ראש השנה כד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
של חמשה ושל ששה ושל שמונה ושל שבעה לא יעשה אפי' של שאר מיני מתכות רבי יוסי בר יהודה אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי אמרו לו משם ראייה שפודין של ברזל היו וחיפום בבעץ העשירו עשאום של כסף חזרו העשירו עשאום של זהב ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן מי שרי והתניא (שמות כ, יט) לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום אמר אביי לא אסרה תורה אלא אדמות ארבעה פנים בהדי הדדי אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי אלמה תניא בכל הפרצופות מותרין גחוץ מפרצוף אדם א"ר הונא בריה דרב אידי מפרקיה דאביי שמיעא לי לא תעשון אתי לא תעשון אותי ושאר שמשין מי שרי והא תניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום דכגון אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון ושבמדור התחתון מי שרי והתניא (שמות כ, ג) אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת כי תניא ההיא לעבדם אי לעבדם אפילו שלשול קטן נמי אין ה"נ דתניא (שמות כ, ג) אשר בארץ לרבות הרים וגבעות ימים ונהרות אפיקים וגאיות מתחת לרבות שלשול קטן ועשייה גרידתא מי שרי והתניא הלא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות שאני ר"ג דאחרים עשו לו והא רב יהודה דאחרים עשו לו וא"ל שמואל לרב יהודה שיננא סמי עיניה דדין התם חותמו בולט הוה ומשום חשדא כדתניא וטבעת חותמו בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה חותמו שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה ומי חיישינן לחשדא והא ההיא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דהוה ביה אנדרטא והוו עיילי רב ושמואל ואבוה דשמואל ולוי ומצלו התם ולא חיישי לחשדא זרבים שאני והא ר"ג יחיד הוא כיון דנשיא הוא שכיחי רבים גביה איבעית אימא חדפרקים הוה ואיבעית אימא טלהתלמד עבד וכתיב (דברים יח, ט) לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות:
מתני' מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח
רש"י
עריכה
של חמשה - נרות:
ושל ששה - נרות:
ואפילו של שאר מיני מתכות - לפי שכיוצא בהן כשירה לפנים כדתניא (מנחות דף כח:) ועשית מנורת כלל זהב טהור פרט מקשה תיעשה חזר וכלל מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת:
אף של עץ לא יעשה - שכיוצא בה כשירה לפנים דר' יוסי בר' יהודה דריש ליה לקרא ברבוי ומעוטי מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט חרס והכי מפרש לה במנחות (שם):
כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי - כשגברה ידם על היונים והוציאום מירושלים וטיהרו את המקדש והיו עניים ולא יכלו לעשותה של זהב:
בבעץ - שטיינ"ו בלע"ז:
דמות ארבעה פנים - לגוף אחד כעין חיות הקדש דהיינו אתי שכסא כבוד רכוב עליהן:
פרצוף אדם לחודיה תשתרי - שהרי הוא אחד מהן בחיות ואפ"ה אמר עד דאיכא כולהו בהדי הדדי:
שבמדור העליון - ברקיע שביעי דדייקינן אתי אבל חמה ולבנה וכוכבים ומזלות במדור התחתון הן ברקיע השני כדאמרינן במסכת חגיגה (דף יב:):
שלשול - תולעת:
אפיקים - מוצאי מים ביברי"ש בלע"ז:
אחרים - נכרים:
והא רב יהודה - שהיתה לו צורה בטבעתו ואחרים עשאוה וא"ל שמואל דנישקליה מיניה:
סמי עיניה - כלומר השחת צורתו:
ומשום חשדא - שלא יאמרו ע"ז היא לו:
אסור להניחה - באצבעו:
ומותר לחתום בה - שחתימתה שוקעת:
