאל היה יכול לנסות לשכנע את השליט לא לכתוב את החוק, אולם כדי להראות להם את גדולת אלוהים הוא קיבל את האתגר והיה מוכן לתת להם לכפות עליו להכנס לאריות.

הנוכלים שיקרו לשליטעריכה

נאמר שדניאל היה "כוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו" (ביאור:דניאל ו יא). לא נאמר שדניאל ביקש "בַּקָּשָׁה מִכָּל אֱלוֹהַּ וְאָדָם" (ביאור:דניאל ו יד).
לדניאל היה כל מה שהוא היה צריך: בית, תואר ווזיר, ואהבת השליט.

לא היה לדניאל מה לבקש מאלוהים. אלוהים כבר נתן לו כל מה שהוא היה יכול לרצות.

הנוכלים שרצו לפגוע בדניאל שיקרו לשליט ואמרו לו: "וּזְמַנִּים שְׁלשָׁה בַּיּוֹם מְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ" (ביאור:דניאל ו יד), 'מבקש בקשות' ולא 'מודה ומתפלל'.
הם לא הביאו את דניאל למשפט, לא חקרו בענין, ולא נתנו לדניאל לסנגר על עצמו.
כיוון שהם שיקרו, והעלילו על אלוהי ישראל שאינו יכול להציל את דניאל, לכן כאשר דניאל נשאר בחיים הם נכשלו להוכיח את טענתם, ולפי חוקי חמורבי מספר 2, יעשה להם מה שהם רצו לעשות לדניאל.

איך השליט עזר לדניאל?עריכה

כידוע דניאל היה ווזיר, ככתוב: "וּלְמַעְלָה מֵהֶם וְזִירִים שְׁלֹשָׁה, אֲשֶׁר דָּנִיֵּאל אֶחָד מֵהֶם" (ביאור:דניאל ו ג), ועוד יותר מזה "וְהַמֶּלֶךְ חָשַׁב לַהֲקִימוֹ עַל כָּל הַמַּלְכוּת" (ביאור:דניאל ו ד). גם בהמשך אנו מוצאים שהמלך אהב את דניאל, ככתוב: "אֲזַי הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר אֶת הַדָּבָר שָׁמַע, מְאֹד רַע עָלָיו, וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם דַּעַת לְהַצִּילוֹ".
השליט עזר לדניאל:

  • הוא נתן לו זמן: ככתוב: "וְעַד מְבוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה מִתְאַמֵּץ לְהַצִּילוֹ".
  • הוא נעל את דניאל בתוך המכלאה, ככתוב: "וְהוּבְאָה אֶבֶן אַחַת וְהוּשְׂמָה עַל פִּי הַגֹּב, וַחֲתָמָהּ הַמֶּלֶךְ בְּטַבַּעְתּוֹ וּבְטַבַּעַת שָׂרָיו, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה דָּבָר בְּדָנִיֵּאל" (ביאור:דניאל ו יח), וכך אמנם דניאל לא היה יכול לצאת, אולם הנוכלים לא יכלו להכנס ולפגוע בו כדי להבטיח שהוא ימצא מת.
  • הוא הכניס את דניאל בערב, בעת שקיעת החמה ומיד, עם השחר, הוא בא לראות איך דניאל עבר את הלילה, וכך לדניאל היה זמן להשתמש בכוחו לפקוד על משרתי השליט להכין את הביקור שלו בגוב האריות.
  • אריות בר צדים אוכל בעיקר בלילה, אולם סביר שהאריות האלה קיבלו את האוכל במשך היום, כך היה זמן לשומרי החיות להאכיל את האריות באוכל רב ביותר לפני שדניאל הוכנס לאריות ולא היה להם מקום בבטן לאכול דבר.
  • כיוון שאף אחד לא יודע מה דניאל עשה כדי להשאר בחיים, ייתכן שהוא השתמש: שומר עם נשק, אש, סולם, עור של אריה להסוואה, אוכל, סם שינה, סם פסיכדלי לאריות, וכד'.