קטגוריה:בראשית לא יח

נשותיו - לפי הסכם העבודה "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה" (ביאור:בראשית כט יח) ואחר כך "וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת" (ביאור:בראשית כט כז), ואכן הבנות מקבלות שהן נמכרו באומרן "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנו לּוֹ, כִּי מְכָרָנו"ּ (ביאור:בראשית לא טו).
בלהה וזלפה - נשותיו נתנו לו במתנה, ללא תשלום, את שפחתן, לאישה (בראשית ל ד).

"ושְּׁפָחוֹת ועֲַבָדִים, וגְּמַלִּים וחֲַמֹרִים" (ביאור:בראשית ל מג) - כפי שסוכם בן יעקב ללבן "וְכָל שֶׂה חוםּ בַּכְּשָׂבִים, וְטָלואּ וְנָקֹד, בָּעִזִיּם; וְהָיָה, שְׂכָרִי" (ביאור:בראשית ל לב), וליעקב נעשה עדר גדול מאוד. יעקב מכר צאן וקנה עבדים ושפחות, גמלים וחמורים כדי להעסיק אותם בעדרו, ושחרר את עבדיו של לבן לשוב לאדונם.
סביר שיעקב גם הוא גזז את הצאן לפני בריחתו כדי שלצאן יהיה יותר קל לנוע במהירות במדבר.

האם יעקב לקח את הצמר מכבשיו? יותר סביר שיעקב השאיר את הגז ללבן כדי לעכב את לבן. כך שהמילה "כָּל" ייתכן שאינה מדויקת באופן מוחלט, וסביר שהוא ונשותיו השאירו רכוש בביתו של לבן כדי לא לעורר חשד שהם בורחים.

הכתוב מדגיש שכל זה היה רכושו של יעקב, אולם בנות לבן לא הסתכלו על רכושו של יעקב כ"רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ". הנשים ראו את הצאן, והרווח של הצאן, כנדוניתן.

בחתונתן, אביהן, לא נתן להן נדוניה כנהוג חוקי חמורבי מספר 184 . מכאן שלבן עדיין חייב להן נדוניה. בנות מקבלות כבנים במות האב מכל המטלטלין של אביהן. כיוון שהם עוזבות ולא יחזרו, הבנות חושבות שמגיע להן נדוניה עכשו. ולכן הבנות אומרות: "ויַֹּאכַל גַּם אָכוֹל, אֶת כַּסְפֵּנו"ּ (ביאור:בראשית לא טו), כלומר לבן משתמש בנדוניתן ולא נתן להן כנדרש. ועוד הן מוסיפות בפרוש: "כִּי כָל הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִיּל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא, וּלְבָנֵינוּ" (ביאור:בראשית לא טז) בדיוק לפי החוק. מגיע להן שווה עם אחיהם, אולם לא נעשתה חלוקה מדויקת ולא ידוע מספר האחים וגודל העדרים, אולם בדבריהן הנשים חושבות שזו חלוקה צודקת, וגם לבן קיבל את החלוקה ולא דרש חלק מהצאן חזרה.

יעקב יצא למסע של "דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים" אולם בגלל הצאן שנע לאט לקח ליעקב 6 ימים נוספים. למזלו של יעקב צאנו לא היה יותר מבוגר מחמש שנים, ורוב הצאן היו צעירים יותר, ונעו במהירות מפדן-ארם לגלעד.

גם אחרי שיעקב בא לכנען, לקח זמן רב עד שהוא בא ליצחק. רש"י מסביר שבגלל שיעקב השתהה ולא בא לאביו, לכן הוא העונש ששנים רבות הוא חשב שיוסף בנו מת. אלוהים לא אמר ליעקב לשוב לאביו. אלוהים אמר לו: "שׁוב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ ולְּמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (ביאור:בראשית לא ג) והכוונה לחזור לארץ כנען, אבל אין חובה לפגוש את יצחק אביו. גם פה, ייתכן שאלוהים ויעקב העדיפו שיצחק הזקן לא ישפיע על חינוכם של בני יעקב. בכל אופן מספר הסיפור לא דייק בדבריו שיעקב התכוון לשוב לאביו במהירות האפשרית.