דברים רבה ג

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה ג

דברים רבה פרשה ג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

א. [ עריכה ]
הלכה אדם מישראל שיש לו מנורה שעשויה פרקים פרקים מהו לטלטלה בשבת. כך שנו חכמים המרכיב קני מנורה בשבת חייב חטאת ומשום מה מחייב א"ר אבהו בשם רבי יוחנן המרכיב את המנורה בשבת כאדם שבונה בשבת ומי שהוא בונה בשבת חייב א"ר יוסי ברבי חנינא אימתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה. תחלה כשניתנה להן באלוש מנין שנאמר (שמות טז, ל): "וישבתו העם ביום השביעי".

ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת לא נתתי לך אלא לטובתך כיצד א"ר חייא ברבי אבא את מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר מנין (ישעיה נח, יג): "וקראת לשבת עונג וגו'" מה כתיב אחריו (יד): "אז תתענג על ה'" (תהלים לז, ד): "[וְהִתְעַנַּג עַל ה'] וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ".
אמרו לו ישראל ואימתי את נותן לנו שכר המצות שאנו עושים אמר להם הקב"ה מצות שאתם עושים מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו אבל שכרו בעקב אני נותן לכם מנין ממה שקרינו בענינינו "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן":

ב. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וְהָיָה עֵקֶב" זש"ה זה שאמר הכתוב "לִי גִּלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה" מהו גלעד אמר ריש לקיש כו' עד שהן מבני יהודה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף (תהלים ס, י): "מוֹאָב סִיר רַחְצִי" אמר ר"ש בן חלפתא אמר הקב"ה שופת אני למואב יורה של פורענות. מהו "עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי" אמר הקב"ה הכל מוכן לעשות תשובה ואני דורך גיתה של אדום בעקב רגלי אימתי "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן". אמר הקב"ה לישראל בני לא תהיו סבורים שאני עושה אתכם כעבד שאדונו מבקש למכור אותו קוריסין בכל מה שמוצא אלא כך אני מביא עליכם יסורין עד שתכינו את לבבכם אצלי. אמר רבי אחא בשבועה נשבע הקב"ה שלא יניח את ישראל לעולם מנין שנאמר (עמוס ד, יב): "לכן כה אעשה לך ישראל" ואין לכן אלא שבועה כענין שנאמר (ש"א ג, יד): "ולכן נשבעתי לבית עלי" ועד היכן אני מייסר אתכם עד העקב. "עֵקֶב כִּי זֹאת אֶעֱשֶׂה לָךְ" עד שתשמרו את מצותי עד העקב:

ג. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מה כתיב למעלה (דברים ז, ט): "וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן" אמר רבי חייא בר אבא למה הדבר דומה לאוהבו של מלך שהפקיד אצלו פקדון ומת אוהבו של מלך בא בנו ומבקש את הפקדון מידו אמר לו תן לי הפקדון שהפקיד אבא אצלך אמר לו המלך מצאת אחר טוב ממני הפקדון שאצלי לא שמרתי אותו ולא קיפלתי אותו. כך כשחטאו ישראל בימי ירמיה אמר לו הקב"ה לירמיה לך אמור להם לישראל (ירמיה ג, ה): "מַה מָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל" על כל מה שנשבעתי לאבותיכם לא קיימתי נשבעתי להם שאני מברך את בניהם שנאמר (בראשית כב, יז): "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְגוֹ'" לא ברכתי אתכם ע"י משה שנאמר (דברים א, י): "ה' אֱלֹהֵיכֶם הַרְבֵּה אֶתְכֶם".

אמרתי לו שאני מוציא אתכם ברכוש גדול שנאמר (בראשית טו, יד): "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא עשיתי כך (תהלים קה, לז): "ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל" לפיכך אמר משה (דברים ז, ח): "וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה" מן "וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים" את יודע שהוא "הָאֵל הַנֶּאֱמָן".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים" א"ר לוי למה הדבר דומה לאוהבו של מלך כו' בא בנו מבקש את הפקדון אמר לו המלך לך והבא שני איסטרטין ושנים עשר בלביטון ועל ידיהן אני נותן לך את הפקדון כך אמר הקב"ה כשיצאו ישראל ממצרים אבותיכם הפקידו אצלי פקדון מנין שנאמר (שמות ג, טז): "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם" אמר להן יבואו שני איסטרטין ושנים עשר בלביטון זה משה ואהרן ושנים עשר ראשי שבטים מנין שנאמר (במדבר א , ג): "תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש למטה".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "הָאֵל הַנֶּאֱמָן" רבנין אמרי מאמונתו של ב"ו את יודע אמונתו של הקב"ה.

מעשה ברבי פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום והלכו אנשים להתפרנס שם והיו בידן שתי סאין של שעורים והפקידו אצלו ושכחו אותן והלכו להן והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ועשה אותן גורן וכונסן אחר שבע שנים הלכו אותן החברים לשם לתבוע אותן ליתן להן מיד הכיר אותן ר' פנחס בן יאיר אמר להם בואו וטלו אוצרותיכם הרי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה.

ושוב מעשה בר' פנחס בן יאיר שהלך לעיר אחת והיו העכברים אוכלים בתחומה של אותה העיר באו ובקשו הימנו מה עשה רבי פנחס בן יאיר אמר להן למה אין אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי מבקשין אתם שנערוב אתכם שאם אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי אין עכברים אוכלין עוד אמרו לו אין ערב אותן והלכו העכברים ולא נראו עוד.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מעשה באדם אחד שהיה חופר שיחין לרבים בתו היתה הולכת בדרך ובאת לעבור בנהר ושטפה באו ואמרו לו לרבי פנחס כך הגיע לבתו של פלוני א"ל אי אפשר כיון שהיה עושה רצונו של הקב"ה במים אין הקב"ה מאבד את בתו במים מיד נפלה צוחה בעיר באתה בתו של פלוני אמרו רבותינו כיון שאמר ר' פנחס בן יאיר כך ירד מלאך והעלה אותה.

מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאלי אחד הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצוארו אמרו לו רבי (משלי י, כב): "ברכת ה' היא תעשיר" א"ל ר"ש בן שטח חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי הלך והחזירה לאותו ישמעאלי וקרא עליו אותו ישמעאל ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח

הוי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה שנאמן לשלם לישראל שכר המצות שהן עושין מנין ((שמות יב, יז): "ושמרתם את המצות") [(דברים ז, יא): "ושמרת את המצוה"] אבל מתן שכרן "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" בעקב אני פורע לכם:

ד. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ" מהו ושמר אמר רבי שמואל בר נחמן כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה מכח הברכות שברכם בלעם הרשע אבל ברכות שברכו אותן האבות משומרין הן לעתיד לבא שנאמר "וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'"

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אמר ר' חלבו למה"ד ליתום שהיה מתגדל אצל בע"ה היה אוכל משלו ושותה משלו ומתכסה משלו ולמדו אומנות. אותו היתום אומר כל מה שאני אוכל ושותה ומתכסה מתוך שכרי הוא מחשבו. א"ל אותו בעל הבית חייך כל מה שאתה אוכל ומתכסה בכח חבית של מים שאת ממלא לי בכח עץ אחד שאתה מבקע לי אבל שכרך צרור ומונח לך. כך כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה בכח היסורים שהן באין עליהם אבל שכרן צרור ומשומר לעתיד לבא שנאמר "וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ וְגוֹ'".

ומהו "אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד". אמר רבי חייא שלשה מדות טובות יש ביד ישראל ואלו הן ביישנים ורחמנים וגומלי חסדים

ביישנים מנין? שנאמר (שמות כ, יז): "ובעבור תהיה יראתו על פניכם"

רחמנים מנין? שנאמר (דברים יג, יח): "ונתן לך רחמים ורחמך"

גומלי חסדים מנין? שנאמר (דברים ז, יב): "וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד":

<< · דברים רבה · ג · ה · >>

ה. [ עריכה ]
"וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וְגוֹ' [וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ]" למה הוא מקיש פרי הבטן לפרי האדמה אמר הקב"ה מה פרי אדמתך סיגים אף פרי בטנך סיגים.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מה פרי אדמתך אין בהם לא חטא ולא עון אף פרי בטנך לא יהא בהן לא חטא ולא עון.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מה פרי אדמתך צריכים עישור אף פרי בטנך צריכים עישור וזו המילה.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף א"ר יהודה בר סימון למה הקיש פרי הבטן לפרי האדמה שיהיו פרי אדמתך מכפרים על פרי בטנך מנין שכך כתיב (דברים לב, מג): "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ":

ו. [ עריכה ]
"בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים" א"ר חייא בר אבא אין שבחה של מטרונא בשעה שמתקלסת מקרובותיה אלא בשעה שמתקלסת מצרותיה.

"לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה" סריסין ואילונית.
אין לי אלא באדם מנין אף בבהמה דכתיב "וּבִבְהֶמְתֶּךָ" הרי באדם ובבהמה.
מנין אף בארץ דכתיב (שמות כג, כו): "לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ" הרי באדם ובבהמה ובארץ.
מנין אף באילן דכתיב (מלאכי ג, יא): "ולא תשכל לכם הגפן בשדה".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "לֹא יִהְיֶה בְּךָ עָקָר וַעֲקָרָה" א"ר חנין בן לוי אמר הקב"ה לא תהא תפלתך עקרה אלא תהא עולה ועושה פירות.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף א"ר יונתן "לא יהיה בך עקר ועקרה" מן התשובה

מעשה ברבי יונתן שהיה מהלך אצל ניפולין של כותים והיה רוכב על החמור וְהַבַּהָם עמו, נתלוה להם כותי אחד הגיעו אצל הר גריזים אמר אותו כותי לרבי יונתן ר' מהו דין דהדין טורא קדיש א"ל רבי יונתן למה הוא קדיש אמר לו אותו הכותי שלא לקה במי המבול אמר ליה מנין לך א"ל לא כך כתיב (יחזקאל כב, כד): "בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם". אמר לו רבי יונתן אם כן היה לו להקב"ה לומר לנח לעלות (לשם) [להר] ולא לעשות תיבה אמר לו לא עשה אלא לנסותו שתק ר' יונתן אמר לו הבהם תן לי רשות לומר לו דבר אחד אמר לו אמור אמר לו אותו הבהם אין ההר הזה תחת השמים אמר לו אותו הכותי אלא חוץ לשמים א"ל אין כתיב (בראשית ז , כ-יט): "חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים" מיד ירד רבי יונתן מן החמור והרכיבו ארבעה מילין וקרא עליו הפסוק הזה (ישעיה נד, יז): "וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי" הוי "לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ" מהו ובבהמתך ובבהמין שלך:

ז. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד" אמר רבי שמעון בן חלפתא למה"ד למה הדבר דומה למלך שנשא למטרונה והכניסה לו שנים אריסין אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין איבדה מטרונה את שלה אף המלך נטל את שלו. לאחר ימים עמדה וכשרה את עצמה והביאה אותן שני אריסין אף המלך הביא את שלו. אמר המלך אלו ואלו יעשו עטרה ויתנו בראשה של מטרונה. כך אתה מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין שנאמר (בראשית יח, יט): "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו [וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט]" אף הקב"ה זקף להן כנגדם שני אריסין חסד ורחמים שנאמר "ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד" ואומר (דברים יג, יח): "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ וְגוֹ'" אבדו ישראל את שלהם שנאמר (עמוס ו, יב): "הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה" אף הקב"ה נטל את שלו שנאמר (ירמיה טז, ה): "כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי וְגוֹ' אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים". עמדו ישראל וכישרו את עצמן והביאו אותן שני אריסין מנין שכך כתיב (ישעיה א, כז): "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". אף הקב"ה הביא את שלו מנין שכך כתיב (שם נד, י) "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְגוֹ' [וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה']" וכיון שיביאו ישראל את שלהן והקב"ה נותן את שלו אומר הקב"ה אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשם של ישראל שנאמר (הושע ב , כא-כב): "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'":

ח. [ עריכה ]
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן" הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נהיה בדברו רבי טרפון אמר בורא נפשות רבות וחסרונם.
רבנן אמרי בא וראה כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל לא עשאן אלא על המים כיצד עד שהן במצרים עשה להם נסים ביאור. אמר רבי יצחק היו המצריים וישראל הולכין לשתות מים מן הנהר המצרי שותה דם וישראל שותה מים וכשיצאו ישראל ממצרים לא עשה להם נסים אלא על המים מנין שנאמר (תהלים קיד, ג): "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" מה ראה רבי נהוראי אמר שם המפורש ראה חקוק על המטה ונקרע רבי נחמיה אמר כביכול ידו של הקב"ה ראה ונקרע שנאמר (שם עז, יז) "ראוך מים יחילו" באו למרה כשעלו מן הים והיו המים מרים עשה שם להם נסים מנין שנאמר (שמות טו, כה): "ויורהו ה' עץ וגו'" בסלע עשה להם נסים במים מנין שנאמר (במדבר כ, ח): "ודברתם אל הסלע וגו'" בבאר עשה להם ניסים ואמרו שירה שנאמר (שם כא, יז) "אז ישיר ישראל" אמר להם משה הוו יודעין כל נסים שעשה לכם הקב"ה לא עשה אלא על המים ואף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ עתיד הוא לעשות לכם נסים במי הירדן:

ט. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עוֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן" זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים מד, ב): "אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שְׁמָעֵנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִּימֵיהֶם" מהו בְּאָזְנֵינוּ אלא אמר רבי תנחומא שמענו מה שאמרת למשה בסנה. אמרת למשה בסנה גלוי וצפוי לפני שהן עתידין להכעיס אותי אלא גואל אני אותם ומנין שאמר לו הקב"ה כך דכתיב (שמות ג, ז): "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וגו'" מהו "כי ידעתי את מכאוביו" אמר הקב"ה למשה יודע אני מה כאב הן עתידין לעשות (שם לב, ד) "אלה אלהיך ישראל" ואעפ"כ וארד להצילו מיד מצרים הוי תנאין שהתנית עם משה וכשם שהתנית עמו כך "באזנינו שמענו". מהו "אֲבוֹתֵינוּ סַפְּרוּ לָנוּ" זה משה שנקרא אב לכל הנביאים (ג): "אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם" אמר להם ממה שעשה לשני מלכי האמורי לסיחון ולעוג שהיו גדולים אתם יודעין שכשתעברו את הירדן מהו עושה לשלשים ואחד מלכים הוי "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עוֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן":

י. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" מה ראה לומר להן כאן שמע ישראל רבנין אמרי למה"ד למה הדבר דומה למלך שקידש מטרונה בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך איבדת אחת שמרי את השנייה כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע אבדו את נעשה שעשו את העגל אמר להן משה אבדתן נעשה שמרו נשמע הוי "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל":

יא. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אַתָּה עוֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן" אמר להם כשתעברו את הירדן דברים אחרים יתחדשו לא תהיו סבורין כשם שהייתם במדבר והייתם חוטאים והייתי מבקש עליכם רחמים אמר להן כשעשיתם אותו המעשה וביקש הקב"ה לכלות אתכם לא נתפללתי עליכם סניגוריא מנין שנאמר (דברים ט, כו): "ואתפלל אל ה' ואומר ה' אלהים אל תשחת עמך וגו'".

א"ר חייא בר אבא כיון שאמר לו הקב"ה למשה ברקיע קום רד מהר מזה שמעו חמשה מלאכי חבלה וביקשו להזיקו ואלו הן אף וחימה קצף משחית ומכלה וכיון שהזכיר משה זכותן של שלשה אבות כדכתיב (שמות לב, יג): "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" ברחו קצף ומשחית ומכלה ונשתיירו שנים הקשים אף וחימה. אמר לפניו רבש"ע הרי הזכרתי שלשה וברחו שלשה עמוד אף אתה באף מנין שנאמר (תהלים ז, ז): "קומה ה' באפך" הרי שעמד הקב"ה באף ומנין שעמד משה בחימה שנאמר (שם קו, כג) "לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית".
ירד משה מן הרקיע והיו הלוחות בידו ולא שברן עד שראה בעיניו מנין שנאמר (שמות לב, יט): "ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל" אותה שעה "ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות" אמר לו הקב"ה משה לא היית מאמין לי שעשו להן עגל שנאמר (שם, ח) "סרו מהר מן הדרך אשר צויתים".
רבנין אמרי מן הדבר הזה שקד משה היאך לזכות את ישראל שאמר לו הקב"ה אשר צויתים אמר לפניו רבש"ע אני נצטויתי שמא עברתי על הציווי הם לא נצטוו ולא היו יודעים אמר לו הקב"ה משה לא נצטוו אמר לו לאו אמר לו מה אמרת בסיני אני ה' אלהיכם לא אמרת אלא (שם כ, ב) "אנכי ה' אלהיך" מה אמרת לא יהיה לכם אלהים אחרים לא אמרת אלא (שם, ג) "לא יהיה לך אלהים אחרים" הוי "ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך".

א"ר חייא בר אבא לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתחבט בה ומה היה אומר מה פום סבור ממלל.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך" א"ר חייא בר אבא משפסק סניגור היה רוח הקדש מלמד זכות עליהן וכך היה אומר לישראל (משלי כד, כח): "אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֲךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ" - "אל תהי עד חנם ברעך" אלו ישראל שנקראו רעים להקב"ה שנאמר (תהלים קכב, ח): "למען אחי ורעי וגו'" "וַהֲפִתִּיתָ" דכתיב (שם עח, לו) "ויפתוהו בפיהם" וגם שאמרת בסיני נעשה ונשמע ולא קיימתם ואומר להקב"ה (כט): "אל תאמר (אשלמה) כאשר עשה לי כן אעשה לו" אלא "ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך" לפיכך כשבאו לעבור את הירדן הזכיר להן כל מה שביקש עליהן סניגוריא שהיה סבור שהם מבקשים עליו רחמים שיכנס עמהם.

מהו "אַתָּה עוֹבֵר" א"ר תנחומא שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ואומר להם אתם עוברים אני איני עובר ופתח להם פתח שמא יבקשו עליו רחמים ולא היו מבינים למלך שהיו לו בנים הרבה ממטרונה סרחה עליו מטרונה ביקש להוציאה אמר לה תהא יודעת שאני נוטל אחרת אמרה לו אין ואין את אומר לי מי היא זו שאתה עתיד ליטול אמר לה פלונית מה עשתה מטרונה כינסה את בניה אמרה להן הוו יודעין שאביכם מבקש לגרשני וליטול את פלונית יכולין אתם שלא להשתעבד בה אמרו לה הן אמרה להן תדעו מה היא עתידה לעשות בכם והיתה אומרת שמא יבינו ויבקשו עליה מאביהן ולא היו מבינין כיון שלא הבינו אמרה ואיני מצוה אתכם אלא בשביל עצמכם שתהיו זהירים בכבוד אביכם כך משה כיון שאמר לו הקב"ה (במדבר כז, יח): "קח לך את יהושע בן נון וגו' כי לא תעבור את הירדן הזה" היה אומר לפני ישראל "והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה" "אתה עובר היום" אני איני עובר שמא יבינו ויבקשו עליו רחמים ולא היו מבינין כיון שלא הבינו אמר איני מצוה אלא בשביל עצמכם שתהיו זהירין בכבוד אביכם שבשמים מנין שנאמר "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְגוֹ'".

אמר הקב"ה בעולם הזה היו הכל מתאוין לארץ ישראל ועל ידי עונות גליתם ממנה אבל לעתיד לבא שאין לכם לא חטא ולא עון אני אטע אתכם בתוכה נטיעת שלוה מנין שנאמר (עמוס ט, טו): "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם":

יב. [ עריכה ]
"בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ" הלכה אדם מישראל שקידש אשה מי צריך ליתן שכר כתב קדושין כך שנו חכמים אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהן והחתן נותן שכר וממי למדנו מהקב"ה בשעה שקידש לישראל בסיני דכתיב (שמות יט, י): "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר" ומי כתב השטר הזה משה מנין שנאמר (דברים לא, ט): "ויכתוב משה את (התורה) [השירה] הזאת" ומה שכר נתן לו הקב"ה זיו הפנים דכתיב (שמות לד, כט): "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו" אימתי "בדברו אתו" אמר ר"ל בשעה שכתב את התורה נטל משה זיו הפנים כיצד אמר ר"ל התורה שנתנה למשה עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה וחתומה באש ומלופפת באש ועם שכותב קינח את הקולמוס בשערו ומשם נטל זיו הפנים רבי שמואל בר נחמן אמר מן הלוחות נטל משה זיו הפנים עם שנתנו לו הלוחות מכפים לכפים משם נטל זיו הפנים כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטלן ושיברן אמר לו הקב"ה כשסדרת לישראל נתתי לך שכרך זיו הפנים ועכשיו שברת את הלוחות.
אמר רבי יצחק שנו רבותינו נשברה החבית נשברה לסרסור אמר לו הקב"ה אתה היית סרסור ביני לבין בני אתה שברת אתה מחליף מנין שכך כתיב (שמות לד , א-ג): "ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא":

יג. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "פְּסָל לְךָ" זש"ה זה שאמר הכתוב (קהלת ג, ה): "עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כִּנּוּס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק" אמר רבי תנחומא מהו "עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים" עת היא שיעלה אדרינוס שחיק עצמות וינפץ אבני בית המקדש "וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים" עת שיבנה אותו הקב"ה מנין שנאמר (ישעיהו כח , טז-יז): "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים הִנְּנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחוּשׁ וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים" רבנין אמרי מדבר במשה עת היה שישליך משה את הלוחות דכתיב (שמות לב, יט): "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיִּשְׁבֹּר אֹתָם תַּחַת הָהָר". "וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים" עת היה שיחזירן לישראל שנאמר "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים":

יד. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "פְּסָל לְךָ" זש"ה זה שאמר הכתוב (קהלת ז, ט): "אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" ומי היה זה שכעס זה משה שנאמר (שמות לב, יט): "וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת" אמר לו הקב"ה הא משה אתה מפיג חמתך בלוחות הברית מבקש את שאפיג את חמתי ואת רואה שאין העולם יכול לעמוד אפילו שעה אחת אמר לו ומה יש לי לעשות אמר לו לתת עליך קטריקי את שברת אותן ואת מחליף אותן הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים":

טו. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "פְּסָל לְךָ" א"ר יצחק כתיב (ויקרא ה, כג): "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא" א"ל הקב"ה הלוחות לא היו מופקדים אצלך את שברת אותן ואת מחליף אותן.

א"ר יצחק מן הלוחות שניים ריצה משה את הקב"ה לישראל מה עשה עלה לו אצל הקב"ה כעוס אמר לו בניך חוטאין ואת נותן עלי קטריקי עשה עצמו כאילו כעוס על ישראל מניין שנאמר (שמות לב , לא-לב): "וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" כיון שראה הקב"ה כך אמר לו משה שתי הפנים בכעס אני ואת כועסין עליהן מיד (שם לג, יא) "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" א"ל הקב"ה לא יהיו שתי הפנים בכעס אלא כשתראה אותי נותן רותחין הוי נותן צונן וכשתראה אותי נותן צונן הוי נותן רותחין אמר משה רבש"ע היאך יהא א"ל הוי חל אתה רחמים מה עשה מיד (שם לב, יא) "ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך" א"ל והרי בניך מרים חלה אותן.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אמר לפניו רבש"ע יודע אני שאתה אוהב את בניך ואין אתה מבקש אלא מי שילמד עליהן סניגוריא א"ר סימון למה"ד למה הדבר דומה למלך ובנו שהיו נתונים בקיטון והפדגוג של בנו נתון בטרקלין היה המלך צווח הניחו לי שאהרג את בני אינו מבקש אלא מי שילמד עליו סנגוריא כך הקב"ה אומר למשה (שם, י) "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" אמר משה וכי תופס אני בידו של הקב"ה כביכול אינו מבקש אלא מי שילמד עליהן סניגוריא מיד ויחל משה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ועתה הניחה לי" אמר משה רבון העולמים ולכלותם אתה מבקש עקור העליונים והתחתונים ואח"כ עקור אותם מנין שנאמר (ישעיה נא, ו): "שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת". תחלה שמים כעשן וגו' ואח"כ ויושביה כמו כן ימותון אמר ליה משה ואפילו אתה עוקר את השמים ואת הארץ לישראל אי אתה יכול לעקור שנשבעת לאבותיהם ולא נשבעת להם לא בשמים ולא בארץ אלא בשמך הגדול מנין שנאמר אשר נשבעת להם בך שמא אתה יכול לבטל את שמך אמר לפניו משה חשוב אותם כסדום מה אמרת לאברהם (בראשית יח, כו): "ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם" וויתרת לו עד עשרה מנין שנאמר (שם, לב) "ויאמר אל נא יחר לאדוני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה". ואני מעמיד לך מאלו שמונים צדיקים אמר לו העמד אמר לפניו רבש"ע הרי שבעים הזקנים דכתיב (במדבר יא , טז-יז): "ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך". אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר פנחס וכלב הרי שבעים ושבעה א"ל הקב"ה הא משה היכן עוד ג' צדיקים ולא היה מוצא אמר לפניו רבש"ע אם הללו בחיים ואינם יכולין לעמוד להם בפירצה הזו יעמדו המתים אמר לפניו עשה בזכות ג' אבות והרי שמונים זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך כיון שהזכיר משה זכות אבות מיד א"ל "סלחתי כדברך".
כיון שעמד שלמה וראה שהזכיר משה שבעים ושבעה צדיקים חיים ולא הועיל כלום אילולי שהזכיר זכות שלשת האבות שהיו מתים התחיל אומר (קהלת ד , ב-ג): "ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה וטוב משניהן את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" א"ר לוי אמר לו משה רבש"ע חיין הן המתים א"ל משה אף אתה טועה לא כך אמרתי לך אני אמית ואחיה א"ל משה ואם חיין הן המתים חשוב כמו שהאבות עומדין ומבקשין על בניהן מה היית משיבן כיון שאמר לו משה הדבר הזה מיד "וינחם ה' על הרעה":

טז. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "פסל לך שני לוחות" למה שנים רבנין אמרי א"ל הקב"ה אלו מעידין ביני ובין בני. כנגד שני עדים כנגד שני שושבינין כנגד חתן וכלה כנגד שמים וארץ כנגד העולם הזה והעולם הבא:

<< · דברים רבה · ג · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.