פתיחת התפריט הראשי

טורעריכה

אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות. ולא מייבמין.

ומותר לארס, ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין.

ומותר להחזיר גרושתו מן הנשואין ולא מהאירוסין. ובערב המועד הכל מותר.

עושה אשה תכשיטיה בחול המועד, כגון כוחלת ופוקסת ומעברת סרק על פניה ומעברת סכין על פדחתה ועל פניה שלמטה.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין משנה בפ"ק דמ"ק (ח:) ונאמרו בגמרא כמה טעמים בדבר וחד מינייהו מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וכתב הרמב"ם זה הטעם ורבינו כתב בטור אבן העזר סי' ס"ד וטעמא דאין נושאין נשים במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה או משום ביטול פריה ורביה פי' שלא ישהא לישא עד המועד לפיכך מותר לישא בערב המועד עכ"ל:

ומ"ש ומותר לארס ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין בפרק אלו מגלחין (יח:) אמר שמואל מותר לארס במועד ותנא דבי שמואל מארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין וטעם משום דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה כדאיתא בפ' החולץ (מג:) וכתב הריב"ש בתשובה (סי' רס) אפי' יעשו ריקודין ומחולות אין זו שמחה האסור במועד ואפי' אם הארוס עושה סעודה עם ריעיו כל שאינה בבית ארוסתו לא ממעיט מושמחת בחגך ולא באשתך וכ"כ רבינו האיי והריא"ג וכן לסעוד החתן בבית חמיו שלא בשעת אירוסין נמי שרי עכ"ל:

ומ"ש ומותר להחזיר גרושתו משנה בפ"ק דמ"ק (ח:) ופירש"י משום דאינה שמחה כ"כ:

ומ"ש מן הנשואין ולא מן האירוסין כ"כ שם התוס' והרא"ש ונ"י בשם הירושלמי והטעם פשוט דמאחר שלא כנסה עד עתה שמחה היא לו והרי"ף והרמב"ם לא הזכירו הירושלמי הזה ולא ידעתי למה:

ומ"ש ובערב המועד הכל מותר ברייתא שם כל אלו שאמרו אסורין לישא במועד מותרים לישא ערב הרגל ומיישב התם (ט.) דלא תקשי מברייתא לכל הטעמים שנתנו למה אין נושאין נשים במועד ומ"ד דטעמא מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו משני עיקר שמחה חד יומא הוא כלומר עיקר שמחה דנשואין ביום ראשון דנשואין: כתב הרמב"ם אין נושאין נשים ולא מייבמין במועד וכו' ומארסין נשים במועד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין ולא סעודת נשואין שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג נראה מדבריו שאפי' נשא אשה קודם המועד לא יעשה סעודת נשואין במועד ומיהו יש לדחות דדוקא בנושא אשה במועד וכגון שהחזיר גרושתו קאמר שלא יעשה סעודת נשואין אבל מי שנשא ערב מועד מותר לעשות סעודת נשואין במועד וכן נראה מדברי רש"י שפי' אהא דתניא כל אלו שאמרו אסורים לישא במועד מותרים לישא ערב הרגל כלומר מותר לישא לכתחילה ואע"ג דז' ימים של סעודה היו ברגל וכ"מ מדברי הגה"א בפ"ב דסוכה וכ"נ מדברי הריב"ש בתשובה והרשב"א כתב בתשובותיו שאלת הא דאמרי' אין נושאין נשים במועד ומותר לישא ערב הרגל משום דעיקר שמחה חד יומא אי דוקא בשאכלו סעודה ראשונה מסעודת נשואין ערב הרגל משום דאין שמחה אלא במקום סעודה או אפילו לא אכל אלא בנשואין לחוד תשובה נראין הדברים בין עשה סעודה בין לא עשה סעודה שעיקר השמחה הן הנשואין ואין מערבין אותה שמחה עם שמחת הרגל אבל הסעודה טפלה היא לעיקר השמחה וזהו שאין עיקר השמחה אלא יום אחד שהוא תחלת הנשואין ואע"פ ששמחין בסעודת הנשואין כל שבעה ומצוה נמי הוו שעליהם פטרו את החתן ואת השושבינים מן הסוכה עכ"ל ובתשובה אחרת כתב מי שנשא אשה עי"ט ובאו פנים חדשות אם צריך לחזור ולברך ז' ברכות תשובה אסור לעשות סעודת נשואין במועד כדאיתא בפרק אלו מגלחין ומיהו אם באו לו פנים חדשות מעצמן אפשר שמברכין לפי שחתן טעון ברכה כל שיש פנים חדשות וכיון שבאו פנים חדשות אפשר לומר שאין מבטלין הברכה מפני שמחת מועד. ובתשובה אחר כתב לכנוס בערב י"ט מותר כדאמרינן פרק אלו מגלחין ודקשיא לך שהרי עושין סעודה כל ז' לשם חופה ומערבין שמחה בשמחה כבר הקשו כן שם ופריקו למ"ד משום פריה ורביה לחד יומא לא משהי נפשיה למ"ד משום שמחה וכן משום טרחא עיקר שמחה ועיקר טרחא חד יומא עכ"ל וכיון שהוא עצמו כתב להתיר וכדברי רש"י ומידי דרבנן הוא נקטינן לקולא ומותר לזמן קרואים לעשות סעודת נשואין במועד כיון שנשא ערב הרגל וכן נהגו: כתבו התוס' שם (ח:) דסעודת ברית מילה מותר לעשות בח"ה דליכא שמחה כדאמרי' פ"ק דכתובות דלא מברכין שהשמחה במעונו משום דאית ליה צערא לינוקא א"נ כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה וכ"כ בהג"א פ"ב דסוכה בשם א"ז: וכתבו עוד התוס' אבל סעודת פדיון הבן צ"ע אם מותר לעשות במועד ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה היאך יהא מותר וכ"ל דקי"ל כרב אשי דדריש בפ"ק דחגיגה בחגך ולא באשתך ואינו אסור לערב שמחה בשמחה ועי"ל דלא חשיב שמחה בשמחה כי אם סעודת נשואין לבד עכ"ל:

עושה אשה תכשיטיה בח"ה משנה בפ"ק דמ"ק (שם.):

ומ"ש כגון כוחלת ופוקסת וכו' עד סוף הסי' ברייתא שם (ט:): תנן התם (ח:) עושה אשה תכשיטיה במועד ר' יהודה אומר לא תסוד בסיד מפני שהוא נוול לה ובגמ' (ט:) תניא מודה ר"י בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע"פ שמצירה היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן ומשמע דת"ק שרי אע"פ שאינה יכולה לקפלו במועד והלכה כמותו וכן פסקו הגה"א בשם א"ז אבל הרמב"ם כתב טופלת עצמה בסיד וכיוצא בו והוא שתוכל לסלקו במועד וכתב ה"ה שאפשר שסובר דת"ק לא פליג אדרבי יהודה וסמ"ג כתב כדברי הרמב"ם כתב עוד הרמב"ם מעברת אשה שער מבית השחי ומבית הערוה בין ביד בין בכלי וטעמו מדתניא התם מעברת סכין על פניה שלמטה.

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • אין נושאין נשים במועד וכו' משנה פרק קמא דמ"ק סוף (ד' ח') והאריכו בגמרא בטעם האיסור ויליף לה מקרא דאין מערבין שמחה בשמחה. וכתב בהגה"ת סמ"ק וז"ל ומכאן יש נזהרין שלא לעשות שני חופות ביום אחד גם מביאין ראייה מהירושלמי דמפיק מקרא שלא לערב שמחה בשמחה מיעקב אבינו דא"ל לבן מלא שבוע זאת וגו' ולא היא דהתם השתי שמחות היו לאדם אחד דיעקב היה נושא שתי נשים וכן גבי רגל שמחת האשה שהוא נושא ושמחת הרגל הם שתיהן לו הלכך שייך בהו עירוב שמחות אבל בב' חופות שעושין משתי נשים לשני אנשים לא שייך הכא עירוב שמחה בשמחה וכן היה נוהג מורי רבינו יחיאל לעשות חופת יתום או יתומה עם חופת אחד מבניו הכל ביום אחד אך משתי אחיות פי' בספר חסידים (דאין לעשות ביום א' עכ"ל) ובמקצת ספרים כתוב דאפי' בשבוע אחד אין לעשות ואין לשנות המנהג עכ"ל הגה"ה ממרפ"א:
  • עושה אשה תכשיטיה בחש"מ משנה וברייתא שם (דף ט') פי' כוחלת נותנת כחול כין עיניה כדי שיהיו נאים: פוסקת מחלקת שערה לכאן ולכאן: סרק סם כדי שתראה אדומה: