פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג       (מהדורות נוספות של נחמיה ב)


נחמיה משכנע את ארתחששתא לעזור לו לעלות לירושלים ולשקם אותה

א וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ, יַיִן לְפָנָיו הביאו יין לפניו, וָאֶשָּׂא אֶת הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ וְלֹא הָיִיתִי רַע לְפָנָיו נראה לפניו עד עכשיו בפנים עצובות (כמו בפעם הזאת). ב וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ: "מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה? אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב לבך רע עלי, אתה זומם משהו נגדי!", וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד. ג וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ: "הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה! מַדּוּעַ לֹא יֵרְעוּ פָנַי אֲשֶׁר הָעִיר, בֵּית קִבְרוֹת אֲבֹתַי, חֲרֵבָה, וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ נשרפו בָאֵשׁ". {ס}
ד וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ: "עַל מַה זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?", וָאֶתְפַּלֵּל בלבי אֶל אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם שהמלך ימלא את בקשתי. ה וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ, אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה". ו וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ, וְהַשֵּׁגַל והמלכה הגבירה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ יושבת על ידו (ואולי בכוונה נחמיה פנה אל המלך בשעה זו, מתוך הנחה שהוא יהיה במצב רוח נדיב): "עַד מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכֲךָ הליכתך וּמָתַי תָּשׁוּב?", וַיִּיטַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן מתי אחזור. ז וָאוֹמַר לַמֶּלֶךְ: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, אִגְּרוֹת יִתְּנוּ לִי עַל פַּחֲווֹת מושלי עֵבֶר הַנָּהָר פרת, בצד של ארץ ישראל, אֲשֶׁר יַעֲבִירוּנִי את הדרך, וישמרו עלי משודדים עַד אֲשֶׁר אָבוֹא אֶל יְהוּדָה. ח וְאִגֶּרֶת ותתן גם אגרת אֶל אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס היערות אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִתֶּן לִי עֵצִים לְקָרוֹת לבנות תקרה אֶת שַׁעֲרֵי הַבִּירָה המצודה (שבצפון-מערב הר הבית) אֲשֶׁר לַבַּיִת שליד בית המקדש, וּלְחוֹמַת הָעִיר וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו שאגור בתוכו כשאגיע לירושלים". וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ את בקשתי כְּיַד כהשגחת אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי. ט וָאָבוֹא אֶל פַּחֲווֹת מושלי עֵבֶר הַנָּהָר וָאֶתְּנָה לָהֶם אֵת אִגְּרוֹת הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח עִמִּי הַמֶּלֶךְ על ידי צווי האגרות שָׂרֵי חַיִל וּפָרָשִׁים. {פ}
י וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטוֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמֹּנִי וַיֵּרַע לָהֶם רָעָה גְדֹלָה, אֲשֶׁר בָּא אָדָם לְבַקֵּשׁ טוֹבָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

נחמיה מעודד את העם לשפץ את חומות ירושלים
Nehemia 02.jpg
מסלול הליכתו של נחמיה, וציונים לנקודות בניית החומה המתוארים בפרק הבא

יא וָאָבוֹא אֶל יְרוּשָׁלָ‍ִם, וָאֱהִי שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה. יב וָאָקוּם לַיְלָה, אֲנִי וַאֲנָשִׁים מְעַט עִמִּי, וְלֹא הִגַּדְתִּי לְאָדָם מָה אֱלֹהַי נֹתֵן אֶל לִבִּי לַעֲשׂוֹת לִירוּשָׁלָ‍ִם, וּבְהֵמָה בהמת רכיבה או משא, כפרד או חמור אֵין עִמִּי לאנשים שהלכו אתי, כדי שלא יהיה רעש כשיצאו מחוץ לעיר כִּי אִם הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ. יג וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא בשער הפונה לגיא בן הינום לַיְלָה, וְאֶל פְּנֵי והלכתי לכוון עֵין הַתַּנִּין עין רוגל (או מעין שהיה פעם בתוך גיא בן הינום) וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת שער בדרום מזרח העיר, שלידו היו שופכים את האשפה, וָאֱהִי שֹׂבֵר סובר, מתבונן. או כמו "שובר" בשי"ן ימנית, כדי לבדוק את חוזק האבנים בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר (המפרוצים) הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ נשרפו בָאֵשׁ. יד וָאֶעֱבֹר אֶל שַׁעַר הָעַיִן שער שליד מעין הגיחון וְאֶל בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ הברכה שבקצה תעלת השילוח, וְאֵין מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי בגלל גלי האבנים של ההריסות. טו וָאֱהִי עֹלֶה בַנַּחַל נחל קידרון לַיְלָה וָאֱהִי שֹׂבֵר בַּחוֹמָה, וָאָשׁוּב וָאָבוֹא בְּשַׁעַר הַגַּיְא וָאָשׁוּב. טז וְהַסְּגָנִים לֹא יָדְעוּ אָנָה הָלַכְתִּי וּמָה אֲנִי עֹשֶׂה, וְלַיְּהוּדִים וגם ליהודים וְלַכֹּהֲנִים וְלַחֹרִים שרים חשובים וְלַסְּגָנִים וּלְיֶתֶר עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה עַד כֵּן היום (בשעת כתיבת הדברים). נראה שנחמיה כתב מעין יומן, ועיקרי הדברים נכתבו סמוך להתרחשותם לֹא הִגַּדְתִּי. יז וָאוֹמַר אֲלֵהֶם: "אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ, אֲשֶׁר יְרוּשָׁלַ‍ִם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ. לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַ‍ִם וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה". יח וָאַגִּיד לָהֶם אֶת יַד אֱלֹהַי השגחת אלהי אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה עָלַי בזה שנתן אותי לחן בעיני המלך וְאַף דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר אָמַר לִי, וַיֹּאמְרוּ: "נָקוּם וּבָנִינוּ", וַיְחַזְּקוּ יְדֵיהֶם לַטּוֹבָה. {פ}
יט וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי, וַיַּלְעִגוּ לָנוּ וַיִּבְזוּ עָלֵינוּ, וַיֹּאמְרוּ: "מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים? הַעַל הַמֶּלֶךְ אַתֶּם מֹרְדִים?". כ וָאָשִׁיב אוֹתָם דָּבָר וָאוֹמַר לָהֶם: "אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, הוּא יַצְלִיחַ לָנוּ, וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו נָקוּם וּבָנִינוּ, וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן נחלה וזכות ועתיד בִּירוּשָׁלָ‍ִם".