שולחן ערוך אורח חיים תקנא ב


שולחן ערוך

מראש חודש עד התענית יאממעטים במשא ומתן יבובבנין זשל זשמחה, כגון בית חתנות לבנו, או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים, שנוטעים לצל להסתופף בצילו, או מיני הדס ומיני אהלים.

ואם היה כותלו חיגנוטה ליפול, אף על פי שהוא של שמחה, מותר לבנות (חידולצורך טמצוה הכל שרי) (ר"ן סוף פרק קמא דתענית). טטוואין נושאים ינשים, ואין עושין סעודת אירוסין. טזאבל יאליארס בלא סעודה מותר. ואפילו בתשעה באב עצמו מותר ליארס, ייזשלא יקדמנו אחר.

הגה: יחונוהגין להחמיר יטשאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר ט' באב (מנהגים):

מפרשים

מגן אברהם

(ז) של שמחה - קאי גם אמשא ומתן כגון צרכי חופה, אבל שאר משא ומתן שרי (ב"י ב"ח). וכתב מהרי"ל הסרסורים לא ישאו כלי כסף לסרסר בעיר, דשמחה היא לרואים (o) ובמקום שנהגו איסור בכל משא ומתן, צריף התרה עי' בי"ד סימן רי"ד, אבל במקום שנהגו למעט בכל משא ומתן לא מהני התרה, כיון דיש פוסקים סבירא ליה הכי כבר קבלו אבותיהם כדעה ההיא   ובסימן תקנ"ד ססכ"ב משמע דממעטין בכל משא ומתן ע"ש.
כתב הב"י בשם הר"ן דכל בנין שא"צ לו רק להרוחה בעלמא, אסור.
אם קצץ עם העכו"ם בקבלנות לצייר בביתו, מותר לצייר ואם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר תשעה באב תבוא עליו ברכה (מהרי"ל) ונראה לי דבית הכנסת הוי מצוה דרבים ושרי.


(ח) ולצורך מצוה - כגון שאין לו אשה ובנים מותר לבנות בית חתנות (ר"ן). ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל, היינו משום דלא מסמני מילתא (ב"י), ולכן נהגו לעשות בגדים חדשים לצורך נישואין. אבל מי שקיים פריה ורביה אסור, עס"ז.


(ט) ואין נושאין - אפילו בלא סעודה.


(י) שלא יקדמנו אחר - ומהאי טעמא מותר לעשות שדוכין, ומכל מקום נראה לי דאסור לעשות סעודה ואפילו בלא רקודין ומחולות, ולא דמי לסעודת ברית דלית בה שמחה כלל, מה שאין כן כאן. ונראה לי דאפילו בשבת אסור לעשות דהא בגמרא תני מראש חודש עד התענית, וא"א דלית בהו שבת. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים, לא מקרי סעודה.
ונראה לי דאסור לעשות רקודין ומחולות מי"ז תמוז ואילך.

באר היטב

(ז) שמחה:    קאי גם אמשא ומתן כגון צרכי חופה אבל שאר משא ומתן שרי כדרכו ב"י ב"ח וכתב מהרי"ל הסרסורים לא ישאו כלי כסף לסרסר בעיר דשמחה הוא לרואים. ובמקום שנהגו איסור בכל משא ומתן צריך התרה עיין ביורה דעה סי' רי"ד אבל במקום שנהגו למעט בכל משא ומתן לא מהני התר' כיון דיש פוסקים דס"ל הכי כבר קבלו אבותיהם כדע' ההוא. ובסי' תקנ"ד ססכ"ב משמע דממעטין בכל מו"מ ע"ש וכ' הב"י בשם הר"ן דכל בנין שא"צ לו רק להרווחה בעלמא אסור. אם קצץ עם העכו"ם בקבלנות לצייר ביתו מותר לצייר ואם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר ת"ב תע"ב מהרי"ל. נ"ל דבה"כ מותר דהוי מצוה דרבי'. מ"א.


(ח) נוטה:    אפי' אם הוא בענין שאין בו סכנה אלא שיש לחוש להפסד ממון ג"כ מותר לבנות ואין אסור אלא בנין שהוא להרווחה. ט"ז.


(ט) מצוה:    כגון שאין לו אשה ובנים מותר לבנות בית חתנות ר"ן. ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל היינו משום דלא מסמני מלתא ב"י ועיין בתשובת שבות יעקב חלק ב' סי' ל"ה. ולכן נהגו לעשות בגדים חדשים לצורך נשואין אבל מי שקיים פ"ו אסור עס"ז. מ"א.


(י) נשים:    אפי' בלא סעודה.


(יא) ליארס:    ומה"ט מותר לעשות שידוכין ומ"מ נ"ל דאסור לעשות סעוד' ואפי' בלא ריקודין ומחולות ול"ד לסעודת ברית מילה דלית בה שמחה כלל משא"כ כאן ונ"ל דאפי' בשבת אסור לעשות דהא בגמ' קתני מר"ח עד התענית אסור וא"א דלית בהו שבת. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה. ונ"ל דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך. מ"א.


משנה ברורה

(יא) ממעטים במשא ומתן – יש מן הפוסקים דסבירא להו דהיינו שלא ישא במשא ומתן של שמחה, כגון לקנות כלי כסף או צרכי חופה וכדומה; אבל סתם משא ומתן אין צריך למעט כלל. ויש דסבירא להו דכל משא ומתן צריך למעט בעת הזאת, ולא יעסוק אלא כדי פרנסתו. וכן משמע בסימן תקנ"ד סוף סכ"ב דצריך למעט בכל משא ומתן. [ורק אם הוא יריד, יש לומר דהוי דבר האבד ושרי בכל עניין, אם הוא מוצא אז בזול יותר]. ובזמנינו נהגו להקל בכל זה, משום דהכל נחשב כעת כדי פרנסתינו:


(יב) ובבנין של שמחה – והוא הדין כל בניין שאין צריך לו לדירתו, ורק שעושה כן להרווחה בעלמא, אסור. ואם שכר לנוכרי קודם ראש חודש בקבלנות, מותר בכל, ואפילו בט' באב עצמו, דנוכרי אדעתא דנפשיה עביד. והוא הדין אם קצץ עם הנכרי בקבלנות לצייר ביתו, מותר לצייר מטעם זה. ומכל מקום, אם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר ט' באב, תבוא עליו ברכה. ובית הכנסת מותר, דהוי מצווה דרבים:


(יג) נוטה ליפול – ואפילו אם הוא בעניין שאין בו משום סכנה, [כגון שעומד הכותל בחצר ואפשר לסגור החצר ולא יכנס אדם לשם], אלא שיש לחוש להפסד ממון, כגון שעל ידי נפילתו יישבר החומה ויתקלקל יותר, אפילו הכי מותר לבנות, אף שהוא בניין של שמחה, שהרי אינו עושה בשביל שמחה, כי אם בשביל הפסד:


(יד) ולצורך מצוה וכו' – כגון שאין לו אשה ובנים, ואין לו בית חתנות, מותר לבנות בית חתנות. דמדינא אפילו נישואין מותר בזה. ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל, היינו משום דלא מסמני מילתא. ועל כן מותר לעשות בית חתנות או לעשות בגדים חדשים לצורך נישואין שיהיה אחר ט' באב. אבל מי שקיים פריה ורביה, אסור בכל זה:


(טו) ואין נושאין – היינו אפילו בלא סעודה, דבנישואין בלבד איכא שמחה. ולהחזיר גרושתו מן הנישואין, אפשר דשרי:


(טז) אבל ליארס וכו' – דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה כל כך. וכל שכן דמותר להתקשר בכתיבת תנאים. ומכל מקום סעודה אסור לעשות אף באופן זה, ואפילו בלא ריקודין ומחולות, ואפילו בשבת אסור לעשות סעודה בשביל זה. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים, לא מיקרי סעודה. ואסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך, אפילו בלא אירוסין:


(יז) שלא יקדמנו אחר – רוצה לומר, אף דאירוסין גם כן יש שמחה קצת, והיה לנו לאסור על כל פנים בט' באב. לזה אמר דמותר, מטעם שלא יקדמנו אחר:


(יח) ונוהגין להחמיר שאין נושאין וכו' – היינו אפילו מי שלא קיים פריה ורביה:


'(יט) שאין נושאי'ן וכו' – אבל באירוסין אין נוהגין להחמיר, ואפילו סעודת אירוסין מותר לעשות:

ביאור הלכה

(*) מר"ח עד התענית וכו':    ואפשר דיש להחמיר בי"ז בתמוז ועשרה בטבת כמו מר"ח עד התענית [א"ר ופמ"ג]:


(*) ממעטים במו"מ וכו':    עיין במ"ב דלהרבה פוסקים הכונה דלא יעסוק אלא כדי פרנסתו ועיין בפמ"ג שכתב דישראל שפרנסתו כלי זמר אצל עכו"מ בבית המשתה יראה דכדי פרנסתו שרי ע"ש. ועיין בדה"ח דמשמע מניה דאינו מתיר הפמ"ג אלא מי"ז בתמוז עד ר"ח:


(*) או בנין של ציור וכיור:    היינו אפילו אם ירצה לשייר אמה על אמה דאל"ה לעולם אסור לדעת הטור כדלקמן בסימן תק"ס ולהרמב"ם דסבירא ליה דאפילו ע"י שיור אמה על אמה אסור לעולם לבנות בנין של ציור וכיור כמבואר שם בב"י צ"ל דהכא מר"ח אב ולהלן אסור אפילו אם ירצה לטוח תחתיו בטיח של טיט תחלה [מחצית השקל בסימן תק"ס]:




לבושי שרד

(ט"ז א) כסברא ראשונה. . . .

(מג"א ז) ובמקום שנהגו איסור בכל מו"מ וכו' ואף על גב דלכו"ע שרי מו"מ מעט, הוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור דצריך התרה כמבואר בי"ד סימן רי"ד, אבל הנוהגים למעט דזה לכמה פוסקים אסור, לא מהני התרה. ▲ חזור לראש