וכשחותמה שקוע - חתימה בולטת חותמה בולט המתכת חרות סביב סביב והצורה עומדת כמות שהיא חותמה שוקעת שהצורה חקוקה וחרותה במתכת:
דשף ויתיב בנהרדעא - מקום הוא ויש פותרין שחרב וחזר ונבנה ותמיד היתה שכינה מצויה שם ויכניה וגלותו בנאוהו שנשאו עמהם מאבני ירושלים ועליהם נאמר (תהלים קב) כי רצו עבדיך את אבניה:
אנדרטא - צלם דמות המלך:
והא ר"ג יחיד הוה - וניחוש נמי לחשדא: מתני' מעשה שבאו שנים כו':
ראינוהו שחרית במזרח - את הישנה:
תוספות
עריכה
שפודים של ברזל. הא דקרי ליה שפודים משום שלא היו גביעים כפתורים ופרחים אלא א"כ באה זהב כדאי' בהקומץ רבה (מנחות דף כח. ושם):
חוץ מפרצוף אדם. תימה מאי קושיא דלמא הכא במוצא וכדרבא דמוקי לה כר' יהודה בפ' כל הצלמים (ע"ז דף מג. ושם) אבל עשייה שריא וי"ל דסוגיא דהכא כאביי ולית ליה דרבא ומוקי לה בעושה ולפ"ז מותר לעשות צורת אדם דקיימא לן כרבא לגבי דאביי ומיהו אין ראיה דבלא שום קושיא יכול רבא לדרוש לא תעשון אותי וכן תניא לקמן טבעת שחותמה שקוע אסור לחתום בה:
לא תעשון אתי. וא"ת ומאי קאמר אלא דמות ארבעה פנים תיפוק ליה משום צורת אדם לחודיה וי"ל כי איכא שאר פרצופין עם אדם שרי טפי א"נ אם מצא צורת אדם אסור להשלים לד' פנים ומיהו קשיא דפרצוף אדם לחודיה תיפוק ליה מכרובים שעל הכפורת וי"ל דלא מקרו שמשיי וכרובים שבשמים לא נתבררה צורתם:
לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון. הני תלת מילי דאביי לא הדר ביה בכל זמנא דכולה אמת וה"ק לא אסרה בשמשין של מטה אלא בית תבנית היכל ואכסדרה תבנית אולם ובשמשין התחתונים אסרה חמה ולבנה וכוכבים ובמדור העליון דמות ד' פנים:
ממעל לרבות מלאכי השרת. למאי דסליק אדעתיה דאיירי בעשייה הוה מצי לאקשויי דמות שמשיי מלא תעשון נפקא:
שאני ר"ג דאחרים עשו. ואע"ג דבכל מילי אמירה לנכרי שבות כדמוכח בפ"ב דמו"ק (דף יב.) ואפילו בדרבנן איכא שבות ובפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף צ.) יש בעיא אי איכא שבות בלאו או לא גבי חוסם פרה ודש בה הכא לא גזור משום מצוה וצריך ליזהר כשמלוין לנכרים ומחתמין החוב בחותם של שעוה שתלוי באגרת דלא סמכינן אדרבא כדפרישית דלא פליג רבא ואם הנכרי מביא לו חותם מעצמו מותר:
סמי עיניה דדין. אלמא אסור להשהותו שמא יחשדוהו שעשה ועבר על לא תעשון ור"ג נמי ליתסר ומשני כיון דחותמו בולט חיישינן לחשדא שמא יאמרו ע"ז הוא לו אבל אחשדא דלא תעשון לא חיישינן ומפרש בה"ג דההיא דרב יהודה בצורת דרקון משום דתנן בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מב:) מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה דרקון יוליכם לים המלח ומפרש התם משום דהני חשיבי להו וה"נ חשיב טפי חשדא משאר:
והא רבן גמליאל יחיד. תימה והא צורה דר"ג לא היתה בולטת וי"ל דמ"מ שייך בה חשדא דגבי לבנה אין חילוק כיון דאינה בולטת ברקיע:
ראינוהו במזרח. הישנה וערבית במערב את החדשה עדי שקר הם דקיימא לן (לעיל כ:) כ"ד שעי מיכסי סיהרא כך פירש בקונטרס בשם רבותיו והקשה מדקתני בברייתא פעמים שבא בארוכה ואין לשון ארוכה וקצרה נופל כאן שהרי מתוך קוטנה הישנה נכסית מבני מערב כשהיא במזרח לפני חדושה ופירש בקונטרס דעל החדשה העידו ועדי שקר דקאמר רבי יוחנן בן נורי לפי שבי"ב שעות שביום אין ממהרת לבא מתוך המזרח לתוך המערב וע"ז קאמר פעמים שבא בארוכה ושוהה לבא ודבר תימה הוא מאי ס"ד דר' יוחנן בן נורי למה לא תוכל לילך בי"ב שעות כל רוח דרומית ועדיין מקצה רוח מזרחית ומערבית עמו ובירושלמי משמע כלישנא קמא דקאמר רבי שמלאי טעמא דרבי יוחנן בן נורי כל חדש שנראית קודם ו' שעות אין כח בעין לראות את הישן נראה ישן שחרית לא נראה חדש בין הערבים חדש בין הערבים לא נראה ישן שחרית א"ר חייא בר אבא ולמה קבלם ר"ג שכן מסורת הוא מאבותיו פעמים שבא בארוכה ופעמים מהלך בקצרה ותימה מי פליג המסורת מאבותיו דר"ג אהא דאמר לעיל בסוף פ"ק (דף כ:) כ"ד שעי מיכסי סיהרא למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי ושמא יש לחלק בשעות דיש שעות קטנות ביום כגון בתקופת טבת ויש שעות בינוניות כגון בימי ניסן ותשרי ויש גדולות כגון בתקופת תמוז ואי בקטנות או בבינוניות מיכסי סיהרא לבני א"י תמני סרי מעתיקא ושית מחדתא מן הגדולות פעמים מכסיא פורתא כגון דבא בארוכה פעמים דלא מכסיא כגון דבא בקצרה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהיז א טור ושו"ע יו"ד סי' ק"א סעיף ד':
יח ב מיי' פ"ג מהל' ע"ז הלכה י', סמג לאוין כב, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ו':
יט ג ד ה מיי' פ"ג מהל' ע"ז הלכה י' והלכה יא, סמג שם, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ד':
כ ו מיי' פ"ג מהל' ע"ז הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ה':
כא ז טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ד' בהג"ה:
כב ח טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ז':
כג ט טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ד':
ראשונים נוספים
ומנורה תבנית מנורה בשבעה קנים. אבל עושה של ששה של שמונה. של שבעה לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות. אבל דמות לבנה שאי אפשר לו לאדם לעשות לבנה לא אסרה תורה. ואקשינן תוב והתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום וכי אפשר לאדם לעשות דמות חיות הקודש.
ופריק אביי לא אסרה תורה אלא דמות ד' פנים כאחד. אי הכי פרצוף אדם לחודיה לשתרי אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם.
ואסיקנא לא תעשון אתי. פי' לא תעשון אותי כגון דמות אדם שאני מראה לנביאים בחזיונם. כדכתיב ביחזקאל דמות כמראה אדם עליו מלמעל' (אתי) . והתניא בהדיא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כו' ודחינן [כי] תניא היא לעבדם היא דתניא ואשר במים מתחת לארץ לא תשתחוה להם ולא תעבדם לרבות שלשול קטן. ועשייה בלא לעבדם שרי והתניא לא תעשון אתי פי' כל שמשין שאתי כגון חמה ולבנה כו'. ופרקינן הוא עצמו אסור לעשות אבל אחרים לא ור"ג אחרים עשו לו. ואסיקנא אם הוא כגון טבעת וחותמו בולט אסור משום חשדא.
ומי חיישינן לחשדא והא ההוא אנדרטא. פירוש צורת איש דהוה קאי בכנישתא דשף יתב בנהרדעא והוו עיילי רב ושמואל ואבוה דשמואל ולוי ומצלי התם. ופרקינן רבים שאני. כלומר במקום שיש רבים לא חיישינן לחשדא. ור"ג נמי כיון דנשיא הוא רבים שכיחי גביה ולאו יחיד הוא. איכא דאמרי דמות צורת לבנה של חוליות היתה איכא דאמרי להתלמד מותר שנאמר לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות:
שפודין של ברזל היו: להכי קרי להו "שפודין" משום דאינה באה גביעים כפתורים ופרחים אלא אם כן באה זהב, כדמוכח במנחות בפרק הקומץ רבה (דף כח.).
לא תעשון אתי- קרי לא תעשון אותי: ואם תאמר, אם כן למה לי דאסר דמות ארבעה פנים בהדי הדדי? תיפוק לי משום פרצוף אדם לחודיה דאית בהו!? יש לומר, נפקא מינה בשהיה שם כבר פרצוף אדם שאסור להוסיף עליו דמות שלשה פנים האחרים. ואי נמי, כל היכא דמצרף ארבעה בהדי הדדי לאו היינו לא תעשון אותי ולא ליתסר, קמ"ל - לא תעשון דמות שמשי.
ואם תאמר, מאי קא מקשה ואזיל מדתניא "כל הפרצופות מותרין וץ מפרצוף אדם" - דילמא התם במוצא וכדמוקמי לה רבא התם בע"ז (פרק כל הצלמים) ומשום איסור הנאת ע"ז נגעו בה; אבל עשיה - שריא. ויש לומר, דהכא אליבא דאביי מקשה ואיהו מוקי ליה בעושה ודלא כרבא. ומיהו ליכא ראיה מהכא למשרי עשיית פרצוף אדם כרבא (ומשום ד"אביי ורבא הלכה כרבא"), דדילמא רבא נמי אפשר דאסר משום דבלא שום קושיא אפשר למדרש "לא תעשון אתי"- לא תעשון אותי".
אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון: והני תלת מילי דאביי לא פליגן אהדדי ולא מהדר קא אהדר ביה אביי מחדא מינייהו, אלא מעיקרא הכי קאמר: לא אסרה תורה בשמשין של מטה אלא בית תבנית היכל ואכסדרה תבנית אולם, ובשמים במדור התחתון אסרה דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ובמדור העליון לא אסרה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי.
שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו: ואף על גב דאמירה לגוי אסירה בכל מידי דמיסר לישראל למעבד (כדמוכח בבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלים גבי בעיא ד"מהו לומר לגוי חסור פרתי ודוש בה") - אפילו הכי שאני הכא דלמצוה שרי דאמירה לגוי אינה מדבריהם, והכא במקום מצוה לא גזור.
התם בחותמא בולט ומשום חשדא: והשתא הוה מצי למיפרך מיד "אי הכי ר"ג נמי הא איכא משום חשדא", אלא דעדיפא מינה אקשי- "ומי חיישינן לחשדא?"; וכיון דשני ליה דאיכא לחלק בין חדשא דיחיד לחשדא דרבים הדר אקשי ליה "והא ר"ג דיחיד הוא" - ואם כן ליתסר משום חשדא.
הא דתניא טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה: בצורת אדם; אי נמי בצורת חמה ולבנה היא, דאיכא משום עשה ומשום חשדא דע"ז והילכך בחותמה בולט אסור להניחה משום חשד ע"ז לפי שאלו צורות נעבדות ואותן הנעשין לעבודה אין עושין אלא בולטות, ומותר לחתום בה. דאי משום חששא[2] איסור עשייה לא אסרה תורה אלא כעין שמשין שבמדור שהן בולטין. אבל אי אפשר לפרש בצורת דרקון - דההיא ליכא משום איסור עשייה, דעשייה שלא לשם ע"ז מישרא שרי כדאמרינן התם (בפרק כל הצלמים) ואי בצורת דרקון בעשייה מי אסיר; והלכך חותמה שוקע היה מותר בין להניחה בין לחתום בה. והא דר"ג ה"ה דהוה מצי שלא היו בולטות. ובפרק כל הצלמים הארכתי בשמועה זו יותר בס"ד.
מתני' ראינוהו שחרית במזרח וערבית במעריב: פרש"י ז"ל משום רבותיו: "ראינו הישנה בשחרית במזרח והחדשה ערבית במערב", וקאמר עדי שקר הם משום דעשרים וארבעה שעה מכסי סיהרא. והקשה הוא ז"ל דאם כן מאי שיך בה פעמים בא בארכה פעמים בא בקצרה דקאמר ר"ג בברייתא ומשום הכי פירש ז"ל כן דכולה בחדשה קאמרי, כלומר ראינוהו בשחר במזרח ובערב במערב ומשום הכי קאמר דעידי שקר הם שאי אפשר שילך כל כך מן המזרח למערב שחרית לערבית ועלה קאמר ר"ג דפעמים שהיא בקצרה.
ומיהו בירושלמי משמע כפי' הראשונים דגרסי התם: "א"ר שמלאי טעמא דר' יוחנן בן נורי כל חדש שנראה קודם שש שעות אין כח בעין לראות את הישן. ותני כן נראה ישן שחרית לא נראה חדש בין העברים לא נראה ישן שחרית א"ר חייא בר אשי ולמה קבלו ר"ג שכן מסורת היא מאבותיו פעמים שבא בארכה פעמים שבא בקצרה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה