ביאור:בראשית לא כד
בראשית לא כד: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לא כד.
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע
עריכהלבן זכה לשמוע את אלוהים בחלום
עריכהכבוד גדול נפל בחלקו של לבן לשמוע את אלוהים. למרות שאלוהים הזהיר אותו, לבן לא התביש וסיפר את זה ליעקב ומשפחתו, כדבריו: "יֶשׁ לְאֵל יָדִי, לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע; ואֵלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר, הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (ביאור:בראשית לא כט).
מספר אנשים זכו לשמוע מאלוהים או מלאכיו בסיפורי האבות:
- אדם, כאשר אלוהים אסר עליו לאכול מעץ הדעת טוב ורע (בראשית ב טז).
- חוה, כאשר אלוהים חקר אותה מי אמר לה לאכול מפרי העץ (בראשית ג יג).
- קין, כאשר קין כעס על הבל (בראשית ד ו), ולאחר שקין רצח את הבל (בראשית ד ט).
- נח, כאשר אלוהים התכונן למבול (בראשית ו יג), ביציאה מהתיבה (בראשית ח טז), ובסדרת פקודות לנח ומשפחתו (בראשית ט).
- אברם בחרן (ביאור:בראשית יב א), ומספר רב של מקרים נוספים.
- ייתכן שפרעה שלקח את שרי, שמע ששרי היא אשתו של אברם (ביאור:בראשית יב יט).
- הגר שמעה מהמלאך (ביאור:בראשית טז י).
- שרה בממרא שהודיעו לה שיהיה לה בן (ביאור:בראשית יח י).
- לוט בסדום (ביאור:בראשית יט יג).
- אבימלך מלך גרר שלקח את שרה (ביאור:בראשית כ ג).
- יצחק בעקדתו (ביאור:בראשית כב טו), ברעב (ביאור:בראשית כו ב), .
- רבקה כשהיתה בהריון עם תאומים (ביאור:בראשית כה כג).
- יעקב בבית אל (ביאור:בראשית כח טו), ובחרן (ביאור:בראשית לא ג), בפניאל (ביאור:בראשית לב כט), בשכם (ביאור:בראשית לה א), בבאר שבע (ביאור:בראשית מו ב).
- לבן בהר ליד גלעד*.
- יוסף בחלומותיו (ביאור:בראשית לז ז), (ביאור:בראשית לז ט]]).
האנשים קיבלו הדרכה מאלוהים או מלאכיו. חלק קיבלו הבטחה וברכה, וחלק קיבלו הזהרה מה לא לעשות.
פֶּן תְּדַבֵּר
עריכהאלוהים אסר על לבן רק לדבר, אבל לא לעשות, לכן הוא הרשה לעצמו לעשות חיפוש במחנה.
עִם יַעֲקֹב
עריכהעם יעקב בלבד.
מותר ללבן לדבר עם בנותיו ונכדיו, ואת זה הוא עשה "ויְַנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו ויְַבָרֶךְ אֶתְהֶם" (ביאור:בראשית לב א).
בכל אופן לבן הזהיר את יעקב: "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי" (ביאור:בראשית לא נ).
כנראה כוונת אלוהים היתה, כדברי הרמב"ן, "לעשות לו טובה אם ישוב עמך מדרכו, או פן תפחידנו לעשות לו רעה אם לא יבא עמך".
פֶּן תְּדַבֵּר ... מִטּוֹב עַד רָע
עריכהאל תברך ואל תקלל. לא בלשון ישירה, ולא בלשון היפוך. לא בכוונה טובה, ויצא מזה רע. אל תיעץ ואל תתערב. אין לך מה להוסיף, לגרוע או לשנות את פקודתי. אל תכניס לו מחשבות בראש. תפקידך נגמר. תן את הנדוניה המגיעה לבנותיך ולך בשלום.
"פֶּן תְּדַבֵּר ... מִטּוֹב עַד רָע" - רמב"ן - אל תדבר כדי לשכנע את יעקב לחזור לחרן, ארם פאדן - זה מה שהיה חשוב לאלוהים.
- בטוב - אל תבטיח לו אדמה, כסף, נשים, כח, ירושה, שלטון.
- ברע - אל תאיים עליו לחזור בלקיחת נשותיו, ילדיו, צאנו. אל תפחיד אותו בסכנת מלחמה עם עשו, בבעיות לידה ומחלות, בסכנת אונס בתו, ברעב ...
למעשה לבן רצה מספר דברים מנוגדים:
- לשמור על יעקב אצלו, לכן הוא נתן את שתי בנותיו, והחליף את שכרו של יעקב כדי שיעקב לא יהיה מספיק חזק ועשיר לצאת מחרן, ולכן אלוהים הזהירו.
- שיעקב יסתלק בלי לדעת שיש לו זכות לירושה של שליש מאדמתו של לבן, ירושתו של אברהם באדמתו של תרח אבי אברהם ונחור, שנחור לקח, כשאברהם הלך לכנען. ראה: ירושת יעקב באדמתו של לבן.
- להציל את יעקב מיד בניו שחשבו להרוג את יעקב ולגזול את צאנו.
- להעניק ירושה ונדוניה לבנותיו את הצאן שיעקב חשב שאלוהים העניק לו.
- לאיים על יעקב לא לפגוע בבנותיו.
*אפשרי שאלוהים לא דיבר עם לבן
עריכהמלבן דברי לבן אין הוכחה שאלוהים באמת דיבר איתו. לבן נהג להשתמש בשם אלוהים כאשר הוא אמר לעבד אברהם: "מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (ביאור:בראשית כד נ), וגם אז המשפט מאוד דומה לדברי לבן ליעקב. לבן השתמש בשם אלוהים כדי להכריח את אביו להסכים לנשואי רבקה, וכאן כדי להכריח את בניו לוותר על הנסיון לפגוע ביעקב ולהשיב את הרכוש לחרן. לבן טען שאלוהים אסר עליו לדבר מטוב עד רע, אבל לבן דיבר עם יעקב האשים אותו בגנבה, הזהיר את יעקב בעניין בנותיו, ועשה הסכם הפרדה.
מקורות
עריכהנלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762