קטגוריה:ויקרא כ כ

מפרשי רש"י

[כ] ללמד על הכרת האמור למעלה כו'. דאי לא כתיב "ערירי", הוה אמינא כרת האמור באחרי מות (לעיל יח, כט) אחר כל העריות (לעיל יח, כט) "ונכרתו הנפשות העושות" - שהוא עצמו בלבד נכרת, ובניו לא, לכך כתיב כאן "ערירים יהיו" לומר שהוא הולך ערירי, ואין לו בנים כלל. והא דקאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נה.) "ערירים" דכתיב בדודתו למה לי, פירוש שכבר כתיב כרת באחרי מות על כל העריות, ומתרץ לכדרבה, דרבה רמי, כתיב (פסוק כא) "ערירים יהיו", וכתיב "ערירים ימותו", הא כיצד, יש לו בנים - קוברם, אין לו בנים - הולך ערירי. ואם כרת משמע דהוא בלבדו נכרת, לא הוי ליה לתרוצי רק ד"ערירי" אתא ללמד דגם בניו נכרתין (קושית תוס' יבמות נה.), זה לא קשיא, דהמקשה הקשה "ערירים" דכתיב בדודתו, ואם היה מתרץ דאתא לזרעו יהיה נכרת, הוי מקשה הרי כבר כתיב "ערירי" אצל אשת אחיו (פסוק כא). והא דלא מקשה מן ה"ערירי" דכתיב באשת אחיו, דהוי ליה להקשות טפי דהוא אחר "ערירי" דדודתו, והוי ליה לומר ד"ערירי" דדודתו אתיא למילף שהוא וזרעו נכרת, ו"ערירי" תניינא דאשת אחיו למה לי, ולמה מקשה על הראשון, תירץ ריב"א בשמעתתא קמייתא דיבמות (תוספות יבמות ב.), דודאי יותר ניחא ליה למילף מן אשת אחיו ולומר ד"ערירי" דאשת אחיו אתא למילף דזרעו נכרת, דבלאו הכי אשת אחיו יליף על כל עריות להעראה, דכתיב (פסוק כא) "אשר יקח את אשת אחיו נדה היא", מה נדה העראה אסורה, אף אשת אחיו העראה אסורה (יבמות דף נד.), ועל כל עריות בא ללמד, ומשום הכי יליף שזרעו נכרת על כל העריות, ופריך "ערירי" דדודתו למה לי, ולפיכך הוצרך לתרץ כדרבה, דרבה רמי כו':

והרא"ם פירש דודאי מכרת שמעינן שפיר דהוא וזרעו נכרת, ומה שכתב רש"י שבא ללמד על כרת האמור למעלה שהוא וזרעו נכרתין, רוצה לומר שאם אין לו בנים - שלא יהיו לו בנים. וזה אינו, דאם כן הוי ליה להקשות על "ערירי" דדודתו ועל "ערירי" דאשת אחיו למה לי, ולמה פריך על "ערירי" דדודתו, ופירוש זה פשוט:

והקשה הרא"ם, שצריך עיון איך נאמר דכרת הוא שהוא וזרעו נכרת, והא אמרינן גבי שמואל הרמתי במסכת מועד קטן (דף כח.) מת קודם ס' [שנה] זהו מיתת כרת, והא דלא חשיב ליה, משום כבודו של שמואל הרמתי, דמת בן נ"ב שנה, שקיצר הקב"ה שנותיו שלא יראה במיתת (בניו) [שאול], ואמאי לא חשיב מפני כבודו של שמואל הרמתי, הא בנים היו לו לשמואל הרמתי, וליכא כרת, ואין זה קשיא, ואין כאן עיון, דכרת הוא ובניו נכרתין רוצה לומר בבנים קטנים, דאין להם זכות עצמן, אבל בבנים גדולים לא איירי, ולכך אין ראיה מבני שמואל הרמתי, שהרי גדולים היו:

והקשה הרא"ם, למה הוצרך רש"י לתרץ "ערירים" דכתיב בדודתו, ואילו כרת דכתיב באחותו (פסוק יז) ואצל אשה נדה (פסוק יח) לא נתן רש"י שום טעם למה הוצרך למכתב, ואין זה קשיא, שנראה לי מפני שכתב כאן "ערות דודתך לא תגלה", יש לטעות בזה כיון שהכתוב מיותר, בודאי "ערות דודתך" רוצה לומר שאינה אשת אחי אביו, רק ערות אחי אמו, דלא כתיב בקרא בפירוש 'ערות אשת אחי אביו', והוה אמינא דגם אשת אחי אמו בכרת, ומשום כך שנה הכתוב הזה, ולפיכך הוצרך לתרץ דאינו כך, דערות אשת אחי אמו אינו בכרת, וקרא דהכא אינו מיותר, רק דאתא וכו'. ובירושלמי הוצרך ללמוד בגזירה שוה דקרא דהכא דוקא באשת אחי אביו יש כרת, אבל לא אשת אחי אמו, דנאמר כאן "ערות דודו גלה", ונאמר להלן (כה, מט) "או דודו או בן דודו", מה להלן מן האב, אף כאן מן האב. ובשביל זה הוכרח רש"י לומר דהמקרא הזה בא ללמוד על הכרת שהוא ובניו נכרתין, ולא בשביל שבא ללמוד שחייב על אשת אחי אמו:בד"ה אשר ישכב כו' ואין זרעו נכרת כו' והנה לא היה לו לתנות דבר זה בדברי עצמו שהרי כבר קדמוהו הסמ"ג ז"ל שסתר פרש"י ז"ל מכח קושיא זו כמ"ש בהדיא בחלק ל"ת סי' ק"ט וכתב עוד שם דפרש"י ז"ל נסתר ג"כ מהא דאמרינן שם רב יוסף כי מטא לשתין שנין עבד יומא עבא לרבנן אמר פלטי לי מכרת אמרו ליה אי מכרת דשני פלט מר מכרת דיומי מי פלט מר דאמרינן מת בשלשה ימים זו מיתת כרת יש ללמו' משם כיון שלא אמרו מכר' דבני מי פלט מר שהוא בכרת ואין זרעו בכרת ודלא כפרש"י ע"כ: