ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת מועד קטן/פרק ראשון

< ביאור:ירושלמי מאיר | מסכת מועד קטן

פרק ראשון – משקין

עריכה

-----------------------------------דף א

עריכה
ירושלמי מאיר מועד קטן א


ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה א

עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד א] מתני’: משקין בית השלחין א_אבמועד ובשביעית, בין ממעיין שיוצא בתחלה בין ממעיין שאין יוצא בתחלה, א_באבל לא ממי גשמים, ולא ממי קילון. א_גואין עושין עוגיות לגפנים:

גמ’: ניחא שמשקין ממעיין שלא יצא בתחילה. אבל למה מותר להשקות ממעיין שיוצא בתחילה? ולא טריח הוא שמא יפלו קירותיו ויצטרך לחפור? אלא כ°רבי מאיר רבי מאיר שלא חושש לטרחה. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר , דברי הכל היא, כשהיה מעיין אחד ונעשה שנים. שגם אם יפול החדש לא יטרח כיוון שיכול להמשיך להשקות מהישן. או שלא מדובר במעיין חדש אלא במעיין שהיו מימיו מועטין ונתברכו ולכן נקרא חדש: ותני כן, מעיין שיצא בתחילה, משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, אין משקין ממנו אלא שדה בית השלחין שחרבה. על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר, משקין ממנו דבר שאינו אבד כמו בית הבעל, ואפילו דבר שהוא טריח כמו מעיין שיצא בתחילה. על דעתיה דרבנן, אין משקין ממנו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טריח. שהרי אפילו בית השלחין לא התירו להשקות ממי קילון. לא אבד ולא טרח מה אמרי בה רבנן? נישמעינה מן הדא דתנן, כל שהוא פסידה והולכת אם לא ישקה זו היא בית השלחין שמותר להשקות

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד ב] עמדה מלהכחיש שיותר לא תכחש אף אם לא ישקה זו בית הבעל שעליה מחלוקת ד°רבי מאיר רבי מאיר וחכמים מכאן שלשיטת חכמים כיוון שלא הולך לאיבוד אם לא ישקה אסור להשקות אפילו בלא טרחה עד כמה תשהא ותיעשה בית השלחין שיש הפסד אם לא ישקה ומותר להשקות במועד? עד כדי שתשהא שנים שלשה ימים קודם לרגל או יותר ? נישמעינה מן הדא, חפריה  תעלת המים שממנה היו משקים נגב  יבשה קומי מועדא תלתא יומין וחזר במועדא. אתא עובדא קומי רב חונה רב הונא° ואמר, אילין דאכחשין ישתיין. אילין דלא אכחשין לא ישתיין, שהכל לפי השדה. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° הורון בהדה מקרת דצילייא שם מקום, דהוון זריעה סערין מיחצדינון במועדא  שדות שזרועים שעורה יקצרו בחול המועד קדם שירד עליהם גשם דלא יפקען וייבדן  שלא יתבקעו ויפסדו כשירד גשם: תנן, אבל לא ממי גשמים ולא ממי קילון. ניחא מי קילון שזה בור מים שיש טרחה רבה לשאוב ממנו אבל למה שיהיה אסור להשקות מכינוס מי גשמים? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, גזרו מי גשמים מפני שהן כמי קילון שילכו ויחסרו עד שיצטרך להביא מרחוק. אמר רבי ביסנא רבי ביסנא° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, לא שנו אלא במועד, הא בשביעית מותר. מה בין שביעית מה בין מועד? שביעית על ידי שהיא מותרת במלאכה, התירו בין דבר שהוא טריח, בין דבר שאינו טריח. מועד, על ידי שהוא אסור במלאכה, לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טרח. ואית דבעי מישמעינה מן הדא, דתנן, שביעית על ידי שזמנו מרובה התירו שקשה לאסור להשקות שנה שלמה. מועד על ידי שזמנו קצר אסרו. אותן שבעה ימים האחרונים של השנה, לא מסתברא מיעבדינן כשבעת ימי הרגל ויהיו אסורין? אשכח תני, מרביצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי , ו°רבי אלעזר ברבי יעקב רבי אלעזר ברבי יעקב אוסר . ולא חילקו, אלא מי שמתיר מתיר אף בשבעת הימים האחרונים. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, מי תמציות שלא פסקו, מה הן? נישמעינה מן הדא דתנן, אלו הן א_דמי תמציות, כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין מים. פסקו גשמים, אף על פי שהרים בוצצין, הרי הן כמי תמציות. פסקו מלהיות בוצצין, הרי הן כמי גביים. עד איכן דינם כמי תמצית וממתי נקרא מעיין? אמר חייה בר בון בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, עד כדי שתפרח הכרית צמח ממשפחת החלמית שפורח בתחילת הקיץ כיום נקרא מעוג הכרית. שאם אף אחר שצמח ממשיכים המים לנבוע מההרים דינם כמעיין. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° בשם רבי תנחום בי רבי חייה רבי תנחום בי רבי חייה° , עד כדי שיעשו כרגלי האווז שכבר יגדל דיו ויצאו העלים העליונים שקדם הפרי וזה זמן מאוחר יותר. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, פרחה הכרית ולא פסקה, למפריעו הוא נעשה כמעיין? או מיכן ולבא? ליידה מילה? הטביל בו מחטים וצינורות לפני שפרחה הכרית, ואחר שטבל פרחה הכרית. אין תימר למפריעו הוא נעשה מעיין, טהרו. אין תימר מיכאן ולבא, לא טהרו. רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° שאל

