קטגוריה:אסתר ו יג
נוסח המקרא
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו
וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו.
וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכׇל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מׇרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו׃
וַ/יְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְ/זֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּ/וֹ֙ וּ/לְ/כָל־אֹ֣הֲבָ֔י/ו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑/הוּ וַ/יֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨/וֹ חֲכָמָ֜י/ו וְ/זֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗/וֹ אִ֣ם מִ/זֶּ֣רַע הַ/יְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִ/נְפֹּ֤ל לְ/פָנָי/ו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔/וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְ/פָנָֽי/ו׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- צריך להבין למה סיפר זאת לאנשי ביתו והלא בשורה רעה כזאת טוב להעלימה לא לפרסמה,
- ולשון אשר קרהו כאילו מקרה היה אינו מובן,
- ויפלא מה זאת הנאמר במה שאמרו כי נפל תפול וקראם חכמיו, וזה כסילות להפיל מורך ופחד בלבבו :
ויספר, פי' מהרא"א שהמן חשש שבני ביתו בשמעם את הנעשה, יחרדו ויפחדו פן בקש המן מן המלך לתלות את מרדכי, ועל ידי הויכוח והבירור נודע למלך כי שקר דבר עליו, ומתוך כך יצא הפסק הזה, ובזה אין תרופה למכתו, ועל ידי זה בא לבשרם בשורה טובה, כי זה היה רק מקרה בעלמא ושעדן לא בקש שאלתו ועוד יש תקוה שאח"כ יבקש לתלותו וימלא המלך בקשתו אחר שכבר קבל מרדכי את שכרו, אמנם חכמיו ויועציו יעצוהו לטובו בל יתגרה עוד עם מרדכי ואל יבקש את נפשו כי לא יצליח. עכ"ד [של מהרא"א].
וגם סיפר כי על דברת המן שחשב זאת למקרה בעלמא, הודיעוהו היועצים החכמים האלה, שאם מרדכי הוא מזרע היהודים, שהם העם שעליהם תחופף השגחת ה' הפרטיית, אז ידע כי לא היה הדבר במקרה רק בהשגחת אלהי קדושם, ואחר אשר החילות לנפול לפניו, שמורה כי ה' רצה בם ושם עינו עליהם לטובה לא תוכל לו עוד, ולראיה אמרו אשר החלות לנפול לפניו, כונו בזה שני ענינים, א. שאתה החלות לנפול שאתה היית המתחיל בנפילה הזאת מבלי שעשה שום אדם איזה השתדלות בזה רק אתה בעצמך היית המתחיל והגורם ע"י שהשכמת לשער המלך ויעצת זאת העצה, ב. שהחלות לנפול לפניו, שהוא לא נפל עדיין רק אתה נפלת קודם לו, וזה מורה מלת לפניו, רצה לומר לפני נפילתו, וזה סימן שהיה בהשגחה עלל ידי תפילתו ותעניתו שמתעסק בו עתה, ואם כן לא תוכל לו רק אם נפל תפול לפניו, רצה לומר רק באופן הזה תוכל בו אם תפול ותכניע עצמך לפניו, עד שתתגאה דעתו ויפסיק מתפילתו ותשובתו, אז תגבר ידך לעשות חיל, אבל כל עוד שתילחם בו כן ירים ידו בתפילה, והיה כאשר ירים מרדכי ידו וגבר ישראל :מדרש רבה
פרק ו/פסוק יג
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו מה שקרה לו והם השיבו לו אם מזרע היהודים (שם ו, יג) וגו' וכל זה לומר על מהירות הגאולה הזאת וכדכתיב ג"כ עודם מדברים עמו.
ויבהילו להביא את המן (שם ו, יד) כי זה שהיתה הגאולה במהירות היותר הוא דבר גדול כמו שנתבאר לפני זה אצל ובבוקר אמור למלך.
ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו (שם ו, יג) וכו' כאן מקדים חכמים לזרש אשתו ולמעלה מקדים זרש לאוהביו כי לעיל העצה שיעצו הוא דבר שכלי בלבד ולא היה אותו דבר שכלי אלקי ואל דבר זה הנשים קודמת כדאמרינן בפרק הזהב (נט, א) אשתך גוצא גחין ולחיש לה ומוקי ליה בלישנא בתרא דוקא במילי דעלמא אבל במילי דשמיא לא, ופי' זה כי הדבר שהוא שכלי יש לנשים שכל טוב אבל לא במילי דשמיא כי למילי דשמיא צריך שכל אלקי ואין זה שייך כ"כ לנשים כי האשה היא נוטה אל החמרי ולכך אצל זה שנתנו לו עצה מה לעשות במרדכי האשה קודמת כי דבר זה אינו שכל אלקי שהם רואים את הקרוב יותר אבל דבר זה שאמרו כאשר החילות לנפול וגו' ודבר זה שכל אלקי לגמרי לדעת כח ישראל ושם מקדים חכמיו ואח"כ האשה (ספר אור חדש עמוד קפח) כלל הדבר כל שהוא שכל אלקי קודם האיש לאשה בחכמה אבל דבר שאינו רק עצה בלבד מה יעשה באויב דבר זה האשה בשכל שלה קודם כמו שאמרו אשתך גוצא גחין ולחיש לה, ועוד כי הדבר שהוא טובת האיש היתה היא מקדמת לדבר כי האשה היא כגופו לגמרי אבל דבר שהוא כנגד האיש כמו זה שאמרו כאשר החילות לנפול וגו' לא היתה מקדמת לדבר.
אם מזרע היהודים (שם ו, יג) וגו' אע"ג דודאי היה יודע שהוא יהודי שהרי אמרו בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי (שם ה, יג) וגו' ויש לפרש כי חשבו באולי אינו מזרעם רק נקרא יהודי שכל אשר הגלה עם יכניה נקרא בשם יהודי ובאולי גר הוא ואינו מזרעם ולכך אמר אם מזרע היהודים ולא אמר ג"כ אם מן היהודים כי אף גר נקרא מן היהודים, ובגמרא (מגילה דף טז.) אם מזרע היהודים מרדכי (שם ו, יג) אמרו ליה אם בשאר שבטי ישראל קא אתי יכלת ליה ואם משבט יהודא מנשה ואפרים ובנימין קא אתי לא יכלת ליה יהודה דכתיב (בראשית מט, ח) ידך בעורף אויביך, שבט אפרים ובנימין ומנשה דכתיב (תהלים פ ג) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררת את גבורתך ולכה לישועתה לנו.
כי נפול תפול לפניו (שם ו יג) דרש ר' יהודא בר אילעי שתי נפילות למה מלמד שאמרו לו אומה זו משולה לעפר משולה ככוכבים כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לרקיע ולפי פי' זה אם מזרע היהודים הוא פירושו אם הוא מעיקר היהודים ואלו ג' שבטים יהודה יוסף ובנימין הם עיקר וזה מפני כי באלו שבטים היה בחלקם השכינה בחלק יהודה היה בירושלים בחלק יוסף משכן שילה ובחלק בנימין היה מזבח וכבר פרשנו זה למעלה ג"כ ומפני כי השכינה מתחבר להם ביותר ולכך הש"י יש לאלו דביקות והש"י אתם לנצח את אויב ובפרט למשל על המן כי אלו שבטים על ידם ישראל הם אחד כי ע"י ב"ה ישראל אחד ונאסרו הבמות והיה להם מזבח אחד וכך תמצא שאמר משה לעדת קרח קחו לכם מחתות (במדבר טז, ו) וגו' ור"ל כי יש לנו אל אחד וגו' ולכן יש לנו מזבח אחד וכהן אחד וכו' כמו שמפורש במקומו וכן בשילה נאסרו הבמות ולא כן כאשר היה המשכן בגלגל בנוב ובגבעון שלא נאסרו הבמות והיו ישראל כאלו הם מחולקים כאשר הותרו הבמות, ובמקדש ובשילה שהיו בחלק ג' שבטים אלו נאסרו הבמות וישראל ע"י זה היו אחד ולכן אלו ג' שבטים הם גוברים על עמלק שמבטל האחדות שאין השם אחד עד שיכרות זרעו של עמלק שתראה מזה כי עמלק מבטל האחדות מן הש"י ואלו ג' שבטים על ידם הם ישראל עם אחד ומורה זה כי יש להם אל אחד ובכח הש"י שהוא אחד מבטל כח עמלק שהוא כנגד זה והדברים האלו ברורים ועמוקים ודבר זה רמז בלשון יהודי שהוא מלשון יחידי וכן אמרו במדרש (אסתר רבה ו, ב) ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא יהודי ר"ל יחידי ע"כ, ולכך אמר אם מזרע היהודים כלומר שהוא מזרע יהודים שעל ידם נראה אחדותו של הקב"ה ומה שאמרו בגמרא (מגילה דף טז.) כי אומה זה משולה לעפר ולכוכבים ופירוש זה כי נפול תפול משמע נפילה גמורה