טור אבן העזר ו

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן ו (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

טור

כהן הדיוט - אסור מן התורה בגרושה זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן.

לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה, אין צריך להוציא. אבל בגרושה, אפילו אינה אלא ספק גרושה צריך להוציא. ולא שנא נתגרשה מן האירוסין או מן הנישואין.

ואפילו ריח הגט פוסל בכהונה. היכי דמי ריח הגט? כגון שאמר לה "הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם", ואף על פי שלא הותרה בזה הגט, אפילו הכי פסולה. אבל אם נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי, אינו כלום ואינו פוסל.

קטנה שמיאנה בבעלה - מותרת לכהן. ואם גירשה, אסורה. ואם אחר שגירשה החזירה ומיאנה בו, מותרת לכהן, שהמיאון מבטל הגט. ונראה לי דהוא הדין נמי אם אחר שגירשה ניסת לאחר ומיאנה בו, שמותרת לכהן, ואף על גב דקיימא לן מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה, הני מילי לענין שלא תחזור לו, דטעמא משום דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו, אזל ומשבש לה ועבד דממאנת בחבריה והדר אזיל ונסיב לה, אבל לענין להתירה לכהן, אין חילוק בין מיאון דחבריה למיאון דידיה.

יצא קול פלוני כהן גירש לאשתו, והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו, אין מוציאין מידו, שאין חוששין לקלא דבתר נישואין. ואם מת וניסת לכהן אחר, תצא. יצא קול פלוני כהן כתב גט לאשתו, אם קורין באותו מקום לנתינת הגט 'כתיבה', הוי כאילו יצא הקול פלוני גירש אשתו, ואם אין קורין לנתינת גט 'כתיבה', אין חוששין.

יצא קול על אשה שנתקדשה ונתגרשה מיד - חוששין לקול לאוסרה לכהן. ודוקא שיצא הקול בלא אמתלאה, שלא יזכר בו שום צד לבטל הקידושין או הגירושין, אבל אם יש בו שום צד לבטל, כגון שיצא הקול שקידשה או גרשה על תנאי, או שזרק לה קידושיה או הגט ספק קרוב לו ספק קרוב לה, אין חוששין לקול. ואם יש אמתלאה בגירושין ולא בקידושין, חוששין לקול הקידושין לאוסרה לעלמא, ואין חוששין לקול הגירושין לאוסרה לכהן. ודווקא שיצא האמתלאה עם הקול מיד, אבל אם יצא הקול ברור, ולאחר זמן יצא האמתלאה, אינה מבטלת הקול. ואם אחר כך נתברר שהיה קול שקר, מבטלין אותו. וכל קול שלא הוחזק בבית דין, פירוש, כשיצא הקול בדקו בית דין אחריו ולא מצאוהו נכון, או שאינו ברור, כמו שמפורש לקמן בסימן מו, אינו קול לאסור בשבילו.

כהן שגירש לאשתו - לא תדור עמו במבוי. וחוץ למבוי מותר. ואם היו דרים בשכירות או בחצר של שניהם, היא נדחית מפניו. ואם החצר שלה, הוא נדחה מפניה. לוה ממנה קודם שגרשה, לא יפרע לה אלא על ידי אחרים. ואם שניהם באין לפנינו והוא תובעה, מנגדינן להו. במה דברים אמורים? שגירשה מן הנישואין, אבל אם גירשה מן האירוסין, לא. ואם רגילין זה עם זה, אפילו גירשה מן האירוסין נמי.

איזו היא זונה? זו שנבעלה לאחד מן העריות, לא שנא חייבי מיתות בית דין, לא שנא חייבי כריתות, בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשוגג, בין כדרכה בין שלא כדרכה, משהערה בה עשאה זונה. ובלבד שתהיה מבת שלשה שנים ויום אחד ומעלה, ויהיה הוא מבן תשעה שנים ויום אחד ומעלה. חוץ מבא על הנדה, שלא עשאה זונה אפילו מדרבנן.

אבל הבא על חייבי לאוין, אפילו חייבי לאוין דשאֵר, לא עשאה זונה, כיון דתפשי בהו קידושין, חוץ מהבא על יבמה שעשאה זונה, דאיהי נמי לא תפסי בה קידושין, לפיכך נעשית זונה בביאת זר. והרמב"ם ז"ל כתב: הנבעלת לאחד מחייבי לאוין השוין לכל ואינן מיוחדים לכהנים, או מאיסורי עשה, עשאה זונה. ואדוני אבי ז"ל כתב כסברא ראשונה.

הנבעלת לבהמה, לא עשאה זונה.

גיורת [ו]משוחררת, אפילו נתגיירו ונשתחררו פחותות מבת ג' שנים ויום אחד, הויין כזונות ואסורות לכהונה.

אשת כהן שנבעלה אפילו באונס, אסורה לו ולוקה עליה משום זונה ומשום טומאה. אשת ישראל שנאנסה, אף על פי שמותרת לבעלה, אסורה לכהונה.

אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי או שגגתי ובא עלי אדם אחד, או שבא עד אחד והעיד לו עליה שזינתה בין באונס בין ברצון, אינה אסורה לו, שמא עיניה נתנה באחר, ואסורה לכהן אחר כעדותה אחרי מות בעלה, דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא. ואם היא נאמנת לו או העד נאמן לו וסמכה דעתו לדבריהם, יוציא, כדי לצאת ידי ספק.

כהן שקידש אשה, בין גדולה בין קטנה, ולאחר זמן בא עליה, וטען שלא מצא לה בתולים, נאסרה עליו מספק, שמא לאחר הקידושין נבעלה. אבל ישראל שטען טענה זו אינה נאסרת עליו, כאשר יתבאר לקמן בדין טענת בתולים בעזרת השם.

אשה שקינא לה בעלה ונסתרה ולא שתתה - אסורה לכהן משום ספק זונה, בין שלא רצתה היא לשתות או שלא רצה הוא להשקותה, בין יש שם עדות שמונעה מלשתות, בין שהיא מן הנשים שאינן ראויים לשתות. ואפילו קינאו לה בית דין, כל זמן שלא שתתה אסורה לכהונה משום ספק זונה.

אשה שיצא עליה שם שהיא מזנה, אין חוששין לה לפוסלה לכהונה.

פנויה שראוה שנבעלה והלך לו הבועל, או אם באת לפנינו מעוברת ואומרת שלכשר נבעלתי, נאמנת, והיא ובתה כשרות לכהונה, אפילו רוב פסולים אצלה. ודוקא בדיעבד, אבל לכתחילה שבא כהן לפנינו לימלך אין מתירין לו לישא אותה, עד שיהו רוב כשרים אצלה. במה דברים אמורים? כשאומרת לכשר נבעלתי, אבל אם אינה יודעת מי הוא הבועל, או שהיא שוטה שאין בה דעת או אילמת, אפילו בדיעבד תצא, עד שתהיה תרי רובי, רוב העיר כשרים, ורוב שיירא של כשרים הבאה ממקום אחר עוברים שם.

כתב הרמב"ם: דווקא שנבעלה בפרשת דרכים, שאין שם דבר קבוע, אבל ראוה שנבעלה בעיר, או שנתעברה בעיר, אפילו לא שוכן בה אלא עכו"ם או עבד אחד, לא תינשא לכתחילה, שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ואם ניסת לא תצא, הואיל ואומרת לכשר נבעלתי, עד כאן. ונראה דאפילו נתעברה בעיר, אם הלך הבועל אליה תינשא לכתחילה, כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים, אלא אם כן הלכה היא אליו. וסתמא נמי שאין ידוע מי הלך למי, נראה דתינשא לכתחילה.

בית יוסף

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כהן הדיוט אסור מן התורה בגרושה זונה וחללה מפורש בחורה וכתב הדיוט דאילו גדול אינו אסור באלו בלבד דאף באלמנה אסור כמו שמפורש בתורה.

ומ"ש ואסור בחלוצה מדרבנן בכמה דוכתי תנן דחלוצה אסורה לכהן ובפרק כיצד (דף כ.) אמרינן דאינה אסורה אלא מדרבנן:

ומ"ש לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה אין צריך להוציא בפרק כיצד (כד.) חלוצה דרבנן וספק חלוצה לא גזרו ביה רבנן:

ומ"ש אבל בגרושה אפילו אינה אלא ספק גירושין צריך להוציא כ"כ הרמב"ם בפי"ז מהא"ב וכתב דה"ה לספק זונה וספק חללה וכתב ה"ה זה פשוט דספיקא דאורייתא הוא ומתבאר בהרבה מקומות ולקמן בסימן זה אכתוב כיצד כופין אותו להוציא:

ומ"ש ואפילו ריח הגט פוסל בכהונה ה"ד ריח הגט כגון שאמר לה הרי את מגורשת ממני וכו' בפרק האשה רבה (דף צב צד) ודריש לה מדכתיב ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה:

ומ"ש אבל אם נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי אינו גט ולא פוסל מחלוקת ב"ש וב"ה בפרק הזורק (דף פא) במשנה והלכה כב"ה דאמרי הכי וכתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סימן כ"ג דלכתחלה נמי יכול הכהן לגרש על תנאי: אשה שיצא עליה קול שנתקדשה לפלוני וכפי הדין לא היתה צריכה גט וחששו לו וגרשה אם נפסלה לכהונה יתבאר בתשובת הרא"ש ובתשובת הרשב"א שאכתוב בסימן י"ג ובמרד' דקידושין בפרק האומר כתב הריב"ש בסימן שמ"ח אשת כהן שיש בה ריח גט והיא יושבת תחת בעלה כופין אותו להוציא ושם כתב כיצד כופין :

קטנה שמיאנה בבעלה מותרת לכהן ואם גרשה אסורה משנה בפרק ב"ש (דף קח) הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה:

ומ"ש ואם אחר שגירשה החזירה ומיאנה בו מותרת לכהן כ"כ הרמב"ם פי"ז מהא"ב וטעמו מדתנן התם (שם) נתן לה גט והחזירה מיאנה בו נישאת לאחר נתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור לו אלמא אתי מיאון דידיה ומבטל גיטא דידיה וכיון דמבטל ליה לענין זה משמע דמבטל ליה לענין פיסול כהונה:

ומ"ש ונראה לי דה"ה נמי אם אחר שגירשה נשאת לאחר ומיאנה בו מותרת לכהן ואע"ג דקי"ל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה ה"מ לענין שלא תחזור לו וכו' אבל לענין להתירה לכהן אין חילוק בין מיאון דחבריה למיאון דידיה אע"ג דלכאורה דברי רבי' דברי טעם מ"מ י"ל דכיון דלענין שלא תחזור לו לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה ה"ה לענין פיסול כהונה דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים לומר לענין זה אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה ולענין זה לא אתי:

יצא קול פלוני כהן גירש את אשתו והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו אין מוציאין מידו וכו' פשוט בסוף פרק הזורק (דף פא) ואמרינן בהמגרש (פט.) דלקלא דבתר אירוסין נמי לא חיישינן וטעמא דאם ניסת לכהן אחר תצא מבואר משום דלגבי דידיה הוי קלא דמקמי נשואין:

יצא קול פלוני כהן כתב גט לאשתו אם קורין באותו מקום לנתינת הגט כתיבה הוי כאילו יצא הקול פלוני גירש את אשתו וכו' ג"ז שם ומפרש בגמרא שאם באותו מקום קורין לנתינה כתיבה אע"ג דלכתיבה לחודא נמי קרי כתיבה מחמרינן למיחש לקלא ואמרינן כתב ונתן קאמרי ותצא מפני חשד הקול. וכתב הר"ן וטעמא מפורש בתוספות לפי שקול זה לא לחנם יצא אלא לאסרה על בעלה וכיון שהכתיבה אינה כלום ודאי משום נתינה יצא הקול והרמב"ם בפי"ז מהא"ב כתב סתם יצא עליו קול איש פלוני כתב גט לאשתו או נתן גט לאשתו והיא יושבת תחתיו ומשמשתו אין מוציאין אותה מתחת בעלה ואם נשאת לכהן אחר תצא מן השני עכ"ל ולא חילק בין אי קרו לנתינה כתיבה ללא קרו וכבר תמה עליו הר"ן ויש לתמוה על ה"ה שלא הרגיש בזה:

יצא קול על אשה שנתקדשה ונתגרשה מיד חוששין לקול לאוסרה לכהן ודוקא שיצא הקול בלא אמתלא וכו' בפרק בתרא דגיטין (דף פח) תנן יצא שמה בעיר מקודשת ה"ז מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ובגמרא ואסרי' לה אגברא והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה הכי קאמר יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מקודשת ומגורשת ה"ז מגורשת מ"ט קול ושוברו עמו ופי' רש"י ואסרינן לה אגברא בתמיה ואמגורשת קאי אשת כהן שיצא עליה קול שגרשה בעלה קתני מתניתין חיישינן לקלא ואסרינן לה והא אמר רב אשי כל קלא שיצא על האשה משנשאת ולא יצא עליה קול קודם נישואין לא חיישינן ליה ה"ק וכו' האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו איש חזר ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא עליה קול קדושין ממנו ה"ז מגורשת ומותרת לכל מ"ט הרי קול שחששנו לו תחלה שוברו עמו עכ"ל: ב"ה ואיני יודע למה כתב רבינו מיד דאפילו לא יצא הקול שנתגרשה מיד נמי חוששין לה וכן משמע מפירש"י ושמא י"ל דלרבותא נקטיה דאף על גב דלא עבדי אינשי דמגרשי מיד חוששין לה:

ומ"ש ודוקא שיצא הקול בלא אמתלאה וכולי שם במשנה מסיים ותני ובלבד שלא יהא שם אמתלאה אי זו היא אמתלאה גירש איש פלוני את אשתו על תנאי זרק לה קידושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה זו אמתלאה ופירש"י גירש פלוני את אשתו על תנאי זהו שובר של גרושין שמא לא נתקיים התנאי זרק לה קידושיה או הגט ספק קרוב לו וכו' זהו אמתלאה של קידושין הוא הדין נמי איפכא:

ומ"ש רבי' ואם יש אמתלאה בגירושין ולא בקידושין חוששין לקול הקידושין לאוסרה לעלמא ואין חוששין לקול הגירושין לאוסרה לכהן פשוט. הוא:

ומ"ש ודוקא שיצא האמתלאה עם הקול מיד אבל אם יצא הקול ברור ולאחר זמן יצא האמתלאה אינה מבטלת הקול שם לא אמרו דבר זה הוא אמתלאה לא אמרו והא לא אמרו כלום לאפוקי מדרבה בר רב הונא דאמר אמתלאה שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים קמ"ל לא אמרו הוא דהויא אמתלאה הא אמרו לא הויא אמתלאה ופירש"י קמ"ל לא אמרו דבר זהו אמתלאה וה"ק לא גמרו הדבר להוציא קול מקויים ומסויים אלא הוציאו שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהוי אמתלאה אבל אמרו דבר מקויים ומסויים תו לא מהני אמתלאה:

ומ"ש ואם אח"כ נתברר שהקול שקר מבטלין אותו כלומר ואפילו לא היה שם אמתלאה בפ' הנזכר איפליגו אמוראי אי מבטלינן קלא או לא וכ' הרא"ש שפסק הר"מ דמבטלינן קלא:

ומ"ש וכל קול שלא הוחזק בב"ד אינו קול לאסור בשבילו מימרא דרב אשי שם כ' בא"ח כ' רב נטרונאי כהן דנסיב גרושה או אחת מהפסולות ושמיתו יתיה תרי תלתא זימני ולא שבקה ואמר לא ניחא לי דליהוי כהן משמתין ליה לעולם עד דפריש מינה ומגרש לה דאמרינן וקדשתו בעל כרחו ובתשובה אחרת לגאון מתבעי לאפרושינן ואכרוזי עלייהו דליפרשו כהנים מינייהו דלא ליתקלו בהו למתבעי לשמותיה עד דפריש מינה ואלקויה ואי חיישינן דאזיל לדוכתא אחרינא ופריש ידיה קייצין ליה לראש אצבעותיה וקבעין ביה מומא דלא ליפרוס ידיה והרמב"ם כתב בפתיחה שלחה בנא אמון על כהן שנשא גרושה והחרים שניהם במצרים ואלקהרא ושלח הפתיחה למקום שעשה המעשה רע ושיחרימו אותם בשמם והחרים כל בר ישראל ובת ישראל שישא ויתן עמהם ויאכל וישתה וישב עמהם תוך ד' אמות ומי שיכנס עמהם לשמחה ולאבילות שיהיה כהם ומי שישתתף עמהם בחיים ובמותם וחייב לסקול ארונם כשימותו וקבורתו יהיה בלא צידוק הדין ולהראות שמחה וששון באבדם וצוה לנשים בתכלית האזהרה מלהכנס עם הזונה בשום מקום ואפי' לבית המרחץ וכזה ראוי לנו השומעים בקול הרב שנפריש ונבדיל כל הקמים עליו ועוברים על מצוה ממצותיו ולא נניח בינינו וביניהם שתוף ולא שייכות בשום ענין ולא בשום פנים עד שישובו לשי"ת וכשישובו יגרשנה ויבאו שניהם לב"ד וילקה כל אחד מהם מכת מרדות וישבע כלא' מהם בס"ת המקודש שלא ישובו לעשות כמעשה הזה לעולם ולא ישא נשים בעבירה לעולם ויתודו את עונם ברבים כמו שמרו ברבים אז נתיר להם החרם ואם יתמידו במרים תודיעוני כדי שיצאו הפתיחין לעיירות הקרובות והרחוקות ותחדשי עוד עליהם החרם ברבים אם לא ישובו כי לא יתכן להתרשל בכמו המעשה הרע הזה הגדול להרים יד במרי ולכפור במשה ובתורתו הקדושה בגלוי ובפרהסיא ונתעלם מזה וחלילה לשם ית' שנסביר פנים בזה או שנפחד משום אדם או נעשה לכבודו ובעל הרחמים ארך אפים יחזירם למוטב עכ"ל: וכבר כתבתי בסימן זה שהריב"ש בסי' שמ"ח כתב כיצד כופין:

כהן שגירש לאשתו לא תדור עמו במבוי וכו' בספ"ב דכתובות (דף כז) תניא המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו אם היה כהן לא תדור במבוי זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נדון כשכונה ופרש"י לא תנשא בשכונתו לפי שמכרת ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה ואם היה כהן אכילו לא נשאת לא תדור עמו במבוי שמא יבוא עליה וכהן אסור בגרושה. וכתבו התוס' לא תדור עמו במבוי דכיון דפנויה היא קיל ליה אבל אם נשאת אין צריך להרחיק אלא כדי שכונה דהיינו ג' בתים דכיון דנשאת חמירא ליה ע"כ נראה דס"ל דמבוי גדול משכונה אבל הרא"ש סובר בהפך דשכונה גדולה ממבוי וכן הכריע הר"ן ז"ל :

ומ"ש ואם היו דרים בשכירות או בחצר של שניהם היא נדחית מפניו ואם החצר שלה הוא נדחה מפניה פשוט שם :

ומ"ש לוה ממנה קודם שגרשה וכו' אפי' גרשה מן הארוסין נמי שם ומה שיש לדקדק במה שכתב מנגדינן להו אכתוב בסי' קי"ט בס"ד:

איזו היא זונה זו היא שנבעלה לאחד מן העריות ל"ש חייבי מיתות ב"ד ל"ש חייבי כריתות וכו' אבל הבא על חייבי לאוין אפילו חייבי לאוין דשאר לא עשאה זונה כיון דתפשו בהו קדושין בפרק הבא ע"י (דף סא) תנן וחכ"א אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות וכתב הרא"ש כגון חייבי כריתות דלא תפסי בה קדושין או עכו"ם ועבד אבל חייבי לאוין דתפסי בה קדושין לא הויא זונה והא דעכו"ם ועבד פסלוה מבואר בגמרא פרק אלמנה לכ"ג (עה:) ופ' י' יוחסין (עה:) ובסוטה פרק ארוסה (מה סח:) ורש"י פי' ושנבעלה בעילת זנות כגון ישראלית הנבעלת לפסול לה וכתבו עליו התוס' וא"א לומר כן דמחייבי לאוין דתפסי בה קדושין לא הויא זונה אלא מחייבי כריתות כדפי' בהחולץ (דף מט.) אבל הרמב"ם כתב בפי"ח מהא"ב שהנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל או מאיסורי עשה ואין צ"ל למי שהיא אסורה לו משום ערוה או לעכו"ם ועבד ה"ז זונה והראב"ד השיג עליו וכתב שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מעכו"ם ועבד שאין בהם קדושין וכתב הרב המגיד שטעמו של הרמב"ם מדתניא בפ' אלמנה לכ"ג (דף סח) בן ט' שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית פסלוה מה"מ אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה אשכחן כהנת לויה וישראלית מנ"ל מבת ובת אשכחן לתרומה לכהונה מנ"ל ק"ו מגרושה ומה גרושה שמותרת בתרומה פסולה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה והוקשו וכי מזהירין מן הדין ותירצו גלוי מילתא בעלמא הוא ומפורש בפרק י' יוחסין (דף עד:) שהיא זונה מחייבי כריתות וכן נתבאר בהרבה מקומות בחייבי לאוין כגון פצוע דכא וכרות שפכה עכ"ל והרי"ף כתב ברייתא זו ומאי דאיתמר בגמרא עלה בפרק אלמנה לכ"ג וכתב הרב המגיד קצת סמך לדעת הראב"ד ואיני יודע היאך אפשר להראב"ד ולתוספות ולהרא"ש לדחות ברייתא זו דגר עמוני וכו' דקתני להדיא דחייבי לאוין וחייבי עשה פסלה מן הכהונה והיינו ודאי מטעם שעשאוה זונה ועוד שהרי הרא"ש כתב ברייתא זו ומאי דאיתמר עלה בגמרא פרק אלמנה לכ"ג וצריך עיון ודע שכתב הרמב"ם בפרק הנזכר שהנרבעת לבהמה אף על פי שהיא בסקילה לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה והבא על הנדה אף על פי שהוא בכרת לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי אינה אסורה להנשא לו וכן הבא על הפנויה אפילו היתה קדשה שהפקירה עצמה לכל אע"פ שהוא במלקות לא נעשית זונה ולא נפסלה מן הכהונה שהרי אינה אסורה להנשא לו עד כאן לשונו: ודין נרבעת לבהמה פשוט פרק הבע"י (דף נט) ובסוטה פרק ארוסה (כו:) ודין הבא על הנדה כתב הרב המגיד שהוא מתבאר ממה שאמרו פרק הבע"י (דף סב.) מאלה אתה עושה חלל ואין אתה עושה חלל מנדה ואם איתא דהבא על הנדה זונה משוי לה הרי הולד חלל ממנה ובכלל אלה היא וכן כתב הרשב"א בתשובה סימן אלף וק"ע והאריך להוכיח כן: וכתב הרא"ש בפרק הנזכר וזה לשונו אע"ג דמקריא זונה מחייבי כריתות הבא על הנדה לא הויא זונה דהא תפסי בה קדושין וכהן שבא על אשתו נדה לא שויה חללה דתניא את אלה לא יקח מאלה אתה עושה חלל ואין אתה עושה חלל מנדה ע"כ ובתשובה כלל נ"ט האריך עוד להוכיח כן. ודין בא על הפנויה בפרק הנזכר (סא:) אסיקנא דלית הלכתא כר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה: ומ"ש אפילו היתה קדשה הוא דלא כר"ע דאמר בפרק הנזכר (דף סא) זונה זו המופקרת אלא כחכמים דאמרי אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות:

ומ"ש רבינו בין באונס בין ברצון בין בזדון בין בשוגג בין כדרכה בין שלא כדרכה משהערה בה משנה בפ' הבע"י (דף נג:):

ומ"ש ובלבד שתהא מבת שלשה שנים ויום אחד ומעלה ויהיה הוא מבן תשע שנה ויום אחד ומעלה פשוט הוא במשנה בפרק יוצא דופן (מד מה.) ובכמה דוכתי דפחות משנים אלו אין ביאתן ביאה:

ומ"ש חוץ מהבא על הנדה וכולי אבל בא על חייבי לאוין וכו' כבר נתבאר:

ומ"ש חוץ מבא על היבמה שעשאה זונה וכו' בפרק האשה רבה (דף צב) אמר רב דלא תפסי קידושין ביבמה לשוק וכיון שתלה הרא"ש עשיית זונה באין קדושין תופסין בה ממילא משמע דנעשית זונה אבל קשה דכיון דאסיקנא התם דהלכה כשמואל דאמר צריכה גט מספק ה"ל לכתוב שהבא על היבמה עשאה ספק זונה:

ומ"ש רבינו בשם הרמב"ם וכן מ"ש דנבעלת לבהמה לא עשאה זונה כבר נתבאר:

גיורת ומשוחררת אפילו נתגיירו ונשתחררו פחותה מבת ג' שנים ויום אחד הויין כזונות ואסורות לכהונה בפרק הבא ע"י ( דף ס'.) תניא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה שנאמר וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם והרי פנחס עמהם ורבנן לעבדים ולשפחות אמר רבי יעקב בר אידי אריב"ל הלכה כרשב"י וכתבו הרי"ף והרא"ש וליתא לדר' שמעון בן יוחאי דאמרינן ההוא כהנא דנסב גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד א"ל רב נחמן בר יצחק מאי האי אמר ליה דאמר רב יעקב בר אידי אמר יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון בן יוחאי א"ל זיל אפיק ואי לא מפיקנא לך רב יעקב בר אידי מאוניך וכתב הרא"ש ואע"פ שלא נבעלה קרויה זונה לפי שהעכו"ם עובדי כו"ם שטופי זימה הם ובניהם ילדי זנונים המה נראה מדבריו דמשום זונה מיפסלא וכן כתב הרמב"ם בפי"ח מהא"ב והראב"ד כתב עליו אינו משום זונה אלא משום דכתיב בתולות מזרע ישראל וכתב הרב המגיד טעם לדברי הרמב"ם וכתב שהרשב"א הסכים לדברי הראב"ד ורש"י הסכים לדעת הרמב"ם ושכן נראה עיקר:

אשת כהן שנבעלה אפי' באונס אסורה לו ולוקה עליה משום זונה ומשום טמאה בפרק הבא על יבמתו (דף כו) אמר רבה אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה משום זונה אין משום טמאה לא אימא אף משום זונה איכא דאמרי אמר רבה אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טמאה משום טמאה אין משום זונה לא אלמא באונס לא קרינן בה זונה ופרש"י משום טמאה. אחרי אשר הוטמאה לרבות סוט' שנבעלה ופסק הרמב"ם בפרק י"ח מהא"ב כלישנא קמא וכתב הרב המגיד טעם למה פסק כלישנא קמא וכתב עוד הרב המגיד שמדברי הרמב"ם בפ' א' נראה שסובר שאינו חייב מלקות משום לאו דאחרי אשר הוטמאה מפני שהוא לאו שבכללות ונדחק ליישב לשונו שכתב בפרק י"ח לוקה עליה משום טמאה והניח הדבר בצ"ע:

אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה אסורה לכהונה מימרא דרב עמרם בפ' הבא על יבמתו (שם) ופי' רש"י אע"פ שמותרת לבעלה. דכתיב והיא לא נתפסה אסורה הא נתפסה מותרת: פסולה לכהונה. אם מת בעלה לא תנשא לכהן:

אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי או שגגתי וכולי עד כדי לצאת ידי ספק הכל דברי הרמב"ם בפרק י"ח מהר"ב ותחלת דבריו מבואר במשנה סוף נדרים (דף צ:) דתנן התם בראשונה היו אומרים שלשה נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך וכו' חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומתקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ובקדושין פרק האומר (דף סו.) אשתו זנתה בעד אחד מהו כלומר אמר לו עד אחד אשתו זנתה מהו אמר רבא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ואיתא תו התם ההוא סמיא דהוי מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל וא"ל חד גברא אשתו זנתה וא"ל שמואל אי מהימן לך זיל אפקיה ופירש רבא דה"ק אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקיה ואי לאו אינו צריך להוציאה.

ומ"ש ואשורה לכהן אחר בעדותה וכו' בהוף נדרים (דף צ) אמרינן שהאומרת טמאה אני לך אע"פ שאינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה כמו שנתבאר אם נתאלמנה או נתגרשה אסורה לאכול בתרומה ומשמע להרמב"ם דה"ה לינשא לכהן דמאי שנא והראב"ד כתב בהשגות שאם אמרה לאחר מיתת בעלה לא אמרתי אלא כדי שיגרשני בעלי אם היתה קטטה ביניהם ה"ז נאמנת וה"ה דחה דברי הראב"ד ונתן טעם לומר שאפשר שאין לסמוך כאן על נתינת אמתלא ודע שמ"ש אם היא נאמנת לו או העד נאמן לו יוציא כדי לצאת ידי ספק לאו דוקא בכהן דה"ה בישראל דהא ההוא סמיא לא משמע דהוה כהן וכ"כ הרמב"ם דין זה בפרק כ"ד מהלכות אישות סתם ולא חילק בין כהן לישראל וגם רבינו בסי' קט"ו כתב כן סתם ולא חלק: כתב המרדכי בפ"ב דכתובות מעשה באשה שהלכה בדרך עם ב' יהודים וכשבאו ביער ישבו לנוח ובא האחד ותקפה והשני נטמן וצעקה ואין מושיע לה ובאת לפני רבותי וספרה המאורע והתירוה לבעלה משום מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי ורבינו שמחה אסרה משום דכיון דעברה על דת ונתיחדה שמא הפסידה המגו שלה ועיין שם:

כהן שקדש אשה בין גדולה בין קטנה ולאחר זמן בא עליה וטען שלא מצא לה בתולים נאסרה עליו מספק וכו' בפ"ק דכתובות (ט.) אמר רבי אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאסרה עליו ואמאי ספק ספיקא הוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון לא צריכה באשת כהן כלומר שהאונס אסור בה הלכך חד ספק הוא: וכתבו התוספות וא"ת ונוקמה אחזקה שהיא כשרה לכהונה ונימא דלא תחתיו זינתה וי"ל דאדרבה אית לן למימר דהשתא נבעלה דאוקמה אחזקת הגוף שהיתה בתולה עד כאן לשונו: ואם קידש ובעל מיד נראה שאפילו אשת כהן מותרת דהא כיון דודאי לא תחתיו נבעלה שריא והכי דייק לשון רבינו ולשון הרמב"ם שכתבו ולאחר זמן בא עליה ונראה דה"ה לבא עליה לאחר זמן ועדים מעידים שלא נפרד הימנה בכל אותו זמן בענין שאין לספק שנבעלה לאחר באותו זמן דאפילו היא אשת כהן שריא: וכתב ה"ה בפי"ח מהא"ב דע ששם נתבאר שהאשה נאמנת לומר מוכת עץ אני או משארסתני נאנסתי לענין ממון הכתובה ויש מן המפרשים סבורים שה"ה להיות נאסרה עליו שאם טענה בברי דבר המתירה שהיא מותרת ולא אמרו נאמן לאסרה אלא במכחשת וטוענת בתולה שלימה נבעלתי א"נ בשותקת אבל במודה וטוענת שנאנסה קודם שנתארסה באשת כהן או שטוענת מוכת עץ אני מותרת וי"מ חלוקים עליו בזה ואומרים דלענין איסורא בכה"ג דליכא אלא חד ספיקא אסורה היא ואין משגיחין על דבריה וזה נראה דעת רבינו והראשון דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכבר שאלו למה אמרו שאין כאן אלא ספק אחד והלא שמא מוכת עץ היא ויש כאן ב' ספיקות ותירצו שמוכת עץ דבר שאינו מצוי הוא ואין חוששין לו:

אשה שקינא לה בעלה ונסתרה ולא שתתה אסורה לכהן משום ספק זונה וכו' כל זה דברי הרמב"ם בפי"ח מהא"ב וכתב הרב המגיד כבר נתבארו בהלכות סוטה פ"א ופ"ב הנשים שאינם שותות אחר קינוי וסתירה ושם נתבאר שכל אלו שהזכיר אותן רבינו כאן בכלל הן אסורות על בעליהן בין ישראל בין כהן וביאר רבינו בכאן שאם מתו בעליהן ולא גרשום שהן אסורות לינשא לכהן ומבואר בפ"ק דסוטה (ב.) במשנה ובהרבה מקומות שם במסכת שאמרו אסורה לביתה ואסורה בתרומה ואמרו באותן שבית דין מקנין להם לא להשקותן אמרו אלא לפוסלן מן הכהונה ואמרו שם (כח.) ונטמאה שלשה פעמים אחד לבעל וא' לבועל ואחד לכהונה ופשוט הוא שם שכל שאסורה לבעלה מחמת קינוי וסתירה אסורה לבועל וכן אסורה לכהונה כנזכר פ"ב מהלכות סוטה עכ"ל:

אשה שיצא עליה שם שהיא מזנה אין חוששין לה לפסלה לכהונה בסוף גיטין (דף פח) אמר רבא יצא לה שם בעיר שמזנה אין חוששין לה מ"ט פריצותא הוא דחזו לה ופרש"י שם מזנה לעכו"ם ולעבד שפוסלים אותה מן הכהונה אין חוששין לה לאסרה לכהונה. פריצותא בעלמא הוא דחזי ששיחקה בשוק או מיעך לה בין דדיה:

פנויה שראוה שנבעלה והלך לו הבועל או אם באת לפנינו מעוברת ואומרת שלכשר נבעלה נאמנת והיא ובתה כשרות לכהונה וכו' בסוף פ"ק דכתובות (דף יג) תנן ראוה מדברת עם אחד אמרו לה מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת מעוברת מנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה ואיפסק בגמרא הלכתא כרבן גמליאל ופירש רש"י נאמנת וכשרה לכהונה ולא מספקינן לה בנבעלה לפסול לה ובגמרא אמר רבי יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה פירוש אם העובר הזה נקבה תנשא לכהונה ורבי אלעזר אומר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ופסקו הפוסקים כרבי יוחנן ואמרינן בתר הכי אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא הלכה כרבן גמליאל ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה ומתמהינן עלה הלכה ואת לא תעביד עובדא ומסיק הא לכתחלה הא דיעבד ותנן תו התם (יד:) א"ר יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן המעיין ונאנסה א"ר יוחנן בן נורי אם רוב העיר משיאין לכהונה הרי זו תנשא לכהונה ובגמרא א"ל רבא לרב נחמן ר"י בן נורי דאמר כמאן אי כר"ג אפילו ברוב פסולים נמי מכשר אי כרבי יהושע אפילו ברוב כשירים נמי פסול א"ל הכי אמר רב יהודה אמר רב בקרונות של צפורי היה מעשה כדרבי אמי דאמר והוא שהיתה סיעת בני אדם כשרים עוברת לשם וכדרבי ינאי דאמר נבעלה בשעת קרונות כשרה לכהונה אבל פירש אחד מצפורי ובעל הולד שתוקי כי הא דכי אתא רב דימי אמר זעירי א"ר חנינא הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה ואין הולכין אחר רוב העיר גרידתא ולא אחר רוב סיעה גרידתא מ"ט גזרה רוב סיעה אטו רוב העיר ורוב העיר כמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש לא (צריכא) דקא אזלה איהי לגבייהו דהו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ומי בעינן תרי רובי והתניא ט' חניות מוכרות בשר שחוטה וכו' מעלה עשו ביוחסין ופי' רש"י בקרונות של צפורי. ביום השוק שסיעות ושיירות ממקום אחר באות שם: וכדרבי אמי. דהשתא איכא רוב סיעה ררוב העיר: בשעת קרונות. שהשיירות באות לעיר כשרה לכהונה כדקאמר והוא שהיתה סיעה של כשרים עוברת שם דאיכא למימר מהם היה: אבל פירש אחד מצפורי. דידעינז וודאי דמן העיר היה אע"פ שצפורי עיר שרובה משיאין לכהונה: הולד שתוקי. דבחד רובא לא מכשר: מ"ט. אחר רוב סיעה לא: גזרינן אטו רוב העיר. דקביעי ופסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כי האי מסקנא דבעיא תרי רובי משמע דס"ל דכי שני רב יהודה בקרונות של צפורי היה מעשה לאוקומי לרבי יוחנן בן נורי כר"ג הוא דשני הכי ודלא כרש"י שפי' דכר' יהושע מוקים ליה והכריחם לפרש כן כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא דאיפסיקא הלכתא בגמרא כר"ג והדר איפסיקא הלכתא כרב יוסי אליבא דרבי יוחנן בן נורי הילכך ע"כ לפרושי דר"י בן נורי אתי כר"ג ומה שיש לדקדק על זה אכתוב בסמוך בס"ד: וכתב הרא"ש גבי הא דבעינן תרי רובי ומיירי בדלא טוענת ברי הילכך בעינן תרי רובי אפילו לר"ג וזה לשון הר"ן והך שמעתא בשאינה טוענת היא דאי בטוענת הא פסקינן לעיל בסמוך הלכה כר"ג אפילו ברוב פסולים אלא דלכתחלה משום חומרא בעלמא בעינן רוב כשרים. ומיהו משמע דאפילו לכתחלה בחד רובא סגי ודיעבד אפילו חד רובא לא בעינן דאפילו ברוב פסולים מכשרינן אבל בסוגיא דהכא בשאינה טוענת עסקינן וסתמא דמילתא הכי איתא דתינוקות הות ולא ידעה למטען ואנוסה הות ולא ידעה מאי וכיון דהוה ליה שמא אפילו לר"ג בעינן תרי רובי ואפילו בדיעבד דבסוגיא דהכא לא מפלגינן בין לכתחלה בין לדיעבד ונמצא פסקן של דברים דבטוענת ואומרת לכשר נבעלתי קיימא לן כר"ג דמכשר ואפילו ברוב פסולין מיהו דוקא דיעבד כלומר שאם נשאת כבר לכהן אפילו ברוב פסולין לא תצא וכן נמי נאמנת להכשיר העובר לפי שלא החמירו בו כלל שאם היו מחמירים בו לבא בקהל לא היה לו תקנה ולפיכך דין הולד כדין האשה שנשאת מיהו לכתחלה אין מתירין האשה להנשא לכהן אלא דוקא ברוב כשרים כדאמרינן לעיל הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים ומיהו בחד רובא סגי אבל כשאינה טוענת כסוגיין דהכא לא אשכחן פלוגתא בין לכתחלה לדיעבד הילכך אפילו נשאת תצא אלא היכא דאיכא תרי רובי כשרים אבל הרמב"ם כתב בפי"ח מהא"ב דאפילו טוענת בעינן תרי רובא להתירה להנשא לכתחלה ובדיעבד אפילו חד רובא לא בעינן כיון שהיא טוענת ואומרת לכשר נבעלתי וכשאינה טוענת אפילו נשאת כל היכא דליכא תרי רובי תצא ותמהני עליו דכיון דסוגיין דהכא בשאינה טוענת ועלה אמרי' דבעי' תרי רובי ולא מפלגי' בין בתחלה לדיעבד מנ"ל דבטוענת נבעי לכתחלה תרי רובי דנהי דלעיל אמרי' אפי' בטוענת דלא נעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים היינו דבעי חד רובא אבל תרי רובי מנ"ל דכיון דמדינא אפילו ברוב פסולים כשר בטוענת נהי דמשום חומרא בעלמא אמר דלא נעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים מ"מ משמע דבחד רובא סגי דברובא דלא בעיא ליה אלא משום חומרא בעלמא לא משמע דנגזר ביה אטו קבוע דנבעי מש"ה תרי רובי עכ"ל וכתב ה"ה שדעת הרמב"ן והרשב"א כדעת הר"ן וטעמו של הרמב"ם ז"ל נ"ל שהוא משום דמשמע ליה דעובדא דתינוקת דרבי יוחנן בן נורי כשנבדקה ואמרה לכשר נבעלתי הוא דאל"כ מא יהאי דא"ל רבא לרב נחמן ר"י בן נורי דאמר כמאן אי כר"ג אפי' ברוב פסולים נמי מכשר וכולי מאי שיאטא דר"ג ורבי יהושע הכא התם בשנבדקה הכא בשלא נבדקה הלכך ע"כ דהא דר"י בן נורי נמי כשנבדקה היא וכיון דאסיקנא בה דבעינן תרי רובי א"כ כי אמרינן בדר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה היינו עד דאיכא תרי רובי כדמפרש בדר"י בן נורי וא"ת היכי אפשר לומר דלאוקמי לדר"י בן נורי כרבן גמליאל שני רב יהודה בקרונות של צפורי היה מעשה הא מעיקרא קשיא לן אי דרבן גמליאל אפילו ברוב פסולים נמי מכשר ור"י בן נורי מצריך רוב והיכי מהדר דר"י בן נורי מצריך תרי רובי דכ"ש דיקשה טפי ונ"ל דכי אהדר בקרונות של צפורי היה מעשה לא סיים מילתיה עד דמסיק ואמר מעלה עשו ביוחסין וה"ק לעולם ר' יוחנן בן נורי כר"ג ס"ל והא דמכשר ר"ג אפילו ברוב פסולים היינו מדינא אבל משום דמעלה עש ביוחסין מודה ר"ג דלא מתכשרא עד דאיכא רוב כשרים וכדא"ל שמואל לרב יהודה ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים ולא רוב אחד בלבד קאמר אלא תרי רובי נמי מצרכי ר"ג ור"י בן נורי משום מעלה דיוחסין וכדאמר רב יהודה בקרונות של צפורי היה מעשה ולענין מה שכתב הרמב"ם דבשאנה טוענת אפילו נשאת תצא כל היכא דליכא תרי רובי פשוט הוא דע"כ לא הכשיר ר"ג אלא כשנבדקה ואמרה לכשר נבעלתי אבל בשלא אמרה כן לא וכבר כתבתי כן בסי' ד' גבי ארוסה שנתעברה בשם הרי"ף והמפרשים ז"ל ומשמע להרמב"ם דאפילו ברוב א' כשרים תצא עד דאיכא תרי רובי ומשמע מדקדוק לשונו דאפילו בדאיכא תרי רובי נמי לכתחלה לא תנשא משום מענה דיוחסין דלא עדיף אינה טוענת בתרי רובא מטוענת בחד רובא :

ומ"ש רבינו בשם הרמב"ם ז"ל היא בפרק י"ח מהא"ב:

ומ"ש לא תנשא לכתחלה היינו לכהן וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל:

ומ"ש רבינו ונראה דאפי' אם נתעברה בעיר אם הלך הבועל אליה תנשא לכתחלה וכו' דברי רבינו הם לפי הגירסא שכתבתי לא דקאזלה איהי לגבייהו דהו"ל קבוע אבל רש"י כתב ומשני איכא דאזלא לגבייהו ול"ג מאי איכא יש שהולכת היא אצלו והו"ל קבוע הלכך אפילו ברוב כשרים או רוב העיר או רוב סיעה פסול ומשום תרי רובי אכשרה דליכא למגזר מידי וכן נראה שהוא דעת התוספות שהיו גורסים דילמא אזלה איהי לגבייהו וכ"כ הריטב"א וז"ל פירש אחד מצפורי ובעל הולד שתוקי פירוש אע"פ שפירש ודאי ואזל איהו לגבה דתרי רובי בעינן וכולה סוגיא רהטא להדיא דהא אפילו שידעו ודאי דהך דנבעלה הוה חד רובא דכשרות לא מכשרינן לה כלל ולא כמאן דמפרש דכל היכא דידעינן דאזלי בני העיר לגבה בהכי סגי ולא בעינן תרי רובי אלא היכא דלא ידעינן אי אזלי אינהו לגבה וליתיה כלל להאי פירושא עכ"ל וגם הרשב"א כתב הולכים אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה פי' והוא שלא נודע מאיזה מקום פירש אם מן העיר אם מן הסיעה אבל אם נודע שפירש מן העיר אין רוב סיעה מסייעת וכן הדין ברוב סיעה עכ"ל וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל שסתם וכתב דנבעלה בעיר לא תנשא לכהן לכתחלה ולא חילק בין אזלא איהי לגבייהו לאזלי אינהו לגבה ונראה מדבריו דאפילו בדאיכא תרי רובי רוב עיר ורוב סיעה כל שנבעלה בעיר לא תנשא לכתחלה דאפילו אזל בעל לגבה חשיב כקבוע גזרה אטו היכא דאזלה איהי לגביה ולא מכשרינן לה בתרי רובי חלא כשנבעלה בפרשת דרכים או בקרנות שבשדות שהכל עוברים שם והיו רוב העוברים שם כשרים ורוב העיר שפירשו אלו העוברים ממנה כשרים:

ומ"ש רבינו ע"פ גרסתו ושיטתו וסתמא נמי שאין ידוע מי שהלך למי תנשא לכתחלה נראה שטעמו דכיון דאין זה מן הדין אלא משום מעלה בעלמא כל היכא דלא ידעינן אזלינן לקולא כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ב סי' ט"ז על כהן שבא על פנויה אלמנה וילדה ממנו בן נ"ל שכשר לכהונה אע"ג דבפ"ק דכתובות פריך לר"י דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה מדתניא בד"א בעדות אשה בגופה אבל בעדות אשה בבתה הולד שתוקי מאי לאו שתוקי ופסול לא שתוקי וכשר ומי איכא שתוקי וכשר אין כדשמואל דאמר י' כהנים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי שמשתקים אותו מדין כהונה אלמא אפילו לר"י דמכשיר בבתה מודה שפסול לכל דין כהונה לשמש ע"ג המזבח ולישא כפיו אלא שהוא כשר לענין זה שאינו פוסל בביאתו י"ל דה"מ היכא שאין הבועל לפנינו דבהכי איירי פלוגתא דר"ג ורבי יהושע כדמשמע התם גבי עובדא דארוסה וארוסתו וכ"ש לענין זרעו מיוחס אחריו דאינו אלא מעלה כיון דשניהם מודים קרינן ביה זרעו אחריו ואין לומר מדאפקרה נפשה גבי בועל אפקרה נפשה גבי עלמא ואע"ג דאמרינן בפרק החולץ הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום וסתם פנויות בזמן הזה בחזקת נדות הן דהיא מחייבי כריתות דהא איפסיקא התם הלכתא כראב"י דאמר מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה:

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כהן הדיוט אסור מן התורה בגרושה וכו' עכשיו דליכא כ"ג ה"ל לרבי' למנקט כהן בסתם וכדנקט לעיל בסימן ב' אלא דנמשך אחר לשון הרמב"ם בפי"ז דהא"ב שכתב כך:

ומ"ש דבספק גרושה צריך להוציא נראה דמ"מ היכא דלא נתגרשה אלא משום קול בעלמא דלא היו ממש באותן קידושין ואין הגט אלא חומרא בעלמא אם עבר ונשא נמי אין מוציאין דלא גרע מספק חלוצה ולא דמי לריח הגט דנפקא לן מקרא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה אבל הכא לא נתגרשה אלא מאיש שאינו אשה ואפילו ריח הגט אין כאן ולפיכך כתב רבינו ה"ד ריח הגט וכולי לאורויי דכל היכא שנתגרשה מאיש שאינו אישה אפילו ריח הגט אין כאן ואע"ג דלכתחילה אסור לכהן לישא אותה אם נשאה אין מוציאין נ"ל:

ומ"ש ונ"ל דהה"נ אם אחר שגירשה וכו' כתב ב"י די"ל דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין לומר לענין זה אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה ולענין זה לא אתי עד כאן לשונו ונראה דלא כתב כן אלא לומר דלכתחילה יש להחמיר בדבר דדילמא לא פלוג רבנן אבל אם עבר ונשא פשיטא דאין מוציאין דגם ב"י מודה דדברי רבינו עיקר הם:

יצא קול כו' ס"פ הזורק שלח ליה רב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו שלח ליה תצא והדבר צריך בדיקה מאי הוא אילימא דאי מבטלינן קלא אי לא מבטלינן והא נהרדעי אתריה דשמואל היא ובנהרדעא לא מבטלינן קלא אלא דאי קרי לנתינה כתיבה כו' אבל הרמב"ם בפי"ו מהא"ב כתב סתם דיצא עליו קול פלוני כהן כתב גט לאשתו ומת וניסת לכהן אחר תצא מהשני ולא חילק בין אי קרו לנתינה כתיבה ללא קרו וכבר תמה עליו הר"ן ויש ליישב דס"ל להרמב"ם דאשינוי' לא סמכינן ואיכא למימר דהדבר צריך בדיקה אי מבטלינן קלא קאמר אבל כתיבה ודאי משמע נתינה ואע"ג דבנהרדעא לא מבטלינן קלא אפי' הכי שלח ליה דצריך בדיקה דדילמא באתריה דרב יוסף מבטלינן קלא אלא דתלמודא קא משני דאפי' לסברתך דקשיא לך מנהרדעא דאתריה דשמואל היא נמי איכא למימר דצריך בדיקה אי קרו לנתינה כתיבה קאמר אבללפי האמת לא איצטריך להך שינויא וכך היא דרכו של הרמב"ם בדוכתא טובא דלא קסמיך אשינוי' דקמשני לדחות הקושיא אלא קסמיך אפשוטה של משנה וברייתא ומימר' דאמוראי ולפע"ד דהכי נקטינן לחומרא ואע"ג דהאלפסי והאשיר"י פסקו כאוקימת' דצריך בדיקה אי קרו לנתינ' כתיב' אנן תופסין לחומרא ותו דכל מידי דתליא בבדיקה אנן לא סמכינן אבדיק' די"ל דאין אנו בקיאין לבדוק נ"ל: שוב ראיתי לחכם אחד שפירש לדעת הרמב"ם דהא דלא ס"ל כפירש"י ה"ט דא"כ הל"ל איפכא הדבר צריך בדיקה ותצא דהא צריך בדיקה קודם שנוציאנה מידו וכמו שפירש רש"י להדיא אלא ודאי דפירש תצא והדבר צריך בדיקה הוי כמו תצא והדבר צריך תלמוד דפרק התקבל (דף ס"ו) דפירושו תצא מספק מפני שאין הדבר ברור דצריך ללמוד מן הגדולים ממנו אם כשר הוא אם לאו אף כאן ה"ק תצא מספק מפני שהדבר צריך בדיקה אם קורין לנתינה כתיבה אם לא וזה דבר שאי אפשר לעמוד עליו בבירור וכן למאי דס"ד דמקשה דהדבר צריך בדיקה אם נהגינן לבטל הקול אם לאו נמי ה"ק תצא מספק כיון שא"א לעמוד עליו בבירור אם המנהג לבטל הקול אם לאו ופריך והא נהרדעא אתריה דשמואל הוה ובנהרדעא ברור הוא דמבטלינן לקלא עכ"ד ונכונים הם ודע דבגמרא לשם מקשינן תצא משני א"כ אתה מוציא לעז על בניו של ראשון ומהדרינן כיון דמשני הוא דמפקינן לה ומראשון לא מפקינן לה אתו למימר סמוך למיתה גירשה הראשון:

יצא קול על אשה שנתקדשה ונתגרשה מיד חוששין לקול לאוסרה לכהן וכו' משנה וגמרא סוף גיטין ורצה לומר דלכהן אסורה דחוששין לקול הגירושין אבל לעלמא מותרת דאין חוששין לקול הקידושין דקול ושוברו עמו ולא ביאר זה רבינו כאן לפי שאינו מדבר בסימן זה אלא בדין כהן אבל בסימן מ"ו כתבו בביאור והקשה ב"י בסוף בדק הבית דלמה כתב רבינו מיד דאפילו לא יצא הקול שנתגרשה מיד נמי חוששין לה וכן משמע מפרש"י ושמא י"ל דלרבותא נקטיה דאף על גב דלא עבדו אינשי דמגרשי מיד חוששין לה עכ"ל ואין זה דרכו של רבינו למינקט רבותא כל היכא דלא רמיזא בתלמודא אלא נראה דרבינו דקדק מלישנא דתלמודא דקאמר מ"ט קולו ושוברו עמו דאלמא דבגירושין נמי בעינן שיצא הקול הגירושין עם הקדושין מיד כדי שיהא שוברו עמו כי היכי דבעינן גבי אמתלא שיצא עם הקול מיד וכ"כ הר"ן על שם הראב"ד ואף על גב דכתב ג"כ דלפירש"י לא דמי לאמתלא דהוי היפך הקול הראשון שהיה סתם וסותרו אבל קול של גירושין אינו סותר כלל קול של קדושין ולא בעינן מיד אלא אפילו מכאן עד עשרה ימים מכל מקום דעת רבינו היא כדעת הראב"ד דאין לחלק ביניהם אלא זה וזה מיירי במיד וכדקאמר קול ושוברן עמו:

ומ"ש ודוקא שיצא הקול בלא אמתלא וכו' נראה דאתא לאורויי דבדאיכא אמתלא אין הדין שוה דאי איכא אמתלא בקידושין אין חוששין לקול כלל ומותרת מיד אפילו לכהן אבל בדאיכא אמתלא בגירושין הא דאין חוששין לקול אינו אלא בקול דגירושין הוא דאין חוששין ושריא לכהן אם מת בעלה אח"כ אבל ודאי דחוששין לקול הקידושין לאוסרה לעלמא כל זמן שלא מת וזאת היא דעת הראב"ד אבל הרמב"ן פי' להקל דאין חוששין לקול כלל ותולין שמא נתקיים התנאי והוא שובר לקול הקידושין עיין במ"ש הר"ן סוף גיטין ומביאו ב"י בסי' מ"ו: ומ"ש ב"י על דברי רבינו כאן פשוט הוא לא דק שהרי הוא עצמו כתב ע"ש הרמב"ן שחלוק בדבר:

ומ"ש וכל קול כו' פי' גבי קדושין הוי בירור כשראו נרות דולקות וכו' אבל בגירושין הוה בירור כשאמרו פלוני ופלוני שמעו מפ' ופ' וכו' כדלקמן בסימן מ"ו ובחידושי הרשב"א האריך בזה ס"פ המגרש דף פ"ט ע"ש:

כהן שגירש לאשתו לא תדור עמו במבוי וחוץ למבוי מותר כלומר חוץ למבוי מותר אף על גב דדרין יחד בשכונה א' דשכונה גדולה ממבוי כדכתב רבינו בסימן י' ובסימן קי"ט וכ"כ הרא"ש והר"ן דלא כדעת התוספות דשכונה אינה אלא ג' בתים ומבוי גדול משכונה עיין ס"פ שני דכתובות דפרש"י דכהן אסור אפי' קודם שנשאת וכתב סמ"ג לאוין קכ"ו וכן יש במסכת שמחות מכלל דבנשאת אסור להיות עמה אף בשכונה אחת דלא עדיף כהן מישראל כיון דאיכא איסור אשת איש ובהגהת אשיר"י לשם כתב דאם רשות הרבים מפסיק מבית לבית שרי עכ"ל ובתרומת הדשן סימן רמ"ג משמע דהכי קיימא לן ובתשובות הריב"ש סימן ש"ס כתב דמבואות המפולשין שהרבים בוקעין בהן אין לחוש בהם לכלום ומותר וכן כתבו בתוספות וכו' וכ"כ הר"ן ומיהו בסימן קט"ו ובדין יוצאה וראשה פרוע כתב בית יוסף ע"ש הירושלמי דסתם מבוי הוי מפולש:

לוה הימנה פרש"י בהיותה תחתיו לוה מנכסי מלוג שהיו בידיה:

ומ"ש מנגדינן להו היינו כרב הונא בריה דרב יהושע ותימא דבסימן קי"ט פסק כרב פפא דאמר שמותי משמתינן להו וי"ל דרבינו ס"ל דלא פליגי דרב פפא קאי אהיכא דנשאת דכיון דאיכא אשת איש אין מלקין אותם כדי שלא תהא מוציא לעז על בניה כדאיתא בסוף קידושין בדין ייחוד א"א וכמ"ש רבינו לקמן בסי' כ"ב ורב הונא קאי אכהן ובדלא נשאת דמלקין על לא טובה השמועה וזה נראה דעת הרמב"ם והסמ"ג שכתבו היו מנדין אותו או מכין אותן מכת מרדות דר"ל מנדין אותן בדנשאה או מכין אותן בדלא נשאת והרב המגיד בפכ"א מהא"ב כתב דכיון דלא נפסקה הלכה כדברי אחד מהם א"כ תלוי הדבר בספק ע"כ ולא נהירא ועיין בב"י סי' קי"ט:

איזו הוא זונה וכו' משנה ס"פ הבע"י וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות ופרש"י כגון ישראלית שנבעלת לפסול לה ותוספות הקשו וכתבו ואי אפשר לומר כן דמחייבי לאוין דתפסי בה קידושין לא הויא זונה אלא מחייבי כריתות כדפי' בפרק החולץ וכ"כ לשם הרא"ש ובפרק החולץ (דף מד) האריכו התוספות והוכיחו מהסוגיא דלא הויא זונה מחייבי לאוין דתפסי בה קידושין וצ"ל לפי יזה הא דתניא בפרק אלמנה לכ"ג גר עמוני וכו' שבא על בת ישראל פסלוה מן הכהונה דאעפ"י שפסולה מן הכהונה אפילו הכי אין הכהן לוקה עליה משום זונה והכי משמע במסקנא דקאמר אלא לכהונה ק"ו מגרושה ומה גרושה שמותר' בתרומה אסורה בכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה ופריך וכי מזהירין מן הדין ופרש"י וכי מזהירין מדין קל וחומר לאוקומא בלאו גמור הא קיימא לן דאין מזהירין מן הדין ומשני תלמודא גילוי מלתא בעלמא הוא ופרש"י ולאו מילף מיניה ילפינן לאו לכהונה מתרומה דממילא כיון דאיפסלא לתרומה איפסלא לכהונה דתרומה היינו קדושת כהונה עכ"ל אלמא להדיא דאינה זונה ללקות עליה אלא דאסירא לכהן מק"ו דגרושה והשתא לא קשה עליה דהרא"ש שהביא סוגיא זו דפרק אלמנה לכ"ג בפסקיו כמ"ש האלפסי לשם דאלמא דס"ל דחייבי לאוין וחייבי עשה הבא על בת ישראל פסלה מן הכהונה ובפ' הבע"י כתב בפסקיו דלא הוי זונה מחייבי לאוין אלא ודאי דאע"ג דלא הויא זונה ללקות עליה משום זונה אפי' הכי פסלה מן הכהונה מדין ק"ו וזו היא דעת הראב"ד בהשגות ר"פ י"ח דהא"ב שהשיג על מ"ש הרמב"ם דמחייבי לאוין וחייבי עשה עשאה זונה דמשמע דלוקה עליה משום זונה וכתב עליו הראב"ד ליתנהו להני כללא שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מעכו"ם ועבד שאין בהן קידושין מיהו כל הפסולין לבא בקהל אם באו עליה פסלוה מן הכהונה ומן התרומה וכו' ושרי ליה מאריה לה' המגיד שהשיא את דברי הראב"ד לדעת אחרת ולבי אומר לי שהיתה לפניו נוסחא אחרת בדברי הראב"ד אבל לפי נוסחאותינו הדברים פשוטים שלא השיג עליו אלא שאין עליה שם זונה ללקות עליו משום זונה אבל ודאי דפסולה לכהונה וזו היא נמי דעת רבינו שכתב איזו היא זונה פי' דלוקה עליה כהן משום זונה זו שנבעלה לאחד מן העריות וכו' והרמב"ם ז"ל כתב הנבעלת לאחד מחייבי לאוין וכו' עשאה זונה וא"כ ס"ל דלוקה עליה משום זונה וא"א ז"ל כתב כסברא הראשונה דאין לוקה משום זונה אלא היכא דלא תפשי בה קידושין אבל ודאי מודה רבינו דנפסלה לכהונה בנבעלת לפסול לה אעפ"י שאין שם אלא לאו גרידא ותפסי בה קידושין וכדמוכח ממ"ש רבינו בסמוך פנויה שראוה שנבעלה וכו' אפי' רוב פסולים אצלה אלמא דכל מי שפוסל אצלה פוסל אותה מן הכהונה ובזה התיישב על נכון מה שהקשה ב"י ואמר ואיני יודע היאך אפשר להראב"ד וכו' והניחו בצ"ע לההיא דפ' אלמנה לכ"ג לדעת הראב"ד ותוס' והרא"ש וע"ל במ"ש רבינו בסי' כ"ו ובמ"ש לשם בס"ד:

ומ"ש אפי' חייבי לאוין דשאר פי' מחמת קורבה כגון אנוסת אביו לר' יודא וכגון נושא חלוצתו עיין ס"פ החולץ:

ומ"ש חוץ מן הבא על היבמה כו' הקשה ב"י הא אסיקנא בפ' האשה רבה דהלכה כשמואל דאמר צריכה גט מספק וא"כ הו"ל לכתוב שהבא על היבמה עשאה ספק זונה עכ"ל וקושיא זו קשיא נמי אדברי הרמב"ם בפי"ח מהא"ב שכ' ג"כ היבמה עשאה זונה ורבינו נמשך אחריו ואפשר דס"ל דשמואל נמי מודה דדאורייתא לא תפסי בה קידושין דדרשינן לא תהיה אשת המת החוצה לא תהא בה הויה דאל"כ למה כ' תהיה והא דאמר בעניותנו צריכה גט מספקא לי' לשמואל האי לא תהיה אשת המת אי ללאו אתא אי דלא תפסי בה קידושין הוא דאתא לאו ספק גמור קאמר אלא דלאיסורא דרבנן קרי ליה ספיקא דמדרבנן צריכה גט כיון דאיכא לפרש דלאו גרידא הוא דאתא ותהיה אורחיה דקרא וכמ"ש התו' ס"פ החולץ סוף (דף מ"ט) ואין זה אלא חומרא דרבנן אבל ד"ת זונה היא דלא תפסי בה קידושין לדברי הכל ותו אפי' את"ל דשמואל ספק גמור קאמר אנן לא קאמרינן דהלכה כשמואל אלא להחמיר להצריכה גט אבל ודאי לא שבקינן מאי דפשיטא ליה לרב מקמי ספיקא דשמואל והילכך דין ודאי זונה יש לה לגבי קדושת כהן וע"ל ריש סי' קנ"ט:

והרמב"ם כתב הנבעלת לאחד מחייבי לאוין השוין לכל פירוש לאפוקי אם בא כהן על הגרושה דלא עשאה זונה אלא עשאה חללה וכהן הבא עליה אח"כ לוקה עליה משום גרושה ומשום חללה אבל לא משום זונה ע"ל בסימן ז' עוד כתב הרמב"ם לשם דבת ישראל אע"פ שמותרת להנשא לחלל אם בא עליה חלל נאסרה לכהן משום זונה ורבינו לא כתבו ולא ידעתי למה ואולי כיון דמסקנתו דלא הויא זונה אלא מחייבי כריתות לא דק בדברי הרמב"ם להביא כל מה שהוא זונה לדעתו כיון דלית הלכתא הכי:

אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי וכו' עד יוציא כדי לצאת ידי ספק נראה דמ"ש רבינו דין זה גבי כהן אע"ג דבישראל נמי דינא הכי כדלקמן בסי' קט"ו ומשום דנ"מ הכי גבי כהן ג"כ דבעד אחד אפילו לכהן אחר אסורה לו אם העד נאמן לכהן האחר ואפילו נשאה יוציא כדי לצאת ידי ספק:

כהן שקידש אשה כו' עד ולאחר זמן בא עליה כו' פירוש אבל אם קידש ובעל מיד אפילו אשת כהן מותרת והכי איתא בגמרא ריש (דף י"ב) וניחוש שמא תחתיו זינתה א"ר שרביא כגון שקידש ובעל לאלתר וע"ש בתוספות וע"ל סימן ס"ח כתב רבינו חילוקי דינים בזה וכאן קיצר:

אשה שיצא עליה שם שהיא מזנה וכו' נראה דדוקא בפנויה אבל באשת איש חוששין לקול כדפי' לעיל בסימן רביעי וע"ש בסעיף ז':

פנויה שראוה שנבעלה וכו' בדברי רבינו כך הוא עולה מן הסוגיא סוף פ"ק דכתובות דבטוענת לכשר נבעלתי אין מתירין אותה לכהונה לכתחילה אלא בדאיכא חד רובא דכשרים ובדיעבד אפילו ליכא רובא דכשרים אלא רוב פסולים לא תצא משום דכיון דהיא טוענת ברי וברי ושמא ברי עדיף ובאינה טוענת אפילו בדיעבד תצא עד דאיכא תרי רובא כשרים ולהרמב"ם אפילו בטוענת לכשר נבעלתי לא תנשא לכתחילה עד דאיכא תרי רובי וז"ש דוקא שנבעלה בפרשת דרכים וכו' דהשתא דליכא דבר קבוע איכא תרי רובא רוב העיר כשרים ורוב העוברים שם כשרים אבל ראוה שנבעלה בעיר כו' הו"ל קבוע וליכא השתא כי אם רוב העוברים דהלכו אצלה ולא תנשא לכתחילה אלא דבדיעבד לא תצא הואיל וטוענת לכשר נבעלתי וליכא נמי חד רובא דכשרים והשיג עליו רבינו ואמר ונראה דאפילו נתעברה בעיר וכו' כלומר דאף לסברתו דאיכא תרי רובי כשהלך הבועל אליה דלא הו"ל קבוע אא"כ הלכה היא לביתם וכיוצא בזה כתבו התוס' וז"ל דילמא אזלא איהי לגבייהו פי' לתוך ביתם דאפילו בתוך העיר לא חשיב קבוע דדמי לנמצא בין החניות וכו' ומ"ש וסתמא נמי וכו' ה"ק דאפילו נפרש דברי הרמב"ם דמיירי בסתמא כשאינו ידוע מי הלך למי אפ"ה אין לנו לתלות לחומרא דהיא הלכה אצלם אלא תלינן לקולא ותנשא לכתחילה וטעמו דהא דבעינן תרי רובי אינו מדינא אלא משום דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר ורוב העיר נמי משום דקא אזלא לגבייהו דהו"ל קבוע וכיון דאינו אלא חששא בעלמא אלא דמעלה עשו ביוחסין מסתייה דמחמרי' בדליכא אלא חד רובא אבל בדאיכא קמן תרי רובי לא מסתברא להחמיר משום ספיקא כיון דמדינא שרי זאת היא דעת רבינו בהשגות לפי דעת הרמב"ם אבל רבינו גופיה לא ס"ל כהרמב"ם אלא דבטוענת לכשר נבעלתי סגי לכתחלה בחד רובא כמ"ש תחלה. ויש להליץ בעד הרמב"ם דס"ל דכל שראוה שנתעברה בעיר או נבעלה בעיר הו"ל קבוע אע"פ שהלך הוא לביתה ודלא כמ"ש התוס' ולא דמי לנמצא בין החניות א"נ תינוק המושלך דהנפרש נבדל וניכר בפני עצמו ולא חשיב קבוע אבל הבועל בעיר אינו נפרש ולא ניכר בפני עצמו אלא נייד בתוך העיר בין שאר אנשי העיר וזאת היא קביעותא הו"ל קבוע ולא חשיב רוב אלא א"כ כשנבעלה בפרשת דרכים דהשתא כיון שנפרש מן העיר הו"ל פירש ממקום קביעות וחשיב רוב ובש"ע הביא ב' הדיעות ולא הכריע והא דאיכא להקשות בפנויה דמאי טעמא דנאמנת לומר לכשר נבעלתי אף ע"פ דרוב פסולין אצלה כיון דטוענת בברי ומ"ש משבויה דאינה נאמנת לומר בברי דלא נבעלתי ואסורה אפי' דיעבד בר הקשה כן ר' יהושע לר"ג ועיין בפ"ק דכתובות (בדף י"ד) ובמ"ש התוס' לשם:

ומ"ש והיא ובתה כשרות לכהונה אפילו רוב פסולים אצלה ודוקא בדיעבד כו' כתב הר"ן כלומר שאם נשאת היא כבר לכהן אפי' ברוב פסולים לא תצא וכן נמי נאמנת להכשיר העובר לפי שלא החמירו בו כלל שאם היו מחמירין לו לבא בקהל לא הו"ל תקנה ולפיכך דין הולד כדין האשה שנשאת וכו' עכ"ל ומביאו ב"י ורצונו לומר דאם היו רוב הפסולים ממזרים שאם היו מחמירים בעובר הוה פסול לבא בקהל הו"ל דיעבד וכשר שמכשירין האשה דיעבד כך דין העובר ומותר לבא בקהל לכתחילה א"כ לפי זה אם רוב הפסולים אינן ממזרים אלא עכו"ם ועבדים דאיכא תקנה לעובר לבא בקהל כמו לאשה דין העובר דין האשה שלא תנשא לכתחלה וק"ל:

דרכי משה

(א) ובהגהות מרדכי דקידושין פרק האומר ע"ג וע"ד דף תרס"ב פלוגתא בין רבותינו בזה דיש אוסרין ויש מתירין וע"ל סי' י"ג:

(ב) ומסיים שם וכופין אותו בשוטים או בכל כפייה שיוכלו עד שיוציאנה והאריך שם בזה:

(ג) וכתב הרמב"ם פי"ז דא"כ יצא עליה קול הלוצה אין חוששין לה אע"פ שנתחזק בב"ד והראב"ד השיג עליו שם והמ"מ הסכים לדברי הרמב"ם וכתב עוד (הלכה כ"א) דאם יצא עליה קול זנות אין חוששין לה דאינשי קרו לה מזנה משום פריצות בעלמא ואין נאסרת אשה באלו אלא בעדות ברורה או בהודאת פיה עכ"ל וע"ש במ"מ.

(ד) ובנשאת אסור לדור בשכונתו כדלקמן סי' י' ועיין לעיל סי' י' בדינים אלו.

(ה) כתב ב"י לקמן סי' קס"ט בשם אבל רבתי סוף פ"ג ואם היו דרים במבוי של שניהם הופך פתחו לצד אחר.

(ו) וא"כ לדעת המתירין דחד רובא בטוענת לכשר נבעלתי להנשא לכתחלה א"כ ה"ה כשאינה טוענת בתרי רובי.

(ז) וע"ל סי"ג כהן הבא על הפנויה ומודה אי בנו כהן.