אבן עזרא על בראשית לא
<< · אבן עזרא על בראשית · לא · >>
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
התל בי — מלה זרה, בעבור היות התי"ו רפה, כי עיקרו להדגש, כמו: "ויהתל בהם אליהו" (מלכים א יח, כז), דרך לעג.
עשרת מונים — מלשון "מנה את העם" (שמואל ב כד, א בשינויים). והטעם, עשרה במספר. או הזכיר עשרה, בעבור היותו סך חשבון:פסוק ח (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
ויצל אלהים — כטעם "וינצלו את מצרים" (שמות יב, לו), ושניהם מגזרת "הצילני נא" (בראשית לב, יב), ואם היא מעט רחוק.
וזה שאמר יעקב לנשיו – גם הוא אמת, שראה זה בחלום, כי השם יעזרהו לחזק הצאן ולהוליד גם בלא מקלות:פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
ולבן הלך לגזז את צאנו — שהיה ביד בניו, רחוק שלשה ימים, כאשר הוא כתוב (בראשית ל,לה-לו). על כן "ויוגד ללבן ביום השלישי" (פס' כב).
התרפים — יש אומרים שהוא כלי נחשת העשוי לדעת חלקי השעות. ואחרים אמרו, כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה, בשעות ידועות תדבר הצורה; והעד שלהם, "כי התרפים דברו און" (זכריה י, ב). ופירוש הפסוק איננו כן. והקרוב אלי, שהתרפים הם על צורת בני אדם, והיא עשויה לקבל כח עליונים; ולא אוכל לפרש. והעד שהתרפים כן, התרפים ששמה מיכל בת שאול במיטה, עד שחשבו שומרי הבית שהם דוד (שמואל א יט, יג). והפסוק שאמר: "אין אפוד ותרפים" (הושע ג, ד), יש לו ב' פירושים: האחד, שאמר: אין מלך ואין שר בישראל, כי השם לא בחר מלך, רק ממשפחת דוד, על כן אמר בפסוק השני: "ובקשו את ה' אלהיהם". ואין זבח ומצבה, לעבודה זרה. ואין אפוד, שהיו עובדי הבעל עושים כדמות אפוד משה, על כן אמר "אפוד" ולא אמר "האפוד", כמו "הגישה האפוד" (שמואל א כג, ט). ו"אפוד ירד בידו" (שמואל א כג, ו) איננו אפוד שעשה משה, ובמקומו אפרשנו בראיות גמורות אם גומר השם עלי. והפירוש הב', שלא יעבדו השם ולא עבודה זרה. והנה התרפים, קראם לבן אלהיו. ויש אומרים שרחל גנבתם לבטל עבודת כוכבים מאביה. ואילו היה כן, למה הוליכה אותם עמה ולא טמנתם בדרך? והקרוב, שהיה לבן אביה יודע מזלות, ופחדה שאביה יסתכל במזלות לדעת אי זה דרך ברחו:פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כד (כל הפסוק)
ויבא אלהים אל לבן הארמי — קודם "וידבק אותו" (פס' כג); ופירושו, וכבר בא אלהים. וכבר הראיתיך רבים כמוהו. ובא השם לכבוד יעקב.
מטוב ועד רע — שתחשוב אתה שהוא טוב לו, לא תדבר לו להשיבו:פסוק כה (כל הפסוק)
פסוק כח (כל הפסוק)
פסוק כט (כל הפסוק)
פסוק ל (כל הפסוק)
פסוק לב (כל הפסוק)
פסוק לג (כל הפסוק)
פסוק לד (כל הפסוק)
פסוק לו (כל הפסוק)
פסוק לט (כל הפסוק)
אנכי אחטנה — אם היתה טריפה, החטא היה עלי, ופרעתי כמוה.
גנבתי יום — היו"ד נוסף, כיו"ד "מלאתי" (ישעיהו א, כא); וכן הוא: גנובת יום או לילה, מידי תבקשנה:פסוק מב (כל הפסוק)
ופחד יצחק — יראת יצחק את השם היא הועילתני, כי זכות האב תועיל לבן.
מ"ם ריקם נוסף, והוא שם. וימצא עם יחיד זכר ונקבה, ועם רבים. וכן מ"ם "אמנם", גם "חנם":פסוק מג (כל הפסוק)
פסוק מה (כל הפסוק)
פסוק מו (כל הפסוק)
פסוק מז (כל הפסוק)
פסוק מט (כל הפסוק)
וטעם יצף ה׳ — כמו "ה׳ יראה" (בראשית כב, יד); וכן: "צופה נתתיך" (יחזקאל ג, יז).
כי נסתר — אנחנו, שיהיה כל אחד ממנו רחוק מחברו ולא יראנו, השם רואהו.
וטעם אשר אמר, שב אל לבן. ויעקב קרא מצפה, בעבור שאמר לו יצף ה׳:פסוק נ (כל הפסוק)
פסוק נא (כל הפסוק)
פסוק נב (כל הפסוק)
לא אעבור — ברית זה הגל, כמו: "עברו... חק" (ישעיהו כד, ה).
וטעם לרעה — לעשות רע. ויש אומרים: לא תעבור אלי אתה להרע לי, גם אני כן.
כל אחד אמר: ישפוט בינינו אלהי אבותינו. ויעקב אמר על אלהי אברהם, ולבן אמר על אלהי נחור אבי אביו, שהיה עובד עבודת כוכבים; וכן העיד יהושע (יהושע כד, ב):