פתיחת התפריט הראשי

ביאור:נחמיה ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג       (מהדורות נוספות של נחמיה ה)


נחמיה משכנע את העשירים לוותר על חובות העניים

א וַתְּהִי צַעֲקַת הָעָם העניים וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה, אֶל על אודות אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים. ב וְיֵשׁ יש מהעניים אֲשֶׁר אֹמְרִים: "בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים אנחנו לוקחים הלוואות ונותנים את בנינו ובנותינו לעבדים כדי לשלם את הריבית, וְנִקְחָה דָגָן כדי שנוכל לקנות תבואה וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה". ג וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים: "שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים נותנים כערבות להלוואות, וְנִקְחָה דָגָן בָּרָעָב". ד וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים: "לָוִינוּ כֶסֶף לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ לשלם את מס המלך שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ מס שאנו צריכים לשלם למלך על כך שיש לנו שדות וכרמים". ה "וְעַתָּה כִּבְשַׂר אַחֵינוּ כחשיבות של אחינו העשירים בְּשָׂרֵנוּ גם אנחנו חשובים, כִּבְנֵיהֶם בָּנֵינוּ, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים מוכרחים לשעבד אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים, וְיֵשׁ מִבְּנֹתֵינוּ נִכְבָּשׁוֹת, וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ כח בידינו לפדותם, וּשְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים אנו נאלצים למכור לאחרים". ו וַיִּחַר לִי מְאֹד, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת זַעֲקָתָם וְאֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. ז וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי לבי יעץ לי להתחזק בדבר, וָאָרִיבָה אֶת הַחֹרִים השרים החשובים וְאֶת הַסְּגָנִים, וָאֹמְרָה לָהֶם: "מַשָּׁא חוב, הלואה אִישׁ בְּאָחִיו אַתֶּם נֹשִׁאים", וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם ציויתי עליהם שיאספו קְהִלָּה גְדוֹלָה אסיפה גדולה של אנשים, כדי לעשות לדבר זה פירסום גדול. ח וָאֹמְרָה לָהֶם: "אֲנַחְנוּ נחמיה ועוד יהודים אמידים מפרס קָנִינוּ פדינו אֶת אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם שנמכרו לפרסים לעבדים כאשר ישראל הוגלו כְּדֵי בָנוּ כפי יכולתנו, וְגַם אַתֶּם ואם אתם גורמים כעת תִּמְכְּרוּ אֶת אֲחֵיכֶם שהיהודים נמכרים איש לאחיו וְנִמְכְּרוּ לָנוּ אז שוב אנו נפדה אותם, כפי שפדינו מהגויים", וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר מה לענות. {ס}
ט (ויאמר) וָאוֹמַר: "לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים, הֲלוֹא בְּיִרְאַת אֱלֹהֵינוּ תֵּלֵכוּ, מֵחֶרְפַּת וכך ננצל מחרפת הַגּוֹיִם אוֹיְבֵינוּ. י וְגַם אֲנִי אַחַי חברי וּנְעָרַי משרתי נֹשִׁים שכעת גובים בָּהֶם מהעניים כֶּסֶף וְדָגָן, נַעַזְבָה נָּא אֶת הַמַּשָּׁא החוב הַזֶּה. יא הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיּוֹם מיד שְׂדֹתֵיהֶם כַּרְמֵיהֶם זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם, וּמְאַת הַכֶּסֶף ואת כל סכום הכסף וְהַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם דוחקים בהם לשלם". יב וַיֹּאמְרוּ: "נָשִׁיב, וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ, כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר". וָאֶקְרָא אֶת הַכֹּהֲנִים וָאַשְׁבִּיעֵם בפני הכהנים לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. יג גַּם חָצְנִי כנף ביגדי נָעַרְתִּי מהאבק, וָאֹמְרָה: "כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִבֵּיתוֹ וּמִיגִיעוֹ ומנכסיו וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר וָרֵק". וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל: "אָמֵן", וַיְהַלְלוּ אֶת יְהוָה, וַיַּעַשׂ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה.

נחמיה נושא בעול ולא נהנה ממנעמי השילטון

יד גַּם לקחתי על עצמי התחייבות נוספת מִיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה אֹתִי המלך לִהְיוֹת פֶּחָם מושל בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ, שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, אֲנִי וְאַחַי, לֶחֶם הַפֶּחָה האוכל המוטל על העם להאכיל את הפחה לֹא אָכַלְתִּי אלא קניתי מהכסף הפרטי שלי. טו וְהַפַּחוֹת והמושלים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל הָעָם וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר בנוסף ל- כֶּסֶף שְׁקָלִים אַרְבָּעִים, גַּם נַעֲרֵיהֶם משרתיהם שָׁלְטוּ עַל הָעָם. וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים. טז גַּם עשיתי עוד טובה ש- בִּמְלֶאכֶת הַחוֹמָה הַזֹּאת הֶחֱזַקְתִּי אחזתי, תיקנתי. וכיוון שהעוסקים בבניית החומה לא עבדו בשדות ולא היה להם ממה להתפרנס, אעפ"כ וְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ מהם תמורת מה שאנו מפרנסים אותם, אלא פרנסנו אותם בחינם על חשבוני, וְכָל נְעָרַי קְבוּצִים מקובצים שָׁם עַל הַמְּלָאכָה של החומה, ולא השארתי אותם לשרת אותי כראוי לפחה. יז וְהַיְּהוּדִים וְהַסְּגָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, וְהַבָּאִים וגם הבאים אֵלֵינוּ מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ שהתגיירו, עַל שֻׁלְחָנִי אני פרנסתי אותם. יח וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה לְיוֹם אֶחָד: שׁוֹר אֶחָד, צֹאן שֵׁשׁ בְּרֻרוֹת נבחרות וטובות, וְצִפֳּרִים מיני עופות רבים נַעֲשׂוּ לִי וּבֵין עֲשֶׂרֶת יָמִים ויום אחד כל עשרה ימים בְּכָל יַיִן לְהַרְבֵּה הייתי נותן להם כל מיני סוגי יין בכמות מרובה, וְעִם זֶה ולמרות זאת לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא בִקַּשְׁתִּי, כִּי כָבְדָה הָעֲבֹדָה עַל הָעָם הַזֶּה. יט זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה, כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל הָעָם הַזֶּה. {פ}