שולחן ערוך אורח חיים תקנא
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תקנא | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אורח חיים ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח
משנכנס אב ממעטין בשמחה. ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי, לישתמיט מיניה, דריע מזליה.
- הגה: מילה שהיא מראש חודש עד ט' באב, נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים), אבל בלאו הכי אסור.
- אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כי אם הכתונת לבד (מרדכי הלכות תשעה באב והגהות אשירי פרק ב' דתענית ואגודה ורוקח). אבל פורשין פרוכת של שבת, אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה, שאז אין פורשין פרוכת של שבת. ומי שיש לו נישואין בשבת נחמו, מותר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון (מהרי"ל):
מראש חודש עד התענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו, או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים, שנוטעים לצל להסתופף בצילו, או מיני הדס ומיני אהלים.
ואם היה כותלו נוטה ליפול, אף על פי שהוא של שמחה, מותר לבנות (ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן סוף פרק קמא דתענית). ואין נושאים נשים, ואין עושין סעודת אירוסין. אבל ליארס בלא סעודה מותר. ואפילו בתשעה באב עצמו מותר ליארס, שלא יקדמנו אחר.
- הגה: ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר ט' באב (מנהגים):
שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס, אפילו אינו רוצה ללובשו עתה, אלא להניחו לאחר ט' באב. ואפילו אין לו אלא חלוק אחד, אסור. וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש, בין להציע בהם המיטה. ואפילו מטפחות הידיים והשולחן אסור.
וכיבוס שלנו מותר. אבל גיהוץ (פירוש, מעבירין על הבגדים אבן חלק להחליקו. ערוך) שלנו אסור. וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ, והרי הם ככיבוס שלנו ומותר. והני מילי לגהצן ולהניחן עד אחר תשעה באב, אבל אסור ללבשן בשבוע זה.
ונהגו לאסור אפילו כלי פשתן, ואפילו בכיבוס שלנו, בין ללבוש בין לכבס ולהניח. ואין להקל בדבר, כיון שנהגו. וכל שכן דאפשר דמדינא נמי אסור, שהרי יש מי שכתב דכיבוס שלנו קרי (גיהוץ) לשל בני בבל, שאין מתלבנים יפה, לפי שמימיהם הם עכורים, שאינה ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל. וכיבוס של שאר ארצות, אפשר שהוא ככיבוס של ארץ ישראל ואסור.
ועוד, יש מי שפירש דגיהוץ היינו מים ואפר, או נתר ובורית, וכיבוס היינו במים לבד. ובזמן הזה אין מכבסים במים לבד, ונמצא שכל כיבוס של זמן הזה הוי גיהוץ, ואסור מדינא אפילו בכלי פשתן ללובשן מיהא.
- הגה: ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחילת ראש חודש עד אחר התענית, אם לא לצורך מצוה, כגון אשה הלובשת לבנים, מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח ואור זרוע). אבל בט' באב עצמו לא תלבש לבנים, רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא). וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות.
- ואסור ליתן כלים לכובס נכרי לכבס מראש חדש ואילך. אבל קודם ראש חודש מותר לתת, אף על פי שכובסת אחר ראש חדש (תוספות פרק ד' דתענית ומהרי"ל):
לאחר התענית, מותר לספר ולכבס מיד. ואם חל תשעה באב ביום ראשון, או בשבת ונדחה לאחר השבת, מותר בשתי השבתות, בין שקודם התענית בין שאחריו. ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו, חוץ מיום ה' ויום ו'.
- הגה: ונוהגין להחמיר מתחילת ראש חודש לעניין כיבוס. אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז (מנהגים):
אסור לעבריות לכבס בגדי העובד כוכבים בשבוע זה:
כלים חדשים, בין לבנים בין צבועים, בין של צמר בין של פשתן, אסור ללבוש בשבת זה.
- (ואנו מחמירין מראש חודש ואילך):
יש אומרים שאסור לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת זה. ויש להחמיר בזה מראש חודש.
- הגה: והוא הדין דאסור לקנותן. וכן אומן ישראל אסור לעשותן לאחרים, בין בשכר בין בחנם (תרומת הדשן ובית יוסף). ונהגו להקל בזה. אבל אם ידוע ומפורסם שהמלאכה של הנכרי, שרי (תרומת הדשן).
- וכן נהגו לתת לאומנים נכרים לתקן כלים חדשים תוך זמן זה כדי שיהיו מוכנים לאחר התענית. ומיהו טוב למעט בזה במקום דאפשר, דלא עדיף משאר משא ומתן דממעטינן:
נשי דנהיגי דלא לְמִשְׁתֵּי (פירוש, לסדר ולערוך החוטין שהולכין לאורכו של בגד. והוא מלשון "או בשתי או בערב") עמרא מדעייל אב, מנהגא.
- (ונוהגין שלא לקדש החודש (דהיינו הלבנה) עד אחר ט' באב) (מהרי"ל ודעת עצמו):
יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו. (ומותר בחומץ של יין) (אגודה ומהרי"ל). ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית. ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז.
- הגה: ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה (רבינו ירוחם ני"א ח"ג והגהות מיימוני), שאין שוחטין כי אם לצורך מצווה, כגון לחולה או שבת או מילה וכיוצא בו:
יש מי שאומר, שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, ואסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס. ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון.
- הגה: ונוהגין להחמיר, שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי"ל סי' ק"ו), אלא נותנים לתינוק. ובמקום דליכא תינוק, מותר בעצמו לשתות הבדלה.
- ובסעודת מצווה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותים יין כל השייכים לסעודה. אבל יש לצמצם, שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין, רק מניין מצומצם, וזה אפילו בערב תשעה באב שרי (מנהגים ומהרי"ל). ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה (דעת עצמו):
כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור, פורץ גדר הוא וינשכנו נחש.
- (ומותר לשתות כל שֵכָר, אפילו של דבש שקורים מע"ד):
תספורת שבוע זה, אחד ראשו ואחד כל שער שבו, אסור:
ובזקן, כל שמעכב את האכילה, מותר:
אסור לגדולים לספר לקטנים ולכבס כסותם בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה.
- הגה: מיהו בגדים שמלפפין בהם הקטנים לגמרי, שמוציאים בהם ריעי ומשתינין בהם, הני ודאי משרא שרי. ואפילו בבגדי שאר קטנים נוהגים להקל (בית יוסף):
מי שתכפוהו אבילות של מת ושל שבת זו, והכביד שערו, מיקל בתער, אבל לא במספרים. ומכבס כסותו במים, אבל לא בנתר ובחול:
יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו. ויש מתענים מי"ז בתמוז עד תשעה באב.
- הגה: ולצורך מצווה שרי, ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל). ואפילו אם טובלת ליל י' באב, מותר לה לרחוץ בערב תשעה באב, אם אי אפשר לה לרחוץ ליל י' (אגודה). ונראה דהוא הדין אשה הלובשת לבנים, יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה, הואיל ואינה עושה לתענוג, רק לצורך מצווה.
- ונוהגין שלא לרחוץ אפילו בצונן מראש חודש ואילך (תרומת הדשן סי' ק"ו). ואפילו בערב שבת של חזון אסור לרחוץ, כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סימן ט"ו וב"י). ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין, למי שרגיל בכך כל שבת:
טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש. אבל על פדיון הבן אומר, ולא יחמיץ המצוה. (וכן בפרי שלא ימצא אחר ט' באב, מותר לברך ולאכלו בין המצרים) (בנימין זאב סימן קס"ג ותשובת מהרי"ל):
צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב, שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות (משום שבהם קטב מרירי שולט). ולא יכו התלמידים בימים ההם: