ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שביעי

< ביאור:ירושלמי מאיר‏ | מסכת שבת

פרק שביעי - כלל גדול עריכה

ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה א עריכה

מתני’: כלל גדול אמרו בשבת. ז_אכל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת. והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. ז_בוהיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל מלאכה ומלאכה.

-----------------------------------דף מ עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מ.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד א] ז_גהעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת:

גמ’: מהו כלל גדול? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, שהוא גדול מהכלל שנאמר בשביעית. שהשבת חלה על הכל. ושביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ בלבד. תמן תנינן, כלל גדול אמרו בשביעית. מהו כלל גדול? אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, שהוא גדול מהכלל שנאמר במעשרות. שהשביעית חלה בין על אוכלי אדם בין על אוכלי בהמה. ומעשרות אינן חלין אלא על אוכלי אדם בלבד. תני בר קפרא בר קפרא°, כלל גדול אמרו במעשרות. מהו כלל גדול? אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. שהוא גדול מהכלל שנאמר בפיאה. שהמעשרות חלין בין על דבר שמכניסו לקיום, ובין על דבר שאין מכניסו לקיום. ופיאה אינה חלה, אלא על דבר שמכניסו לקיום. ואית דבעי מימר מהו גדול? מיכן שיש למטה ממנו כדתנן, ועוד כלל אחר אמרו. כל הכשר להצניעה וכ"ו. אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת. תניי דבית °רבי רבי יהודה הנשיא, כל שאינו יודע עיקר שבת תינוק שנישבה. רבי אלעזר גרס כמתניתין השוכח עיקר שבת. רבי יוחנן רבי יוחנן° גרס כהדא דתני דבית °רבי רבי יהודה הנשיא שאינו יודע עיקר שבת. ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דתני כל השוכח עיקר שבת, הא אם אינו יודע כל עיקר, פטור? מן מה דרב רב (אמורא)° תני כמתניתין דידן כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת, ופתר לה אי זהו השוכח עיקר שבת? שאינו יודע עיקר שבת, כגון קטן שנשבה בין העובדי כוכבים ומזלות. הדא אמרה, ז_דהוא הדא הוא הדא. לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתני כל שאינו יודע עיקר שבת. הא ידע ושכח חייב על כל שבת ושבת? מן מה דאמר שמואל שמואל (אמורא)°. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°. כל הדא הילכתא שנאמרו באמצע המשנה שהיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. זה בשיטת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. כדתנן. אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא. שאלתי את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת, מה הוא? אמר לי, חייב על כל אחת ואחת. ברם כרבנן ל°רבי עקיבא רבי עקיבא אינו חייב אלא אחת. הדא אמרה היא הדא היא הדא. בעון קומי בריה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. את מה שמעת מן אבוך?


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד ב] אמר להם, כרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר לון. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° לא אמר כן, אלא כרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. דרבי סימון בר זבדא רבי סימון בר זבדא° הוה פשט עם בריה דרבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. ושמע מינה כהדא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° וכיוון דמטאלין ושקולים מילייא לא נוכל להכריעה מה דעת רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. כתיב (ויקרא ויקרא ד ב) נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה’ אשר לא תעשנה ועשה מאחת מהנה. ודרשינן ועשה אחת, ועשה הנה, ועשה מהנה. ועשה אחת, לחייב על כל אחת ואחת. בזדון שבת ושגגת מלאכות. ועשה הנה, לחייב על כולהן אחת. בזדון מלאכות ושגגת שבת. ועשה מהנה, לחייב על התולדות. מנין שהפסוק מדבר על איסורי שבת, אולי נימר שבעבודת כוכבים ומזלות הכתוב מדבר? דתני רבי זכאי רבי זכאי° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. ז_הזיבח קיטר וניסך בהעלם אחת, חייב על כל אחת ואחת. כבר נדחו דבריו. דאמר ליה רבי יוחנן רבי יוחנן°, בבלייא, עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת טעיתה אינו חייב אלא אחת. אף ללא דחית רבי יוחנן רבי יוחנן° אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה. דעד לא יתברינה רבי יוחנן רבי יוחנן° בידיה, יש כאן אחת שהיא הנה. כפי שסבר רבי זכאי רבי זכאי° שחייב על כל אחת ואחת, ואין כאן הנה שהיא אחת שחייב אחת על כולם. מן דתברה בידיה. יש כאן הנה שהיא אחת כפי שסובר רבי יוחנן רבי יוחנן° וחייב אחת על כולם. ואין כאן אחת שהיא הנה שיהיה חייב על כל אחת ואחת. ולמה לא יהיה כן בעובד כוכבים ומזלות? הרי אפשר להעמיד בעבודתה המיוחדת לה. בעבודת גבוה זיבוח קיטור וניסוח ובהשתחויה. ועשה אחת, בעבודתה, כגון חיבק גיפף נישק לחייב על כל אחת ואחת. ועשה הנה, בעבודת גבוה זיבוח קיטו וניסוח, לחייב על כולהן אחת. ועשה מהנה, בהשתחויה, לחייב על מקצתה. שאפילו על מקצת השתחויה חייב. אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° בשם רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° , אפילו כן, אי אפשר לאמר שהפסוק מדבר בעבודה זרה דכתיב ביה (ויקרא ויקרא ד ג) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, והביא פר מכאן שהפסוק מדבר במצוה שהמשיח מביא עליהן פר. יצאת עבודת כוכבים ומזלות שאינו מביא עליה פר, אלא שעירה. התיבון. הרי חלבים ועריות, הרי המשיח

-----------------------------------דף מא עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מא.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד א] מביא עליהן פר ואולי כל הפסוק נאמר על חלבים ועריות? ומצאנו בחלב שחייב כמה על אכילה אחת, דתמחויים מחלקים. ובעריות הבא על חמש עריות בהעלם אחד, חייב חמש חטאות דגופים מחלקים. לא אתינן מתני, אלא דברים שיש להן תולדות כדי לקיים מהנה. חלבים ועריות אין להן תולדות. ואם תאמר, והרי מערה, שזה תולדה בעריות? הא קימא לן דבכל העריות עשה בהן הכתוב את המערה כגומר מנין לחייב על כל שבת ושבת? חברייא אמרין מדכתיב (ויקרא אמור כג ג) שבת הוא לה'. לחייב על כל שבת ושבת. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. כתיב (שמות ויקהל לה ב) כל העושה בו מלאכה יומת. העושה בו מלאכה שלמה אפילו חציה בלילה וחציה בבקר. ולא העושה בו חצי שיעור ובחבירו חצי שיעור. האם כשם שאין השבתות מצטרפות, הוא הדין שהם חולקות, ואם עשה מלאכה בשתי שבתות בהעלם אחד, יהיה חייב שתים? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. כשם שאינן מצטרפות, כך אינן חולקות. כמו באכילה. שאם אכל חצי זית בכדי אכילת פרס וחצי זית בכדי אכילת פרס אחר, אינם מצטרפים. ואם אכל כזית בכדי אכילת פרס זה, וכזית בכדי אכילת פרס זה, חייב אחת. גדול שנשבה בין העובדי כוכבים ומזלות ואינו יודע מתי שבת. רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°, חד אמר ז_ומונה ששה ועושה שבת. וחרנה אמר עושה שבת ומונה ששה. רבי יצחק בר אלעזר רבי יצחק בר אלעזר° אמר בשם רב נחמן בר יעקב רב נחמן בר יעקב°. מונה ששה ועושה שבת, חמשה ועושה שבת, ארבעה ועושה שבת, ג' ועושה שבת, שנים ועושה שבת. אחד ועושה שבת. אמר רבי מנא רבי מנא°. אם נשבה בכל אחד מימי השבוע חוץ מיום שלישי, בתוך מחזור אחד, יצא שיעשה פעם אחת שבת בזמנה. אבל אין אישתבאי בתלתא, הוא עבד בשובתא תמיד. שהרי לא יצא שעשה שבת בזמנה בכל המחזור. אמר רב רב (אמורא)° היא חייליה לתרין מחזורין דהוא עבד שובתא בזמנה. ואין לתמוה למה לא יחוש לכל הימים? כהדא קידש אשה בעולם ואינו יודע מי קידש. דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, חושש לכל הנשים שמא קרובות אשתו הן. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, אינו חושש לכל הנשים, דרוב נשים אינם קרובות. דתמן יש לו תקנה, שיכול הוא לישא גיורת. ויכול הוא לישא משוחררת. הכא מה אית לן לעשות? תמן אמרין, חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש. תמן תנינן, אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא, שאלתי את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד ב] מעין מלאכה אחת תולדות בהעלם אחת מהו? חייב אחת על כולן, או אחת על כל אחת ואחת? אמר לי, חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר. ומה אם הנידה, שאין בה תוצאות אבות הרבה וחטאות הרבה, חייב על כל אחת ואחת. שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת? אמרתי לו. לא אם אמרת בנידה שיש בה שתי אזהרות, שהוא מוזהר על הנידה, והנידה מוזהרת עליו. תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת.? אמר לי, הבא על הקטנות יוכיח. שאין בהן אלא אזהרה אחת, וחייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו. לא, אם אמרת בבא על הקטנות, שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן. תאמר בשבת, שאין בה אלא אחד לא עכשיו ולא אחר זמן? אמר לי, הבא על הבהמה יוכיח. אמרתי לו, הבהמה כשבת, שאולי גם בה יהיה חייב אחת על הרבה ביאות. מה שאל °רבי עקיבא רבי עקיבא את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. ומה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ענה לו?
אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי חסדא רבי חסדא° ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. בזדון שבת ובשגגות מלאכות שאלו. עשה כמה תולדות של אותו אב. האם יהיה חייב על כל אחת ואחת. או כיוון שהן מאב אחד, אינו חייב אלא אחת?

-----------------------------------דף מב עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מב.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד א] בדה לכן תנינן עשה מלאכות הרבה. אם °רבי עקיבא רבי עקיבא שאל על המלאכות, ולא שאל אם הוא מתחייב על השבתות, למה הזכיר שבתות? עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה.
רבא רבא° אמר בשם רב חסדא רב חסדא°. בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. האם הימים מחלקים או לא. בדה לכן תנינן בשבתות הרבה. אם °רבי עקיבא רבי עקיבא שאל על השבתות ולא שאל אם הוא מתחייב על המלאכות, למה הזכיר מלאכות? עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה.
הא דאמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי חסדא רבי חסדא°. ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, בזדון שבת ובשגגות מלאכות שאלו. עשה כמה תולדות של אותו אב. האם יהיה חייב על כל אחת ואחת. או כיוון שהן מאב אחד, אינו חייב אלא אחת הודי ליה °רבי עקיבא רבי עקיבא או לא הודי ליה? אמר רבי זעירא רבי זעירא° קומי רבי יסא רבי אסי°. מתניתא אמרה דלא הודי ליה. דתני, יודע אני שהיא שבת ויודע אני שהיא מלאכה, אבל איני יודע אם חייבין עליה כרת. אם מענין אבות מלאכות עשה, חייב על כל מלאכה ומלאכה. אם מענין מלאכה אחת עשה, חייב על כל העלם והעלם. מפני שהן העלימות הרבה. אבל אם היה העלם אחד, אינו חייב אלא אחת. מן מה דלא מציא מתייב להעמיד לה אלא כ°רבי עקיבא רבי עקיבא. משמע של°רבי עקיבא רבי עקיבא על תולדות הרבה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. הדא אמרה דלא הודי ליה.
הא דאמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב חסדא רב חסדא°, בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו האם הימים מחלקים או לא. הודי ליה או לא הודי ליה? מן מה דאמר שמואל שמואל (אמורא)° ורבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי ברבי חנינא רבי יוסי בר חנינא°. כל הדא הילכתא שנאמרו באמצע המשנה. שהיודע עיקר שבת ושכח ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. זה בשיטת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. ברם כרבנן ל°רבי עקיבא רבי עקיבא אינו חייב אלא אחת. הדא אמרה דלא הודי ליה.
איתמר. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב חסדא רב חסדא°. ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. הא בשגגת שבת ובזדון מלאכות, אף °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מודה ל°רבי עקיבא רבי עקיבא שאינו חייב אלא אחת? אם היה מודה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאינו חייב אלא אחת. ויתיביניה °רבי עקיבא רבי עקיבא, הרי שגג בשבת והזיד במלאכות, הרי יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה. ואת מודי לי שאינו חייב אלא אחת. מן מה דלא מותיב לה, הדא אמרה, היא הדא היא הדא.
איתמר.רבי אבא רבי אבא° אמר בשם רב חסדא רב חסדא°. בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. הא בזדון שבת ובשגגת מלאכות אף °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מודה ל°רבי עקיבא רבי עקיבא שאינו חייב אלא אחת?


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד ב] אם היה מודה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאינו חייב אלא אחת. ויתיביניה °רבי עקיבא רבי עקיבא, הרי בזדון שבת ובשגגת מלאכות, הרי יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה. ואת מודי לי שאינו חייב אלא אחת? מן מה דלא מותיב לה, הדא אמרה, היא הדא היא הדא.
איתמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב חסדא רב חסדא° אמר. בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. ולא משום שגגת שבת את תופסו? שהרי הזיד במלאכות. ואין כאן אלא שגגה אחת. ולמה ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס חייב על כל שבת ושבת? אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי אבא רבי אבא°. שתים שאלו. מזיד בשבת ושוגג במלאכות מהו שיהא חייב על כל אחת ואחת? שוגג בשבת ומזיד במלאכות מהו לעשות את התולדות כעיקר?
אמר רבי יעקב בר דסיי רבי יעקב בר דסיי°. ותניי דבית °רבי רבי יהודה הנשיא כן, שני שאלות שאל °רבי עקיבא רבי עקיבא את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. והכי שאלו. העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת מהו? חייב אחת על כולם? או אחת על כל אחת ואחת? מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות. שבתות הרבה מעין מלאכה אחת. הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות. ובשניהם ענה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שחייב על כל אחת ואחת
הא רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב חסדא רב חסדא° ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין, בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ענה שחייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת. והרי הזיד בשבת. ויש אדם מתחייב חטאת על הזדון? ולמה מתחייב על השבתות? אתה נותן שגגת מלאכות על זדון שבת. ואינו מתחיב על השבתות אלא רק על המלאכות, אלא שהשבתות מחלקות
. ודכוותה שוגג בשבת ומזיד במלאכה. דאמרינן של°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס חייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת. אינו חייב על זדון המלאכה. אלא אתה נותן שגגת שבת על זדון מלאכות. דכמו ששבתות מחלקות, גם מלאכות מחלקות, וחייב על כל אחת ואחת.
ולית ליה ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מאחת לחייב על כל אחת ואחת? שהרי הוא למד דין זה בקל וחומר מנידה? אשכח תני בשם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. גדול שנשבה לבין העובדי כוכבים ומזלות ונשכח ממנו עיקר שבת חייב על כל אחת ואחת. ואת זה למד מאחת. שאי אפשר היה ללמוד דין זה מנידה שהרי שם הוא יודע עיקר נידה.
תנן, היודע עיקר שבת ושכח שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. והיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל מלאכה ומלאכה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

-----------------------------------דף מג עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מג.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד א] מה בין מזיד בשבת ושוגג במלאכות, שחייב על כל מלאכה ומלאכה. לבין שוגג בשבת וזדון במלאכות, שחייב רק אחת? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. למה מזיד בשבת ושוגג במלאכות חייב על כל אחת ואחת? שכשיודע שהוא שבת ושוגג בכל המלאכות. אם אומר אתה לו מלאכה אסורה היא זו, הוא פורש ממנה, ועושה מלאכות אסורות אחרות בשוגג. ולמה שוגג בשבת ומזיד במלאכות אינו חייב אלא אחת? שאם אומר אתה לו שבת היא זו מיד הוא פורש מכל מלאכה. שגג בזה ובזה. רב המנונא רב המנונא° אומר, ז_זאינו חייב אלא אחת. אמר ליה רבי זעירא רבי זעירא°. ולאו כל שכן הוא? אלו הזיד בשבת ושגג במלאכות, חייב על כל אחת ואחת. מפני שנתוסף לו שגגת שבת, איבד שגגת מלאכות? רבי ירמיה רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא°. קצר חצי גרוגרת בשבת זו, בזדון שבת ובשגגת מלאכות. וחצי גרוגרת בשבת אחרת, בשגגת שבת ובזדון מלאכות. שגגות שבו, מהו שיצטרפו? וכי איפשר לומר שיצטרפו? הרי שבתות מחלקות. שהרי אם קצר כשיעור בשבת זו, וכשיעור בשבת זו חייב שניים. ואיך יכול להיות שהשבתות מצטרפות? אין זו קושיה שהרי תמחויין חולקין. שאם אכל כזית חלב צלי, וכזית חלב מבושל, חייב שנים. ותמחויין מצטרפין. שאם אכל חצי זית צלי, וחצי מבושל חייב. אמר ליה. איני יודע טעם תמחויים. למה תמחוי מצד אחד מחלק ומצד שני מצרף. שהרי מתניתא היא, דתנן. כתב אות אחת בשבת זו, ואות אחת בשבת זו. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב חטאת, שאות סמוך לכתב היא. ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה פוטר שידיעה לחצי שיעור מחלקת. ולמה תמחויים מצטרפים? אמר רבי עזריה רבי עזריה° קומי רבי מנא רבי מנא°. מה שפטר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת, תיפתר שעשה שניהם בזדון שבת ושגגת מלאכות. כי קמבעיא לן, שחצי מלאכה עשה בזדון שבת ושגגת מלאכה, וחצי מלאכה עשה בזדון מלאכה ושגגת שבת. אמר לו, ולא כל שכן הוא? מה אם הזדון שאינו חולק. שהרי אם עשה מלאכה בכמה שבתות בזדון שבת ושגגת מלאכות, השבת אינה חולקת וחייב רק אחת. אף על פי כן אם עשה חצי מלאכה בשבת זו וחצי בזו אינו מצטרף. שגגת שבת שהיא חולקת שאם עשה מלאכה בכמה שבתות בשגגת שבת, השבתות חולקות, וחייב על כל שבת ושבת. לא כל שכן שלא תצטרף?
רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, לא אמר כן שהספק היה בשני שבתות, אלא הכי קמבעי ליה לרבי ירמיה רבי ירמיה°. קצר חצי גרוגרת בזדון שבת ובשגגת מלאכות. וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות. שגגות שבו ושגגות שבו מהו ז_חשיצטרפו? אמר רבי מנא רבי מנא°. אף על גב דלא שאל רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° רבי הדא מילתא, שאל דכוותיה. אכל חצי זית בידיעת הקודש ובהעלם טומאה, וחצי זית בעלם הקודש ובידיעת הטומאה. העלם שבו והעלם שבו מהו שיצטרפו? רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, שבתות מחלקות. ניחא שבת, שהרי באו לה ימי החול בנתים.


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד ב] אבל הבא על הנידה ביאות הרבה בהעלם אחד, למה מחייב °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס על כל ביאה? מאי אית לך שמחלק בניהם? ריש לקיש ריש לקיש° אמר. תיפתר בזבה קטנה, ז_טשבאו לה ימי הפסק טהרה יום כנגד יום בנתיים. °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר. כך שאל °רבי עקיבא רבי עקיבא את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, בא על נדה אחת חמש בעילות בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת. אמר ליה. חייב על כל אחת ואחת. אם בשבת שיש רק אזהרה אחת, חייב על כל אחת ואחת. נידה שיש בה שתי אזהרות, שגם הוא מוזהר וגם היא מוזהרת, כל שכן. וקשיא. אילו קצר וקצר בהעלם אחד, כלום הוא חייב על כל אחת ואחת? ולמה כאן התחייב על כל ביאה וביאה? רבי אחא רב אחא° אמר בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. כן רבי מנא רבי מנא° מקשי לה. ולא כן אמר שמואל שמואל (אמורא)°, ורבי אבהו רבי אבהו° אמר בשם רבי יסא בן חנינא רבי יסא בן חנינא°. כל הדא הילכתא שנאמרו באמצע המשנה שלנו כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. ברם כרבנן ל°רבי עקיבא רבי עקיבא, אינו חייב אלא אחת. אף בנידה ל°רבי עקיבא רבי עקיבא לא יהא חייב אלא אחת על ביאות הרבה? או שבנידה °רבי עקיבא רבי עקיבא מודה ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. קיימתיה מהא דאמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. לית כן לרבנן ל°רבי עקיבא רבי עקיבא, כדתנן הבא על חמש נשים בהעלם אחד חייב חמש חטאות. דגופים מחלקים. אבל הבא על נידה אחת ביאות הרבה בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי ניסא רבי ניסא°. כל הדא הלכתא, ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס הוא. וכל דיפיק מינה הלכה כגון הבא על הנידה ביאות הרבה חייב על כל ביאה וביאה כולה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. אבל ל°רבי עקיבא רבי עקיבא, אינו חייב אלא אחת.

ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ב עריכה

מתני’: ז_יאבות מלאכות ארבעים חסר אחת. הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, הדש, והזורה, והבורר, הטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הגוזז את הצמר, והמלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווה, והמיסך, והעושה שתי בתי נירין, והאורג שני חוטין,

-----------------------------------דף מד עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מד.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד א] והפוצע שני חוטין, הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות, הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו, והמעבד את עורו, והממחקו, והמחתכו, הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות, הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, המכה בפטיש, והמוציא מרשות לרשות. הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:

גמ’: תנן, אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. מניין לל"ט אבות מלאכות מן התורה? אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. כנגד ארבעים חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה. בעון קומי רב אחא רב אחא°, כל הן דכתיב מלאכות, בלשון רבים אתה מונה שתים? אמר רבי שיין רבי שיין°. אשגרת השגיחה עיינה דרבי אחא רב אחא° בכל אורייתא ולא אשכח כתיב דא מילתא שהמילה מלאכות אינה מופיעה בתורה אלא כי בעיא, הדא מלתא בעיא (בראשית וישב לט יא) ויבוא הביתה לעשות מלאכתו מנהון? או כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס. (בראשית בראשית ב ב) ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה מנהון? או שלא מנה אלא מלאכת אדם. תני °רבי שמעון בן יוחאי רבי שמעון בר יוחאי (דברים ראה טז ח) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה. הרי זה בא להשלים ארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה. אבל מקום שכתוב מלאכת עבודה אינו נמנה רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי שמואל בר נחמני רבי שמואל בר נחמני°. כנגד ארבעים חסר אחת פעם שכתוב במשכן עבודה ומלאכה. אמר רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°. לפני עשית המשכן כתיב (שמות ויקהל לה א) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם. אלה הדברים אשר ציווה ה’ לעשות אותם. זה הדבר אשר ציווה ה’ אין כתיב כאן, אלא אלה הדברים. דבר דברי דברים מיכן לאבות ולתולדות. רבי חנינא דצפורין רבי חנינא דצפורין° אמר בשם רבי אבהו רבי אבהו°, אל"ף חד. למ"ד תלתין. ה"א חמשה. דבר חד דברים תרין, הדברים תלת. מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה. רבנן דקיסרין אמרין. הכל נלמד מן המילה אלה. דמן אתרה לא חסרה כלום. אל"ף חד. למ"ד תלתין, ח' תמניא. דלא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת. רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° עבדין הוויי התעמקו בהדא פירקא, תלת שנין ופלוג. אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא. מן דאשכחון מיסמוך ליה לאב, סמכון. הא דלא אשכחון מסמוך, עבדוניה משום מכה בפטיש. בנוי דרבי חייא רובא רבי חייא רבה° , עבדן הוויי בהדין פירקא שיתא ירחין. אפקון מיניה שית מילין על כל חדא וחדא. בנוי דרבי חייא רובא רבי חייא רבה° , הויי בשיטת אבוהון. דתני רבי חייא רבי חייא רבה°. ז_יאהקוצר, הבוצר, המוסק, הגודר, התולש, האורה, ששת אלו כולהן משום קוצר.


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד ב] אמר רבי סירוד רבי סירוד°. יהודא ברבי יהודא ברבי° עבד הויי במכשירין שיתא ירחין. בסופה אתא חד תלמיד מן דרבי סימאי רבי סימאי° ושאיל ליה ולא אגיביה. אמר ניכר הוא זה, שלא עבר על פיתחה של תורה שבמכשירין צריך הרבה יותר זמן: תנן, אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. ליידא מילה נימנו? שאם עשאן כולם בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת. תנא רבי זכאי רבי זכאי° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. ז_יבזיבח קיטר וניסך בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת. אמר לו רבי יוחנן רבי יוחנן°, בבליא. עברת בידך תלתא נהרין, ואיתברת וטעיתה. אינו חייב אלא אחת. כתיב ועשה מאחת מהנה. ועשה אחת, ועשה הנה, ועשה מהנה. ועשה אחת, לחייב על כל אחת ואחת. בזדון שבת ושגגת מלאכות. ועשה הנה, לחייב על כולהן אחת. בזדון מלאכות ושגגת שבת. ועשה מהנה, לחייב על התולדות. מנין שהפסוק מדבר על איסורי שבת, אולי נימר שבעבודת כוכבים ומזלות הכתוב מדבר? דתני רבי זכאי רבי זכאי° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת, חייב על כל אחת ואחת. כבר נדחו דבריו. דאמר ליה רבי יוחנן רבי יוחנן°, בבלייא, עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת טעיתה אינו חייב אלא אחת. אף ללא דחית רבי יוחנן רבי יוחנן° אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה. דעד לא יתברינה רבי יוחנן רבי יוחנן° בידיה, יש כאן אחת שהיא הנה. כפי שסבר רבי זכאי רבי זכאי° שחייב על כל אחת ואחת, ואין כאן הנה שהיא אחת שחייב אחת על כולם. מן דתברה בידיה. יש כאן הנה שהיא אחת כפי שסובר רבי יוחנן רבי יוחנן° וחייב אחת על כולם. ואין כאן אחת שהיא הנה שיהיה חייב על כל אחת ואחת. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° בעא קומי דרבי זעירא רבי זעירא°. ויהא חייב על כל אחת ואחת. כמה דתימר גבי שבת (שמות יתרו כ י) לא תעשה כל מלאכה כלל. (שמות ויקהל לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם פרט. הלא הבערה בכלל היתה ויצאת מן הכלל ללמד לומר. מה הבערה מיוחדת מעשה יחידי, וחייבין עליה בפני עצמה. אף כל מעשה ומעשה שיש בו, חייב עליו בפני עצמו. אף הכא כתיב (שמות יתרו כ ה) לא תעבדם כלל. לא תשתחוה להם פרט. והלא השתחויה בכלל היתה, ולמה יצאת מן הכלל? ללמד על הכלל. מה השתחויה מיוחדת, מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמו. אף כל מעשה ומעשה שיש בה, חייב עליו בפני עצמו. אמר לו. בשבת כלל במקום אחד, ופרט במקום אחר. ואין דנים אותו בכלל ופרט אלא בדבר שהיה בכלל ויצא. לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ובעבודת כוכבים ומזלות, כלל שהוא בצד הפרט. ואתה דן אותו בכלל ופרט. אמר לו והכתיב (שמות כי תשא לד יד) לא תשתחוה לאל אחר, כלל. וכתיב (שמות משפטים כב יט) זובח לאלהים יחרם, פרט. הרי כלל במקום אחד ופרט במקום אחר. אמר לו. כיון שפעם אחת התורה כתבה את הפרט בצמוד לכלל. גילתה התורה שאת לומד מצדו בכלל ופרט, ואפילו אם חזרה תורה וכתבה כלל במקום אחר, אי אתה למד ממנו אלא בכלל ופרט. חברייא אמרין. לא שנייא בין שהכלל במקום אחד והפרט במקום אחר, בין שהכלל והפרט במקום אחד. כלל ופרט הוא. בשבת כלל ואחר כך פרט. בעבודת כוכבים ומזלות פרט ואחר כך כלל. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר. לא שנייא בין כלל ואחר כך פרט, בין פרט ואחר כך כלל. בין כלל ופרט וכלל, כלל ופרט הוא. ואפשר ללמוד בדבר שיצא ללמד על הכלל כולו. והחילוק הוא שבשבת הכלל בעבודתה באיסור מלאכה שנאמר לא תעשה כל מלאכה, והפרט בעבודתה שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותכים. ואילו בעבודת כוכבים ומזלות, הכלל בעבודתה המיוחדת לה דכתיב לא תעבדם. והפרט בעבודת הגבוה דכתיב לא תשתחוה להם. והשתחויה זו עבודת גבוה. רבי מנא רבי מנא° אמר. הבערה שלא לצורך יצאת. השתחויה לצורך יצאת. ללמד על עצמה שאף שאינה מעשה, חייב עליה. אתיא כההוא דתני חזקיה חזקיה בן רבי חייא° (שמות משפטים כב יט) זובח לאלהים יחרם. יצאת ז_יגזביחה ללמד על הכל. יצאת השתחויה ללמד על עצמה שאף שאינה מעשה חייב עליה.

-----------------------------------דף מה עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מה.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מה עמוד א] או חילוף? נאמר שזביחה יצאה ללמד על עצמה והשתחויה ללמד על הכלל? דבר שהוא מעשה מלמד. ודבר שאינו מעשה אינו מלמד. והבערה שלא לצורך יצאת? והא אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, הבערה לצורך יצאת. ללמד על בתי דינים ז_ידשלא יהו דנין בשבת. ומה טעמא? נאמר כאן (שמות ויקהל לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם. ונאמר להלן (במדבר מסעי לה כט) והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם. מה מושבותיכם שנאמר להלן, בבתי דינין הכתוב מדבר. אף מושבותיכם שנאמר כאן, בבתי דינין הכתוב מדבר. אמר רבי שמואל בר אבדימא רבי שמואל בר אבדימא°. אפילו תימר לצורך יצאת, כמי שיצאת שלא לצורך. שהרי יכל לאמר לא תעשו כל מלאכה בכל מושבותכם. ודבר שיצא שלא לצורך מלמד. הדא אמרה דבר אחד שיצא לצורך, אינו חולק. ושלא לצורך חולק. שני דברים שיצאו מן הכלל מהו שיחלוקו? נישמעינה מן הדא דתנן. מניין ז_טושהמעלה מבשר חטאת, ומבשר אשם, ומבשר קדשי הקדשים, ומבשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, או מן השאור, ומן הדבש, עובר בלא תעשה? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ב יא) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. כל שיש ממנו לאישים, הרי היא מה שנשאר בבל תקטירו. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°. למה לא יצאו שתי הלחם וביכורים וילמדו על הקדשים, שאפילו רק העלם לכבש עובר בלאו? כהדא דתני. כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשי לה’, קרבן ראשית תקריבו אותם, ואל המזבח לא יעלו. אין לי אלא המזבח, ומנין לרבות את הכבש? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ב יב) ואל המזבח לא יעלו. יכול בין אם העלם לעבודה להקרבה בין שלא לעבודה כגון בתורת עצים לא יעלו ואם העלה חייב? תלמוד לומר לריח ניחוח, לא אמרתי אלא לעבודה. אמר לו, אותם מיעוט, אלו חייבין עליהן אם העלם לכבש. ז_טזואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן אם העלם לכבש. מפני שכתוב אותם. הא אינו כתוב אותם, מלמדין. הדא אמרה, שני דברים שיצאו מן הכלל חולקין. רבי חנניה בריה דרבי הילל רבי חנניה בריה דרבי הילל° אמר. לחלוק, אינן חולקין. הא ללמד, מלמדין. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מה עמוד ב] לא אמר כן. אלא רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°. ויצאו שתי הלחם וילמדו על כל הקדשים לכבש? אמר לו, אותם מיעוט. אלו חייבין עליהן לכבש. ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן על עלייתן לכבש. הדא אמרה, דבר אחד שיצא מן הכלל, לצורך אינו חולק, ושלא לצורך חולק. ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין. שהרי לא שאל אלא למה לא נלמד לחייב שאר קדשים אם העלם על הכבש. משמע שברור לו שלחלק אינם מחלקים. שאם לא כן היה שואל למה לא נלמד לחלק. וכ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל חולקין, דאמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא°. לדברי °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, ב' דברים שיצאו מן הכלל חולקין. ולא אמרינן דהוו שתי כתובים הבאים כאחד ואינם מלמדים או אינם חולקים. ותני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל כן, דתני. כתיב (ויקרא קדושים יט כו) לא תנחשו ולא תעוננו. והלא הניחוש והעינון בכלל איסור כישוף היו. ויצאו מן הכלל, לחלק ולחייב חטאת על הניחוש בפני עצמו, ועל העינון בפני עצמו, ועל הקיסום בפני עצמו. אם יש כמה לאוים וכרת אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. השאלה מה הדין אם אחרי שהתורה כללה את כל הלאוים בכרת אחד היא חזרה ופרטה אחד מהם שהוא בכרת. האם כשם שאם הכלל והפרט בלאו, אומרים שהפרט יצא לחלק בלאוים. כך גם כאשר הכלל בהיכרת והפרט בהיכרת. נאמר שהפרט יצא לחלק בכריתות ויהיה חייב חטאת על כל לאו? מילתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמרה כלל ופרט הוא. דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, ונכרתו הנפשות העושות. וכתיב, ואיש אשר יקח את אחותו וכו' ונכרתו. והלא אחותו בכלל כל העריות הייתה. ולמה יצאת מן הכלל? לחלוק את הכלל. מה אחותו חייבים עליה כרת בפני עצמה. אף כל העריות, אם בא עליהן בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת בפני עצמה. התיב רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. והכתיב (ויקרא קדושים כ יט) ערות אחות אמך וערות אחות אביך לא תגלה. ולמה יצאו אלו? אמר ליה, לצורך יצאו. לידון בערייה, לחייב על המערה כגומר. והכתיב (ויקרא קדושים כ יח) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלתה את ערותה את מקורה הערה. והיא גילתה את מקור דמיה, וכ"ו ונכרתו וכ"ו. ולמה יצאה נידה? אמר ליה, לצורך יצאת, לידון בה את ז_יזהמערה כגומר אף שכבר למדנו דין זה, צריך לחזור עליו לגבי נידה. שלא תאמר, הואיל ואין חייבין עליה אלא משום טומאה ולא משום קירבת משפחה. ואינה דומה לשאר עריות. שאינו פוסלה בביאתו מכהונה, ואין בניה ממזרים. לא נעשה בה את המערה כגומר. לפום כן צריך מימר. והכתיב (ויקרא קדושים כ כ) ואיש אשר ישכב את דדתו, ערות דודו גלה, וכ"ו ונכרתו. ולמה יצאת דודתו? אמר לו לצורך יצאת, לידון בערירי, כדכתיב ערירים ימותו. והכתיב (ויקרא קדושים כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי, כדכתיב ערירים יהיו. דאמר רבי יודן רבי יודן°. כל אתר דתימר ערירים יהיו. הווין בלא וולד. וכל אתר דתימר ערירים ימותו. קוברין את בניהן. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°

-----------------------------------דף מו עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מו.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מו עמוד א] דודתו לצורך יצאת. למעט את אשת אחי אביו מאמו מערירי. מה טעמא? נאמר כאן ערוות דודו גילה. ונאמר להלן (ויקרא בהר כה מט) או דודו או בן דודו יגאלנו. מה דודו שנאמר להלן, באחי אביו מאביו הכתוב מדבר. אף דודתו שנאמר כאן, ז_יחבאשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר. אף אשת אחיו למדה מדודתו בהקש. מה דודתו שנאמר להלן שהיא בערירים, באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר. אף אשת אחיו, באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. עד כדון כ°רבי עקיבא רבי עקיבא דאמר, למדין למד מן הלמד בחולין, ילפינן שפיר בהקש אשת אחיו מדודתו, שהיא עצמה נלמדה בגזירה שווה מגאולת נחלה. אלא ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל דאמר אין למדין למד מן הלמד, אפילו בחולין. אשת אחיו שהיא מהאב. ולא אשת אחיו שהיא מן האם מינא לן? תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. נאמר כאן, ערות אשת אחיך לא תגלה. ונאמר להלן (ויקרא קדושים כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה. אף אשת אחיו, בשיש לה היתר אחר איסורה אם מת האח בלא בנים, על ידי יבום. יצאת אשת אחיו מאמו, שאין לה היתר לאחר איסורה. לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דמקשי לה לרבי יוחנן רבי יוחנן° את כל הקושיות משום דסבר אחותו לצורך יצאה, מנין תיתי ליה לחלק בעריות? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דאמר בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. כל מקום שאתה מוצא שתי לאוין וכרת אחד, ז_יטלאוין חולקין את ההכרת. מה טעמא? כדכתיב (שמות כי תשא ל לב) על בשר אדם לא ייסך, ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. וכתיב (שמות כי תשא ל לג) איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר, ונכרת מעמיו. הרי כאן שני לאוין וכרת אחד. לאוין חולקין את ההכרת. שהרי שניהם נימנו בתוך שלושים ושש חייבי כריתות. מה עביד לה רבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שאחותו יצאה לחלק כרת בעריות.,אם לאוים חולקים כריתות, למה היה צריך כרת באחותו? כל הלאוים באנשים הכתוב מדבר. ובאת אחותו ללמד על הנשים, ואלמלא נכתב הייתי מחייב על כל אחת ואחת, רק את הבועל. ולית לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כן שצריך פסוק לחלק בנשים? אית ליה. מדכתיב על העריות לא תקרבו בלשון רבים, משמע שהלאוים נאמרו אחד על האיש ואחד על האשה. ומה עבד לה רבי יוחנן רבי יוחנן°? פתר לה דאינו מחוור שהרי אפשר היה לחשוב שמה שנכתב בלשון רבים, הכוונה לכל הגברים שלא יקרבו. ועוד, ראיה שכשם שלאוים מחלקים כך כריתויות מחלקות. מן הדא דתני, והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא. והרי שלמים בכלל שאר הקדשים היו. וכתיב, כל איש אשר יקרב יאכל אל הקדשים וכו' וטומאתו עליו ונכרתה. ולמה יצאה כרת בשלמים? ובעי שמואל בר אבא שמואל בר אבא° קומי רבי זעירא רבי זעירא°. למה לא נאמר דיצאו שלמים לחלק. שאם אכל בשוגג כמה קדשים בטומאה, יהיה חייב על כל אחד ואחד? אמר לו, שלמים לצורך יצאו. ללמדנו מה שלמים קדשי מזבח וחייב עליהם משום פיגול נותר וטמא. אף כל קדשי המזבח חייב עליהם משום פיגול נותר וטמא. יצאו קדשי בדק הבית שאין בהם כרת. שאין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא. הא אם לא היה יוצא לצורך, היה מלמד לחלק. ועוד איך בעי שמואל בר אבא שמואל בר אבא° קומי רבי זעירא רבי זעירא°. אולי נאמר דיצאו שלמים לחלק?. הלא מתניתא היא שאין בהם חילוק חטאות. דתנן, קדשי המזבח מצטרפין זה עם זה ז_כלמעילה, ז_כאולחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא. מה שאין כן בקדשי בדק הבית. מכיון שהם מצטרפין, שמע מינא דאין חילוק חטאת ביניהן. דאי סלקא דעתך דחילוק חטאות ביניהן, אם כן לא היה להן להצטרף זה עם זה. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. וכיני אדרבא גם על הבריתא קשה דיחלוקו ולא יצטרפו.


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מו עמוד ב] כלל בעשה ופרט בלא תעשה. מילתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרה, כלל ופרט הוא. דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, לוקין על החרישה בשביעית. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ז_כבאין לוקין על החרישה בשביעית. מה טעמא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°? דכתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה', כלל. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר, פרט. הזורע והזומר בכלל היו. ולמה יצאו? להקיש אליהם. לאמר, מה הזורע והזומר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן. אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. אף אני אביא חרישה שהיא בלא תעשה. והא הכא דהכלל בעשה ופרט בלא תעשה, וגמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° מיני בכלל ופרט. מה עבד לה רבי יוחנן רבי יוחנן°? זריעה ובצירה שני דברים הן. ושני דברים שיצאו מן הכלל, אינם חולקין. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, לית ליה דשני דברים שיצאו מן הכלל, אינם חולקין? אית ליה. אלא דסבר, לחלוק אינן חולקין, הא ללמד מלמדין. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, אמאי אינן מלמדין? שנייה היא. שכלל בעשה דכתיב ושבתה הארץ. ופרט בלא תעשה דכתיב, שדך לא תזרע וכרמך לא תבצור. ואין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. פרט שהוא בעשה מלמד על הכלל שהוא בלא תעשה. ופרט שהוא בלא תעשה, מלמד על הכלל שהוא בעשה. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, שלמד בכלל ופרט שלא אסרה תורה אלא מלאכה שהיא צורך הקרקע ניחא, שמותר לחפור בה בורות שיחין ומערות בשביעית. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות? האם כשם שאין הפרטים מלמדין לענין איסור, לחייב לאו על כל עבודה שהיא צורך הקרקע. כן לענין היתר, לא ילמדו הפרטים שעבודה שאינה צורך הקרקע מותרת. ואף חופר בה שיחין ומערות יהיה עובר בעשה. דכתיב (ויקרא כ"ה, ב') ושבתה הארץ שבת לה'? אמר רבי אבא קרתיגנאה רבי אבא קרתיגנאה°. טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן° שאינו לוקה על החרישה דכתיב (ויקרא בהר כה ג) שש שנים תזרע שדך. ולא בשביעית. ושש שנים תזמר כרמך. ולא בשביעית. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא. והוי כלל בעשה ופרט בעשה. מה הפרטים עבודה שהיא צורך הקרקע והאילן עובר בעשה, יצא חופר בה שיחין ומערות שאינו צורך הקרקע והאילן ואינו עובר בעשה. להביא חורש שאף הוא בעשה ואין לוקין עליו. וכן אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, עובר בעשה רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר. חורש, אפילו עשה אין בו. לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שאפילו עשה אין בו. ליידא מילה כתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה'? רק לענין לא תעשה המפורטים שבו, היינו לזריעה וזמירה שרק בהם עובר בלאו. דכלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. תנו רבנן יכול יהו לוקין על התוספת? ונסיב לה תלמודא לפטורא. מה הכוונה? רבי יוחנן רבי יוחנן° פתר מתניתא, יכול יהו לוקין על מלאכת חרישה בשביעית שאינה מוזכרת בתורה ונלמדה בכלל ופרט? קא משמע לן שפטור כדשנינן. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שסובר שלוקים על החרישה, פתר מתניתא, יכול יהו לוקים על איסור שני פרקים הראשונים שהוסיפו בשביעית בשדה לבן מפסח ובשדה האילן מן העצרת?

-----------------------------------דף מז עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מז.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מז עמוד א] אית תניי תני, ונסיב לה תלמודא לפטורא מדכתיב, ושש שנים שלמות תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך. ואית תניי תני, ונסיב לה תלמודא לפטורא מדכתיב, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מאן דאמר מדכתיב שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, מסייע לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דמדכתיב שש שנים וכ"ו, משמע שאין לוקין על תוספת שביעית. ומאן דאמר מדכתיב, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מסייע לרבי יוחנן רבי יוחנן° דעל זריע וזמירה לוקין. ואין לוקים על חרישה. מתניתא פליגא על רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאמר שאף כאשר הכלל בעשה והפרט בלא תעשה, הפרט מלמד על הכלל. דהרי כל השמר פן ואל הרי זה לא תעשה. וכתיב (דברים ראה יב יד) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. כי אם במקום אשר יבחר ה' וכו' שם תעלה עולותיך ושם תעשה וכ"ו. שם תעלה, זו העלייה. ושם תעשה, זו שחיטה וזריקה. מה העלייה שהיא בעשה דכתיב שם תעלה. הרי היא בלא תעשה דכתיב, הישמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. אף שחיטה וזריקה שהן בעשה, יהו בלא תעשה. שנלמד מההיקש דכתיב שם תעלה ושם תעשה. משמע שרק בגלל שהתורה הקישה עליה לשחיטה לומדים לא תעשה מעשה. הא אילולא הוה כתיב שם תעלה ושם תעשה, אין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה. מה עבד לה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לא היה צורך בהקש כדי ללמד שגם בשאר עבודות יש לאו כיוון שזה נלמד מכלל ופרט. ולמה היה צורך להקיש? שלא תאמר, כמה דאת אמר גבי שבת, שאם עשה כמה מלאכות מעין מלאכה אחת בהעלם אחד. כגון ז_כגחפר חרץ נעץ, אינו חייב אלא אחת. ודכוותה שחט זרק והעלה, אינו חייב אלא אחת. לפום כן צריך היקש, למימר חייב על כל אחת ואחת. כל הן דתנינן אבות, יש להן תולדות. תמן תנינן, ז_כדארבע אבות נזיקין. השור זה הקרן. נגיחה ודחיפה הן אב. מה הן התולדות? תני רבי חייה רבי חייא רבה°. נשך רבץ בעט תולדות לקרן. תמן תנינן. אבות הטומאה ז_כההשרץ. ז_כוושכבת זרע. תולדות השרץ אי זהו? אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בשם רבי נחום רבי נחום°. מדפות. מהו מדפות? מגעות. שהתולדה קלה מהאב, ובאה על ידי מגע. ז_כזאב הטומאה מטמא את אדם וכלים. ז_כחוולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין. אוכלין ומשקין וכלי חרס אינן נעשין אב הטומאה, ואינם נעשים משכב ומושב ליטמא בזיבה. והכא תנינן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. חרישה אב. אלו הן התולדות? תני רבי חייה רבי חייא רבה°. חפר חרץ נעץ תולדות להחרישה. כל אבות מלאכות מן המשכן למדו. מה חרישה היתה במשכן? שהיו חורשין ליטע סממנין. כמה יחרוש ויהא חייב? רבי מתניה רבי מתניה° אמר, כדי ליטע כרישה. רבי אחא בר רב רבי אחא בר רב° אמר. כדי ליטע זכרותה גרגר של חיטין. תמן תנינן. כמה יוציא ויהיה חייב? זרע קישואין שנים. זרע דילועים שנים. זרע פול מצרי שנים. תני


