טור אבן העזר כ
<< | טור · אבן העזר · סימן כ (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור
עריכההבא על אחת מן העריות, או שבעל ביאה אסורה, בין כדרכה בין שלא כדרכה - משהערה בה חייבים שניהם או כרת או מלקות או מיתת בית דין, בין שהיו שוכבים או עומדים.
ומה היא העראה - משהכניס העטרה מהגיד, אף על פי שפירש מיד ולא גמר ביאתו ולא הוציא זרע חייבים, חוץ משפחה חרופה לפי שאין חייבים עליה אלא בגמר ביאה.
אבל מי שבעל בלא קושי באבר מת והכניסו בידו - אין חייבים כלום. וכתב הרמב"ם: אבל מכין אותו מכת מרדות.
ואם בעל בעילת איסור במתעסק, כגון שהיה סבור שהוא ביאת היתר ועלה בידו ביאת איסור - חייב חטאת.
אבל הבא על הערוה והיא מתה - פטור.
והבא על הטריפה, ואפילו נשחטה ברוב שנים שודאי לה למות בחולי זה - חייב עד שתמות, או עד שיתיז את ראשה.
הבא על אחד מן העריות דרך אברים, או שחבק או שנשק ונהנה בקירוב בשר - הרי זה לוקה מן התורה שנאמר "לא תקרבו לגלות ערוה", דברים המביאים לידי גילוי ערוה. והעושה דבר מחוקות אלו הרי זה חשוד על העריות.
נשים המסוללות זו בזו, פירוש מתחברות זו בזו דרך תשמיש - אסור, וזהו "מעשה ארץ מצרים" שהוזהרנו עליו שנאמר "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו", ואמרו חכמים ז"ל מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאת אשה ואשה ניסת לשני אנשים. ואף על פי שהוא אסור, אין לוקין עליו, ואין האשה נאסרת על בעלה בכך, אבל ראוי לנדותה ולהכותה מכת מרדות הואיל ועשו איסור, ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה ולמנוע הנשים הידועות בכך מליכנס לה ושלא לצאת היא אליהן.
כל אשה האסורה - אם היא בת ג' שנים ומעלה, גדול הבא עליה חייב והיא פטורה אלא אם כן היא גדולה. אבל אם היא פחותה מזה, שניהם פטורים, שאין ביאתה ביאה.
וכן אשה גדולה שבא עליה קטן - אם הוא בן ט' שנים ומעלה, היא חייבת והוא פטור. ואם הוא מבן ט' שנים ולמטה, שניהם פטורין.
היה אחד מהם ער ואחד ישן - הער חייב והישן פטור. אחד מזיד ואחד שוגג - המזיד חייב והשוגג מביא קרבן. אחד אונס ואחד רצון - האונס פטור.
ואין העדים המעידים צריכים שיראו שיכנסו כמכחול בשפופרת, אלא משיראו אותם דבוקים זה בזה כדרך המנאפים הרי אלו נהרגין בראיה זו.
בית יוסף
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
הבא על אחת מן העריות או שבעל ביאה אסורה עריות הם אותם שחייבין עליהם כרת בעל ביאה אסורה הן חייבי לאוין וחייבי עשה:
ומ"ש בין כדרכה בין שלא כדרכה משהערה בה חייבים שניהם משנה ריש פ' הבע"י (דף נג:)
ומ"ש בין שהיו שניהם שוכבין או עומדין כך כתב הרמב"ם בפ"א מהא"ב:
ומ"ש ומה היא העראה משהכניס העט' מהגיד וכו' שם (דף נה:) פלוגתא דר"י ושמואל ופסק כר"י דאמר הכי וכן פירש הרמב"ם בפ"א מהא"ב ופשוט הוא דהלכה כר"י לגבי שמואל:
ומ"ש אע"פ שלא גמר ביאתו ולא הוציא זרע חייבי' בר"פ הבע"י:
ומ"ש חוץ משפחה חרופה שם (דף נה:) בברייתא ובפרק ד' מחוסרי כפרה (דף כ:) במשנה:
ומ"ש אבל מי שבעל בלא קושי באבר מת והכניסו בידו אין חייבים כלום בפ"ב דשבועות (ית.) אמר רבא זאת אומרת המשמש באבר מת פטור ואף על גב דאביי דחי ליה ידוע דהלכא כרבא וכן פסק הרמב"ם בפ"א מהא"ב:
ומ"ש בשם הרמב"ם שמכין אותו מכת מרדות כן כתב בפ' הנזכר ומ"ש ואם בעל בעילת איסור במתעסק וכו' חייב חטאת מימרא דשמואל בפ' ד' מיתות (דף סב:) המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה:
ומ"ש אבל הבא על הערוה והיא מתה פטור בפרק הבא עליבמתו (דף נה:)
ומ"ש והבא על הטרפה וכו' בפרק הנשרפין (דף עח.) אמר רבא הרובע את הטרפה חייב:
ומ"ש אפילו נשחטה ברוב שנים וכו' כ"כ הרמב"ם בפ"א מהא"ב וכתב הרב המגיד שהוא נלמד מדאמרינן בפרק העור והרוטב (קכא:) שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה הבא על אחת מן העריות דרך אברים או שחבק או שנשק ונהנה בקירוב בשר ה"ז לוקה מן התורה וכולי כ"כ הרמב"ם בפכ"א מהא"ב וכ"כ בספר המצות שלו וכתב דהכי איתא בספרא והרמב"ן חלק עליו בהשגותיו וכבר האריך הרב המגיד בזה בפרק הנזכר:
נשים המסוללות זו בזו כל זה לשון הרמב"ם בפכ"א מהא"ב וכתב ה"ה נשים המסוללות וכו' כמעשה ארץ מצרים ומה היה עושים נושא האיש לאיש והאשה לאשה ומבואר בפרק הערל (דף עו.) שאין הלכה כרב הונא דאמר נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהינה וכתבו התוספות פי' ריב"ן המסוללות מטילות שכבת זרע שקבלו מבעליהן ולא יתכן דבפרק במה אשה אמרינן דשמואל לא שביק לבנתיה דגניין בהדי הדדי וכו' ורש"י פירש המסוללות דרך תשמיש זכר ונקבה משפשפות נקבתן זו לזו:
כל אשה האסורה אם היא בת ג' שנים ומעלה גדול הבא עליה חייב והיא פטורה וכו' וכן אשה גדולה שבא עליה קטן אם היה בן ט' שנים ומעלה היא חייבת והוא פטור וכו' כל זה מדברי הרמב"ם פ"א מהא"ב והיא משנה פרק יוצא דופן (דף מד:) ואיתא בפ"ק דקדושין (דף י.)
ומ"ש היה אחד מהם ער ואחד ישן וכו' אחד מזיד ואחד שוגג וכו' משנה בכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה (דף יא.)
ומ"ש אחד אונס ואחד רצון האונס פטור פשוט הוא ואין העדים המעידים צריכים שיראו כמכחול בשפופרת וכו' בספ"ק דמכות (דף ז'.) כל זה הסימן אע"פ שרובו אינו נוהג בזמן הזה כתבו רבינו פדי להודיע חומר הדברים ומשפטן:
בית חדש (ב"ח)
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
הבא על אחד מן העריות וכו' פי' עריות שחייבין עליהן כרת בעל ביאה אסורה הן חייבי לאוין וחייבי עשה:
ומ"ש משהערה בה וכו' בר"פ הבע"י נפקא לן מדגלי רחמנא שצריך ש"ז להלקות שפחה חרופה מכלל דשאר חייבי לאוין לוקין בהעראה. וחייבי כריתות גמרי' מנדה דכתיב בה את מקורה הערה וחייבי לאוין דכהונה וחייבי עשה נפקא לן מג"ש שהן בהעראה והא דכתיב ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע וגומר קאמר רבא פרט למשמש באבר מת ולמ"ד משמש באבר מת חייב איצטריך פרט למשמש מתה והא דכתיב בסוטה ושכב איש אותה ש"ז איצטריך פרט לשקינא לה דרך איברים ופרש"י מעוך דדים ודש מבחוץ בשאר איברים ע"ש (דף נ"ה): והבא על הטרפה וכו' ע"ל סוף סימן קכ"א בדין שחטו בו שנים דחשוב כחי: כתב ב"י כל זה הסימן אעפ"י שרובו אינו נוהג בזמן הזה כתבו רבינו כדי להודיע חומר הדברים ומשפטן עכ"ל אבל מהר"ם איסרלש כתב וז"ל אשה גדולה שבא עליה קטן פחות מבן תשעה שנים אינה חייבת מיתה על ידו ונ"ל דה"ה דאינה נאסרת על בעלה ולכן כתב הרב בעל הטורים הרבה דינים אימתי חיייב מיתה או לא וכ"מ בזמן הזה באיזה ביאה נאסרת אשה על בעלה עכ"ל ובספר ד"מ הביא ראייה לדבריו ממה שכתוב בנימוקי יוסף פרק ב' דיבמות בדין רוכל יוצא וז"ל אמר המחבר מ"כ במנאפים שוכבים זה על גב זה ואפי' שלא כדרכה ואפילו הערה בה חייב מיתה ונאסרה על בעלה עד כאן אלמא דלא נאסרה על בעלה אלא במקום דאיכא חיוב מיתה ואם אינו חייב מיתה לא נאסרה על בעלה: כתב בהגהות מרדכי דיבמות פרק הבע"י דאמרינן בירושלמי דחזרת בתולים תוך שלשה שנה ואיחור סימנים תלוין בעיבור החדש של שנה דכתיב אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי פירוש גומר ומסכים לב"ד של מטה בעיבורים ואם עיברו השנה בתוליה חוזרין וגם הסימנים מאחרים לבא אם עיברו השנה עכ"ל ולפ"ז הך דפחותה מג' שנים שניהם פטורים ולא נאסרה על בעלה אפי' אם נתעברה השנה נמי פטורים וכ"כ הרב בהגהת ש"ע:
האונס פטור וכו' כתב בהגהות מרדכי פ' הבע"י על שם ר"י דאונס פטריה רחמנא אפי' בעושה מעשה דנהי דחייב למסור עצמו מ"מ אם בא מסר עצמו אינו חייב מיתה וכו' ולפי זה נמי לא נאסרה על בעלה וע' בתוס' ריש פ' הבע"י כתבו כך להדיא על שם ר"י סוף ד"ה שאנסוה עכו"ם (ד' נ"ד) וע' במ"ש ה"ה רפ"א דהא"ב שכתב די"א כך כפי' ר"י אלא שאין כך דעת הרמב"ם וצ"ע:
דרכי משה
עריכה(א) בהגהות דיבמות ע"א דף תס"ד דג' שנים של בתולה אם נתעברה השנה גם הבתולים חוזרים וכן איתא בירושלמי סנהדרין פ"א שנא' (תהלים נז) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי וגו' וכן סימני גדלות של קטן וקטנה אם נתעברו השנים גם הסימנים מאחרים לבא:
(ב) ואע"ג דבעריות יהרג ואל יעבור מכל מקום אם לא עשה אינו חייב מיתה ועיין בהגהת מרדכי פרק הבא על יבמתו שהאריך בזו ועיין במ"מ פ"א דא"ב (הל"א) שהאריך בזו:
(ג) בנ"י פ"ב דיבמות ע"ב דף ת"ח במנאפים שוכבים זו על זו אפי' שלא כדרכה ואפי' הערה בה חייב מיתה ונאסרה על בעלה נראה לי לומר שלזה כתב רבינו בעל הטורים כמה דינים באיזה ביאה חייבים מיתה ובאיזה ביאה אינם חייבים כי יש ללמוד מהם באיזה ביאה אשה נאסרת על בעלה: