כף החיים/אורח חיים/תקנא
(א) סעיף א: משנכנס אב ממעטין בשמחה — היינו מראש חודש ועד עשרה בו בכלל, וכמ"ש בספר נחמד למראה בח"ב דף ר"ז ע"א יעו"ש. ומי שנזהר בזה שלא לשמוח בעשרת ימים אלו יזכה לעשרת דברים שעתיד הקב"ה לחדש לעתיד לבוא, כדאיתא במדרש רבה סדר בא פט"ו. יפה ללב ח"ב אות א' יעו"ש:
(ב) שם: משנכנס אב ממעטין בשמחה — פירוש, שאין שמחין כלל, כמו שכתבו התוס' פרק קמא דמגילה דף ה' ע"ב. מגן אברהם ס"ק א. אליה רבה אות א, שולחן גבוה אות ב, אשל אברהם אות א, חיי אדם כלל קלג אות ט, מ"ב אות א. והמט"י כתב: ממעטין בשמחה – רוצה לומר ענייני שמחה שיתבארו בסמוך סעיף ב לענין משא ומתן ובניין ונטיעה וכיוצא, והכא כללא והתם פרטא. וכתב שכן כתב הר"ן בפרק בתרא דתענית, יעו"ש. מיהו מדברי הריא"ז שם משמע כדברי מגן אברהם, שכתב: משנכנס אב ממעטין בשמחה וממעטין העם מעסקיהם וכו', משמע דהם תרי מילי, שמחה לבד ומשא ומתן של שמחה לבד, ובשניהם צריך למעט; אלא שדעת מגן אברהם ושאר האחרונים שאין שמחין כלל, כנזכר:
(ג) שם: ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לישתמיט וכו' — כן הוא בגמ' תענית (כ"ט ע"ב). וכתוב שם: לשתמיט מיניה באב, דריע מזליה, ע"כ. וכתבו שם התוס': פירוש, משום דאמר לעיל: מגלגלין חובה ליום החייב, עכ"ל. משמע דאין צריך לשתמיט מיניה רק עד לאחר ט"ב שהם ימי הרעה, וכן כתב קרבן נתנאל פרק בתרא דתענית אות ה. מיהו המגן אברהם ס"ק ב כתב בשם רי"ו: עד ראש חודש אלול, וכתב שכן משמע בגמ'. וכן כתב אליה רבה אות א, אשל אברהם אות ב, מחזיק ברכה אות א. והיפה ללב ח"ב אות ג כתב דלא לישתמיט אלא עד ט"ו באב, אבל מכאן ואילך לא לישתמיט דמזל טוב לישראל, כדתנן סוף פרק ד דתענית: לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכו', יעו"ש. וחיי אדם כלל קל"ג אות ט כתב דאם אפשר ישתמיט כל החודש, ועל כל פנים עד אחר ט"ב. וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן קכב אות ז, מ"ב אות ב. והרב בן איש חי פרשת דברים אות א כתב דסברא זו עד אחר עשרה באב היא העיקר, ואין צריך לשתמיט עד ראש חודש אלול, יעו"ש. ועל כן נראה דאם לא אפשר לישתמיט יותר יש לסמוך על זה, וכמו שכתבו גם כן החיי אדם ודעמיה:
(ד) וכתב בספר עמודי חיים עמוד עבודה סי' י"א דף ק"א ע"ג: לא דוקא משנכנס אב, דהוא הדין נמי מי"ז תמוז, יעוש"ב. יפה ללב ח"ה אות ב. מיהו מדברי הפוסקים הנז' לא משמע הכי. והאליה רבה שם כתב: אפשר דמשמע מש"ס דהוא הדין י"ז בתמוז ויו"ד בטבת:
(ה) שם: לישתמיט מיניה וכו' — היינו מן המולד, דריע מזליה. אבל מה שכתב בסעיף ב: ממעטין במשא ומתן של שמחה, דווקא מראש חודש ממש, וזהו ששינה הלשון. אשל אברהם אות ב, תו' חיים על חיי אדם כלל קל"ג אות ך:
(ו) שם בהגה: נוהגים שהמוהל ובעל ברית וכו' — דווקא אותו שתופס התינוק על ברכיו בשעת המילה, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רס"ה סעיף י"א; אבל המכניס ומוציא התינוק אינו בכלל זה. ואף שהנשים (היינו האשה הנושאת התינוק לבית הכנסת. לב"ש) רגילות גם כן ללבוש בגדי שבת, היינו לפי שזה הוא עיקר מצוותם. ומכל שכן בשבת שחל ט' באב שמדינא אסור ללבוש לבנים, דלא שרי אלא להתופס התינוק. {{ק|מגן אברהם ס"ק ג. חיי אדם כלל קל"ג אות כ"א. [[קיצור שולחן ערוך קכב|קיצור שולחן ערוך סימן קכ"ב אות ט"ו}}. מיהו האליה רבה אות כ"ז כתב על דברי המגן אברהם הנז' דדוחק לחלק בין אנשים לנשים; ועוד, הא כתב בית יוסף סימן תקנ"ט: "המוהל וסנדקיהם בעלי ברית", וכן כתב שיורי כנסת הגדולה בסימן זה, ומדנקט סנדקים לשון רבים, אלמא דכולם בכלל. וכמדומה שנהגו כן העולם, עכ"ל והביא דבריו מחצית השקל ס"ק ג. וכן הוא דעת בית מאיר, דגם המכניס והמוציא נמי מכונה בשם סנדק, כמו היושב ותופס התינוק, יעו"ש. ועוד עיין מזה בשערי תשובה אות א:
ז) שם בהגה. ואבי הבן. ואמו. ח"א שם. קיצור ש"ע שם. מ"ב או' ד' ואבי אבי הבן ואבי היולדת ג"כ נוהגין להקל וללבוש בגדי שבת הם ונשיהם וכדומה שנוהגין להקל גם שאר קרובים אשר דרכם אם היה בימים אחרים ללבוש בגדי שבת הם לובשים גם עתה. שע"ת שם. אלא שכתב דלשאר קרובים יש להחמיר יעו"ש ונראה דכל מה שכתב לענין ברית מילה ה"ה לענין פדיון הבן וכ"מ ממ"ש לקמן בהגה סעי' ט' דהשווה ברית מילה לפדיון הבן יעו"ש:
ח) שם בהגה. לובשין בגדי שבת. אע"ג דפסק הש"ע לקמן סי' תקנ"ט סעי' ח' דבעל ברית לובש בגדים אחרים ביום ט"ב עצמו דהוי לגבי יו"ט וכ"ש מר"ח עד ט"ב מ"מ הכא קמ"ל אפי' לבנים ממש דלא אסרינן לבנים אלא ביום ט"ב. ועוד דקמ"ל דאפי' למנהג האשכנזים שמחמירין בשבת חזון שלא להחליף אלה הכתונת והוה אמינא דלא יהא יו"ט דמילה עדיף משבת ולא יחליף בגריו לפי המנהג קמ"ל דנהגו להקל במילה. מט"י. והב"ד המחב"ר או' ה' וכתב ודלא כהזר"א סי' ע"ו שכתב להפך בשם הרב הנז' יעו"ש:
ט) שם בהגה. לובשים בגדי שבת. אבל אסור ללבוש בגדים חדשים. זר"א ס' ע"ו. מחב"ר או ג' זכ"ל או' ט' שע"ת או' א':
י) שם בהגה. לובשים בגדי שבת. ולענין תספורת לבעל ברית לא מיבעיא ביום ט"ב עצמו חלילה להתיר אלא אפי' מר"ח עד התענית אסור. בית יהודה ח"ב סי' פ"ה וכ"כ בספרו מט"י על סי' זה. וכ"כ א"ר או כ"ח אלא שכתב דקודם שבא שבוע שחל ט"ב אפשר להתיר. וכ"כ המש"ז או' י"ג וכ"כ הזר"א שם. והב"ד המחב"ר או ב' וכ"כ הנוב"י מה"ק סי' כ"ח. וכן הרב יעב"ץ בתשו' ח"ג סי' ב' ג' החליט לאסור יעו"ש. מיהו בתשו' חת"ס סי' קנ"ח השיג על דברי הנוב"י הנז' ומסיק להיתר גמור אפי' בשבוע שחל ט"ב בתוכו וכתב וכן עמא דבר יעו"ש, ובתשו' בנין ציון סי' ל"א כתב דבחל ט"ב בשבת ודאי יש לסמוך לגלח אפי' בע"ש יעו"ש. וכ"כ בשו"ת אור נעלם סי' יו"ד דט"ב שחל ביום א' והמילה ביום ה' שלפניו כיון שאין שבוע שחל ט"ב ואין איסור מדינא דגמ' יש להתיר למוהל ולבעל ברית להסתפר לכבוד המילה יעו"ש והב"ד השע"ת או' א' וכ"כ קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' ט"ו דקודם שבת חזון יש להתיר אבל אח"כ יש לאסור. ונראה כיון דרבו הדעות בזה בשבוע שחל בו ט"ב יש להחמיר כיון שהוא מדינא דגמ' אבל מי"ז בתמוז ואילך וכן ט"ב שחל ביום שבת או ביום א' דאין לו דין שבוע שחל בו ט"ב לסתם הש"ע כמ"ש לקמן סעי' ד' יש להקל אם נצרכין לכך. וכ"ז לנוהגין להחמיר בתספורת מי"ז בתמוז כמ"ש לקמן סעי' ד' בהגה או לנוהגין להחמיר מר"ח אבל לנוהגין כדברי הש"ע דאין לאסור כ"א בשבוע שחל בו ט"ב בלא"ה שרי אם אינו בשבוע שחל בו ט"ב:
יא) שם בהגה. אפי' בשבת של חזון אין מחליפין וכו' אפי' הטלית אלא יתעטף בשל חול. דרשית מהרי"ל ה' ט"ב. מ"א סק"ג. א"ר או' ל"ח מ"ב או' ה':
יב) שם בהגה. כי אם הכתונת לבד. וכתב בהגמ"ר במס' תענית ה' ט"ב פי' כתונת הוא מעיל ולא חלוק וכן פי' הרד"ק ומ"ש כתונת המעיל פעמים קורא שניהם כאחד עכ"ל וכתוב עו"ש בהגה אשר סביב המרדכי שנדפס בקראקא שכ"כ בס' צל"ד ובס' התניא אבל הוא כתב שראה נוהגין שאין מחליפין אלא החלוק הפנימי. כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ מ"א סי' תקנ"ט סק"י בשם מהר"ם טיקטין דמעיל אסור משום דדבר המפורסם חמור בט"ב מאבל וחלוק מותר יעו"ש, וכ"נ דעת האחרונים כמ"ש באו' שאח"ז:
יג) שם בהגה. כי אם הכתונת לבד. ומותר אפי' חל ט"ב בשבת. לבוש סעי' ט"ז. והמחמיר שלא להחליפו מנהג שטות הוא שאינו לבוש רק מפני הזיעה. תשו' רש"ל סי' כ"ז. מט"מ סי' תשל"ו, מ"א סק"ד. מיהו הא"ר או' ט"ל כתב דהנוהגים שלא להחליף גם הכתונת יש להם על מה לסמוך יעו"ש. וכ"ז לדברי מור"ם ז"ל אמנם מרן ז"ל בב"י ססי' תקנ"ב אחר שהביא דברי הגמ"י והמרדכי כתב דלא נהגו כן. דכן הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תרצ"ג ערער על מנהג זה וכתב דהא דנהגו באשכנז שלא להחליף בגדים בשבת איכה אלא לובשים בגדי חול כל גלילות ישראל לא נהגו מנהג זה ויפה עשו שהוא נגד הדין ועוד האריך יעו"ש. וכן הגאון מהר"ר צבי הגם שהיה אשכנזי היה נוהג שלא לשנות מאומה משאר שבתות אף כשחל ט"ב בשבת. כ"כ בנו הרב יעב"ץ בסידור שלו דף ס"ח יעו"ש. והב"ד המחב"ר או ד' וכ"כ ח"א כלל קל"ג סוף או' כ"א דבק"ק ווילנא נוהגין ע"פ הגר"א ללבוש בגדי שבת ויש משנין בגד אחר עכ"ל. וכ"כ או' חיים על ח"א שם דבהרבה קהלות נוהגים ללבוש כל בגדי שבת ולא לשנות בו מאומה אפי' בשבת שחל בו ט"ב יעו"ש. ופשוט דמ"ש דבהרבה קהלות וכו' היינו לק"ק אשכנזים אבל קהלות הספרדים כולם נוהגים שלא לשנות שבת זה משאר שבתות וכמ"ש ב"י והרדב"ז. ומיהו כתב השו"ג או' ד' דהמנהג שלא ללבוש בגדים לבנים או חשובים כבגדי מועד. וכ"כ היפ"ל ח"ג או' ב' דמנהגם שאין לובשים לבנים כשאר שבתות הקיץ כ"א מצבעונים אחרים כדרך הלובשים בשבתות החורף עכ"ל וזהו שכתבנו לפי מנהגם אבל יש נוהגים שאין לשנות כלל ולובשים גם לבנים כמו שאר שבתות אך לא בגדי מועד. ועיין לקמן סי' תקנ"ב סעי' יו"ד:
יד) מנהג א"י שלא לומר בשבת חזון שום קינה כמ"ש בסידורים וכ"ה מנהג ארץ מצרים וכרכים ועיירות גדולות שבתוגרמה דאפי' בט"ב שחל בשבת מעלה על שלחנו בשרא שמנה אפתורא דמשלם לעשות יקר ביומא דשבתא ומי שם פה לבכות ואב"ל הביא גם הוא כאשר קונ"ן ומה גם בפרהסיא קבל עם ביום שבת קודש הוא ודאי ראוי לבטל מנהג זה ולכבוד שבת. ברכ"י או' ב'. וכן בתשו' זקן אהרן סי' ל"ח האריך בזה וכתב לאסור יעו"ש. וכ"כ בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תרמ"ה. והב"ד המחב"ר או' ו' שע"ת או' ו':
טו) שם בהגה. אבל פורסין פרוכת של שבת וכו' וה"ה מפות ומכסאות. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב. מ"א סק"ה. א"ר או' ל"ח. א"א או' ה' ח"א כלל קל"ג או' כ"א. קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' ט"ז. מ"ב או' ז' והיינו מפות שפורשין על השלחן בהכ"נ ובה"מ. א"א שם. ופשיטא שמותר להציע לבנים על השלחן. ח"א שם:
טז) שם בהגה. מותר ללבוש בגדי שבת וכו' אבל בגדים חדשים אסור. מ"כ. מ"א סק"ו. א"ר או' מ' מ"ב או' ט':
טוב) שם בהגה. מותר ללבוש בגדי שבת וכו' מהרי"ל עשה שפינהול"ץ לבנו בשבת ששה אב ולבש קטא של שבת לבד לכבוד בנו והחתן היה לבוש כל בגדי שבת. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב. ד"מ או' י"א. מ"א שם. א"ר שם. עט"ז. וכתב הדג"מ דאם חל ט"ב בשבת החתן מותר ללבוש בגדי שבת אבל לאביו אין להתיר אפי' ללבוש הקטא לבד של שבת יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' יו"ד. וכ"ז לנוהגין כדברי מור"ם ז"ל שאין מחליפין ללבוש בגדי שבת בשבת חזון אבל לנוהגין להחליף כמ"ש לעיל או' י"ג בלא"ה שרי:
חי) שם בהגה. מותר ללבוש בגדי שבת וכו' אבל תספרת אסור דג"מ. פת"ע או' ו':
יט) [סעיף ב'] מר"ח עד התענית וכו' ואפשר דיש להחמיר גם בי"ז בתמוז וביו"ד בטבת כמו מר"ח עד עד התענית כמ"ש לעיל או' ד' וכ"כ מ"ב בב"ה:
ך) שם. מר"ח עד התענית וכו' עיין לעיל או' ה':
כא) שם. של שמחה. קאי גם אמשא ומתן כגון צרכי חופה אבל שאר משא ומתן שרי כדרכו. ב"י. ב"ח. מ"א סק"ז. ה"ב או' ד' ומיהו י"א דממעטין בכל משא ומתן אפי' שאינו של שמחה וכ"מ לקמן בהגה ססעי' ז' ובסי' תקנ"ד סעי' כ"ב אלא שלא נהגו כן כמ"ש בב"י ובביח יעו"ש. והט"ז סק"א כתב דאפי' משא ומתן של שמחה כגון צרכי חופה לא נשמע מונע ביניהם וכתב הטעם משום דיש עלינו מס מלך ושרים יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ב' אמנם ח"א כלל קל"ג או' יו"ד כתב דלצרכי חופה ובנין של שמחה צריכין למעט. וכ"כ בן א"ח פ' דברים או' ב' אלא שכתב דאפי' צרכי חופה אם רוצה לקנות דבר שלא יוכל לקנותו אחר ט"ב או דבר שאין שהות לעשותו אחר ט"ב מותר. וה"ה דבר שיוכל לקנותו אחר ט"ב אלא שעתה נמצא לו בזול שא"א לקנות בערך זה אח"כ מותר לקנות קודם ט"ב עכ"ל. ועיין לקמן סוף או' כ"ג:
כב) והנוהגין איסור בכל משא ומתן אינן מותרים עד שיתירו להם כעין התרת נדרים. ב"י. לבוש. עו"ש או' א'. מ"א סק"ז. אבל במקום שנהגו למעט בכל משא ומתן לא מהני התרה דכיון דיש פו' ס"ל הכי כבר קבלו אבותיהם כדעת ההוא. מ"א שם. א"א או' ז' ועיין ביו"ד סי' רי"ד ולעיל סי' תנ"ג או' ט"ו:
כג) שם. של שמחה. והסרסורים לא ישאו כלי כסף וזהב לסבב ולסרסר בעיר כימו שרגילין דשמחה הוא להם ברואים הכלים והתכשיטין. דרשות מהרי"ל ה' תשעה באב. שכנה"נ בהגה"ט או' ד' מ"א שם. והגם דבלא"ה כל מו"מ שא"צ כ"א להרוחה אסור י"ל אע"ג דהסרסור זהו פרנסתו אסור. ולענין כלי כסף הקונה לא יקנה דשמחה אסור רק מו"מ למכור לעכו"ם שרי בכה"ג והסרסור לא ישאו בפרהסיא בעיר בכך דשמחה לרואים. ויריד י"ל הוי דבר האבד ושרי לכ"ע אם מוצא בזול יותר ואף מו"מ של שמחה י"ל שרי. א"א או' ז' ועיין לעיל סוף או' כ"א:
כד) שם. כגון בית חתנות וכו' וה"ה לכל בנין שא"צ דאינו נעשה אלא לנוי ולהרוחה בעלמא אסור. ב"י בשם הר"ן. ב"ח. מ"א סק"ז. א"ר או' ג' מט"י. ח"א כלל קל"ג או' יו"ד. מ"ב או' י"ב. ועי"ש במט"י שכתב שכ"ה לדעת הרמב"ם ופסק הש"ע ודלא כמחה"ש. ונ"ל שאם התחיל קודם ר"ח לבנות ואם לא יגמרנו יתקלקל שרי ע"י עכו"ם שהרי אפי' בז' ימי אבלות שרי דבר האבד ע"י אחרים כ"ש ע"י עכו"ם דשרי. והיכא שירדו גשמים מותר להטיח גגו אפי' בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכו ואפי להתחיל דאין כאן שמחה אך להטיח גגו הוא צריך. מהר"י ברונא בתשו' סי' יו"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ב':
כה) ואם קצץ עם העכו"ם בקבלנות לצייר ביתו וטרם שגמר חל ר"ח אב מותר לגמור ואם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר ט"ב תע"ב. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב. שכנה"נ בהגה"ט או' ב'. מ"א שם. א"ר או' ד' ח"א שם. מ"ב שם, בן א"ח פ' דברים או' ב' ובהכ"נ הוי מצוה דרבים ושרי. מ"א שם. א"ר שם. מ"ב שם. והיינו בהכ"נ יכולין לבנות אפ' ערב ט"ב ואפי' ציור וכיור דצורך מצוה הוא. בן א"ח שם:
כו) שם. או בנין של ציור וכו' והא דאסרו בציור וכיור היינו בין בציור וכיור שעושין בבנין בין מה שעושין בעצים במלאכת הנגרים. בן א"ח שם.
כז) שם. או בנין של ציור וכו' היינו אפי' אם ירצה לשייר אמה על אמה דאי לא"ה לעולם אסור כמ"ש לקמן רסי' תק"ס יעו"ש:
כח) שם. או בנין של ציור וכו' ואפי' ע"י פועל שאין לו מה יאכל אסור לעשות בנין של שמחה וציור וכיור מפני שאפשר שישכיר עצמו לבנין שאינו של שמחה ואף אם אינו יודע כ"א לצייר אפשר שישכיר עצמו לגוים ואף אם יארע שלא ימצא להרויח במקום אחר אין היתר דלא נתנו דבריהם לשיעורים. ב"ד סי' ש"ך. שו"ג או' ו' ועיין לקמן או' ק"ד:
כט) שם. ואם היה כותלו נוטה ליפול וכו' משמע דוקא באופן שיש בו סכנה. וכ"כ הב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ב' וכ"כ המט"י והמאמ"ר או' ג' והשיגו על הט"ז סק"ב שכתב להתיר אפי' באין סכנה רק שיש לחוש להפסד ממון יעו"ש. וכ"כ להשיג עליו הנה"ש או' א' והיא"פ וכן המש"ז או' ב' הניח דברי הט"ז הנז' בצ"ע יעו"ש. ומ"מ באינו של שמחה שרי אף אם יש לחוש להפסד ממון דלא אסרו אלא בנין של הרוחה ולנוי כמ"ש לעיל או' כ"ד יעו"ש:
ל) שם הגה. ולצורך מצוה הכל שרי. כגון שאין לו אשה ובנים מותר לבנות בית חתנות. ב"י בשם הר"ן. ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל היינו משום דלא מסמני מלתא. ב"י. ולכן נהגו לעשות בגדים חדשים (וה"ה לבנות בית חתנות) לצורך נישואין שיהיו אחר התענית אבל מי שקיים פ"ו אסור. מ"א סק"ח ומחה"ש. א"ר או' ה' מ"ב או' י"ד מיהו בא"א או' ח' כתב דנוהגין לאסור אף שלא קיים פו"ר. וכן לקמן או ל"ג הבאנו פלוגתא בזה אם יש להתיר לצורך מצוה יעו"ש וע"כ יש לילך בזה אחר מנהג המקום:
לא) שם הגה. ולצורך מצוה הכל שרי. והו"ל למור"ם ז"ל לכתוב הגה זו אחר הדין דאין נושאין נשים דבסמוך אלא משום דלפי המנהג לא מסמנא להו מלתא כתבה אחר דין הבנין דאם הוא אין לו בית חתנות כלל מותר לצורך מצוה אפי' לפי המנהג. מט"י. וזהו ע"פ מ"ש באו' הקודם דאם לא קיים מצות פו"ר מותר לבנות בית חתנות לצורך נישואין שיהיו אחר התענית יעו"ש:
לב) שם הגה. ולצורך מצוה הכל שרי. ולעשות מצות מעקה מותר גמור לעשות אפי' בט"ב דאיכא מ"ע דועשית מעקה ומצות ל"ת דל"ת דמים. רו"ח או' ב' בן א"ח פ' דברים או' ג' ועיין ח"מ סי' תכ"ז ופ"ת שם בענין הברכה יעו"ש:
לג) שם. ואין נושאין נשים. ואם לא קיים פו"ר מדינא מותר לעשות נשואין כיון שהוא מצוה אלא דנוהגין דאעפ"י כן אין נושאין דלא מסמני מלתא. ח"א כלל קל"ג או י"א. וזהו לפי מ"ש בהגה דלצורך מצוה הכל שרי ואפשר דהש"ע לא ס"ל הכי מדלא העתיק זה בש"ע וכ"מ מדברי העו"ש או' א' וכ"כ השו"ג או' ט' על דברי הגה הנז' שמסתמיות הפו' לא משמע הכי אלא כל דבר שיש בו שמחה אפי' אם הוא לצורך מצוה אסור והכי מסתבר יעו"ש. ועיין לעיל או' ל':
לד) שם. ואין נושאין נשים. ואפי' בלא סעודה דבנשואין אפי' בלא סעודה איכא שמחה. טור. לבוש. מ"א סק"ט. ולהחזיר גרושתו מנשואין אפשר דשרי. א"א או' ט' מ"ב או' ט"ו. ומיהו בס' מל"ח סי' ט' או' כ"ו כתב דאין כאן ספק דאיסורא ליכא ואינו אלא משום מסמנא מלתא וא"כ אף במחזיר גרושתו יהיה חושש לזה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תקמ"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
לה) שם. ואין עושין סעודת אירוסין. היינו אם יש לו אשה ובנים אבל אם אין לו אשה ובנים מותר לעשות אפי' סעודת אירוסין מיהו עכשיו נוהגין איסור אפי' אין לו אשה ובנים כלל. ב"ח, עט"ז. ועיין לעיל או' ל"ג:
לו) שם. אבל לארס בלא סעודה מותר וכו' דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה. טור. לבוש:
לז) שם. שלא יקדמנו אחר. ברחמים. ואע"ג דבת קול יוצאת וכו' בת פלוני לפלוני מ"מ מהני תפלתו שתמות היא או הוא אבל אחר שמארס מתייאש האחר הימנה ואינו מבקש עוד רחמים. לבוש. והוא מגמ' מו"ק י"ח ע"ב יעו"ש. ועיין עוד מ"ש בזה בסה"ק חקי חיים דרוש א' לנשואין יעי"ש:
לח) שם. שלא יקדמנו אחר. ומה"ט מותר לעשות שידוכין. ומ"מ נ"ל דאסור לעשות סעודה ואפי' בלא ריקודין ומחולות ואפי' בשבת אסור לעשות דהא בגמ' קתני מר"ח עד התענית אסור וא"א דלית בהו שבת. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה, מ"א סק"י. א"ר או' ו' י"א בהגה"ט. א"א או' יו"ד, ח"א כלל קל"ג או' י"א. מ"ב בו' ט"ז:
טל) ואסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך. מ"א שם. ואפי' בלא אירוסין אסור א"ר שם. א"א שם. מ"ב שם. וישראל שפרנסתו כלי זמר אצל העכו"ם בבית המשתה נראה כדי פרנסה שרי. וי"ז בתמוז ויו"ד בטבת יש להחמיר באפשר כמו מר"ח עד התענית. א"א שם. ומשמע דאינו מתיר בכדי פרנסה רק מי"ז בתמוז עד ר"ח אבל מר"ח עד אחר התענית וכן ביום י"ז בתמוז עצמו ועשרה בטבת אסור. וכ"כ דה"ח או' א' והב"ד מ"ב בב"ה. וכ"כ קיצור ש"ע סי' קכ"ב או' א' בן א"ח פ' דברים או' ה' וכתב שם בן א"ח דה"ה משום איבה מותר לנגן מי"ז בתמוז עד ר"ח יעו"ש:
מ) ואם מותר להביא מנגנים לכבוד מצות מילה נראה דזה תלוי בפלוגתא שכתבנו לעיל או' ל"ג דלדעת המתירים דבר שמחה לצורך מצוה ה"ה הכא ולדעת האוסרים אסור ומיהו הא"ר או' כ"ו כתב דאפי' במילה עצמה אין נוהגין ליקח מנגנים. ומ"מ במקום שנהגו היתר יש להם על מה לסמוך אבל בלילה שלפני המילה יש למנוע במי שרוצה להביא מנגנים כמ"ש שכנה"ג בהגב"י או ל"ג יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' קל"ט וסי' תק"ס או' ל"ד:
מא) ולסדר שיר חדש בשביל חתן הנושא אשה בנחמו אם הוא הלשון והמליצה אין קפידה אך הניגון באיזה מאקא"ם פשיטא דאסור והמלמדים שירות ותשבחות לתלמידיהם הנה באלו הימים לא ילמדו כ"א מהניגונים של אלו השבתות דשוברים הלב וטוב יותר שלא ילמדו כל עיקר עד שיעברו ויתמו ימי בכי על חורבן ביהמ"ק מל"ח סי' יו"ד או' י"ט:
מב) שם הגה. ונוהגין להחמיר שאין נושאין מי"ז וכו' אפי' מי שלא קיים פו"ר. שבו"י ח"ב סי' ל"ה. דה"ח או' א' מ"ב או' ח"י:
מג) שם הגה. ונוהגין להחמיר שאין נושאין וכו' והטעם משום דלא מסמנא מילתא כמ"ש להדיא הרב יעב"ץ בסידורו עמודי שמים ח"ב דס"ח ע"א. וכ"כ בס' מל"ח סי' ט' או' כ"ו. יפ"ל ח"ב או' ד':
מד) שם בהגה. שאין נושאין מי"ז בתמוז וכו' ומנהגינו שלא לארס ולא לשדך. שכנה"ג בהגה"ט או' ה' יפ"ל ח"ה או' ג' והרב בן א"ח פ' דברים או' ד' כתב דבעיר בגדאד יע"א המנהג לעשות אירוסין אחר י"ז בתמוז אבל מר"ח עד ט"ב אין עושין אירוסין ושידוכין אלא שכתב שראוי לנהוג כשכנה"ג יעו"ש. וא"כ בזה הולכים אחר מנהג המקומות ונהרה נהרא ופשטים:
מה) [סעיף ג'] שבוע שחל בו ט"ב אסורים לספר. אבל לפני אותם שבוע מותר ומ"מ מנהג הזקנים שלא להסתפר כלל לפני אותה שבוע כדי שיכנסו ליום התענית כשהם מנוולים וגוערים מאד למי שיספד. ב"י בשם הכלבו ועיין לקמן או' ע"ח:
מו) שם. אסורים לספר. ואפי' לסרוק ראשו במסרק בלא חפיפה רק על שער יבש אסור. מהר"י מברונא סי' י"ג. שכנה"ג בהגב"י או' ל"א. מיהו הא"ר או' ז' הקשה על דברי מהר"י הנז' דמאי שנא מאבל תוך ז' דמותר לסרוק כמ"ש ביו"ד סי' ש"ץ סעי' ו' יעו"ש. וכן הקשה עליו הדג"מ. וכן הקשה עליו המט"י בדין ט"ז אלא שכתב ומ"מ כיון שהורה זקן יש להחמיר, והא"א או' י"א כתב להתיר דוקא לאשה וכמ"ש הש"כ שם ביו"ד לענין ז' ימי אבילות אלא שכתב לצדד להתיר גם לאיש לסרוק בצנעה יעו"ש וכ"כ בן א"ח שם או' י"ד להתיר באשה אבל באיש כתב נכון להחמיר שלא לסרוק אף בצנעה יעו"ש אמנם דעת השע"ת או' י"ב להתיר גם לאיש וכתב וכן עמא דבר. וכ"ה דעת מ"ב או' ך':
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.