-----------------------------------דף ב

עריכה
ירושלמי מאיר מועד קטן ב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד א] אילין אגטרגטייא מתקן שאיבה מבור כמו בורג ארכימדס מה את עביד לון? כמי קילון שגזרו על כל שאיבה מבור? או אינן כמי קילון? בריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה, מהו להשקות ממנה? נישמעינה מן הדא דתנן, אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון. מה אנן קיימין? אם בשעה שהגשמים יורדין, והלא כמשקין מהים הגדול הן. וכמו שכאשר מעין מחובר לבריכה מותר לשקות מהבריכה, כך כאשר הגשם יורד מותר שזה כאילו הבריכה מחוברת לים. אלא כי אנן קיימין, בשעה שפסקו הגשמים. אם בשעה שפסקו גשמים, לא כבריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה היא? ואת אמר אין משקין ממנה. הדא אמרה, בריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה, אין משקין ממנה. בריכה שנתמלאת מן הקילון ששאב מהקילון ומילא אותה והמשיך המעיין לתוכה, מהו להשקות ממנה? נישמעינה מן הדא, שדה א_הבית השלחין שמושקה ממעין שניטופה מטפטפת לתוך בריכת מי גשם שהיתה בשדה בית השלחין אחרת כגון שהיתה השדה השניה נמוכה מהראשונה משקין ממנה וזה דומה למעיין שנכנס לבריכה. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, רק בעודה מנטפת. וכי מחמת הניטוף היא יכולה להשקות? לא מחמת עצמה שהיא מליאה? ואת אמר משקין ממנה. משמע שלא אכפת לי איך הגיעו המים הראשונים, מה שחשוב זה שכרגע זה מחובר למעיין, הדא אמר בריכה שנתמלאת מן הקילון והמשיך המעין לתוכה, משקין ממנה. ותני שמואל שמואל (אמורא)° כן, הפוסקין והבריכה שמילאן קודם לרגל, לא ישקה מהן ברגל. א_ואם היתה אמת המים עוברת ביניהן אף שאין במים שבאים מהאמה כדי להשקות את השדה משקה מהן ואינו נמנע: ואין עושין עוגיות לגפנים. אלו הן עוגיות? אלו הן הבדידין שבעיקרי אילנות תעלה שחופרים סביב העץ, כיי דתנינן תמן, יד הבדיד המקל של הכלי שאיתו חופרים את הבדידין ארבעה שאם נטמא הכלי נטמא היד עד ארבע טפחים

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ב

עריכה

מתני’: °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אומר, אין עושין את האמה בתחילה במועד ובשביעית. וחכמים אומרים, א_זעושין את האמה בתחילה בשביעית, א_חומתקנים את המקולקלות במועד. א_טומתקנין את קילקולי המים שברשות הרבים. וחוטטין אותן, א_יומתקנים את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים. ועושין כל צורכי הרבים, ומציינין על הקברות, א_יאויוצאין אף על הכלאים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד ב]

גמ’: תמן תנינן, עושה אדם את זבלו אוצר, °רבי מאיר רבי מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה. היה לו דבר מועט, מוסיף עליו והולך. °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אומר. עד שיעמיקו או עד שיגביה שלשה, או עד שיתן על הסלע. פתר לה תרין פתרין  הסביר את זה בשתי אופנים. הסבר אחד בשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו מערב שביעית ובשדה לא היה כלום. והוא מבקש להוציא מביתו לתוך שדהו בשביעית. שרבנן אמרי שיכול להוציא את המעט שיש לו והרי זה מוסיף עליו והולך משיפסקו עוברי עבירה כמו שאדם שיש לו עשרה משפלות, אינו מוציאם בבת אחת אלא כל פעם קצת ו°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אוסר. מה טעמא ד°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה? שמא לא ימצא לו זבל שצריך לתת עשר משפלות בכל אשפה, ואם יתן רק מעט ונמצא מזבל את אותו המקום. פתר לה פתר חורין  הסביר באופן אחר, כשהיה לו דבר ממועט בתוך ביתו בערב שביעית והוא מבקש להוציאו לתוך שדהו בשביעית למקום שכבר היה שם מעט זבל. הרי זה מוסיף והולך משיפסקו עוברי עבירה. °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אוסר. מאי טעמא ד°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה? שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו מקום. ולא כבר הוא מזובל מערב שביעית? רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° אמרו בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, מפני מראית העין. שיחשבו שמוציא לזבל, לכן אסור עד שיוציא עשר משפלות כאחת. ולית לרבנן מפני מראית עין? אמר רבי אידי דחוטרא רבי אידי דחוטרא°, סלו ומגריפו מוכיחין עליו שהוא עושה אשפה. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, אילין שמועתא דהכא  ההסברים שנאמרו כאן במסכת שביעית, ש°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אוסר משום מראית עין, כבר נאמרו במסכת מועד קטן. דתנינן °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אומר. אין עושין את האמה בתחילה במועד ובשביעית. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה. רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° אמרו בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, מפני מראית העין. הוון בעיי מימר, מאן דאמר תמן מפני מראית העין, ניחא. שזו שיטת °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה, דאף הכא מראית העין, מאן דאמר תמן מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה, והכא מה אית לך הרי הטעם הזה לא שייך כאן? לית לך אלא כהדא דאמרינן, שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו המקום. מה נפק מן ביניהון? חפר לעשות אמה של בנין שמסלק את העפר. הוון בעיי מימר, מאן דאמר תמן מפני מראית העין, אף הכא מפני מראית העין. מאן דאמר תמן מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה, הרי אינו מכשיר את צדדיה לזריעה. הכל מודין שאם היה לו שם אבנים, או צרורות, או סיד או גיבסס שברור לרואים שהקרקע לא ראויה לזריעה, מותר לעשות שם את זבלו אוצר. תנן, ומתקנין את המקולקלות במועד. דבר שהוא לצורך המועד, אבל דבר שאינו לצורך המועד אסור. בשל יחיד, אבל בשל רבים, אפילו דבר שאינו לצורך המועד מותר כדי להוזיל את העלויות.


-----------------------------------דף ג

עריכה
ירושלמי מאיר מועד קטן ג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד א] כהדא דבני דסכותא איתפחתה במועדא  המרחץ של סוכות התקלקל במועד, ושרא לון  והתיר להם רבי אבהו רבי אבהו° מעבדינה במועדא. אף א_יבבטריח וכיוני אף שיש טרחה ואפילו אם יכלו לעשות קדם וחיכו למועד. האם לא סברון מימר שכל מה שהתירו מלאכת דבר האבד זה רק ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד? אמרין, לציבור התירו דאין לא מתעבדא כדון, לא מתעבדא עוד  שאם לא יעשו עכשיו לא יעשו עוד שבמועד הפועלים מצוים בזול. איירא תעלת המים דציפורין איתפחת  נתקלקלה במועדא, חברייא סברין מימר, שרי  מותר מן הדא דתנן, ומתקנין את קילקולי המים. ואסר רבי ירמיה רבי ירמיה°. אמר רבי פינחס רבי פינחס°, לא אסר רבי ירמיה רבי ירמיה° אלא משם הלכת הפטיש שעושה הרבה רעש ויש בזה זילותא של המועד. בית עלמא בית עלמין דבר מקטיא איתפחת  נתקלקלה במועדא. רב חונה רב הונא° סבר מימר שרי מן הדא דתנן, ועושין כל צורכי הרבים. אמר לו רבי מנא רבי מנא°, לא תני שמואל שמואל (אמורא)° שמותר , אלא להיות שפין את סדקיהן, אבל תיקון גדול כזה אסור. תנן, חוטטן אותן. מאי חוטטן אותן? גרפין לון, כיי דתנינן תמן, החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית כיוון שחקק בו בית קיבול הופך את המים שזורמים בו לשאובים. תנן, מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים. ועושין כל צורכי הרבים. אלו הן צורכי הרבים. א_יגדנין דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות. א_ידופודין את השבויין וערכים וחרמים והקדישות. ומשקין את הסוטה. ושורפין את הפרה. ועורפין עגלה ערופה. ורוצעין עבד עברי. ומטהרין את המצורע. ומפרקין את המנעל מעל גבי האימוס אבל לא מחזירין אותו. תמן תנינן, משקין בית השלחין במועד. א_טוומציינין על הקברות. לא כבר ציינו מאדר? תיפתר שירד שטף של גשמים ושטפו: ויוצאין אף על הכלאים בחול המועד פסח. לא כבר יצאו באדר? א_טזתיפתר שהיתה השנה אפילה ואין הצמחים ניכרים. תנן, ומציינין את הקברות. מניין לציון? רבי ברכיה רבי ברכיה° ורבי יעקב בר בת יעקב רבי יעקב בר בת יעקב° אמרו בשם רבי חונייה דברת חוורן רבי חונייה דברת חוורן°, ואמרי לה רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ורבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמרו בשם רבי חונייה דברת חוורן רבי חונייה דברת חוורן°, ואמרי ליה חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן רבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן° אמרו בשם רבי חונייא דבית חוורן רבי חונייא דבית חוורן° שנאמר (ויקרא תזריע יג מה) וטמא טמא יקרא. כדי שתהא טומאה קוראה לו בפיה ואומרת לו פרוש. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° מדכתיב (יחזקאל ל"ט, ט"ו) ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. עצם, מכאן שמציינין על העצמות. אדם, מיכן שמציינין על השדרה ועל הגולגולות. ובנה, מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה. דאם אומר את על גבי אבן תלושה, אף היא הולכת ומטמא במקום אחר. אצלו, שלא יסמן על הטמאה אלא לידו במקום טהרה. ציון, מכן לציון. א_יזמצא אבן אחת מצויינת, אף על פי שאין מקיימין עושין כן, המאהיל עליה טמא. שאני אומר, מת קמצוץ  ראשו בין ברכיו ואינו תופס הרבה מקום נתון תחתיה ואדם שלא בקיא בהלכה ציין על גבי הטומאה. היו שתים, המאהיל עליהן טהור ובניהן, טמא. אם היה חרוש בינתיים, הרי הן כיחידות ביניהן, טהור ותחתיהן טמא. תני א_יחאין מציינין על הבשר, שמא נתאכל הבשר. רבי יוסטא בר שונם רבי יוסטא בר שונם° בעא קומי רבי מנא רבי מנא°, ולא נמצא מטמא טהרות למפרע? אמר ליה, מוטב שיתקלקלו בו לשעה, ואל יתקלקלו בו לעולם

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ג

עריכה

מתני’: °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, א_יטמושכין את המים מאילן לאילן, אבל לא ישקה את כל השדה כולה. זרעים שלא שתו לפני המועד, לא ישקם במועד. וחכמים מתירין

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד ב] בזה ובזה:

גמ’: רבי מנא רבי מנא° אמר לה סתם בלי לציין בשם מי נאמרו הדברים. רבי אבין רבי אבין° אמר בשם שמואל שמואל (אמורא)°, בסתם חלוקים. מה אנן קיימין מה הכוונה? אם במרווחין, דברי הכל אסור. אם ברצופין? דברי הכל מותר. אלא כי אנן קיימין, בנטועין מטע עשר לבית סאה. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב עבד לון כמרווחין. ורבנן עבדין לון כרצופין. גופא, רבנן אמרי, במרווחין אסור להשקות את כל השדה. מהו להמשיך מאילן לאילן? נילף  נלמד הדא דרבנן מן ד°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב. כמה ד°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אמר במרווחין אסור להשקות ומותר להמשיך, כן רבנן אמרי במרווחין אסור להשקות ומותר להמשיך. ולא כן סברינן מימר במרווחין דברי הכל אסור אפילו להמשיך? והן עפר לבן, לא כמרווחין הוא שהרי יש בו מעט עצים ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר, וקימא לן דרבנן כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אז למה רבנן אוסרים? אלא כאן בשביעית וכאן במועד. מה בין שביעית ומה בין מועד? שביעית על ידי שהוא מותרת במלאכה, התירו בין דבר שהוא טריח בין דבר שאינו טריח. מועד על ידי שהוא אסור במלאכה, לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טריח. ואית דבעי מימר נישמעינה מן הדא. שביעית על ידי שזמנה מרובה, התירו. מועד על ידי שזמנו קצר, אסור. אותן שבעת ימים האחרונים של השביעית. לא מסתברא מיעבדינון כשבעת ימי הרגל ויהיו אסורין? אשכח תני, א_כמרבצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אוסר. ולא חילקו בין ימים אחרונים לשאר שנה: וחכמים מתירין בזה ובזה. מהו בזה ובזה? האם הכוונה שחכמים מתירים להשקות בין ששתו קודם לרגל, בין שלא שתו קודם לרגל? וקשה, אם לא השקו קדם הרגל הרי הזרעים שבאדמה לא יתקלקלו. ולמה חכמים מתירים להשקות במועד? אלא כאן באילן כאן בזרעים

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ד

עריכה

מתני’: א_כאצדין את האישות ואת העכברים, בשדה האילן ובשדה הלבן כדרכו, במועד ובשביעית. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, בשדה האילן כדרכו. ובשדה לבן שלא כדרכו. א_כבומקרין את הפירצה במועד, א_כגובשביעית בונה כדרכו:

גמ’: אישות זו חולדה. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר דכתיב (תהלים נ"ח, ט') נפל אשת בל חזו שמש מכאן שאשת זו בריה שלא רואה כמו החולד. תנן, צדין את האישות ואת העכברים, בשדה האילן ובשדה הלבן כדרכו, במועד ובשביעית. ניחא שמותר לצוד אתם בשדה האילן שהנזק גדול. אבל למה התירו בשדה הלבן? אלא בשדה הלבן שהיא סמוכה לשדה האילן: כדרכו. צד במצודה. שלא כדרכו, תוחב בשפוד ומכה בקרדום ומרדד את האדמה תחתיה. תני, מחריבין חורי הנמלים במועד. כיצד הוא עושה? °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטל מאלו ונותן בצד אלו, והן מחנקין אלו את אלו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

12 א_יב טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ד סעיף ב':

13 א_יג מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ה סעיף י':

14 א_יד מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה י"א:

15 א_ון מיי' פ ח' מהל' טומאת מת הלכה ט':

16 א_טז מיי' פ"ב מהל' כלאים הלכה י"ז:

17 א_יז מיי' פ ח' מהל' טומאת מת הלכה י"א:

18 א_יח מיי' פ ח' מהל' טומאת מת הלכה ט':

19 א_יט מיי' פ ח' מהל' יום טוב הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ז סעיף ז':


[ע"ב]

20 א_כ מיי' פ א' מהל' שמיטה ויובל הלכה ח':

21 א_כא מיי' פ ח' מהל' יום טוב הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ז סעיף י"ג:

22 א_כב מיי' פ ח' מהל' יום טוב הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' תק"מ סעיף א':

23 א_כג מיי' פ ב' מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ג:


-----------------------------------דף ד

עריכה
ירושלמי מאיר מועד קטן ד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד א] והוא שתהא אמת המים עוברת ביניהן שלא מכירים אלו את אלו: תנן, ומקרין את הפירצה במועד. כיצד מקרין? אבן על גבי אבן וצרור על גבי צרור. ובשביעית בונה כדרכו, כיצד כדרכו? אבן על גבי צרור וצרור על גבי אבן אפילו עם טיט. ובפירצה שאינה סגה את העפר שאינה גודרת שדה לבן אבל פירצה שהיא היתה סגה את העפר, אסור לגודרה בשביעית. ותני כן, א_כדכל פירצה שהיא סגה את העפר, אסור לגודרה בשביעית. ושאינה סגה את העפר, מותר לגודרה בשביעית. בשאינה מכשלת את הרבים אבל אם מכשלת הרבים אף על פי שהיא סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית. כהדא דתני, א_כהאם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו. ויסתור ולא יבנהו? אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, התירו סופו מפני תחלתו, שאם אומר את לו שלא יבנה, אף הוא אינו סותרו, ונמצא בא לידי סכנה

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ה

עריכה

מתני’: °רבי מאיר רבי מאיר אומר, רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר. וחכמים אומרים, א_כולא להקל ולא להחמיר. ועוד אמר °רבי מאיר רבי מאיר, מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, א_כזאבל הוא לו. א_כחולא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום: רקע כדי שנגע יהיה טמא צריך שיהיה בו שיעור כגריס ושיהיה בו סימן טמאה או שער לבן או מחיה אם יש שיעור כגריס ואין סימן טמאה מסגירים לשבוע אם אחר שבוע נולד סימן טמאה או שהנגע גדל הרי הוא טמא ואם לאו מסגירים עוד שבוע ואם גם אז הנגע לא גדל ואין סימני טומאה הרי הוא טהור.

גמ’: תמן תנינן, היתה בהרת כגריס, ופסת כגריס, ונולד לפסיון מחיה או שער לבן. והלכה לה האום הגריס המקורי °רבי עקיבא רבי עקיבא מטמא שיש כאן שיעור וסמני טומאה, וחכמים אומרים, א_כטתיראה כתחילה שנגע חדש בא לכאן. מאי נפקא מינא? הא, °רבי עקיבא רבי עקיבא מטמא ומחליט, ורבנן אמרי, תיראה כתחלה, והרי נגע שבא אל הכהן שהיה בו גריס וסימן טומאה מחליטין אותו מיד ואין צורך בהסגר . ומה ביניהון? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ערב הרגל ביניהון. ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אומר הי קדמייתא, ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר והוא נשאר טמא. ורבנן אמרי חורי היא, ואת פוטרו מן הראשונה ואינך רואה את השניה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד ב] והיידא היא במה מתקיים מה שאמר °רבי מאיר רבי מאיר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר? רואין את הראשונה להקל, ואין את נזקק לו לשנייה, לא להקל ולא להחמיר. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אחא רב אחא°, אתיא דיחידייא דהכא °רבי מאיר רבי מאיר שאמר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר כסתמא דתמן כחכמים שאמרו שתיראה כתחילה ובערב הרגל רואים את הראשונה לטהר ואין רואים את השניה. ודיחידייא דתמן °רבי עקיבה רבי עקיבא שמטמא, כסתמא דהכא כחכמים שאמרו שלא רואים לא להקל ולא להחמיר. אתיא דיחידייא דתמן כסתמא דהכא, דתנן °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, היא קדמייתא, ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר. ודיחידייא דהכא °רבי מאיר רבי מאיר שאצלנו כסתמא דתמן דתנן, ורבנן אמרי, חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה. ותנינן הכא °רבי מאיר רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי אחא רב אחא°. בין דיחידייא דתמן °רבי עקיבה רבי עקיבא, בין רבנן דתמן, כלהון מודיי לרבנן דהכא שלא רואים לא להקל ולא להחמיר. שכאן הנגע קיים, לדעת כולם לא רואים בערב הרגל כלל, דאם אתה נזקק לטהרו אתה נזקק לטמאתו. אבל תמן בשהלכה לה האום. °רבי עקיבה רבי עקיבא סובר שזה אותו נגע ולכן לא רואים, וחכמים סוברים שהנגע שהיה נעלם ובודאי יטהרנו הכהן, ולכן רואים, ואת הנגע החדש לא רואים. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא נראים דברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא חכמים שבמשנה שאומרים, שלא רואים נגעים לא להקל ולא להחמיר במוסגר שאם יטמאנו הכהן יהיה משולח מחוץ לשלוש מחנות, ודברי °רבי מאיר רבי מאיר שאמר שרואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר במוחלט שאם יטהרנו, אמנם בשבעת ימי הספירה יהיה אסור באשתו, אבל יהיה מותר בשאר העולם, וצוותא דעלמה עדיף ליה. רבי זעירה רבי זעירא° אמר, ימי הרגל ביניהון. ד°רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, היא קדמיתא ואינו נכנס לעזרה. ורבנן אמרי, חורי היא, והוא נכנס לעזרה. שמואל שמואל (אמורא)° אמר

-----------------------------------דף ה

עריכה
ירושלמי מאיר מועד קטן ה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד א] פריחה כולו הפך לבן ביניהון. הדין הוא שאם היה בו נגע טמא ואחר כך הצרעת פרחה וכולו הפך לבן טהור. אבל אם לא היה בו נגע טמא. וצרעת פרחה בכולו הרי הוא טמא. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, היא קדמייתא, הגריס השני שנראה אחרי שהראשון נעלם הוא חלק מהראשון והנגע טמא. ובפורח א_למן הטמא טהור. ורבנן אמרי, חורי היא, והנגע הראשון טהור ובפורח מן הטהור טמא. ואמרין בשם שמואל שמואל (אמורא)°, פעמים שיצא ההפך של°רבי עקיבה רבי עקיבא כשיפרח בשחין המורד יהיה טמא ולרבנן יהיה טהור פריחה בשחין המורד ביניהון. שחין שעלה בו קרום אך לא נתרפא ולהלכה אינו מעכב את הפריחה שהדין בשחין או מכוה, כל עוד שלא הגליד אינו מטמא בטמאת נגעים. וכיוון שאינו ראוי לנגעים גם אינו מעכב את הפריחה כך שאם היה באדם נגע ופרח בכולו חוץ ממקום המכוה, הרי זה כפרח בכולו והוא טהור. אם אחר כך יגליד השחין והצרעת תפרח גם עליו. רבי יוחנן רבי יוחנן° אומר טהור כיוון שהפריחה על המכווה היא רק המשך לפריחה הקדמת וכולו הפך לבן טהור. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר כיוון שקדם היה טהור, הרי זה כפורח מתוך טהרה והוא טמא. וכאן שהיה גריס ופסת כגריס, ונולד לפסיון מחיה או שער לבן. והלכה לה האום הגריס המקורי ופרח בכולו חוץ ממקום שהיתה בו מכווה, ואחר כך מקום המכווה הבריא והצרעת פרחה גם עליו. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר , היא קדמייתא, נמצא שהיה טמא ובפורח מן הטמא טהור וכשיפרח על המכווה שהגלידה נמצא שפרחה מן הטהור והוא טמא. ורבנן אמרי חורי היא, נמצא שהיה טהור ובפורח מן הטהור טמא. וכשיפרח על המכווה שהגלידה נמצא שפרחה מן הטמאה והוא טהור. כל הסיבה שחכמים טמאו זה בגין שהם סוברים דהוא חורי, הא אין הוא שהיה שם רק נגע אחד, גם רבנן מודים שהיא טהורה. וכשיפרח על המכווה שהגלידה הרי זה כפורח מן הטהור והוא טמא. ואתייא כיי דאמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, דאיתפלגון, אם היה בו נגע ואחר כך פרח בכולו חוץ ממקום המכוה שהוא טהור. ואחר כך פרחה בו בשחין המורד. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, טהור שזה המשך לפריחה הראשונה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר טמא כיוון שקדם היה טהור והרי זה כפורח מתוך הטהרה שהוא טמא: תנן, ועוד אמר °רבי מאיר רבי מאיר, מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו. בראשונה א_לאהיו קוברין אותן במהמורות. נתאכל הבשר, היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן ברזים כוכים. אותו היום היה מתאבל, ולמחר היה שמח. לומר שנינוחו אבותיו מן הדין. תני, המעביר ארון ממקום למקום, אין בו משום ליקוטי עצמות. אמר רבי אחא רב אחא°, הדא דאת אמר שנקבר בארון של אבן שהוא כקרקע וכשמוציאים את הארון מהאדמה ומטלטים אותו אין זה נחשב כליקוט עצמות. אבל אם נקבר בארון של עץ, כשמוציאים את הארון מהאדמה ומטלטים אותו יש בו משום ליקוטי עצמות. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, ואפילו בארון של עץ אין בו משום ליקוטי עצמות. ואיזהו ליקוטי עצמות? המעבירן באפיקריסין שקים ממקום למקום. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°, ליקוט עצמות כשמוען כמשמעות המילה שאוסף העצמות ולא בנוטל הארון כולו, בין עשוי אבן ובין עשוי עץ ואפילו אם נוטלן כשהם בתוך התכריכים שלהם. ותני כן, ליקט עצמות, מלקט עצם עצם משיתאכל הבשר תני, אין שמועה לליקוט עצמות, אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° א_לבוהוא ששמע למחר, אבל אם שמע בו ביום יש שמועה לליקוטי עצמות. ויש שיעור לליקוטי, עצמות? תנא ניקומכי קומי רבי זירא רבי זירא°, אין שיעור לליקוט עצמות. כהדא דרבי מנא רבי מנא° הורי לרבי הלל דכיפרה רבי הלל דכיפרה° שהיה כהן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד ב] , לקרוע ולהתאבל כרבי אחא רב אחא° שאם היה קבור בארון עץ והעבירו את הארון הרי זה כליקוט עצמות. א_לגושלא להיטמות כרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שאין ליקוט אלא כשאוספם אחד אחד בשק. תני ליקוט עצמות, א_לדאין אומר עליהן קינים ונהי קינות ויללות, ואין אומרין עליהן, לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים. אלו הן ברכות אבלים, מה שהן אומרים בבית הכנסת והיו חותמים בה ברוך אתה ה’ מנחם אבלים. אלו הן תנחומי אבלים, מה שהן אומרים בשורה. תני, אבל, אומר עליהן דברים. מהו דברים? רבנן דקיסרין אמרין קילוסין. תנן, ולא יעורר על מתו. אי זהו העירור? מזכירתו בין המתים בהספד של מת אחר. ולא יספידנו. אי זה הוא הספד? שהוא עושה לו הספד בפני עצמו. הדא דאת אמר במת ישן. א_להאבל בחדש מותר. אי זהו חדש ואי זהו ישן? חדש בתוך שלשים יום. ישן לאחר שלשים יום. תני, לא תעורר אשה לווייתה במועד. אמר רב נחמן רב נחמן° בשם רבי מנא רבי מנא°,לוייתה הספד. כמה דתימר (איוב ג', ז') העתידים עורר לויתן. תני לא ישא אדם אשה שיש לה בנים אפילו בקבר. אמר רבי ייסא רבי אסי°, מפני מעשה שאירע שבזבזה כספים שאסף בעלה לעלות לרגל להספיד בנה מהבעל הקדם

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ו

עריכה

מתני’: א_לואין חופרין כוכין וקברות במועד, אבל מחנכין את הכוכין. א_לזועושין נברכת וארון עם המת בחצר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אוסר, אלא אם כן יש עמו נסרים:

גמ’: איזהו חינוך קברות.? רבי יוסי בר נהוראי רבי יוסי בר נהוראי° אמר, סדו בסיד. רב חסדא רב חסדא° אמר, א_לחאם היה ארוך מקצרו. רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר. מאריך בו מצד אחד ומרחיב בו מצד אחד. תני רבי חייה רבי חייא רבה° . מאריך בו ומרחיב בו בין מצד אחד בין משני צדדין. ועושין נברכת במועד. מאי נברכת? א_לטזה הבקיע קבר עראי. דכל שהוא תושב זמני נקרא בקיע. תנן, וארון עם המת בחצר. הדא דאת אמר, במת שאינו מפורסם. א_מאבל במת שהוא מפורסם, עושין לו ארון אפי' בשוק שהכל יודעים שזה לצרך המת. כד דמך  כשמת רבי חנניא חברין דרבנן רבי חנניא חברין דרבנן°, עבדין ליה ארון בשוקא. הכל מודין שלא יקוץ לו ארזים, ודכוותה א_מאלא יחצוב לו אבנים. היו חצובות אבל צריך להביאם, תפלוגתא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ורבנן

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ז

עריכה

מתני’: א_מבואין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות. ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו. אבל מחזיר את גרושתו. ועושה אשה תכשיטיה במועד. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

30 א_ל מיי' פ ז' מהל' טומאת צרעת הלכה א', מיי' פ ז' מהל' טומאת צרעת הלכה ב':

31 א_לא טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ג סעיף ד':

32 א_לב טור ושו"ע יו"ד סי' ת"ג סעיף ה':


[ע"ב]

33 א_לג מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה י"ד,טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ג סעיף ט':

34 א_לד מיי' פ י"ב מהל' אבל הלכה ו', מיי' פ י"ב מהל' אבל הלכה ח',טור ושו"ע יו"ד סי' ת"ג סעיף ג':

35 א_לה מיי' פ י"א מהל' אבל הלכה ו',טור ושו"ע יו"ד סי' שמ"ז סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף ג':

36 א_לו מיי' פ ח' מהל' יום טוב הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף י"א:

37 א_לז מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף י':

38 א_לח מיי' פ ח' מהל' יום טוב הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף י"א:

39 א_לט מיי' פ ח' מהל' יום טוב הלכה ד':

40 א_מ מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף י':

41 א_מא מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף י':

42 א_מב מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ו סעיף א':


-----------------------------------דף ו

עריכה
ירושלמי מאיר מועד קטן ו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד א]

גמ’: תנן, ואין נושאין נשים במועד. אמר שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני ביטול פריה ורביה שלא יתעכבו מלהתחתן עד המועד. בעון קומי רבי יסא רבי אסי°, העבד שפטור מפריה ורביה מהו שישא במועד? אמר לון נישמעינה מן הדא. מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו לשחררו, ואמר שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני ביטול פריה ורביה. הדא אמרה שהעבד מצווה על פריה ורביה. וכל שהוא מצווה על פריה ורביה אסור לו לישא במועד. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו בשם רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, על שם שאין מערבין שמחה בשמחה. מניין שאין מערבין שמחה בשמחה? רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° שמע לה מן הדא דכתיב (דברי הימים ב ז', ט') כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° שמע לה מן הדא דכתיב (בראשית ויצא כט כז) מלא שבוע זאת. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מפני הטורח שצריך להכין לכבוד החתונה ואסור לטרוח במועד. תני, א_מגאבל מתכוין הוא ונושא מערב הרגל. לית הדא פליגא על רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שהרי הוא מערב שימחה בשימחה בשבעת ימי המשתה? לית הדא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° שהרי קים חשש שיתעכבו מלהתחתן עד ערב הרגל? ואפילו על רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° לית היא פליגא שהרי הוא צריך לטרוח לשבעת ימי המשתה? אמר רבי אבא רבי אבא°, עלת כלתא נפקת טרחותא  נכנסה הכלה לחופה יצא הטרחה שעיקר הטרחה זה עד החופה: תנן, אבל מחזיר הוא את גרושתו. מפני שאינו שמחה היא לו. א_מדהדא דאת אמר במחזיר גרושתו מן הנישואין, אבל מן האירוסין אסור תנן, ועושה אשה תכשיטה במועד. א_מהואלו הן תכשיטי אשה, גודלת וכוחלת ופוקסת ונוטלת את שערה ואת צפרניה. ומעברת כלי חרש על פניה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה רבי יודן אבוי דרבי מתניה°, פניה של מטה שבלשון נקי היא מתניתא: תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, לא תסוד מפני שהוא ניוול לה. תרין אמורין, רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° ורבי מנא רבי מנא°. חד אמר, בסיד שהוא מתרתו מורידה אותו בתוך המועד נחלקו. אבל בסיד שהוא מתרתו לאחר המועד, דברי הכל אסור. וחורנה אמר, א_מובסיד שהוא מתרתו לאחר המועד נחלקו, אבל בסיד שהוא מתרתו בתוך המועד, דברי הכל מותר. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, דרבי יסא רבי אסי° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ו°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי כדעתיה. כמה ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אמר תמן, נפרעים מעובדי כוכבים ומזלות ביום חגם מפני שהוא מצטער , ואף על פי שהוא שמח אחרי כן שנפטר מחובו צרת שעה צרה. כן הוא אומר הכא, ניוול שעה ניוול. הוי דו אמר, בסיד שהיא מתרתו בתוך המועד נחלקו. אבל בסיד שהיא מתרתו לאחר המועד דברי הכל אסור

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ח

עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד ב] מתני’: ההדיוט א_מזתופר כדרכו, והאומן מכלב. א_מחומסרגין את המיטות. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, ממתחין:

גמ’: דבית רבי ינאי רבי ינאי° אמרו, כדרכו, ממלא את המחט. מכלב אחת אחת. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, כדרכו אחת אחת, מכלב מפסיע תפירות גדולות. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתני, הרוצענין מכלבין במועד. אין תימר אחת אחת, כך היא אומנותן שהעור קשה ואי אפשר למלא את המחט. אלא על כרחך כי אנן קיימין במפסיע. אי זהו הדיוט ואי זהו אומן? אמר רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, כל שהוא מזווג את האומריות שאינו יודע לתפור את שפת הבגד ישר זה הוא הדיוט. רבי סימון רבי סימון° אמר , מכלב זה תופר כיסין שבשעת התפירה נוצרים כפלים היא מתניתא: תנן, ומסרגין את המיטות. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר , ממתחין. רבי יסא רבי אסי° אמר, איתפלגון חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי יוחנן רבי יוחנן°. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר, סירוג שתי וערב. מיתוח, או שתי או ערב. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, סירוג או שתי או ערב. מיתוח, אם היתה רפה ממתחה: אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, הכל מודין בסירוג שהוא שתי וערב. מה פליגין? במיתוח. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר, או שתי או ערב. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אם היתה רפה ממתחה. רבי יסא רבי אסי° הורי לשמואל ברבי חנינה שמואל ברבי חנינה° שסירוג שתי וערב. ולא ידעין אי סבר כהדא דחזקיה חזקיה בן רבי חייא°, ואין כהדא דרבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° שאמר שזה לדברי הכל. אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° קומי רבי זעירה רבי זעירא°, מתניתא אמרה כן שסירוג, זה שתי וערב, דתנינן תמן. א_מטהחבל, מאימתי הוא חיבור למטה? משיסרג בה שלשה בתים. אית לך מימר שתי ולא ערב או ערב ולא שתי הרי בית זה גם שתי וגם ערב. מי שיש לו מיטה, מהו להערים ולסרג? בעי רב הושעיה רב הושעיה°, במה זה שונה ממאן דאית ליה קמח שמותר להערים ולטחן חיטין? רבי זעירה רבי זעירא° אמר לרבי יונה רבי יונה° פוק זבון לן שיחורין  לך תקנה לי דוחן שזה מין קטנית לדוכנה  לטחון אמר ליה, אית לן פילחא דמועדא  וכי יש לך רחים שמותר לטחון בהם במועד? ואיקפד עלוי דסבר רבי זירא רבי זירא° שמותר להערים

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ט

עריכה

מתני’: א_נמעמידין תנור וכיריים במועד. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אין מכבשין. מנקרים את הריחים בתחלה:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

43 א_מג טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ו סעיף ג':

44 א_מד טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ו סעיף ב':

45 א_מה מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ו סעיף ה':

46 א_מו מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ו סעיף ה':


[ע"ב]

47 א_מז מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"א סעיף ה':

48 א_מח מיי' פ ח' מהל' יום טוב הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"א סעיף ב':

49 א_מט מיי' פכ"א מהל' כלים הלכה ו':

50 א_נ מיי' פ ח' מהל' יום טוב הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תק"מ:


-----------------------------------דף ז

עריכה
ירושלמי מאיר מועד קטן ז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד א]

גמ’: תנן, מעמידין מחברים לאדמה תנור וכיריים במועד. תנא °רבי חלפתא בר שאול רבי חלפתא בר שאול, ובלבד שלא יגדרנו בתחלה שלא יבנה חדש. תני, א_נאתנור וכיריים חדשים, אין סכין אותן בשמן, ואין טשין שפין אותן במטלית, ואין חוסמין אותן בצונין בשביל שיתחסמו. ואם בשביל לשפות עליהן את הקדירה, מותר. ותני, תנור וכיריים חדשים, הרי הן ככל הכלים המיטלטלין בחצר. רבי יודן בי רבי ישמעאל רבי יודן בי רבי ישמעאל° הורי מדוחק להביא כירה חדשה מבית האומן לשפות עליה את הקדירה בתחילה ביום טוב

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה י

עריכה

מתני’: א_נבועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן. א_נגשפין את הסדקין, ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל, אבל לא במחלציים. א_נדהציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנין אותן במועד. ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. א_נהכבשין שהוא יכול לוכל מהן במועד, כובשין
:

גמ’: תנן, ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן. לגג שלא משמשים בו כלכך שלשה טפחים, ולמרפסת עשרה: שפין את הסדקין. תנן, שפין את הסדקין, ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל. תני רבי חייה רבי חייא רבה° , השף שף ברגל בשינוי שהדרך לשוף ביד. והמעגל מעגל ביד בשינוי שהדרך לעגל ברגל. והא תנן בין ביד ובין ברגל? מתני' במעגילה קטנה, ומה דתני רבי חייה רבי חייא רבה° , במעגילה גדולה: תנן, הציר של דלת והצינור חור שלתוכו נכנס הציר והקורה והמנעול והמפתח שנשברו, מתקנן במועד. ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד. כהדא, רבי מנא רבי מנא° איתבר עוקא  נשברה שליבה דסולמיה. שאל לרבי יונה רבי יונה° אבוי, ושרא ליה  והתיר לו. אפילו כן אמר לו, פוק חמי חד סב וסמוך עלוי. נפק ואשכח רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא°, ושאל ליה ושרא ליה: תנן, וכל כבשין שהוא יכול לוכל מהן במועד כובשן. הא כבשין שאינו יכול לוכל מהן במועד לא. אמר רבי אבא רבי אבא°, הדא דאת אמר, בשאינן אבודין. אבל אם היה דבר אבד מותר. תני, לא יהא יוצא ומלקט עשבים ומוכרן בשוק, שאין דרכו לוכל מהן במועד כגון ירקות שצריך לכבוש ולא יהיו מוכנים במועד. אמר רב הושעיה רב הושעיה°, אם אומר את כן שמותר ולמכור נמצאתה מתיר את האומנות במועד משמע אפילו שהם אבודים. לא כן אמר רבי אבא רבי אבא°, הדא דאת אמר בשאינן אבודין, אבל אם היה דבר אבד מותר אף אם לא יספיק לאכלם במועד ולמה אסור ללקט ולמכור? מתניתא בשלקטן ברגל באיסור, שהרי כשהם מחוברים אינן אבודים לכן לא התירו לו למכור אף אם יאבדו. מה דאמר רבי אבא רבי אבא°, בשלקטן מערב הרגל:

הדרן עלך פרק משקין

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_מועד_קטן/פרק_ראשון"