פרק ו/פסוק יג
עריכהויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו מה שקרה לו והם השיבו לו אם מזרע היהודים (שם ו, יג) וגו' וכל זה לומר על מהירות הגאולה הזאת וכדכתיב ג"כ עודם מדברים עמו.
ויבהילו להביא את המן (שם ו, יד) כי זה שהיתה הגאולה במהירות היותר הוא דבר גדול כמו שנתבאר לפני זה אצל ובבוקר אמור למלך.
ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו (שם ו, יג) וכו' כאן מקדים חכמים לזרש אשתו ולמעלה מקדים זרש לאוהביו כי לעיל העצה שיעצו הוא דבר שכלי בלבד ולא היה אותו דבר שכלי אלקי ואל דבר זה הנשים קודמת כדאמרינן בפרק הזהב (נט, א) אשתך גוצא גחין ולחיש לה ומוקי ליה בלישנא בתרא דוקא במילי דעלמא אבל במילי דשמיא לא, ופי' זה כי הדבר שהוא שכלי יש לנשים שכל טוב אבל לא במילי דשמיא כי למילי דשמיא צריך שכל אלקי ואין זה שייך כ"כ לנשים כי האשה היא נוטה אל החמרי ולכך אצל זה שנתנו לו עצה מה לעשות במרדכי האשה קודמת כי דבר זה אינו שכל אלקי שהם רואים את הקרוב יותר אבל דבר זה שאמרו כאשר החילות לנפול וגו' ודבר זה שכל אלקי לגמרי לדעת כח ישראל ושם מקדים חכמיו ואח"כ האשה (ספר אור חדש עמוד קפח) כלל הדבר כל שהוא שכל אלקי קודם האיש לאשה בחכמה אבל דבר שאינו רק עצה בלבד מה יעשה באויב דבר זה האשה בשכל שלה קודם כמו שאמרו אשתך גוצא גחין ולחיש לה, ועוד כי הדבר שהוא טובת האיש היתה היא מקדמת לדבר כי האשה היא כגופו לגמרי אבל דבר שהוא כנגד האיש כמו זה שאמרו כאשר החילות לנפול וגו' לא היתה מקדמת לדבר.
אם מזרע היהודים (שם ו, יג) וגו' אע"ג דודאי היה יודע שהוא יהודי שהרי אמרו בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי (שם ה, יג) וגו' ויש לפרש כי חשבו באולי אינו מזרעם רק נקרא יהודי שכל אשר הגלה עם יכניה נקרא בשם יהודי ובאולי גר הוא ואינו מזרעם ולכך אמר אם מזרע היהודים ולא אמר ג"כ אם מן היהודים כי אף גר נקרא מן היהודים, ובגמרא (מגילה דף טז.) אם מזרע היהודים מרדכי (שם ו, יג) אמרו ליה אם בשאר שבטי ישראל קא אתי יכלת ליה ואם משבט יהודא מנשה ואפרים ובנימין קא אתי לא יכלת ליה יהודה דכתיב (בראשית מט, ח) ידך בעורף אויביך, שבט אפרים ובנימין ומנשה דכתיב (תהלים פ ג) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררת את גבורתך ולכה לישועתה לנו.
כי נפול תפול לפניו (שם ו יג) דרש ר' יהודא בר אילעי שתי נפילות למה מלמד שאמרו לו אומה זו משולה לעפר משולה ככוכבים כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לרקיע ולפי פי' זה אם מזרע היהודים הוא פירושו אם הוא מעיקר היהודים ואלו ג' שבטים יהודה יוסף ובנימין הם עיקר וזה מפני כי באלו שבטים היה בחלקם השכינה בחלק יהודה היה בירושלים בחלק יוסף משכן שילה ובחלק בנימין היה מזבח וכבר פרשנו זה למעלה ג"כ ומפני כי השכינה מתחבר להם ביותר ולכך הש"י יש לאלו דביקות והש"י אתם לנצח את אויב ובפרט למשל על המן כי אלו שבטים על ידם ישראל הם אחד כי ע"י ב"ה ישראל אחד ונאסרו הבמות והיה להם מזבח אחד וכך תמצא שאמר משה לעדת קרח קחו לכם מחתות (במדבר טז, ו) וגו' ור"ל כי יש לנו אל אחד וגו' ולכן יש לנו מזבח אחד וכהן אחד וכו' כמו שמפורש במקומו וכן בשילה נאסרו הבמות ולא כן כאשר היה המשכן בגלגל בנוב ובגבעון שלא נאסרו הבמות והיו ישראל כאלו הם מחולקים כאשר הותרו הבמות, ובמקדש ובשילה שהיו בחלק ג' שבטים אלו נאסרו הבמות וישראל ע"י זה היו אחד ולכן אלו ג' שבטים הם גוברים על עמלק שמבטל האחדות שאין השם אחד עד שיכרות זרעו של עמלק שתראה מזה כי עמלק מבטל האחדות מן הש"י ואלו ג' שבטים על ידם הם ישראל עם אחד ומורה זה כי יש להם אל אחד ובכח הש"י שהוא אחד מבטל כח עמלק שהוא כנגד זה והדברים האלו ברורים ועמוקים ודבר זה רמז בלשון יהודי שהוא מלשון יחידי וכן אמרו במדרש (אסתר רבה ו, ב) ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא יהודי ר"ל יחידי ע"כ, ולכך אמר אם מזרע היהודים כלומר שהוא מזרע יהודים שעל ידם נראה אחדותו של הקב"ה ומה שאמרו בגמרא (מגילה דף טז.) כי אומה זה משולה לעפר ולכוכבים ופירוש זה כי נפול תפול משמע נפילה גמורה עד שאין אחריה נפילה ודבר זה מפני כי אין אומה כמו זאת ישראל כי הש"י צורה אחרונה להם כמו שהתבאר למעלה ואם אין ישראל עושין רצונו של מקום הש"י מסתלק מאתם אשר הוא צורה להם אז הם נופלים לגמרי וכבר אמרנו כי מורה על זה שם ישראל כי אל הוא אמתת צורתם וכאשר הש"י מסלק כבודו מהם כאלו יש בטול לשמם ובטל עצם צורם ואז הם נופלים לגמרי וכאשר הם עולים עולים עד לרקיע כי הם דביקים בו יתברך כאשר מורה שם אל שהוא בשמם וכך אמרו ז"ל (בראשית רבה, ח) אצל האדם וירדו בדגת הים ובעוף השמים (בראשית א, כח) זכה כתיב וירדו בדגת הים לא זכה הוא ירד בפניה, וכך משפט ישראל כי הם נקראים אדם ואין האומות נקראים אדם (יחזקאל לד, לא; יבמות סא, א) כל זה כי הצורה השלימה אם אינה היא בשלימותה כאשר ראוי לה אז כאלו בטילה היא לגמרי והכל מושלים בה אף בהמה (ספר אור חדש עמוד קפט) חיה ועוף אבל כאשר היא בשלימותה כאשר ראוי בודאי מושלת על הכל רק כאשר לא נמצאת בשלימותה אז היא כאלו אין לה מציאות כלל ואז יורדים עד עפר כמו דבר שאין נחשב מציאות כלל וגם דבר זה מבואר בכמה מקומות (גבורות ה' פרק ד, נצח ישראל פרק יא), ומה שאמר כי שתי נפילות אלו מפני כי האומה הזאת נמשלת לכוכבים ולעפר הארץ פירוש זה כי הנפילה האחת הוא יתור לשון ואמר כי מפני שהאומה הזאת נמשלת לכוכבים ולעפר הארץ לכך הם שתי נפילות אלו כי אם לא היה רק נפילה אחת לא היה משמע רק כי לאומה הזאת היא כמו שאר אומות וכאשר עושין רצון הש"י אזי המה ככוכבים וכאשר אינם עושים רצון הש"י נופלים עד שהם שוים לשאר אומות ואין להם יתור מעלה כלל ולכך יש כאן שתי נפילות הנפילה האחת שהם נופלים מן מעלה העליונה עד שהם כמו שאר האומות ונפילה שניה עד תחתית העפר ומפני זה אמרו להמן שתהיה נופל לגמרי יהיו ישראל נחשבים ככוכבי שמים אבל אם אין נופל לגמרי ויהיו ישראל נחשבים ככוכבי שמים ואתה נחשב כשאר אומות וזהו נפילה אחת, אבל כאשר יש לישראל שתי מדרגות א"כ צריך שיהיו הם למעלה ככוכבי שמים ואתה תהיה בשפל הארץ.