ביאור:אסתר ו יד
אסתר ו יד: "עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ו יד.
וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן
עריכהוַיַּבְהִלוּ
עריכההמן קיבל צו הופעה למשתה המלכה (ביאור:אסתר ה ח), והוא איחר להופיע מרוב שיחות ודיבורים. אין ספק שהמלך פקד להביא אותו, וכך המן הובהל לבוא במהירות כדי לא להכעיס את המלך. את וושתי המלכה הסריסים לא הביאו למרות פקודת המלך שהורתה להם להביאה (ביאור:אסתר א יא) אבל מעמדו של המן היה נמוך בהרבה בעייני המלך וסריסיו ולכן הוא הובהל בבהלה. לבטח המן לא היה ביכולת מרבית, לעזור לעצמו במיצר, אחרי יום שכזה.
כפי הנראה, מרדכי משך את התהלוכה למשך זמן רב, כדי לא לאפשר להמן לגמור את התהלוכה ולחזור ולדבר עם המלך או לשנות את פקודת ההרג בעזרת הטבעת שבידו. מרדכי רצה למנוע כל אפשרות של שינוי בתוכנית, והדרך היתה להאריך בהתלוכה ולהעניק לעצמו כבוד ארוך ביותר וכך לגרום להמן לאחר למשתה-המלכה, ולהיות מובהל למשתה.
בהמשך, כאשר חרבונה יוודא את המלך שהמן בנה עץ תליה בחצרו כדי לתלות את מרדכי (ביאור:אסתר ז ט), אפשרי שהמלך חשב שהאיחור בהופעתו של המן נבע מזה שהמן היה עסוק בבנית העץ, אחרי התהלוכה לכבוד מרדכי.
עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ
עריכההמן הביין שהמלך נתן כבוד למרדכי עבור שרות שמרדכי נתן למלך. הצעתו של המן לא העניקה למרדכי זכויות מעבר לתהלוכה. המלך קיבל ואישר את עצת המן בשמחה. התהלוכה בוצעה, המלך שילם את חובו, ועכשו המלך היה חופשי לתלות את מרדכי לאור הנסיבות החדשות שהמלך אישר להמן להוציא לפועל. המן, כנראה, סרב בגאוה לקבל את עצת יועציו, והאמין שהוא יוכל לשכנע את המלך לתלות את מנהיג העם אשר אינם משלמים מיסים. וכך בעודם מדברים הופיעו סריסי המלך.
המן כבר סיפר "אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ" לזרז אשתו ואוהביו, ושמע את עצת חכמיו (ביאור:אסתר ו יג), אבל הם עדין המשיכו ודיברו איתו. ייתכן שהמן שמע שהוא לא יוכל לתלות את מרדכי על העץ. העץ איבד את תפקידו. אוהביו וחכמיו הסבירו להמן שהוא חייב לפקוד לגדוע את העץ ולהעלים את ההוכחה לתוכניתו. לאנשיו של המן היתה בערך שעה לגדוע את העץ, אבל הוא התנגד. בהמשך המלך פקד "תְּלֻהוּ עָלָיו" (ביאור:אסתר ז ט) ורק עליו - חיסול העץ היה יכול אולי לתת הזדמנות להמן לדבר עם המלך ולסובב את דברי אסתר וחרבונה לטובתו.
ייתכן שזרש, אשתו של המן, שפקדה עליו לעשות את העץ, "יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו" (ביאור:אסתר ה יד), עזבה את החדר, או סרבה לבטל או לשחרר את המן מפקודתה הקודמת. המן שהיה המום, פחד לפגוע בכבוד אשתו, ונמנע מלפקוד לקטוע את העץ. ניתן לראות שהמן פחד להחליט לבד, כשם שהוא הפיל את הפור כדי לקבוע את חודש המלחמה (ביאור:אסתר ג ז), ולא שינה את החודש גם כאשר הוא הבין שהחודש שעלה בגורל פעל לרעתו.
וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ
עריכההמן היה בביתו (ביאור:אסתר ו יב), והסריסים לבטח ראו את העץ הגבוה. הם הבינו את תפקידו כעץ תליה אבל לא למי זה נועד - במיוחד שהמן לא בקש רשות לתלות את מרדכי, ורק עכשו, בפקודת המלך, הוא נתן כבוד למרדכי. סריסי המלך לא דיווחו למלך, כאשר הם חזרו עם המן, אודות העץ ומטרתו, אחרת חרבונה לא היה צריך להגיד את הצהרתו מאוחר יותר (אסתר ז ט). עד שאסתר הצביעה על המן כאיש "צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה" (ביאור:ביאור:אסתר ז ו), המלך ראה בהמן את יועצו המסור והנאמן.
מקורות
עריכהנלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013