תרגום יונתן/שמואל א/טו

א ואמר שמואל לשאול יתי שלח יי לרביותך למהוי מלכא על עמיה על ישראל וכען קבל למימר פתגמא דיי:

ב כדנן אמר יי צבאות דכירנא ית דעבד עמלק לישראל דכמן ליה באורחא במיסקיה ממצרים:

ג וכען אזיל ותמחי ית דבית עמלק ותגמר ית כל די להון ולא תחוס עליהון ותקטול מגבר עד אתתא מעולים ועוד יניק מתור ועד אימר מגמל ועד חמר:

ד וכנש שאול ית עמא ומנינון באימרי פסחיא מאתן אלפין גברא רגלאי ועסרא אלפין ית אנש יהודה:

ה ואתא שאול עד קרתא דבית עמלק וטקיס משריתיה בנחלא:

ו ואמר שאול לשלמאה אזיל זור אתפרש מגו עמלקאה דלמא אשיצינך עמיה ואת עבדת טיבו עם כל בני ישראל במיסקהון ממצרים ואיתפרש שלמאה מגו עמלקאה:

ז ומחא שאול ית דבית עמלק מחוילה מעלנא דחגרא די על אפי מצרים:

ח ואחד ית אגג מלכא דבית עמלק כד חי וית כל עמא גמר לפתגם חרב:

ט וחס שאול ועמא על אגג ועל שפר ענא ותורי שמיניא ופטימיא ועל כל דטב ולא אבו לגמרותהון וכל מדעם דשיט ודבסיר יתה גמירו:

י והוה פתגם נבואה מן קדם יי עם שמואל למימר:

יא תבית במימרי ארי אמלכית ית שאול למהוי מלכא ארי תב מבתר פולחני וית פתגמי לא קים ותקיף לשמואל וצלי קדם יי כל ליליא:

יב ואקדים שמואל לקדמות שאול בצפרא ואתחוא לשמואל למימר אתא שאול לכרמלא והא מתקן ליה תמן אתר לפלגא ביה ביזתא ואסתחר ועבד ונחת לגלגלא:

יג ואתא שמואל לות שאול ואמר ליה שאול בריך את קדם יי קימית ית פתגמא דיי:

יד ואמר שמואל ואלו קימתא ומה קל ענא הדין באודני וקל תוריא דאנא שמע:

טו ואמר שאול מעמלקאה איתיאונון דחס עמא על שפר ענא ותורי בדיל לדבחא קדם יי אלהך וית שאר מותרא גמרנא:

טז ואמר שמואל לשאול אוריך ואחוי לך ית דאתמלל מן קדם יי עמי בליליא ואמר ליה מליל:

יז ואמר שמואל הלא מן שריותך הויתא שיט וחלש בעיני נפשך ברם זכות שבטא דבנימין אבוך גרמא לך די בעו למעבר בימא קדם בני ישראל בדיל כן רביך יי למהוי מלכא על ישראל:

יח ושלחך יי באורחא ואמר אזיל ותגמר ית חיביא ית דבית עמלק ותגיח קרבא בהון עד דתשיצי יתהון:

יט ולמא לא קבלתא למימרא דיי ואתפניתא על בזתא ועבדתא דביש קדם יי:

כ ואמר שאול לשמואל דקבלית למימרא דיי ואזלית באורחא דשלחני יי ואיתיתי ית אגג מלכא דעמלק וית עמלקאה גמרית:

כא ואפריש עמא מן בזתא עאן ותורין קדם דיחרמון לדבחא קדם יי אלהך בגלגלא:

כב ואמר שמואל הא רעוא קדם יי בעלון ובנכסת קודשין כקבלא למימרא דיי הא קבלת למימריה מנכסת קודשין טב לאצתא למילי נביאוהי מתרב פטימין:

כג ארי כחוב גבריא דשאלין בקיסמא כן חובת כל גבר דמסרב על פתגמא דיי וכחובי עמא דטעו בתר טעותא כן חובת כל אנש דפצר ומוסיף על מילי נביא חלף דקצתא בפתגמא דיי רחקך מלמהוי מלכא:

כד ואמר שאול לשמואל חבית ארי עברית על מימרא דיי ובסרית על פתגמך ארי דחלית מן עמא וקבלית למימריהון:

כה וכען שבוק כען לחובי ותוב עמי ואסגוד קדם יי:

כו ואמר שמואל לשאול לא אתוב עמך ארי קצתא בפתגמא דיי ורחקך יי מלמהוי מלכא על ישראל:

כז ואיסתחר שמואל למיזל ואתקף בכנף מעיליה ואתבזע:

כח ואמר ליה שמואל אעדי יי ית מלכותא דישראל מנך יומא דין ויהבה לחברך דתקן עובדיה מנך:

כט ואם תימר אתוב מחובי וישתביק לי בדיל דאעביד מלכו אנא ובני על ישראל לעלם כבר גזור עלך מן קדם מרי נצחניה דישראל דלית קדמוהי שקר ולא תאיב ממה דאמר ארי לא כבני אנשא הוא דאמרין ומכדבין גזרין ולא מקימין:

ל ואמר חבית כען יקריני כען קדם סבי עמי וקדם ישראל ותוב עמי ואסגוד קדם יי אלהך:

לא ותב שמואל בתר שאול וסגיד שאול קדם יי:

לב ואמר שמואל קריבו לותי ית אגג מלכא דבית עמלק ואתא לותיה אגג מפנקא ואמר אגג בבעו רבוני מריר מותא:

לג ואמר שמואל כמא דאתכלת נשיא חרבך כן תתכל מנשיא אמך ופשח שמואל ית אגג קדם יי בגלגלא:

לד ואזל שמואל לרמתא ושאול סליק לביתיה לגבעתא דשאול:

לה ולא אוסיף שמואל למחזי ית שאול עד יום מותיה ארי אתאבל שמואל אל שאול ויי תב במימריה ארי אמליך ית שאול על ישראל: