ביאור:דניאל ו יח

דניאל ו יח: "וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה, וְשֻׂמַת עַל פֻּם גֻּבָּא; וְחַתְמַהּ מַלְכָּא בְּעִזְקְתֵהּ וּבְעִזְקָת רַבְרְבָנוֹהִי, דִּי לָא תִשְׁנֵא צְבוּ בְּדָנִיֵּאל."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - וְהוּבְאָה אֶבֶן אַחַת וְהוּשְׂמָה עַל פִּי הַגֹּב, וַחֲתָמָהּ הַמֶּלֶךְ בְּטַבַּעְתּוֹ וּבְטַבַּעַת שָׂרָיו, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה דָּבָר בְּדָנִיֵּאל.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ו יח.


שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה דָּבָר בְּדָנִיֵּאלעריכה

וְהוּבְאָה אֶבֶן אַחַת וְהוּשְׂמָה עַל פִּי הַגֹּבעריכה

"וְהוּבְאָה אֶבֶן אַחַת" -
למה היה צריך להביא? האם הפתח הזה היה תמיד פתוח? האם זה היה חלון צפיה?
ניתן להבין שהאבן לא היתה שם, אולם האריות לא היו יכולים לצאת משם. סביר שהפתח היה בגובה גבוה מעל האריות.

חז"ל שאלו מאין הופיעה האבן, הן בבל בנו מלבנים. גם במצרים בנו מלבנים, אולם בכל זאת אנו מוצאים אבנים וסלעים ענקיים לבנית אובליסקים ופרמידות. גם יעקב בחרן גלל אבן מפי הבאר (ביאור:בראשית כט י).

לא סביר שלגוב האריות היה רק פתח קטן אחד. סביר שבגן החיות הפרטי של השליט היו מספר אריות. היתה לאריות מערה להסתתר, וגם חצר גדולה כדי שהשליט יהנה לראות את האריות שלו. סביר שהיו מספר פתחים, דלתות, שערים, כלובים ותאים כדי שהמטפלים יוכלו להכנס למכלאה הזאת ולטפל בחיות בבטחה, והאריות לא יברחו לחצר הארמון.

וַחֲתָמָהּ הַמֶּלֶךְ בְּטַבַּעְתּוֹ וּבְטַבַּעַת שָׂרָיועריכה

לאחר שהשליט הורה לכסות את פי הגוב, השליט חתם בטבעתו על רצועה שהבטיחה שאי אפשר יהיה להזיז את האבן ללא שבירת החותם.
ניתן להבין שהשליט לא היה בטוח ששומרים יספיקו לאבטח את הפתח. וכך באיום של מוות על השומרים, במידה והחותם יוסר, השליט הבטיח שהאבן תשאר במקומה.

אולם השליט הוסיף וכפה על שריו שגם הם יחתמו בטבעותיהם.
השליט שם את השרים במעמדו כשווים - אולם סביר שזאת לא הסיבה.

השליט רצה שהמאשימים יהיו עדים, ולכן הוא כפה על "רַבְרְבָנוֹהִי" לחתום גם הם את גורלו של דניאל - ככתוב: "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה, לַהֲמִיתוֹ" (דברים יז ז).

לא ברור מי הם ה"רַבְרְבָנוֹהִי" האלה. נאמר: "בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא" עשה משתה גדול והוזמנו "לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף" (ביאור:דניאל ה א). בהתחלת הסיפור נאמר ש"כֹּל סָרְכֵי מַלְכוּתָא, סִגְנַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא" (ביאור:דניאל ו ח) באו לשליט ולחצו עליו לפרסם חוק שהיה מיועד להכשיל את דניאל. סביר ש"רַבְרְבָנוֹהִי" היא מילת גנאי לאותם אנשים נכבדים, וייתכן שהשליט הוסיף עוד אנשים נכבדים שהיו נאמנים עליו. כך השליט הלך ביחד עם נכבדיו לגוב האריות, דניאל הורד פנימה, אבן גדולה הונחה על פי הגוב, והשליט ונכבדיו חתמו על האבן כדי להבטיח שהם לא ינסו להזיז אותה.

סביר שהמשמעות היתה, שהשליט יפגע בחלק מהחותמים, שלדעתו היתה להם מטרה להרוג את דניאל, והם לא יוכלו לטעון שהם לא ידעו ולא הצטרפו לתהלוכה שזרקה את דניאל לאריות.

שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה דָּבָר בְּדָנִיֵּאלעריכה

עורך ספר דניאל מסביר לנו מה חשב השליט.
לא נאמר שהשליט אמר זאת, או התיעץ עם אחד הנאמנים לו. דעתו של העורך אינה מחייבת אותנו, אולם במקרה הזה ההסבר נראה הגיוני.

השליט רצה להבטיח שפקודתו תצא לפועל לפי החוק ללא שינוי.
  • דניאל לא יוצא בסתר מגוב האריות במשך הלילה.
  • מתנכלים לא יוכלו לפתוח את הפתח ולפגוע בדניאל מלמעלה, או לרדת פנימה ולהרוג אותו.
  • דניאל לא יקבל עזרה מבחוץ, כגון: אוכל לאריות, סולם, אש ועצים, סמי הרדמה לאריות.
  • הנוכלים שרצו להרוג את דניאל לא יוכלו לראות איך דניאל ניצל, או להמציא סיפורים שעזרו לו במרמה ובניגוד לפקודת השליט.