ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סנהדרין/פרק תשיעי

< ביאור:ירושלמי מאיר‏ | מסכת סנהדרין

פרק תשיעי – אילו הן הנשרפים עריכה

ירושלמי סנהדרין, פרק ט, הלכה א עריכה

מתני’: אילו הן ט_אהנשרפין. הבא על אשה ובתה, ובת כהן. יש בכלל אשה ובתה. בתו, ובת בתו, ובת בנו, ובת אשתו, ובת בתה, ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו:


גמ’: תמן תנינן, ט_בנושאין על האנוסה ועל המפותה. כיני מתניתין  כך כוונת המשנה, נושאין אחר האנוסה ואחר המפותה. כגון אם אנס אשה, מותר באמה. פיתה אשה, מותר בבתה. תנן, האונס והמפתה על הנשואה חייב. מאי טעמה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° דרך נישואין שנו דכתיב איש אשר יקח. נשא אשה אפילו גרשה או מתה ואחר כך אנס את אמה חייב. נשא אשה ואחר כך פיתה את בתה חייב. תמן תנינן, שחטה ואת ט_גבת בתה, ואחר כך שחט את בתה, סופג את הארבעים. °סומכוס סומכוס אמר משום °רבי מאיר רבי מאיר סופג שמונים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, °סומכוס סומכוס ו°רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי, שניהן אמרו דבר אחד. דהא תנינן תמן, °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אומר, נשא את בתה, בת בתה, ובת בנה ובא על חמותו. חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו. אמרו לו, שלשתן שם אחד הן. אמר רבי יהודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, לא כן, דהא מודה °סומכוס סומכוס בראשונה בשחט שני בניה ואחר כך שחטה שסופג רק ארבעים דשם אחד הן. ולא פליג אלא בסיפא ששני שמות הן, אותו ואת בנו, ובנו ואותו. נמצא דסומכוס ו°רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי לא אמרו דבר אחד, דהכא שם אחד הן. אשכח תני עוד היא מחלוקת. מאי טעמא ד°רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי? דכתיב, ערות אשה ובתה לא תגלה לאו אחד. את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לאו שני. מה אשה ובתה ובת בתה בב' לאוין. אף אשה ובת בנה ובת בתה, בב' לאוין.

-----------------------------------דף מה עריכה

ירושלמי מאיר סנהדרין מה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מה עמוד א] מה טעמון דרבנין? מה בת בנה ובת בתה בלאו אחד, אף אשה ובתה ובת בתה בלאו אחד. תנן נושאים על האנוסה, מאי טעמה? כתיב (ויקרא קדושים כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא. בכולהון כתיב שכיבה וכאן כתיב לקיחה, ללמדך לעולם אינו מתחייב על השנייה, עד שתהא הראשונה זקוקה נשואה לו. או אינו אלא אף על השניה אינו עובר אלא דרך נישואין? כבר אמרנו שאין קידושין בעריות. והכתיב (דברים כי תצא כג א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו הרי אין נישואין תופסים בעריות ואף על פי כן כתוב לקיחה? בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאביו וכיוון שקדם שנשא אותה אביו, היה שייך בה לשון לקיחה, אף אחר שנשאה אפשר להשתמש בלשון לקיחה. והכתיב (ויקרא קדושים כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא? בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאחיו. אי נמי תני כן לפי שראויה לו אם ימות אחיו בלא בנים על ידי ייבום. והכתיב (ויקרא אחרי מות יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור? בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נשא את אחותה. אי נמי תני כן לפי שראויה לו לאחר מיתת אחותה. והכתיב (ויקרא קדושים כ יז) ואיש אשר יקח את אחותו, בת אביו או בת אמו, וראה את ערותה והיא תראה את ערותו, חסד הוא. אמר רבי אבין רבי אבין°, שלא תאמר היאך קין נשא את אחותו? הבל נשא את אחותו? חסד הוא. חסד עשיתי עם הראשונים שהתרתי להם, כדי שייבנה העולם מהן. כדכתיב (תהלים פ"ט, ג') אמרתי עולם חסד יבנה. והכתיב (ויקרא אמור כא יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח? בא להודיעך שאם קידשה שתופסין בה קידושין שקידושין תופסין בחייבי לאוים. רבי חונה רב הונא° שמע כולהון רמז לכל העריות גם לשניות מן הדא קרייא. כתיב(ויקרא קדושים כ יד)ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה הוא באש ישרפו אותו ואתהן וכתיב (ויקרא אחרי מות יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח שארה הנה זימה היא. זימה זימה לגזירה שוה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מה עמוד ב] מה למטן שלשה דורות אשה בתה ובת ביתה. אף למעלן שלשה דורות אשתו חמותו ואם חמותו. מה למטן בלא תעשה דכתיב לא תיקח, אף למעלן בלא תעשה. מה למעלן דרך נישואין דכתיב איש אשר יקח ואם אנס אשה אמה מותרת. אף למטן דרך נישואין ואם אנס אשה בתה מותרת. מה למעלן בשריפה. אף למטן בשריפה. מה למטן, עשה בת זכר כבת נקיבה דכתיב בת ביתה ובת בנה. אף למעלן עשה אם זכר כאם נקיבה ואסר אם חמיו ואם חמותו. וכד°רבי מאיר רבי מאיר, ד°רבי מאיר רבי מאיר אומר, גזירה שוה במקום שבאת דדון מינה ואוקי באתרה כך שלומדים רק את עצם האיסור אבל העונש נשאר כמו מקומו. ל°רבי מאיר רבי מאיר דור שלישי שלמעלן מניין שהוא בלא תעשה? שהרי למדנו מדור שלישי שלמטה רק לענין האיסור אבל העונש נלמד ממקומו, ושם נאמר רק שריפה? ולרבנן דאינון אמרין גזירה שוה כאמור בה דדון מינה ומינה שלומדים גם את האיסור וגם את העונש מהלמד דור שלישי שהיא שלמעלן מניין שהיא בשריפה? שהרי למדנו משלישי למטה ושם יש רק לאו? ובין ל°רבי מאיר רבי מאיר בין לרבנן דור שלישי שלמטן בת בנו ובת בתו מניין שהיא בשרפה? אם נאמר שנלמד מאם חמיו ואם חמותו, הרי הם עצמם נלמדו מבת בנה ובת בתה. מכיון דכתיב זמה זמה לגזירה שוה, כמי שכולהן כאן וכולהן כאן כאילו שגם למעלה וגם למטה נאמר דור שלישי וגם למעלה וגם למטה נאמר שדינם בשרפה. עד כדון בת בתו מן הנישואין דכתיב(ויקרא אחרי מות יח יז)ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח. בת בתו מן האונסין מנין? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות יח י) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה. מה אנן קיימין? אם מן הנישואין, כבר הוא אמור. אלא אם אינו עניין לנישואין תניהו עניין לאונסין. עד כדון לאזהרה, לעונש מניין? אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. אתיא (ויקרא אחרי מות יח י) הנה (ויקרא אחרי מות יח יז) מהנה. זמה (ויקרא קדושים כ יד) מזמה. דכתיב באונסין ערות בת בנך וגו' לא תגלה כי ערותך הנה. וכתיב באשה ובתה, שארה הנה זימה היא. מה להלן זימה עמו אף כאן כאילו כתוב זימה עמו. והדר ילפינן זימה זימה מאשה ואמה דבשריפה. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שדורש דבר הלמד מן למד. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל מנין? תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל לומדים בגזירה שווה הנה מאתהן. שבאשה ואמה כתיב באש תשרפו אותו ואתהן וכאילו כתוב הנה. עד כדון בת בתו. בתו מניין? אמר רב רב (אמורא)° אם על בת בתו הוא מוזהר. לא כל שכן ט_דעל בתו? אם על בת בתו הוא ענוש, לא כל שכן על בתו?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ט_ד מיי' פ ב' מהל' איסורי ביאה הלכה ו':


[ע"ב]


-----------------------------------דף מו עריכה

ירושלמי מאיר סנהדרין מו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מו עמוד א] בעון קומי רבי אבהו רבי אבהו°. הבא על בת בתו מן הנישואין. ועל בת בתו מן האונסין בהעלם אחד מהו? אמר לון, כל שם בת בת אחת ואינו חייב אלא אחת. בעון קומי רבי אבהו רבי אבהו°. הבא על אשה וילדה בת והיה לה בת בן ובת בת ובא על שלושתן, חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ובת בנה? אמר לון נאמר (ויקרא אחרי מות יח יז) שארה הנה זמה היא בלשון יחיד. כולהון משום זמה וחייב רק אחת. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. למה צריך ללמוד שאינם חייבים אלא אחת בגלל שנאמר זימה היא? למה לית אנן אמרין, שחייב רק אחת משום שאין כאן אלא לאו אחד? דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה. בתך לא תגלה. בת בתך לא תגלה. אמר ליה אילו הוה כתיב ערות אשה ובתה ובת בתה לא תגלה, הוינן אמרין בתך לא תגלה. בת בתך לא תגלה. אבל כיוון שהתורה כתבה ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח. אילולי מה שאמרנו שאינו חייב אלא אחת מפני שנאמר זמה היא בלשון יחיד, הייתי אומר שיש כאן שני לאוים. לא תגלה ערות אשה ובתה. ולא תיקח את בת בנה ואת בת בתה. רבי אבהו רבי אבהו° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחד, לאוין חולקין כריתות וחייב שני קרבנות. כגון (שמות כי תשא ל לב) על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו. וכתיב (שמות כי תשא ל לג) איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת האיש ההוא. הרי כאן שני לאוין וכרת אחד, לאוין חולקין כריתות. איתמר אמר רב רב (אמורא)° אם על בת בתו הוא מוזהר. לא כל שכן על בתו? אם על בת בתו הוא ענוש, לא כל שכן על בתו? וכ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל. ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר, למידין מקל וחומר מזהירין מן הדין. ואין עונשין מקל וחומר. מנן ליה? אתייא כההיא דתני חזקיה חזקיה בן רבי חייא° (ויקרא אמור כא ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף. יכל לכתב בת כהן, מה תלמוד לומר בת איש כהן? בת איש אפילו שאינה מאשתו. להביא את הבא על בתו מן האונסין שתהא בשריפה. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אפילו אזהרה את שמע מינא לבתו מאנוסתו מהפסוקים ואין צורך בקל וחומר מדכתיב. (ויקרא קדושים יט כט) אל תחלל את בתך להזנותה. שלא יזנה איתה. תנן °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו. מאי טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? דכתיב (דברים כי תצא כג א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו. לא יקח איש את אשת אביו. זו אשת אביו. ולא יגלה כנף אביו זו אנוסתו. מה מקיימין רבנן כנף אביו? תמן אמרין ולא ידעין מן מי שמועה זו. כנף הסמוכה לאביו וזו אשתו של האב. בלא כך אינו חייב עליה משום אשת אב? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° להתרייא  להתראה. שאם התרו בה משום אשת אב לוקה. משום כנף אב לוקה. מודה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בכרת שהוא פטור. מודה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בקרבן שהוא פטור. מודה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בשאר כל העריות שהוא מותר באנוסותיהם. מודה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שאם קידשה לאנוסת אביו שתפסו בה קידושין. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מהו שיהא הוולד ממזר ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? אמר לו כתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו. וכתיב לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה’, וכתיב לא יבא ממזר בקהל ה’ (דברים כי תצא כג ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה הפסיק העניין לאמר שהמגלה כנף אביו הולד אינו ממזר. אם כך למה לא הפסיק העניין לעניין אשת אב? אמר לו אשת אב בכלל כל העריות הייתה דכתיב, ונכרתו כל הנפשות העושות וכ”ו, אז מה שנאמר לא יקח את אשת אביו מיותר ויצאה מכללה דכתיב לא יקח איש אשת אביו, וסמיך ליה לא יבא ממזר. ללמד על כל העריות לממזר. אולי כשם שאמרנו תצא אשת אב ותלמד על כל העריות לממזר, נאמר נמי שתצא אנוסת אביו ותלמד על כל האנוסות מן העריות לאיסור? אמר ליה אשת אב בכלל כל העריות הייתה ויצאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר. אית לך למימר הכא אנוסה בכלל כל האונסין הייתה ויצאת מכללה ללמד על כל האנוסין לאיסור? ותצא אשת אב ותלמד על כל אנוסות? אמר ליה אם אשת אב היא אינה אנוסה. ואם אנוסה היא אינה אשת אב

ירושלמי סנהדרין, פרק ט, הלכה ב עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מו עמוד ב] מתני’: ואילו הן הנהרגין. ט_ההרוצח, ט_וואנשי עיר הנדחת. ט_זרוצח שהכה את רעהו בין באבן בין בברזל. וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת, חייב. דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול הוא לעלות משם ומת, פטור. ט_חשיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש, פטור. השיך בו את הנחש, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מחייב, וחכמים ט_טפוטרין:


גמ’: כתיב (במדבר מסעי לה יז) ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת, מות יומת המכה, רוצח הוא, מות יומת הרוצח. (במדבר מסעי לה יח) או בכלי עץ יד אשר יומת בה הכהו וימת, רוצח הוא, מות יומת הרוצח. כשהוא בא אצל הברזל, אינו אומר, לא שימות בו, ולא שלא ימות בו. מכאן שבהכאת ברזל אין צריך שיעור אלא אפילו צינורת קטנה. דהיא יכלה ט_ימקים גו ווישטא ומיקטליניה   להתקע בוושט שלו ולהמיתו. אבל באבן או בעץ, והוא שיהא באבן כדי להמיתו, בעץ כדי להמיתו. כיוונו לאדם כנגד הסוס הדוהר ודרס אותו והרגו, כיוונו כנגד החץ ופגע בו והרגו, כיוונו כנגד הרומח. העמידו בצינה, השקה אותו מים רעים. העביר את התקרה מעליו, וירדו עליו גשמים והרגוהו. פתק אמת המים עליו, ובאו עליו המים ושטפוהו בכל אלו יש מקום להסתפק. תנן, השיך בו את הנחש, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מחייב, וחכמים פוטרין מה טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? מפני הארס הנתון בין הנקבים של שיני הנחש ומכוחו נהרג. מה טעמון דרבנין? לעולם אין הארס נתון בין הנקבים, עד שיחזיר ט_יאויקיא ואינו אלא גרמא ופטור

ירושלמי סנהדרין, פרק ט, הלכה ג עריכה

מתני’: ט_יבוהמכה את חבירו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה. היקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת, חייב. °רבי נחמיה רבי נחמיה פוטר, שרגלים לדבר קא סלקא דעתין שהכוונה שלא מהמכה מת:


גמ’: כיני מתניתה  כך כוונת המשנה. °רבי נחמיה רבי נחמיה פוטר וחכמים מחייבין, שרגליים לדבר. שמסתמה מת מחמת המכה. רבנין אמרין שני אומדין שעשו לו, אומד ראשון מיד אחר המכה ואומד השני לבסוף כשמת שבשניהם אמדוהו למיתה, גוברים על אומד אחד שאמדוהו באמצע לחיים, והולכים אחר רוב האומדנות והרי הוא רוצח. °רבי נחמיה רבי נחמיה אומר אומד האמצעי שאמדוהו לחיים גובר על שניהם. מה טעמא ד°רבי נחמיה רבי נחמיה דכתיב (שמות משפטים כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה. וכי עלת על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו? אלא כיוון שאמדוהו לחיים, אפילו מת לבסוף כמו שאמדוהו בתחילה, פטור.

-----------------------------------דף מז עריכה

ירושלמי מאיר סנהדרין מז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מז עמוד א] מה טעמון דרבנין דכתיב (שמות משפטים כא יח) אם לא ימות ונפל למשכב. וכי אין אנו יודעים שאם אינו מת, שהוא נופל למשכב? אלא בשלא אמדוהו באומד ראשון למיתה, אלא רק למשכב. אם בשלא אמדוהו למיתה, האם על כזה מקרה כתבה התורה (שמות משפטים כא יט) ואם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה, משמע הא אם לא קם חייב מיתה? אמאי והרי אמדוהו לחיים? אלא אף לרבנן בשאמדוהו למיתה. אם בשאמדוהו למיתה, הדא הוא דכתיב רק שבתו יתן? הרי רוצח הוא. וכבר נפטר כשאמדוהו למיתה בקים ליה בדרבא מיניה? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. חידוש מקרא הוא שאף שאמדוהו למיתה, ישלם כל עוד הוא חי. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. משלם כי הוברר שאומד הראשון היה טעות, שהרי הוא חי. מה נפק מביניהון? אם הקל ממה שהיה וחזר והכביד ומת. מאן דאמר חידוש מקרא הוא שיתן, אם נתן נתן. אם לא נתן, יש ספק מהו שיתן. שאולי גזרת הכתוב שאף במקרה כזה אומרים לו שיתן. למאן דאמר אומד של טעות. אם לא נתן, אין אומרין לו שיתן, שהרי הוברר שאומד ראשון היה נכון. אלא שיש מקום להסתפק, למאן דאמר אומד של טעות, נתן מהו שיטול? מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייע לרבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° דתנן, אמדוהו לחיים ומת. מאימתי הוא נפטר מתשלומי שבת? משעה שיכביד. הדא אמרה, אומד של טעות היה. דאין תימר חידוש מקרא הוא, חייב לתת שכבר נתחייב משעה הראשונה. מתניתא מסייעא ליה לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דתנן, אמדוהו למיתה וחיה. מאימתי נותנין לו? משעה שיכביד. ואמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. לית כאן משעה שיכביד, אלא משעה שיקל. וזה כדעת רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שאמר שחידשה תורה שישלם. שאם לא כן, לא היה לו לשלם עד שיבריא ממש. דהא אם יכביד אחר מכן ומת יהיה פטור. דאמרינן, אומד האמצעי בטעות היה. הכהו על ידו וצמתה, ואמדוהו למיתה מחמת אותה מכה. ואמרין אסייא  הרופאים, אין מקטעה היא, חייה הוא. מהו שיתן דמי היד? נישמעינה מן הדא כתיב (שמות משפטים כא כב) וכי ינצו. וכתיב וכי יריבון. והלא היא מצות היא מריבה, היא מריבה היא מצות. מה תלמוד לומר וכי ינצו וכי יריבון? אלא ליתן את המתכוין על שאינו מתכוין, דקרא דוכי יריבון איירי במתכוין וכתיב ביה ריפוי ושבת, וכי ינצו איירי באינו מתכוין אלא שכיון להרוג את זה והרג את זה, וכתיב ביה נזק וצער ושינה לשונו ליתן את הכתוב במתכוין דהיינו ריפוי ושבת על שאינו מתכוין ואת הכתוב באינו מתכוין על המתכוון. אם בשאינו מתכוין הוא חייב, לא כל שכן במתכוין?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מז עמוד ב] אלא כיני. מקרה כזה כוונה התורה לרבות. כגון שהכהו על ידו וצמתה ואמדוהו למיתה, ואמרין אסייא  הרופאים, אין מקטעה היא, חיה הוא. מהו שיתן דמי היד? כמה דאת אמר תמן, חידוש מקרא הוא שיתן דמי וולדות אף שכוונתו הייתה להרוג את השני, כל עוד לא נהרג אדם צריך לשלם. אף הכא חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד. רבי יצחק רבי יצחק° שאל אמדוהו לחיים ומת. האם אני אומר שאומד ראשון היה טעות והוא פטור או דרך החיים למות והוא מת מדבר אחר? מכיון דכתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא חייב ליתן לו שבת וריפוי. רבי יצחק רבי יצחק° שאל. אמדוה למיתה וחיה מי אמרינן דאין דרך המתים להחיות, ובודאי אומד ראשון טעות היה וחייב לשלם, או כיוון שכשאמדוהו למיתה נתחייב הרוצח מיתה, וכבר נפטר מן התשלומים. מכיון דכתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא, חייב ליתן לו שבת וריפוי

ירושלמי סנהדרין, פרק ט, הלכה ד עריכה

מתני’: נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם. לעובד כוכבים ומזלות והרג את ישראל. לנפלים והרג את בן קיימא, פטור. ט_יגנתכוין להכותו במתניו. ולא היה בו כדי להמית במתניו, והלכה לו על לבו. והיה בה כדי להמית על לבו ומת, פטור. נתכוין להכותו על לבו. והיה בה כדי להמית על לבו. והלכה לה על מתניו. ולא היה בה כדי להמית על מתניו ומת, פטור. נתכוין להכות את הגדול. ולא היה בה כדי להמית את הגדול. והלכה לה על הקטן. והיה בה כדי להמית את הקטן ומת, פטור. נתכוין להכות את הקטן. והיה בה כדי להמית את הקטן. והלכה לה על הגדול. ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת, פטור. ט_ידאבל נתכוון להכותו על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו. והלכה לה על לבו ומת, חייב. נתכוון להכות את הגדול. והיה בה כדי להמית את הגדול. והלכה לה על הקטן ומת, חייב. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. ט_טואפילו נתכווין להרוג את זה, והרג את זה, פטור.

גמ’: תנן התם, כל המתחייב בנפשו, אין משלם ממון, שנאמר: ואם לא יהיה אסון ענוש יענש. הא אם יש אסון מת ואינו משלם. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° שאל. זרק את האבן, והיה בה כדי להמית. המית את זה, ושיבר את כליו של זה, ונתחייב מיתה לזה ותשלומים לזה, האם דווקא כשחיב ממון ומיתה לאחד בזה חידש הכתוב דקים ליה בדרבא מיני, אבל כשחיוב ממון לאחד ומיתה לשני בזה לא חידש הכתוב וישלם ויהרג? חזקיה חזקיה בן רבי חייא° שאיל. אם תמצא לומר שאף בזה חידשה תורה שפטור. זרק את האבן, ולא היה בה כדי להמית. המית את זה, ושיבר את כליו של זה, האם דווקא כאשר התחייב מיתה, בזה חידש הכתוב שפטור מחיוב ממון, אבל אם לא נתחייב מיתה אפילו שהיה דין מיתה, בזה לא חידש הכתוב שפטור מחיוב ממון וחייב? תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר אפילו נתכוון לזה והרג את זה פטור. אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אילון דבי °רבי רבי יהודה הנשיא תניין, אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה, פטור. ואתייא דבי °רבי רבי יהודה הנשיא, כ°רבי נתן רבי נתן. דתני בשם °רבי נתן רבי נתן. היה עומד בצד סיעה של בני אדם ואמר, לאחד מכם אני מתכוין להרוג אפילו כן פטור. וכל שכן אם נתכוין להרוג את זה, והרג את זה פטור

ירושלמי סנהדרין, פרק ט, הלכה ה עריכה

מתני’: רוצח ט_טזשנתערב באחרים, כולן פטורין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כונסין אותן לכופה. ט_יזוכל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה, ידונו בקלה. הנסקלין בנשרפין, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר יידונו בסקילה שהשריפה חמורה. וחכמים אומרים. יידונו בשריפה, שהסקילה חמורה. אמר להן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אילו לא היתה שריפה חמורה, לא ניתנה לבת כהן שזינת. אמרו לו, אילו לא היתה סקילה חמורה, לא ניתנה למגדף ולעובדי עובד כוכבים ומזלות. הנהרגים בנחנקין. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, בסייף.

-----------------------------------דף מח עריכה

ירושלמי מאיר סנהדרין מח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מח עמוד א] וחכמים אומרים, בחנק:

גמ’: תנן, רוצח שנתערב באחרים, כולן פטורין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ברוצח שנתערב בכשירין היא מתניתא. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. ברוצח שלא נגמר דינו, שנתערב ברוצח שנגמר דינו היא מתניתא. שמואל שמואל (אמורא)° אמר. בשור בשוורים היא מתניתא. אם בשור בשוורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה? שיסקלו כולם וכך נקיים מצוות סקילה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. חמורה שריפה מסקילה. ורבנין אמרי, חמורה סקילה משריפה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, חמור חנק מהרג. ורבנין אמרין, חמור הרג מחנק

ירושלמי סנהדרין, פרק ט, הלכה ו עריכה

מתני’: מי ט_יחשנתחייב שתי מיתות בית דין, יידון בחמורה. עבר ט_יטעבירה שיש בה שתי מיתות, יידון בחמורה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר יידון בזיקה הראשונה שבאות עליו. מי ט_כשלקה ושנה. בית דין כונסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת. ט_כאההורג את הנפשות שלא בעדים. כונסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ:


גמ’: תמן תנינן. תני, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. ידון בזיקה הראשונה שבאת עליו. כיצד? חמותו ונעשית אשת איש, הרי זו בשריפה. אשת איש ואחר כך נעשית חמותו, בחניקה. בא על חמותו שהיא גם חמותו וגם אם חמותו וגם אם חמיו היכי עבידא איך יתכן? גבר נסב איתא ולברתיה דאחוה דאיתתיה, ולברתיה דאחתיה דאיתתיה. בא על הסבתא שהיא אם אשתו, חייב עליה משום חמותו, שהיא אם אשתו. ואם חמותו, שנשא בת ביתה. ואם חמיו, שנשא בת בנה. חמותו וכלתו כאחת מה אמר בה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ? האם רק באיסור אשת איש שעונשו בחנק שהוא קל, אומר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שאינו חל על איסור חמותו שהיא בשרפה שהוא חמור ממנו, אבל כלתו שחמור איסורה כמו חמותו האם יודה °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא שידון בשניהם? חומר בקל, מה אמר בה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? כאשר האיסור הראשון הוא הקל והשני חמור האם גם בזה אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שידון בזיקה הראשונה שבאת עליו? שני איסורין כאחת, מה אמר בה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? אמרין, כמה דאישתאלת על ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, כך אישתאלת על ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל. דתני בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, זינתה, ונתחללה. נתאלמנה ונתגרשה, ואחר כך בא עליה, אינו חייב אלא אחת, דאין איסור חל על איסור. נתאלמנה, ונתגרשה, נתחללה, זינת, ואחר כך בא עליה מהו? האם חייב על כל אחת ואחת דכשנתאלמנה נאסרה רק לכהן גדול, כשחזרה ונתגרשה, נאסרה גם לכהן הדיוט וזה איסור מוסיף, חזרה ונעשתה חללה, נאסרה באכילת תרומה, וזה איסור כולל. וכאשר נעשתה זונה, כגון שנבעלה לגוי וזנות אסורה גם לישראל זה איסור מוסיף. אם בא עליה כהן גדול מתחייב בארבע לאוים. או שלעולם אין איסור חל על איסור ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מח עמוד ב] מה אמר בה °רבי ישמעאל רבי ישמעאל? חומר בקל, מה אמר בה °רבי ישמעאל רבי ישמעאל האם איסור חמור חל על הקל? שני איסורין כאחת, מה אמר בה °רבי ישמעאל רבי ישמעאל? תנן, ההורג את הנפשות שלא בעדים. כונסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. רב רב (אמורא)° אמר במפנים עדיו היא מתניתא, בעדות מיוחדת שהיו עדים אלא שלא ראו אחד את השני רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר, שהיו עדים אבל בשאינו יכול לקבל התריה כגון שלא רצה לאמר אף על פי כן

ירושלמי סנהדרין, פרק ט, הלכה ז עריכה

מתני’: הגונב ט_כבאת הקסווא, והמקלל בקסם, ט_כגוהבועל ארמית, קנאין פוגעין בהן. כהן ט_כדששימש בטומאה, אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין, אלא פירחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה, ומפצעין את מוחו בגיזירין. זר ששימש במקדש. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, בחנק. וחכמים אומרים, ט_כהבידי שמים:


גמ’: מאי קסווה? קיסטא. רב יהודה רב יהודה° אמר, כלי משל בית המקדש היה. כמה דתימר (במדבר במדבר ד ז) ואת קשות הנסך: המקלל בקסם. כגון אילין נפתאי דמקללין לקנייך קיינך קנווך יכה הקוסם הזה ולקונך: הבועל ארמית. תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. מזרעך לא תתן להעביר למולך זה שהוא נושא נכרית, ומוליד בנים דמעמיד אויבים ממנה למקום. כתיב (במדבר בלק כה ז) וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. מה ראה? ראה את המעשה ונזכר להלכה שהבועל ארמית, הקנאים פוגעין בהן. תני, קנאים, שלא ברצון חכמים הם עושים. ופינחס שלא ברצון חכמים? אמר רבי יהודה בר פזי רבי יהודה בן פזי°. ביקשו לנדותו, אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה (במדבר בלק כה יג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. וגומר. תנן, זר ששימש במקדש. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר בחנק, וחכמים אומרים בידי שמים. מה טעמא ד°רבי עקיבה רבי עקיבא? נאמר כאן והזר הקרב יומת. ונאמר להלן, והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת. מה שם בחנק אף כאן בחנק. מאי טעמא דרבנן? נאמר כאן והזר הקרב יומת. ונאמר להלן, (במדבר קרח יז כח) כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות. מה שם מיתה בידי שמים, אף כאן בידי שמים. ו°רבי עקיבא רבי עקיבא סובר מוטב שילמד יומת מיומת, ואל ילמד יומת מימות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

18 ט_יח מיי' פ י"ד מהל' סנהדרין הלכה ד', סמ"ג עשין צט, סמ"ג עשין ק, סמ"ג עשין קא, סמ"ג עשין קב :

19 ט_יט מיי' פ י"ד מהל' סנהדרין הלכה ד', סמ"ג עשין צט, סמ"ג עשין ק, סמ"ג עשין קא, סמ"ג עשין קב :

20 ט_כ מיי' פ י"ח מהל' סנהדרין הלכה ד', סמ"ג עשין קה :

21 ט_כא מיי' פ ד' מהל' רוצח הלכה ח', סמ"ג לאוין קסג :

22 ט_כב מיי' פ י"ח מהל' סנהדרין הלכה ו', סמ"ג עשין קה :

23 ט_כג מיי' פ י"ח מהל' סנהדרין הלכה ו', מיי' פ י"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ז סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ה סעיף ד', סמ"ג עשין קה, סמ"ג לאוין קיב :

24 ט_כד מיי' פ י"ח מהל' סנהדרין הלכה ו', מיי' פ ד' מהל' ביאת המקדש הלכה ב', סמ"ג עשין קה :

25 ט_כה מיי' פ ט' מהל' ביאת המקדש הלכה א', סמ"ג לאוין שט :


[ע"ב]

הדרן עלך פרק הנשרפין

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_סנהדרין/פרק_תשיעי&oldid=2817918"