שולחן ערוך אבן העזר כ א

הבא על אחת מן העריות דרך איברים, או שחיבק ונישק ונהנה בקירוב בשר, הרי זה לוקה וחשוד על העריות.

הגה: הבא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, כיון שהערה בה, היינו שהכניס העטרה, חייב עליה מיתה או כרת. ואין צריכים לראות כמכחול בשפופרת, אלא משיראו העדים אותם דבוקים זה בזה כדרך המנאפים – נהרגים על זה, והאשה נאסרת על בעלה.

אשה גדולה שבא עליה קטן פחות מבן ט' שנים, אינה חייבת מיתה על ידו. ונראה לי דהוא הדין אינה נאסרת על בעלה. ולכן כתב הרב בעל הטורים הרבה דינים אימתי חייבים מיתה או לא, נפקא מינה בזמן הזה באיזה ביאה אשה נאסרת על בעלה. ועיין בפנים.

אשה פחותה מבת שלש אין ביאתה ביאה, דכל פחותה משלש שנים אין ביאתה ביאה ובתוליה חוזרין (בהגהות דיבמות), אפילו נתעברו השנים – בתוליה חוזרין (דברי הרב מהירושלמי):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(א) הרי זה לוקה: זה הוא דעת הרמב"ם בפ' כ"א מהא"ב וכבר ביאר המ"מ שמלקות זה אינו רק בעריות אבל לא בחייבי לאוין אבל הרמב"ן נחלק על הרמב"ם בזה ודעתו שאין חיוב מלקות רק בהעראה ממש ושאר קריבות מדרבנן ובספר זוהר הרקיע (שחיבר הרשב"ץ על תרי"ג מצות) במצות ל"ת מצוה י' הסכים עם הרמב"ן והביא ראיה מה שאמרו בגמ' בסוטה דרך אברים פריצותא היא ופריצות מי אסר רחמנא:

(ב) וחשוד על העריות: כלומר שעליו אמרו בגמ' דפסול לעדות אשה כדאי' בחושן משפט סי' ל"ד ולקמן סי' מ"ב:

(ג) והאשה נאסרת על בעלה: למאן דס"ל דעידי כעור כעידי טומאה כמו שנתבאר לעיל סי' י"א גם בפחות מזה נאסרת רק מילתא דפסיק' נקט וראיתי בב"ח שכ' דכל שהבועל אנוס ואינו חייב מיתה אעפ"י דלאו שפיר עבד דהא חייב למסור עצמו למיתה מ"מ פטור מדיני אדם (והוא דעת ר"י בפ' הבע"י בתוספות בד"ה אין אונס לערוה דף נ"ד) והואיל והוא פטור אין האשה נאסר' על ידו ולא הבנתי דבריו אם היא אנוסה ודאי מותרת לבעלה ישראל ואפשר לפרש דבריו דאם אנסוה כותי' ורצו להרגה עד שתביא את האיש עליה בידים דלדברי הרמב"ם דחייב' מיתה נאסרת על בעלה ולדברי ר"י הנ"ל דאינה חייבת מיתה אינה אסורה על בעלה ומ"מ צ"ע בדברי הרמב"ם בפ"ך מה' סנהדרין דין ב' שפסק כדברי ר"י ואח"ז כתב שבערוה חייב (וז"ל שם כל מי שעשה דבר שחייבין עליה מיתת ב"ד באונס אין ב"ד ממיתין אותו ואף על פי שהיא מצוה שיהרג ואל יעבור אף על פי שקלל השם והוא אנוס אינו נהרג שנאמר ולנערה לא תעשה דבר זו אזהרה לב"ד שלא יענשו את האנוס עכ"ל בדין ב' ואח"ז כתב בדין ג' איש שאנסוהו עד שבא על הערוה חייב מיתת ב"ד שאין קישוי אלא לדעת וכו' עכ"ל) ועיין בכ"מ מ"ש שם (שמקשה ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל אהדדי וז"ל איש שאנסוהו וכו' כגון שאנסוהו לתקוע עצמו בערוה וכיון שכן הרי הוא עושה מעשה וקשה לי שאעפ"י שהוא עושה מעשה כיון שהוא אנוס דין הוא שיפטר וכמ"ש רבינו בסמוך שאעפ"י שהי' מצוה שיהרג וכו' והיינו אפילו עושה מעשה בידים ואפשר לומר דבשלמ' עושה מעשה בידים הוא דבר שיכול לעשות באונס ושלא ברצונו אבל קישוי כל שאינו מרוצה בדבר א"א לו להקשות וכיון שנתקשה ודאי מרוצה הוא ולפיכך חייב והיינו דאמר רבא אין אונס לערוה וכו' עכ"ל) ולדעתי אין מחלוקת בין ר"י והרמב"ם כי הרמב"ם מיירי שלא אנסוהו לבעול בקישוי ועכ"פ אף לדברי הכ"מ הנ"ל האשה לעולם אינה חייבת מיתה באונס וא"כ לעולם אינה אסורה על בעלה אליב' דכ"ע:

בית שמואל

עריכה

(א) או שחבק ונשק: לרמב"ם חייב מלקות מן התורה כשחבק או נשק חייבי כריתות או מיתות ב"ד ובחייבי לאוין ליכ' מלקות והרמב"ן ס"ל אפילו בח"כ או מיתות ב"ד אינו אלא מדרבנן וכתב בתשובה אפילו אם אינו עושה דרך חיבה ס"ל לרמב"ם מדאוריי' אסור והוא ס"ל דאסור מדרבנן והיינו מ"ש הב"י ביורה דעה סוף סימן קצ"ה לשיטות הרמב"ן והש"ך השיג עליו בחנם ועיין בסוגיא בסנהדרין תמות ואל תעמוד עמה אחורי הגדר פסק הרמב"ם רפ"ה ה' יסודי התורה אפילו בפנויה תמות ואל תעמוד עמה אחורי הגדר והיינו כתירוץ שם משום מגדר מלתא אפילו בפנויה תמות אבל יהרג ואל יעבור לא אמרי' בפנויה כמ"ש ביורה דעה סי' קצ"ז אף על גב בשאר דינים יהרג ואל יעבור ותמות ואל תעבור שוים כמ"ש שם ברמב"ם מ"מ בפנויה דאינו אלא מגדר מלת' ולא שייך מגדר מלתא אלא בתעמוד עמה אבל לא באונסין לכן יעבור ואל יהרג ואם היא א"א או חייבי כריתות כתב הר"ן דאיכא לאו אם יעמוד עמה אחורי גדר משום לא תקרבו לגלות ערוה ולמד זה ממקשן בשלמ' שם:

(ב) ונהנה בקירוב בשר: היינו או נהנה בקירוב בשר ב"ה:

(ג) דהיינו שהכניס העטרה: אבל מה שמכניס עד העטרה אינו אלא בשר ולא גיד כמ"ש בסי' ה' ולא הוי ביאה וכ"כ בדרישה אבל בט"ז כתב בסי' ה' בצד מעלה של גיד יש עטרה ויש בשר קודם שמתחיל העטרה אבל לצד התחתון של הגיד הכל עטרה כי שם מתקצרת והולך עד סמוך לראש הגיד ששם יש שביל בין שני קצוות שמגיעים שם זה אל זה וכל צד מהשביל הוא עצמו גוף עטרה והולכת וכלה עד הנקב נמצא שם הכל עטרה לכן בש"ס לא אמר אלא נשיקת אבר במקום התשמיש אבל אם מכניס מיד הוא הכנסת עטרה וכ"כ בסי' זה ואנ"ל דהא אית' בש"ס יבמות ריש דף נ"ו מכאן ואילך אינו אלא נשיקה ופטור ופי' רש"י מהכנסת עטרה ולמטה אינו אלא נשיקה ופטור ולפירושו ליכא שום דבר למטה מעטרה אלא נראה אפי' לפירושו דפי' בתחתיות הגיד הכל נקרא עטרה מ"מ אינו חייב אא"כ שהכניס עטרה שלצד מעלה הגיד, ואם מכניס פחות מעטרה של צד מעלה לא הוי ביאה מ"מ חייב מלקות בחייבי לאוין או ח"כ:

(ד) והאשה נאסרת על בעלה: אפי' אם ידוע בוודאי דלא היה ביאה קודם לכן ואינה נאסרת משום עידי כיעור מ"מ בהכניס עטרה אסורה משום ביאה זו ועיין מ"ש בסי' י"א:

(ה) ונ"ל דה"ה אינה נאסרת וכו': ע"כ לאו בכל הדינים שכתב הטור לענין חיוב מיתה נאסרה לבעלה דהא הטור כתב המשמש באבר מת פטור ממיתה והיא נאסרה לבעלה כמ"ש בסי' קע"ח והא דפסק הטור המשמש עם מתה פטור וכן באבר מת ולכאורה לא משמע כן בפ' הע"י עיין תוספות שבועות דף י"ח מיושב שפיר:

(ו) אשה פחותה מבת שלש: אף כאן נ"מ לענין כהן אם היא פחותה מבת ג' לא הוי ביאה ומותרת אפילו לכהן אבל אם היא יותר מג' מותרת לישראל ואסורה לכהן דפיתוי של קטנה הוי אונס כן ס"ל לרוב הפוסקים ולא כרמב"ם ואם היא אנוסה לבוא עליה איש א' והיה ע"פ הדין תהרג וא"ת ולא מסרה נפשה מותרת לבעלה ישראל כן הוא כוונת הב"ח כמ"ש בח"מ ועיין תוס' ר"פ הע"י וברמב"ם פ"ב ה"ש ובהגה"מ ס"ל בשיטה א' ועיין ביורה דעה סי' קנ"ז:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

שהכניס עטרה בדרישה עשה כאן מן העטרה ב' חלקים דהיינו שיש בשר שאינו שייך להעטרה ואזיל לטעמיה דכתב בסי' ה' וכבר כתבנו שם דאין זה נכון אלא בכלל עטרה ע"ש:

נ"מ באיזה ביאה אשה נאסרה על בעלה ק"ל וכללה הוא והל' כ' הטור סוף סימן זה א' באונס וא' ברצון האונס פטור ממילא הרצון חייב א"כ קשיא מה שהקשו בפ' קמא דכתובות דף ט' וכ"ת מעשה דדוד מפני מה לא אסרוהו לב"ש עליו ומשני התם אונס הוי והא לגבי דוד הוה רצון ממילא הוא (חייב) וכל חייב הוא באיסור א"א עליו לפי דברי רמ"א דחיוב ואיסור שייכי להדדי ותו קשה במ"ש הטור בסי' זה על (כאן חסר לערך דף או ב'):

באר היטב

עריכה

(א) ונשק: לרמב"ם חייב מלקות מן התורה כשחבק או נשק חייבי כריתות או מיתות ב"ד. ובחייבי לאוין ליכא מלקות. והרמב"ן ס"ל אפי' בח"כ או מיתות ב"ד אינו אלא מדרבנן. אפי' אם אינו עושה דרך חבה ס"ל להרמב"ם מדאוריית' אסור והרמב"ן ס"ל דאסור מדרבנן עיין ב"ש.

(ב) ונהנה: היינו או נהנה בקירוב בשר בה"י.

(ג) מבת שלש: אם היא אנוסה לבוא עליה איש א' והיה ע"פ דין תיהרג ואל תעבור ולא מסרה נפשה מותרת לבעלה עיין ב"ש ח"מ.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}