עד שאין אחריה נפילה ודבר זה מפני כי אין אומה כמו זאת ישראל כי הש"י צורה אחרונה להם כמו שהתבאר למעלה ואם אין ישראל עושין רצונו של מקום הש"י מסתלק מאתם אשר הוא צורה להם אז הם נופלים לגמרי וכבר אמרנו כי מורה על זה שם ישראל כי אל הוא אמתת צורתם וכאשר הש"י מסלק כבודו מהם כאלו יש בטול לשמם ובטל עצם צורם ואז הם נופלים לגמרי וכאשר הם עולים עולים עד לרקיע כי הם דביקים בו יתברך כאשר מורה שם אל שהוא בשמם וכך אמרו ז"ל (בראשית רבה, ח) אצל האדם וירדו בדגת הים ובעוף השמים (בראשית א, כח) זכה כתיב וירדו בדגת הים לא זכה הוא ירד בפניה, וכך משפט ישראל כי הם נקראים אדם ואין האומות נקראים אדם (יחזקאל לד, לא; יבמות סא, א) כל זה כי הצורה השלימה אם אינה היא בשלימותה כאשר ראוי לה אז כאלו בטילה היא לגמרי והכל מושלים בה אף בהמה (ספר אור חדש עמוד קפט) חיה ועוף אבל כאשר היא בשלימותה כאשר ראוי בודאי מושלת על הכל רק כאשר לא נמצאת בשלימותה אז היא כאלו אין לה מציאות כלל ואז יורדים עד עפר כמו דבר שאין נחשב מציאות כלל וגם דבר זה מבואר בכמה מקומות (גבורות ה' פרק ד, נצח ישראל פרק יא), ומה שאמר כי שתי נפילות אלו מפני כי האומה הזאת נמשלת לכוכבים ולעפר הארץ פירוש זה כי הנפילה האחת הוא יתור לשון ואמר כי מפני שהאומה הזאת נמשלת לכוכבים ולעפר הארץ לכך הם שתי נפילות אלו כי אם לא היה רק נפילה אחת לא היה משמע רק כי לאומה הזאת היא כמו שאר אומות וכאשר עושין רצון הש"י אזי המה ככוכבים וכאשר אינם עושים רצון הש"י נופלים עד שהם שוים לשאר אומות ואין להם יתור מעלה כלל ולכך יש כאן שתי נפילות הנפילה האחת שהם נופלים מן מעלה העליונה עד שהם כמו שאר האומות ונפילה שניה עד תחתית העפר ומפני זה אמרו להמן שתהיה נופל לגמרי יהיו ישראל נחשבים ככוכבי שמים אבל אם אין נופל לגמרי ויהיו ישראל נחשבים ככוכבי שמים ואתה נחשב כשאר אומות וזהו נפילה אחת, אבל כאשר יש לישראל שתי מדרגות א"כ צריך שיהיו הם למעלה ככוכבי שמים ואתה תהיה בשפל הארץ.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ו יג.
וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו
וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו
המן לא היה צריך לקרוא ולהביא את אוהביו, הם חיכו לו לראות איך הוא הצליח לבקש לתלות את מרדכי. הם רצו להנות בתליה ולשמוח עם המן. לא ברור אם הם המשיכו לחכות עד אחרי המשתה של אסתר, כי אז הם ראו תליה - את תליתו של המן.
וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ
הפעם אוהביו נעשו "חֲכָמָיו". לא ברור מה השתנה, ובמה התבטאה חוכמתם. המשך המשפט לא מראה על חוכמה ועצה מועילה.
הפעם זרש מדברת שניה ולא קופצת ראשונה. אפשרי שהיא הבינה שעצתה הראשונה לא היתה נכונה: המלך לא שנא יהודים אם מרדכי היהודי זכה בכבוד שכזה. ואם כך, אז פקודת הרג היהודים היא לא ברורה. מעמדו של בעלה נפל בעיניה. החכמים שמעו "אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ" באותו יום, ולא יעצו להמן לנסות לדבר ולהשלים עם מרדכי, או לחקור למה מרדכי זכה ביוקרה. הם לא ידעו שמרדכי הציל את המלך מנסיון רצח, לא ניסו לנחש מה היא סיבת הכבוד, ורק קבעו "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ, כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו" ללא הסבר וללא הצדקה.
אוהביו פשוט זנחו אותו. כשהמן היה במלכודת אצל אסתר, במשתה, הוא ידע שאוהביו לא יעזרו לו. בהמשך נראה שכחמש מאות אנשים הומתו בשושן (ביאור:אסתר ט יב) וסביר להניח שחלק מהמומתים היו החכמים הללו, שלא ראו שצרתו של המן תפגע גם בהם.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "אסתר ו יג"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.