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מז עמוד ב] חטים מדיות שתים. והא תנן, כל הנאכלין כגרוגרת? אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. חיטין על ידי שהן חביבות, עשו אותן כשאר זרעוני גינה שאינן נאכלין. כל דבר שהוא להניית קרקע, ז_כטחייב משום חורש. החופר, החורץ, הנועץ, המדייר, המעדר, המזבל, המכבד, המרבץ, המפעפע גושים. המברה חוטב עצים כדי לפנות קרקע בחרשים. המצית את האור בחישת קנים ובאגד תמרים. וכרבי זעירא רבי זעירא°, שאמר שאין חופרים את האמה בשביעית מפני שמכשיר אגפיה לזריעה, אף החופר אמת המים שהיא מכשרת צדדיה לזריעה. המסקל. הבונה מדריגות טרסות. הממלא את הנקעים שתחת הזיתים. והעושה עוגיות לגפנים. וכל דבר שהוא להניית קרקע, חייב משום חורש. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. המבשל נבילה ביום טוב, אינו לוקה. שהותר מכלל בישול ביום טוב. דמתוך שהותר בישול לצורך הותר נמי שלא לצורך. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, לוקה. שלא הותר מכלל בישול, אלא לאכילה בלבד. התיב רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° על דרבי יוחנן רבי יוחנן°. מעתה, החורש ביום טוב אינו לוקה. שהותר מכלל חרישה ביום טוב לכיסוי הדם. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, לא הותרה חרישה כדרכה אלא על ידי שינוי, שיחפור בדקר ויכסה. רבי שמי רבי שמי° אמר קומי רבי יסה רבי אסי°. רבי אחא רב אחא° אמר בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. המשנה במסכת ביצה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא. ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, עד שיהא לו צורך בגופו של דבר וכאן אינו צריך את הבור. קם נפגש רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° עם רבי אחא רב אחא°. אמר לו, את אמרת הדא מילתא שהמשנה במסכת ביצה שאומרת שאם שחט ביום טוב, יחפור בדקר ויכסה אליבא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא? ולא כן אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, לדברי °רבי מאיר רבי מאיר, עשרים וארבע דברים מקולי °בית שמאי בית שמאי ומחומרי °בית הלל בית הלל, וזה אחד מהם. ואם הלכה זו היא דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ולא °רבי מאיר רבי מאיר , נימר כ"ג ולא כ"ד.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

23 ז_כג מיי' פ ז' מהל' שבת הלכה ב':

24 ז_כד מיי' פ"א מהל' נזקי ממון הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף י"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף י"ט, סמ"ג עשין סו, סמ"ג עשין סז:

25 ז_כה מיי' פ"ד מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב', סמ"ג עשין רמד, סמ"ג עשין רמה, סמ"ג עשין רמו:

26 ז_כו מיי' פ ה' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה א', סמ"ג עשין רמד, סמ"ג עשין רמה, סמ"ג עשין רמו:

27 ז_כז מיי' פ ה' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה א', מיי' פ"ד מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב', מיי' פ"י מהל' טומאת צרעת הלכה י"א, מיי' פ"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה א', מיי' פ"א מהל' טומאת מת הלכה ה', מיי' פ"א מהל' טומאת מת הלכה ה', מיי' פ"א מהל' טומאת מת הלכה ז', סמ"ג עשין רלא, סמ"ג עשין רמד, סמ"ג עשין רמה, סמ"ג עשין רמו:

28 ז_כח מיי' פ"א מהל' טומאת מת הלכה ז', מיי' פ"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה א', סמ"ג עשין רמד, סמ"ג עשין רמה, סמ"ג עשין רמו:


[ע"ב]

29 ז_כט מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה א':


-----------------------------------דף מח עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מח.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מח עמוד א] ואי אפשר לאמר ש°רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, שניהן אמרו דבר אחד. שפטור משום שאינו צריך לגופו. דהא תנן, המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני גוים, מפני לסטים, מפני החולה שישן פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה חייב. ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. ואמרינן עליה, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שניהן אמרו דבר אחד. אם כך היה צריך לאמר , ש°רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שלשתן אמרו דבר אחד? אמר ליה רבי אחא רב אחא° לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מה שאתה שואל זה למה לי לאוקמיה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, הא אפילו לרבנן אתיא. ולא משום מלאכה שאינה צריכה לגופה אלא מפני דאין דרך חרישה בכך אבל אם כך מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון. דאיתמר פשיטא לרבנן. קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע. לא צורכה דא אלא קצר לייפות את הקרקע. מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע.? משמע שרבנן הסתפקו בכך לכן אי אפשר להעמיד את המשנה בביצה כרבנן. אמר לו, אפשר שמא שהסתפקה הגמרא גבי קצר לייפות את הקרקע. מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע. היה אליבא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. האם במקרה כזה שקוצר עצים ליפות הקרקע ומסתמא ירצה להשתמש בהם האם יהיה חייב גם משום קוצר או לא ברם כרבנן שמחייבים במלאכה שאינה צריכה לגופה, פשוט שחייב. שמכל מקום הרי חרש, מכל מקום הרי קצר. אמר רבי מנא רבי מנא°. מיליהון דרבנן רב חייא רב חייא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° מסייעין לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שאמר שקוצר ואינו צריך לעצים פטור אף לרבנן. דאמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, דג שסחטו. אם לגופו, הרי זה פטור אף לחכמים. דכיוון שאינו צריך למיץ אין זה סוחט. אם להוציא ציר חייב. אף מכאן אין ראיה. שאפשר שלא אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° אלא על דעת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ברם כרבנן אפילו סחט לצורך גופו חייב. דמכל מקום הרי סחט מכל מקום הרי הוציא ציר. כל דבר שהיה מבחיל מגדל את הפירות חייב משום זורע. ז_להנוטע, המבריך, המרכיב, המקרסם, המזרד, המפסל, המזהם, המפרק, המאבק, המעשן, המתליע, הקוטע, הסך, ז_לאוהמשקה, והמנקב, והעושה בתים, וכל דבר שהוא להבחיל לגדל את הפירי, חייב משום זורע. רבי זעירא בר חייא בר אשי רבי זעירא בר חייא בר אשי° אמר בשם כהנא רב כהנא°. הנוטע בשביעית חייב משום זורע. רבי זעירא רבי זעירא° אמר


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מח עמוד ב] ז_לבהזומר כנוטע. נטע וזמר בשביעית. על דעתיה דכהנא רב כהנא° חייב שתים. על שנטע משום שדך לא תזרע. ועל הזמירה משום כרמך לא תזמור . על דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא°, אינו חייב אלא אחת. משום כרמך לא תזמור. דנטיעה בכלל זמירה. כלום אמר רבי זעירא רבי זעירא° הנוטע כזומר? לא אמר אלא הזומר כנוטע. לחייב את הזומר אף משום נוטע. דכל דבר המביא לצמיחה היה בכלל זריעה. ויצאה זמירה להחמיר על עצמה, שאם זרע וזמר חייב שתים. מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה, את פוטרו משום זורע? הוי לא שנייא נטע וזמר בשביעית. בין על דעתיה דרבי כהנא רבי כהנא°, בין על דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא°, חייב שתים. ומה שאמר רבי זעירא רבי זעירא°, חייב משום נוטע. כוונתו שחייב אף משום נוטע: והקוצר. תני רבי חייא רבי חייא רבה°. ז_לגהקוצר, הבוצר, המוסק, הגודר, התולש, והאורה, כולהן משום קוצר. ההן דגזז ספוג, גומי או קרולין אלמוגים, ז_לדחייב משום קוצר ומשום נוטע. ההן דגזז כוסבר, כרתי, כרפס, גרגר, טריקסימין, שומין או נענע, חייב משום קוצר ומשום זורע. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. הנותן עציץ נקוב שהיה מונח על האדמה על גבי עציץ נקוב, חייב עליה משום קוצר ומשום זורע. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. הקוצץ קורת שקמה, חייב עליה משום שלש. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. ולא פליגין. הקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע. המוחקה מחליק את הקורות חייב משום מכה בפטיש. רבנן דקיסרין אמרין. ההן דצד כוורא דג וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו, חייב משום קוצר: והמעמר. רבי שמואל בר ססרטאי רבי שמואל בר ססרטאי° בעי, תולדות העימור אי זו היא? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. שמעית טעם מן דרבי שמעון רבי שמעון°(שמואל) בשם רבי אחא רב אחא°. ולית אנא ידע מה שמעת. מיי כדון? ההן דכתית אורז, שערין, או חילקה חיטה מחולקת לשנים, חייב משום דש. ההן דשטח צלין תאנים צימוקין, מסוסלה מלח, בוקלטה עצים יבשים, חייב משום מעמר. כל שהוא נוגע באוכל כשאוסף אותו, חייב משום מעמר. בקליפה משום דש. הדא איתתא. כד מערבא בחיטיא להוציא הפסולת הגדולה, חייבת משום מרקדה. כד מפרכייא בראשייא כשפורכת ראש החיטים משום דשה. כד מתברא בצדדיא כששוברת צידי הקליפה משום בוררת. כד מספייא מוסיפה לכתוש משום טוחנת. כד מנפייא משום זורה. גמרה מלאכתה, משום מכה בפטיש. ההן כיתנייא פשתן בתחילה שורים במים ואז מניחים מעל האש ליבוש אחר כך מכים בקופנה שזה כלי מתכת, אחר כך מהדקים עם מערובה שזה מערוך, כדי שיהיה דק, אחר כך אוחזים קצה אחד ואת השני מעיפים בעזרת קרש שנקרא אפסיטה. אחר כך מסרקים בכף היד להוציא הקשים. אחר כך עם מסרק ברזל. אחר כך חותכים לאורך הרצוי. כשמכה בקופנה חייב משום דש. במערובה משום טוחן. באפסטיתה משום זורה. כשסורק בכף היד חייב משום בורר. כד מפלג, משם מנפץ. כד מתלש משם מחתך. גמר מלאכתו משם מכה בפטיש.

-----------------------------------דף מט עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_מט.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מט עמוד א] ההן דשחק תומא, כד מפרך ברישייא משום דש. כד מברר בקליפייתיה משום בורר. כד שחיק במדוכתה משום טוחן. כד יהיב משקין משום לש. גמר מלאכתן, משום מכה בפטיש. ההן סיקורה זרעים לצבע כד מבחר גרגריה מקלופיתיה, משום בורר. כד מכתת במרגזייה מכה עליהם בכלי להפריד הקליפה משום דש. כד שחיק במדוכתיה, משום טוחן. כד יהיב משקין משום לש. כד משקע באנטרין בור או כלי ששם הצבע נספג באבן הסיד משום בונה. כד מקטע בגומא שחותך חתיכות מהסיד הצבוע משום מחתך. גמר מלאכתו משום מכה בפטיש. אמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, דגים שסחטן. אם לגופן פטור. ואם להוציא ציר חייב. רב רב (אמורא)° אמר. ז_להכבשים שסחטן אם לגופן מותר. ואם למימיהן אסור. שלקות בין לגופן בין למימיהן מותר. שמואל שמואל (אמורא)° אמר. אחד כבשים אחד שלקות, בין לגופן בין למימיהן אסור. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. הדא דרב רב (אמורא)° פליגא על דרבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר ליה רבי מנא רבי מנא° למה אתה אומר שרב רב (אמורא)° חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן°? הרי שניהם מתירין לגופן ואוסרים למימיהם? יש חילוק, דההן אמר פטור וחייב. וההן אמר מותר ואסור. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. בצל שריסקו. אם ליתן טעם שיהיה ראוי לאכילה, אסור שיוצר אוכל. אם להוציא שורפו שלא יזיק לו מותר. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב הונא רב הונא°. ז_לו צנון, טומנו במלח ובלבד שלא ישהא. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב הונא רב הונא°. ז_לזכליו מבית האומן, לובשן. ואם יתקרע יתקרע. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב הונא רב הונא°. ז_לחנסתבכו בגדיו בקוצים, הרי זה מפשרן מוציא הקוצים במקום צינעה, ובלבד שלא יקרע. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב הונא רב הונא°. נפל טיט על בגדיו, הרי זה ממרחו בידו אחת, ז_לטובלבד שלא יכסכסו ישפשף. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב הונא רב הונא°. ההן ננער לנער שמיכה. ז_מבחדא שרי, ובתלת אסור. ובתרתיי צריכה. ההן דסחי שרוחץ רב הונא רב הונא° ורב יהודה רב יהודה°. חד אמר, הכין שרי והכין אסור. וחרנה אמרן הכין ובין הכין אסור. רבי אבא בר זמינא רבי אבא בר זמינא° עאל מיסחי עם רבי זעירא רבי זעירא°, ולא שבקיה עבד לא הכין ולא הכין. נפלו מים על בגדיו. רב הונא רב הונא° ורב ירמיה רב ירמיה°. חד אמר לנערה שרי. ולמחקה ביד אסור משום מלבן. וחרנה ז_מאמחלף. אמר רבי אבא בר חייא בר אשי רבי אבא בר חייא בר אשי°. זה שרוקק, מבליעו בכסותו ואינו חושש משום מכבס או בגלל שזה דבר מועט. או בגלל שזה דרך לכלוך אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רבי חייא בר אשי רב חייא בר אשי°. איתפלגין רבי חייא רובא רבי חייא רבה° ו°רבי שמעון בר רבי רבי שמעון בר רבי. חד אמר רוקק על הארץ ושף. וחרנה אמר ז_מבאינו רוקק ושף. מה פליגין? בשאין שם פסיפס ריצוף. אבל יש שם פסיפס, רוקק ושף. רקק והפריחתו הרוח, ז_מגחייב משום זורה



קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מט עמוד ב] וכל דבר שהוא מחוסר שצריך לרוח, חייב משום זורה: והבורר. אמר רבי יודן רבי יודן°. יש שהוא בורר צרורות כל היום, ואינו מתחייב. ויש שהוא נוטל כגרוגרת, ומיד מתחייב. היאך עבידא? היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום, אינו מתחייב שלא תיקן כלום. שהרי נשאר שם עוד פסולת. ז_מדנטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר, חייב. רבי יונה רבי יונה° בעי. תנן הבורר קטנית ביום טוב. °בית שמאי בית שמאי אומרים, בורר אוכל ואוכל. ו°בית הלל בית הלל אומרים. בורר כדרכו בחיקו ובקנון ובתמחוי, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה. עשה כן בשבת. על דעתיה ד°בית שמאי בית שמאי מהו שיהא חייב? אמר ליה רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ולמה לא? אילו עשה כן שברר כדרכו בקנון ובתמחוי בשבת על ד°בית הלל בית הלל, שמא אינו חייב? אף הכא חייב. אמר רבי מנא רבי מנא°. יאות אמר רבי יונה רבי יונה° אבא. לא אתיא אין להסתפק אלא על ד°בית שמאי בית שמאי, דל°בית הלל בית הלל פשיטא שחייב בשבת, שלא התירו אלא ביום טוב מפני אוכל נפש. אבל ל°בית שמאי בית שמאי יש מקום להסתפק. האם הם התירו לברור אוכל מתוך פסולת רק ביום טוב, כיוון שאוכל נפש הותר אבל בשבת אסור. או שאוכל מתוך פסולת, לא נחשב ברירה ואף בשבת מותר. בירר אוכלים מתוך אוכלים. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר ז_מהחייב. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר פטור. מתניתא פליגא על חזקיה חזקיה בן רבי חייא° דתני, נתערבו לו פירות בפירות. בורר ואוכל, בורר ומניח על השולחן. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° אמר בשם רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° . תיפתר שמניח על השולחן, והיו אורחין אוכלין ראשונה ראשונה מה שמניח לפניהם. ותני ובלבד שלא יבור את כל אותו המין, שנראה כבורר לאוצר. אם עשה כן בשבת. על דעתיה דחזקיה חזקיה בן רבי חייא° חייב, שכן הבורר כדרכו בשבת חייב. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° אסור, שכן הבורר כדרכו במקום אחר כגון פסולת מתוך אוכל חייב. דעתיה דחזקיה חזקיה בן רבי חייא° אפילו עיגולין של תאנים מן גוא עיגולין. אפילו רמונים מן גוא רמונים. אם כיני אפילו בני נש מן גוא בני נש?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

35 ז_לה מיי' פ כ"א מהל' שבת הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' ש"כ סעיף ז', סמ"ג לאוין סה:

36 ז_לו מיי' פ כ"ב מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"א סעיף ג', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"א סעיף ד':

37 ז_לז מיי' פ כ"ב מהל' שבת הלכה כ"ד:

38 ז_לח מיי' פ כ"ב מהל' שבת הלכה כ"ד:

39 ז_לט מיי' פ כ"ב מהל' שבת הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ב סעיף ז':

40 ז_מ מיי' פ כ"ב מהל' שבת הלכה כ"ב, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ב סעיף ג':

41 ז_מא טור ושו"ע או"ח סי' ש"ב סעיף א':

42 ז_מב מיי' פ כ"א מהל' שבת הלכה ב', מיי' פ כ"ו מהל' שבת הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' שט"ז סעיף י"א:

43 ז_מג טור ושו"ע או"ח סי' שי"ט סעיף י"ז:


[ע"ב]

44 ז_מד מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה י"א:

45 ז_מה מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' שי"ט סעיף א':


-----------------------------------דף נ עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נ.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נ עמוד א] מיי כדון? כל עמא מודיי להדא דרבי אימי רבי אמי°, דרבי אימי רבי אמי° הוה ליה אורחין אפיק קומיהון תורמוסין ופסיליין הפסולת שלה. אמר לון. יהבין דעתיכון דאתון מיכול קיסייא הקליפות בסופא. ובזה חזקיה חזקיה בן רבי חייא° מודה דכיוון שסופו לאכול הכל אין זה בורר . תני, אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין. הבורר הטוחן המרקיד בשבת נסקל. ביום טוב סופג את הארבעים. והא תנינן, °בית הלל בית הלל אומרים. ז_מובורר ביום טוב כדרכו בחיקו ובתמחוי? אמר רבי חנינא ענתונייא רבי חנינא ענתונייא°. הברייתא שאוסרת, ד°רבן גמליאל רבן גמליאל היא. ד°רבן גמליאל רבן גמליאל אומר. אף מדיח ושולה. אבל לברור ללא שינוי אסור . והא תנינן, של בית °רבן גמליאל רבן גמליאל היו שוחקים את הפילפלים בריחיים שלהן. וכי לדעת °רבן גמליאל רבן גמליאל, מותר לטחון ואסור לבור? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, לא התירו בית °רבן גמליאל רבן גמליאל טחינה כדרכה, אלא בשינוי עשו. ומנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. דכתיב (שמות בא יב טז יז) כל מלאכה לא יעשה בהם וכ"ו ושמרתם את המצות. כל מלאכה עד ושמרתם את המצות אסורה. מלישה והילך שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו מותר ביום טוב. תני רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בעי. אם כך, למה היה צריך את הפסוק אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. להתיר בישול? רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° לא אמר כן. אלא אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° (שמות בא יב טז יז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. עד ושמרתם את המצות. דמלישה והילך שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו מותר ביום טוב לצורך אוכל נפש. אבל ברירה וטחינה אסור . תני חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ופליג. דתני חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. אך, הוא, לבדו. הרי אלו שלושה מיעוטין. שלא לקצור ולא לטחון ולא להרקיד ביום טוב. אבל לברור מותר . רבי זעירא רבי זעירא° ורב חייה בר אשי רב חייא בר אשי° אמרו בשם שמואל שמואל (אמורא)°. ז_מזהמשמר חייב משום בורר. אמר רבי זעירא רבי זעירא° לא מסתברא דא אלא משום מרקד. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° תריהון אמרין, בקדמיתא הוינן אמרין יאות אמר רבי זעירא רבי זעירא°. ומה המרקד, קמח מלמעלן וסולת מלמטן. אף המשמר יין מלמטן ושמרין מלמעלן. ולא הוינן אמרין כלום, דעל כרחך משמר כבורר. כיוון שמצאנו שהותר ברירה מכללה ביום טוב. ומצאנו שהותר שימור מכללו ביום טוב. הותר ברירה דתנן, בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. והותר שימור דתנן, אף נותנין לתלויה ביום טוב. ולא מצאנו שהותר הרקדה. דאמר רבי חנינא בן יסא רבי חנינא בן יסא° בשם רב יהודה רב יהודה°


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נ עמוד ב] ז_מחאין שונין לסנן פעם שניה את הקמח, אבל מרקידין לאחורי הנפה. הא כדרכו, אסור לרקד. אין תימר שמשמר חייב משום מרקד, יהא אסור. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. ודלא כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. דתני בשם °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. אף במכשירי אוכל נפש התירו. וכל שכן שהרקדה מותר. אבל עדין בעייא דא מילתא. מהו לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן?: ז_מטוהטוחן. ההן דשחק מלח או ז_נחסף חרס או פילפלין, חייב משום טוחן. ההן דחשר סינן גורגבסין מוץ, חול, או ז_נאעפר, חייב בו משום מרקד. ההן דגבל גירגבסין מוץ, עפר, קילורין, מלוגמא, סממנין, חייב משום לש. הלש והמקטף והעורך כולהן משום לש. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° בעי. תמן אמר המחמיץ מנחות, ז_נבחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה. והכא את אמר הכין, שכולם משום לש. ואם עשה בהעלם אחד חייב רק אחת? אלא תמן יש לו לחלוק. דכתיב לא תעשה חמץ. וכתיב לא תאפה חמץ. אפיה בכלל לא תעשה חמץ הייתה. ולמה יצאה? להקיש אליה ולאמר. מה אפיה חייב עליה בפני עצמה. אף לישה ועריכה חייב עליהם בפני עצמן. מכאן שחייב על כל אחת ואחת. ברם הכא אינו חייב אלא אחת. האופה. את חמי. אפייה תולדת בישול ואת אמר הכין שמניתה אופה בל"ט אבות מלאכה? אלא בגין דתנינן סדר עיסה, תנינתה עמהן. וההן דאזין המחמם גירקדרין סיד או משיח כילוס שמן או שרי זיפות מחמם זפת או שרי מוסרין מרכך דברים קשים חייב משום מבשל. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסה בר חנינה רבי יוסי בר חנינא°. ז_נגהמתיך אבר, חייב משום מבשל. הצולה והמטגן השולק והמעשן, כולהן חייב משום מבשל. ז_נדבישל בחמי טבריא מהו? חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר אסור. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר מותר. אמר רב מנא רב מנא°. אזלית לקיסרין ושמעית לרבי זריקן רבי זריקא° דאמר בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, דצריכה ליה אי אסור או מותר. פסח שיתבשל בחמי טבריא מהו? האם חייב משום לא תוכלו ממנו נא ובשל מבושל במים? תרין אמורין. חד אמר אסור. וחרנה אמר מותר. מאן דאמר מותר, דכתיב (שמות בא יב ט) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. בישול אסרה תורה, ואין זה בישול. ומאן דאמר מותר, דכתיב (שמות בא יב ט) כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. כל שאינו צלי, עובר עליו באל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. כל אילין שיעוריא, אם לאוכלין כגרוגרת. אם לבהמה כמלוא פי גדי. אם לבשל, כדי לבשל ביצה קלה. אם לארוג, כמלוא רוחב הסיט. אם לטוות, כמלוא רוחב סיט כפול: ז_נההגוזז את הצמר. גזז סתם שלא לצורך אריגה או טוויה מהו השיעור? נישמעינה מן הדא דתנן. הוציא דיו. אם בקולמוס, ז_נוכדי לכתוב שתי אותיות. אם להגיה, כדי להגות לתקן אות אחת. משמע שברישא הוציא סתם, ואזלינן לקולה. אף הגוזז סתם אזלינן לקולה, וחייב כמלא רוחב הסיט כפול. תמן תנינן. ז_נזהשוחט את הבכור, עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן, ותולש את השיער. ובלבד שלא יזיזנו את השער שתלש ממקומו. וכן ז_נחהתולש את השיער

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

46 ז_מו מיי' פ"ג מהל' יום טוב הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' תק"י סעיף ב':

47 ז_מז מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה י"א, מיי' פ כ"א מהל' שבת הלכה י"ז:



[ע"ב]

48 ז_מח מיי' פ"ג מהל' יום טוב הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תק"ו סעיף ב':

49 ז_מט מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה ט"ו, מיי' פ כ"א מהל' שבת הלכה י"ח:

50 ז_נ מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה ט"ו, מיי' פ כ"א מהל' שבת הלכה י"ח:

51 ז_נא מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה ט"ז, מיי' פ כ"א מהל' שבת הלכה ל"ג:

52 ז_נב מיי' פי"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה ט"ו:

53 ז_נג מיי' פ ט' מהל' שבת הלכה ו':

54 ז_נד מיי' פ ט' מהל' שבת הלכה ג':

55 ז_נה מיי' פ ט' מהל' שבת הלכה ז':

56 ז_נו מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה ט':

57 ז_נז מיי' פ"א מהל' מעילה הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ח סעיף ג':

58 ז_נח מיי' פ"א מהל' מעילה הלכה י':


-----------------------------------דף נא עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נא.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נא עמוד א] לראות מקום מום. מכאן אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי שמעון רבי שמעון°. ז_נטהתולש מן הקדשים פטור. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. ריש לקיש ריש לקיש° כדעתיה, דאיתפלגון. התולש בקדשים. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר חייב, דתולש היינו גוזז. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר פטור. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? דאיתפלגון. התולש כנף בעוף חייב משום שלש. ז_סתלש חייב משום גוזז, ז_סאהמורטה חייב משום ממחק, והקוטמה חייב משום מכה בפטיש. גבי בכור הוא אמר שאין תלישה בכלל גוזז, והכא הוא אמר התולש חייב משום גוזז. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. ולא פליגין דלא דמייא, עוף שאין לו גיזה, תלישתה היא גיזתה. ברם הכא בבכור , אינו חייב עד שיגזז. תדע לך שהוא כן. דתני. ז_סבתלש מן המתה חייב, שתלישתה זו היא גיזתה: ז_סגהמלבנו. ההין דמגפר עץ לכלים, חבל לאליקה לעוגן. הדא איתתא דשרקא אפה מורחת פניה שרקא מעזלה מורחת אריג. ההן חייטא דיהב חוטא גו פומיה לנקותו, חייבת משום מלבן. אמר רב כהן רב כהן° בשם רבנן דקיסרין. המיינטון בגד שמתלבן בחום האש חייב משום מלבן: ז_סדהמנפסו. ההן דנפיס מנפץ סיב, הוצין, גומא, חייב משום מנפץ: ז_סההצובעו. מה צביעה היתה במשכן? שהיו משרבטין מכים בבהמה כדי לעשות עורות אלים מאדמים. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. הדא אמר, העושה חבורה ז_סוונצרר בה דם חייב. המאדם אודם בשפה, חייב משום צובע. המוציא דם, חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום. הצר צורה ואחר כך מלאו בצבע. הראשון חייב משום כותב, והשני חייב משום צובע. חיסר בצורה שעשה בה אבר ובא אחר וגמרה, חייב ז_סזמשום מכה בפטיש. ז_סחוהסוחט והמכבס, מלאכה אחת היא. תני, °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר. הצבעים שבירושלים היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה. על דעתיה ד°רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, מ' מלאכות אינון. וניתני? לא אתינן מיתני, אלא מילין דכל עלמא מודיי בהן. ההן דעביד חבלין, ההן דעביד ממזור חגורה, חייב משום טווה. ההן דעבד קונטרן שק נפן ומחצלן מחצלת חייב משום מיסיך. הדא איתתא כד משתייה בקוביה שמותחת חוטי השתי חייבת משום מסיך. כד יהבה קדמה ומכניסה בנירין, חייבת משום עושה בתין. כד מקימה לון שמעמידה את כלי האריגה חייבת משום בונה. כד מחייא שמעבירה את חוטי הערב משום אורגת. כד מקטעא בנימייא, משום מחתכת. כד גמרה מלאכתה, משום מכה בפטיש. ההן דעבד קופין קופה מנצרים כד צפר שמעמיד השתי משום מסיך. כד מחייט, משום תופר. כף את הקנים, משום בונה. כד מקטע, משום מחתך. גמר מלאכתו, משום מכה בפטיש.


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נא עמוד ב] ההן דעביד מילין ערסיין דברים ארוגים כגון מיטות וסלים כשמניח חוטים לאורך, חייב משום מסיך. לרוחב חייב משום אורג. קנקלטין המחבר קורות המיטה משום עושה בתים. כד מקטע, חייב משום מחתך. גמר מלאכתו חייב משום מכה בפטיש. שני נירין וחוט אחד ושני חוטים בניר אחד: ז_סטהאורג שני חוטין, ז_עוהפוצע שני חוטין, ז_עאהקושר והמתיר. מה קשירה היתה במשכן? שהיו קושרין את המיתרים של המשכן. ולא לשעה היתה? אמר רבי יסה רבי אסי°. מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור, כמי שהוא לעולם. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמר אדרבא. מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ, כמי שהיא לשעה. אלא אמר רבי פינחס רבי פינחס°, מתופרי יריעות למדו. שאם נפסק לו חוט היה קושרו, חזר ונפסק, לעשותן קשרים קשרים אי אפשר. אלא חוזר ומתיר את הראשון, ומביא חוט אחר וקושרו. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. ההן חייטא אומנא, מבלע תרין ראשיה. וכיוון שלא היה נראה, אפשר שיהיה אפילו כמה קשרים ולא צריך להתיר ולהחליף חוט. והיידא אמרה דא מנין נלמד מתיר? דאמר רבי יוסי ברבי חנינא רבי יוסי בר חנינא°. מאורגי יריעות למדו, ולא מתופרי היריעות. מה טעמא? דכתיב, אורך היריעה האחת. כדי שתהא כולה אחת. נפסק לו חוט, היה קושרו מיד. מכיון שהיה מגיע לאריג, הוי שרי ליה ומעל לה שולף את החוט. רבי תנחומא רבי תנחומא° אמר בשם רב הונא רב הונא°. אפילו ערב שבה, לא היה בו לא קשר ולא תיימת. והרי חוטי הערב אחד עולה ואחד יורד, ואם ישלוף את הקרוע נמצאו שנים עולים ויורדים יחד וזה תיימת. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. ז_עבחותל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר. ובלבד שלא יקשור. ואין זו התרה? ולמה מותר? נעשה כשובר את החבית לאכל ממנה גרוגרת. אזנים של דוסיקיא שק עור שכשמותחים חוט והוא נסגר קושר ומתיר, דנעשה כפותח וכנועל בשבת. התופר שתי תפירות. רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° אמר. עד יחות כל סיטרה שיוציא את כל החוט. אמר רבי יניי רבי יניי°. אמרו לו לרבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. צא וקרא, שאין הלכה כן. דהא גבי כלאים תנינן. עשה שני ראשיה לצד אחד חיב. מעתה לדעת חנינא, עד יסוק ויחות ייסוק. והתנינן °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר עד שישלש. מעתה עד יחות ייסוק ויחית נמצא עושה שש תחיבות ולא נראה שיקל כלכך אלא הכן והכן רק הקצוות צריך לכפול.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

73 ז_עג מיי' פ י' מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"מ סעיף ו':

74 ז_עד מיי' פ י"א מהל' שבת הלכה א':

75 ז_עה מיי' פ י"א מהל' שבת הלכה ה':

76 ז_עו מיי' פ י"א מהל' שבת הלכה ו':


[ע"ב]

77 ז_עז מיי' פ י"א מהל' שבת הלכה ז':

78 ז_עח מיי' פ י"א מהל' שבת הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף כ"ו:

79 ז_עט מיי' פ י"א מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"מ סעיף ג':

80 ז_פ מיי' פ י' מהל' שבת הלכה י"ב:

81 ז_פא מיי' פ י' מהל' שבת הלכה י"ב:

82 ז_פב מיי' פ י' מהל' שבת הלכה ט"ו:

83 ז_פג מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה י"א:


-----------------------------------דף נב עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נב.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נב עמוד א] חוט שהשחילו במחט. אפילו קשור מיכן ומיכן אינו חיבור למחט לענין טמאה. תפרו לבגד. החוט חיבור לבגד, ואינו חיבור למחט לענין טומאה, שהרי סופו לנתק את המחט. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° תריהון אמרי. מה שהחוט נחשב חיבור לבגד, זה דווקא ז_עגבקשור מיכן ומיכן. מיליהון דרבנן פליגין. דאמר רבי אבא רבי אבא°, ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמר בשם רב רב (אמורא)° המותח צדדיו של תפירה רפויה בשבת, חייב משום תופר ואם מדובר שגם קשר, למה לא נאמר שחייב משום תופר ומשום קושר? המקרע והמחתך. קריעה בבגדים וחיתוך בעורות. קריעה בבגדים באמצע. וחיתוך בעורות אפילו מן הצד. ואית דמחלפין קריעה בעורות וחיתוך בבגדים. קריעה בעורות, באילין רככיא. וחיתוך בבגדים, באילין ליבדייא. הצד חלזון ופצעו. אית תניי תני חייב שתים. אית תניי תני אינו חייב אלא אחת. מאן דאמר שתים. אחת משום צד, ואחת משום נטילת נשמה. מאן דאמר אחת, היידא? משום נטילת נשמה, ולית לה צידה. ואתיא כהיא דאמר רבי אלעזר ברבי יוסה רבי אלעזר ברבי יוסה°. אם כך, היכן מצאנו צידה במשכן? בתחש. מאי תחש? רבי אבהו רבי אבהו° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמרו בשם °רבי מאיר רבי מאיר . מין חיה טהורה ברא הקדוש ברוך הוא למשה במדבר. כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה. רבי אבון רבי אבין° אמר קרש היה שמה. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, חדא קרן הוי ליה. דכתיב (תהלים ס"ט, ל"ב) ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס. מקרן כתיב. ואתיא כההיא דאמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. מותר לעשות אהלים מעור בהמה טמאה ואינם מקבלים טמאה. שאין קרוי אהל אלא כמו במשכן שהיה מחיות טהורות.: ז_עדהשוחטו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, לית כאן שחיטה. דשחיטה תולדת חבורה היא. ולמה לא תנינתה חבורה עמהון אלא שחיטה? אלא בגין דתנינן סדר סעודה, תנינתה שחיטה עמהון: ז_עההמעבדו. מה עיבוד היה לעורות במשכן חוץ ממליחה שכבר נאמרה? שהיו משרטטין בעורות. למה משרטטין לון? דמסרגלין כדי לחתוך ישר לון. הממחקו. מה מחיקה היתה במשכן? אמר זעירא בר חיננא זעירא בר חיננא° בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. שהיו שפין את העור על גבי העמוד להחליקו. ז_עוהשף את העור על גבי העמוד חייב. משום מה הוא חייב? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יהודה בן לוי רבי יהודה בן לוי°. ואיכא דאמרי אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי יהודה בן לוי רבי יהודה בן לוי°, משום ממחק. הדא דאת אמר, בעור חדש. אבל בעור ישן פטור על העור. ומחלוקת רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° וחכמים האם חייב על שמחליק העמוד. דאתפלגון. המכבד, המרבץ, המגבן, המחבץ, החולב, והרודה חלות דבש, חייב חטאת דברי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. וחכמים אומרים, משום שבות. ושף העמודים דומה למכבד. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נב עמוד ב] לא פליגין דשף העמודים פטור. ולמה המכבד והמרבץ חייב? משום חורש. המגבן והמחבץ חייב משום לש. החולב והרודה חלות דבש, חייב משום קוצר. הסוחט זיתים מאביהן מעל העץ חייב משום קוצר. כמאן? כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דכשם שמחייב חולב משום קוצר, כך הסוחט זיתים מאביהן חייב משום קוצר. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ז_עזהגורד ראשי כלונסות להשוות אורכם, חייב משום מחתך. ז_עחהממרח את האיספלנית חייב משום ממחק. תנן, הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות. ז_עטמחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות, חייב. כתב אות אחת גדולה. אף על פי שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות, פטור. רבי מנחם בי רבי יוסי רבי מנחם בי רבי יוסי° אומר. זה חומר במוחק מכותב. וחומר בכותב מבמוחק. שהכותב על מנת לקלקל חייב. והמוחק על מנת לקלקל פטור. יש שהוא כותב נקודה אחת, וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק. יש שהוא מוחק נקודה אחת, וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק. איך עבידא? היה דל"ת ועשאו רי"ש והשלים את הספר. רי"ש ועשאו דל"ת, חייב משום כותב ומשום מוחק. והבונה. מה בניין היה במשכן? שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מכיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור, כמי שהיא לעולם. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר. מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ, כמי שהוא לשעה. הדא אמרה בנין לשעה בנין. הדא אמרה אפילו מן הצד כתלים. הדא אמרה, אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה בנין על גבי כלים בנין. ולא היא ז_פדאדנים כקרקע הן שהיו חלולים. תני, אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט, המביא את הטיט חייב. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר, שניהן חייבין. סבר °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא, אבן בלא טיט בניין. ז_פאהכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה, ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. למי נצרכה? לרבנן. שאף שאמרו שהנותן את האבן פטור, כאן יהיה חיב. שזה דרך הבניה ועומדת כך. וההין דעבד דפין שמניח קורה בפתח הבית וההין דעבד ספיין קורה בתחתית הפתח חייב משום בונה: ז_פבוהסותר. ובלבד לצורך. רבי חמא בר עוקבא רבי חמא בר עוקבא° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, הגודל כלי צורה, חייב משום בונה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. הנופח כלי זכוכית, חייב משום בונה. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. יש דברים קרובים ורחוקים. הגודל כלי צורה, והנופח כלי זכוכית, העושה כלי בדפוס, שהם מלאכות שונות, כולהון חייבים משום בונה. ז_פגהבורר והמשמר והמרקד, שהם מלאכות קרובות, דכולהן משום מעביר פסולת. כל אחד ואחד חיובו אב בפני עצמו. תנן, והמוציא מרשות לרשות. ולמה לא תנינן הושטה עמהון? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. מפני שהיא במחלוקת °רבי עקיבא רבי עקיבא וחכמים. דל°רבי עקיבא רבי עקיבא חייב אף על הזורק. ואם היה מונה מושיט, היה צריך לפרט ש°רבי עקיבא רבי עקיבא חייב אף על הזורק ולרבנן פטור. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° רבי יהודה בן לוי רבי יהודה בן לוי° ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמרו בשם °רבי רבי יהודה הנשיא

-----------------------------------דף נג עריכה

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נג.ogg


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נג עמוד א] יתר עליהן הושטה שאף היא אב. ולמה לא תנינתה עמהון? משום דכל המלאכות באחת אדם אחד וזו בשתים. כל המלאכות יש להן תולדות וזו אין לה תולדות:

ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ב עריכה

מתני’: ועוד כלל אחר אמרו. ז_פדכל הכשר להצניעו, ומצניעין כמוהו. והוציאו בשבת, חייב עליו חטאת. וכל שאינו כשר להצניעו, ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת, אינו חייב אלא המצניע:

גמ’: איזה דבר אינו כשר להצניעה? אמר רבי חונה רב הונא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לעבודה זרה איתאמרת. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. לאיסורי הנייה איתאמרת. אבל המוציא עבודה זרה חייב. רב חסדא רב חסדא° אמר לשיעורי איתאמרת אם הוציא פחות מכשיעור. אית תניי תני כל הכשר להצניעו ומצניעים כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת. אית תניי תני והוציא כל שהוא חייב חטאת. מאן דאמר חייב חטאת, מסייע לרב חסדא רב חסדא°, דשכשר למצניעה ומצניעים כמוהו הכוונה שיש בו כשיעור. ודווקא בהוציא כשיעור חייב חטאת. מאן דאמר והוציא כל שהוא חייב חטאת, מסייע לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ולרבי יוחנן רבי יוחנן°, דעבודה זרה ואיסורי הנאה שיעורם בכל שהוא. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא רבי יוסי בר חנינא°. מהו דבר שאינו כשר להצניעה? כגון המוך שהתקינה לנידתה.

ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ג עריכה

מתני’: ז_פההמוציא תבן כמלא פי פרה. עצה כמלא פי גמל. עמיר כמלא פי טלה. עשבים כמלא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים. לחים כגרוגרת, יבשים כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה, מפני שלא שוו בשיעוריהן. ז_פוהמוציא אוכלים כגרוגרת חייב, ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן. חוץ מקליפיהן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן:

גמ’: תנן, ואין מצטרפין זה עם זה, מפני שלא שוו בשיעוריהן. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסי גליליא רבי יוסי גליליא° אמרו בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. חמור משלים לקל, אין הקל משלים לחמור. עשבים משלימים לתבן. אין התבן משלים לעשבים. תמן תנינן. ז_פזהבגד והשק, השק והעור, העור והמפץ,מצטרפין זה עם זה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, מפני שהן ראויין לטמא מושב בטפח. שמכולם ראוי להקציעה טפח ולעשות טלאי לאוכף


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נג עמוד ב] רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. ניחא שהבגד והשק וכ"ו יצטרפו למושב, שכן שוו למושב בטפח. אבל תבן ועצה וכ"ו, איך יצטרפו בהוצאה? הרי אינם ראוים לדבר אחד במידה שוה. אמר רבי זעירא רבי זעירא° קומי רבי מנא רבי מנא°. שכן שוו בהיסק כדי לבשל ביצה קלה. אמר לו. אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק? אמר רבי אלעזר בר יוסי רבי אלעזר בר יוסי° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. שכן שוו בהסק בשיעור שיש בו כדי לבשל ביצה קלה. אמר לו, אנן בעיי הוצאה, ואת אמר היסק? הרי סתם עשבים לא עומדים להסק. ואם אתה אומר שמצטרפים, כמעט כל דבר יצטרף, שהרי כמעט כל דבר ראוי להסק. אלא תני הכי. במוציא להסק מצטרפים כדי לבשל ביצה קלה. אבל בסתם לא מצטרפים. חמור משלים לקל. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° כמו דקופדה בשר משלים לפיסתה לחם. ופיסתה לא משלמה לקופדה. איתמר. עשבים משלימים לתבן, אין התבן משלים לעשבים. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. הוציא תבן לפרה, כמלא פי פרה. הוציא תבן לגדי, כמלא פי גדי ז_פחחייב. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר, רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. מעתה הוציא אוכלין לחולה כמלוא פי חולה יהא חייב? מודה רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° שאם הוציא עשבים לפרה כמלא פי גדי שהוא חייב. דלחומרא אית ליה. שאם הוציא תבן לגדי חייב במלא פי גדי. לקולא לית ליה. ואם הוציא עשבים לפרה, יתחיב כמלא פי גדי. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעי. הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת. האם כיוון שבתוספת הקליפות יש שיעור יהיה חייב? ועוד אם היו קליפות יותר מכגרוגרת, ותבשיל פחות מכגרוגרת. לא מבטל יותר מכגרוגרת קליפות את התבשיל? תנן, חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהם. אמר רבי זעירא בר חנניה רבי זעירא בר חנניה° בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. הדא דאת אמר, באדומות. אבל בשחורות אינם מצטרפות דכיוון שפורשות הן ונראות כזבובים בקערה. אין אדם אוכלן.

הדרן עלך פרק כלל גדול

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_שבת/פרק_שביעי&oldid=2806386"