פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים תקנא

סעיף אעריכה


(א) ממעטין בשמחה - פירוש שאין שמחין כלל כמו שכתבו התוספות פ"ק דמגילה.


(ב) לישתמיט מיניה - עד ר"ח אלול (רי"ו וכ"מ בגמרא).


(ג) ובעל ברית - לכאורה דוקא אותו שתופס התינוק על ברכיו בשעת המילה כמ"ש בי"ד רס"ה סי"א אבל המכניס והמוציא התינוק אינו בכלל זה, ואף שהנשים רגילות ג"כ ללבוש בגדי שבת היינו לפי שזה הוא עיקר מצותם, ומכל שכן בשבת שחל ט' באב שמדינא אסור ללבוש לבנים, דלא שרי אלא להתופס התינוק.   אין מחליפין אפילו הטלית (מהרי"ל).


(ד) הכתונת לבד - ומותר אפילו חל תשעה באב בשבת (לבוש) והמחמיר שלא להחליפו מנהג שטות הוא שאינו לבוש אלא מפני הזיעה (מט"מ).


(ה) פרוכת - והוא הדין מפות ומכסאות (מהרי"ל).


(ו) בגדי שבת - אבל בגדים חדשים אסור (מ"כ) מהרי"ל עשה שפינהל"ץ לבנו ולבש קט"א של שבת לכבוד בנו החתן.

סעיף בעריכה


(ז) של שמחה - קאי גם אמשא ומתן כגון צרכי חופה, אבל שאר משא ומתן שרי (ב"י ב"ח). וכתב מהרי"ל הסרסורים לא ישאו כלי כסף לסרסר בעיר, דשמחה היא לרואים ובמקום שנהגו איסור בכל משא ומתן, צריף התרה עי' בי"ד סימן רי"ד, אבל במקום שנהגו למעט בכל משא ומתן לא מהני התרה, כיון דיש פוסקים סבירא ליה הכי כבר קבלו אבותיהם כדעה ההיא   ובסימן תקנ"ד ססכ"ב משמע דממעטין בכל משא ומתן ע"ש.
כתב הב"י בשם הר"ן דכל בנין שא"צ לו רק להרוחה בעלמא, אסור.
אם קצץ עם העכו"ם בקבלנות לצייר בביתו, מותר לצייר ואם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר תשעה באב תבוא עליו ברכה (מהרי"ל) ונראה לי דבית הכנסת הוי מצוה דרבים ושרי.


(ח) ולצורך מצוה - כגון שאין לו אשה ובנים מותר לבנות בית חתנות (ר"ן). ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל, היינו משום דלא מסמני מילתא (ב"י), ולכן נהגו לעשות בגדים חדשים לצורך נישואין. אבל מי שקיים פריה ורביה אסור, עס"ז.


(ט) ואין נושאין - אפילו בלא סעודה.


(י) שלא יקדמנו אחר - ומהאי טעמא מותר לעשות שדוכין, ומכל מקום נראה לי דאסור לעשות סעודה ואפילו בלא רקודין ומחולות, ולא דמי לסעודת ברית דלית בה שמחה כלל, מה שאין כן כאן. ונראה לי דאפילו בשבת אסור לעשות דהא בגמרא תני מראש חודש עד התענית, וא"א דלית בהו שבת. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים, לא מקרי סעודה.
ונראה לי דאסור לעשות רקודין ומחולות מי"ז תמוז ואילך.


סעיף געריכה

(יא) לספר:    שמעתי שיש אוסרין ליטול צפרנים כמו באבל ונ"ל דל"ד דזה הוי כמו צנעה ובאבילות דצנעה ט"ב קיל מאבל כמ"ש התו' פ' החולץ עמ"ש סי' תקנ"ד ס"ב ולכבוד שבת פשיטא דשרי כמ"ש ס"ג וכ"ש לצורך טביל':


(יב) ולכבס:    דנראה כמסיח דעתו מהאבילות:


(יג) בט"ב עצמו:    אבל המ"ב משמע שמותרות ללבוש לבנים וכ"מ בב"ח וב"י סי' תקנ"ד בשם מהרי"ק שורש ל"ה:


(יד) וכן לכבוד שבת:    משמע שגם לכבוד שבת מותר לכבס ביום ה' וכ"ה בטור ובמשנה וכ"מ ס"ד וכ"כ הב"ח ססי' זה דנוהגין היתר אך הד"מ כ' וז"ל רחיצה היה לנו להתיר בע"ש מק"ו דכיבוס שאסור מדינא ואפ"ה מותר לכבוד שבת ק"ו ברחיצה אלא שנהגו איסור אפי' ברחיצה עכ"ל משמע דבכיבוס נמי נהגו איסור ומ"מ יש להקל אם אין לו כתונת לשבת וכ"מ בהגמ"נ וע"י עכו"ם פשיטא דשרי וכ' בהג"א דתספורת אסור אפי' לכבוד שבת ונ"ל הטעם דבלא"ה אין רגילין לספר בכל שבוע:


(טו) מר"ח ואילך:    אפי' א"ל לכבס אחר ט"ב:

סעיף דעריכה

(טז) לאחר התענית:    וק"ו שמותר בבשר ויין ואותן הנוהגים איסור בבשר ויין עד שבת נחמו טעות הוא בידם וא"צ התרה (רש"ל בתשובה) וב"ח כ' דצריך התרה דדוקא גבי הטיה בק"ש דלב"ה אין סרך מצוה בהטי' זו ולכן אסור להטות עצמו אבל בכל שאר דברים רשאי כל אדם להחמיר ואותן בני אדם אסורים גם כן לספר ולכבס עד יום ה' מפני כבוד השבת עכ"ל עמ"ש סימן ס"ג ס"ב ועוד נראה לי כיון דרשב"ג ס"ל בגמרא דכל השבת נהגו כרשב"ג ולכן אפי' חל ט"ו באב יום ו' אסורין בבשר ואם נהגו לספר ולכבס מיד אחר התענית נהגו דאין לנו לחייב אותן יותר ממה שנהגו:


(יז) שנהגו לאסור:    היינו היכא שחל בשבת ונדחה אבל חל ביום א' מותר מכ"ע:


(יח) מיום ה':    לכבוד שבת אם חל ט"ב ביום ה' אסור לכבס ביום ה' לכבוד שבת אפי' מן המנחה ולמעלה (ר"ן ב"י ד"מ ולבוש) דלא כהתוס' שמקילין בדבר והב"ח כ' דכוונתם דביום ד' עט"ב אחר חצות שרי לכבס לכבוד שבת דא"א להמתין עד ע"ש מפני כבוד שבת וה"ה למי שיוצא בדרך למרחקים בשבת זו מותר לכבס לו ב"פ לכמה שבתות דודאי אי אפשר לו להמתין עד אחר ט"ב ומ"מ טוב לעשות ע"י עכו"ם עכ"ל ודבריו דחוקי' ודחוים דהא תניא חל להיות בה' לפניו אסור ולאחריו מותר חל להיות בערב שבת מותר לכבס בה' מפני כבוד השב' ואי איתא כדבריו למה קתני חל בה' לפניו אסור הוה ליה למתני חל בה' מותר לכבס בד' מפני כבוד השבת ונילף מק"ו דכשחל להיות בערב שבת דמותר בה' דהא א"א לכבס כלל בשבת אלא ע"כ כשחל בה' אסור לכבס בד' דאפשר לכבס בע"ש ועוד דדוקא בה' מותר דניכר שעוש' לצורך שבת משא"כ בד' וכ"מ במשנ' פ"ב דתענית ולכן אין היתר כלל לכבס ביום ד' וק"ו ליוצא בדרך דאסור לכבס לצורך אחר תדע דהא בטלי קצרי דבי רב עיין ביורה דעה סי' שפ"ט סס"א, אבל שחל יום ל' שלו בי"ח בתמוז מותר לספר כיון שאינו אלא מנהג והוי תכפוהו אביליו [ב"ח]:

סעיף העריכה

(יט) אסו' לעבריות כו':    אף על גב דמדינא שרי דליכ' שמחה כשמכבס לאחרים מ"מ אסור מפני מראית העין שאין ניכר שהם של עכו"ם [ת"ה] ואפש' דבצנעה יש להקל עמ"ש סי' ש"ה סי"א וה"ה במקום שהעכו"ם יש להם מלבושי' אחרים דניכר שהם של עכו"ם שרי עס"ז בהג"ה:

סעיף ועריכה

(כ) כלים חדשים:    נ"ל שדרך לכבוש הבגדים במכבש א"כ הוי מגוהצין ואסורים מדינ' ומה"ט נהגו איסו' בבגדי שבת דאע"פ שלבשן כמה שבתות עדיין גיהוצם ניכר:


(כא) מר"ח ואילך:    והב"ח כתב דאסו' מי"ז בתמוז ואילך דהא אין מברכין שהחיינו כמ"ש סי"ז ולזה מ"ש שם דבשבת שרי לברך שהחיינו א"כ מותר ללבוש חדשים בשבתות שבין המצרים אבל מר"ח ואילך אסור ללבוש אפי' בשבת א"נ מיירי שקנה בגד מתוקן כמו שהוא ובירך שהחיינו בשעת קניה קודם י"ז בתמוז דאז מותר ללבוש בין המצרים אבל מי שקנה בגד שאינו מתוקן ונתן לאומן לתפור מברך בשעת לבישה עמ"ש סי' רכ"ג ס"ד:

סעיף זעריכה

(כב) ומנעלי' חדשים:    וה"ה דאסור ללבשן [אגודה הגמ"נ]:


(כג) ויש להחמיר:    ולענין לבישה דעת הרב"י להקל משום דטעם איסור העשי' כמ"ש ס"ח משום שנהגו שלא למשתי עמרא משום שבטל אבן שתי' וכל תיקון בגדים הוי בכלל זה דהשתי' הוי תחלת המלאכה כ"מ בת"ה ובב"י וכתב בד"מ דמטעם זה אפי' עוש' לאחרים אסור ומשמע בת"ה אפי' עושה למכור בשוק אסור אבל לטוות חוטין מותר שאינו בכלל זה עכ"ל: ונ"ל שמותר לעשות אותן שקורין קרוני"ן שאורגין בעצים דלאו בגד הוא ועס"ה:


(כד) ונהגו להקל בזה:    משמע דאפי' לישראל נהגו להקל ומיירי שנתן לו קודם ר"ח אבל אחר ר"ח פשיטא דאסור ליתן:


(כה) לאומנים עכו"ם:    אף על גב דבכיבוס אסור כמ"ש סס"ג היינו לפי שנזכר בגמ' לאיסור משא"כ בבגדים חדשים והטעם לפי שעדיין אינו שלו ולא נקרא שמו עליו וכתב בהגמ"נ דאפי' בט"ב עצמו שרי לעשות בגדים ע"י עכו"ם לצורך נישואין עמ"ש ס"ב:

סעיף טעריכה

(כו) שלא לאכול בשר:    נ"ל דמיד שהתפללו הקהל ערבית במ"ש אף על פי שהיחיד לא התפלל עדיין אסור בבשר ויין וה"ה בר"ח לדידן ועמ"ש סי' רס"ג ורצ"א ס"ב ובטור סי' קי"ז וביורה דעה ססי' שע"ה ויש נמנעין אחר שקיעת החמה:


(כז) ומותר בחומץ:    עיין ביורה דעה סי' קכ"ג דאין אנו בקיאים איזו מקרי חומץ מ"מ הכא כיון שאינו אלא מנהג כל שבני אדם נמנעין לשתות מפני חמיצותו מקרי חומץ דאזלי' אחר לשון בני אדם עיין סי' ר"ד ס"ד וביורה דעה סי' רי"ז:

כתב הב"ח מי שקיבל עליו בפי' שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז ועד ט"ב אסור גם בשבת וצריך התרה עכ"ל ולכאורה נראה דכל הנודר אדעתא דמנהגא נודר ומותר בשבת וכמ"ש סי' תק"ע מיהו בספ"ח דנדרים משמע דאסור ע"ש בר"ן מ"מ נ"ל דכל שלא הוציאו בלשון נדר אלא בלשון קבלה בעלמא מותר בשבת עיין סי' תקי"ח ובסעודת מצוה ג"כ מותר:


(כח) ומצניעין הסכין:    ועיין ביורה דעה סי' קי"ז אם מותר לנחור בהמות ובמ"ב: אין שוחטין עד י' באב ואם חל ט"ב ביום ה' מותר לשחוט אחר חצו' לכבוד השבת [ב"ח] אבל באבודרה"ם כתב הטעם דמר"ח עד התענית גזרי' דלמא אתי למיכל מיניה אבל ביום התענית לא שייך למיגזר א"כ לעולם שרי עיין סי' תקנ"ט ס"י ונ"ל דבמדינתינו שהעכו"ם אין אוכלין בשר ביום ו' וז' וא"כ לא ימצא קונים לבשר טריפה לכן מותרים לשחוט ביום ד' דאל"כ ממנעו ולא שחטו וכ"מ ממ"ש ס"ד ועיין סוף סי' תצ"ז וסי' תקנ"ד סכ"ג וכן מ"כ מי שא"א לו לאכול מאכלי חלב יאכל בשר עוף שלא היה מקריבין ממנו קרבן וגם אין שמחה אלא בבשר בהמה (ב"ח):

סעיף יעריכה

(כט) מותרין בתבשיל:    דלצעורי קמכוון והא אצטער ועוד דדמי לנודר מן הבשר דשרי בתבשיל כמ"ש ביורה דעה סי' רי"ו ס"ט ונ"ל דשומן של בשר דינו כבשר עצמו ואסור לאכול תבשיל שיש בו שומן והאידנ' נהיגי עלמא לאסור אף בתבשיל של בשר וכ"כ בש"כ ביורה דעה סי' רי"ז סי"ט לענין נדרים ואסור לשנות המנהג דבנדרים אזלי' בתר מנהג המקו' ועוד דבנדר רגילין להזכיר ל' אכיל' וא"כ מדינא אסורין ג"כ בתבשיל ועוד דהב"י והד"מ כתבו לאסור:


(ל) ובשר מלוח:    אף על גב דלענין בן סורר ומורה לא חשיב בשר:


(לא) לתינוק:    משמע דמותר ליתן לתינוק בשר ויין בשבת זו דמעיקרא לא נהגו איסור להחמי' בתינוק ודוקא בתינוק שאינו יודע להתאבל על ירושלים ועיין סי' שמ"ג וסי' תקנ"ט ס"ז וסי' תע"א וא"ל דדוקא משום מצוה מותר דהא בסי' רס"ט משמע דאף משום מצוה לא ספינן לתינוק איסורא אלא ע"כ ליכא בזה איסורא ובהג"מ כתב מהרא"ק הניח לבניו הקטנים לאכול בשר בערב (ע"פ) [ת"ב] שחל בשבת אחר חצות עכ"ל משמע דס"ל דלגדולים אסור ולקטנים מותר והא דכתב בשבת משום דמעשה היה בשבת שנשאר להם מסעודת שחרית כנ"ל:


(לב) לשתות הבדלה:    אבל ב"ה יברך בלא כוס (מהרי"ל) עיין סי' קפ"ב:


(לג) וסיום מסכתא:    ע' ברמ"מ סי' קי"ט וביש"ש ב"ק פ"ז סל"ז וכתב הר"א [באמרי שפר] פ' מצורע דגם לגמר מצוה עושין סעודה ועמ"ש סי' תקס"ח:


(לד) וסעודת אירוסין:    קשה דהא כ' בס"ב דאסור לעשות סעודת אירוסין וכ' הש"כ בגליון שמצא בספרי דווקנא של גדולים שמחקו סעודת אירוסין עכ"ל אבל במנהגים איתא ג"כ סעודת אירוסין ודוחק למחוק כל הספרים והב"ח כת' דכשאין לו אשה ובנים שרי לעשות סעודת אירוסין כמש"ל בשם הר"ן מיהו עכשיו נוהגין איסור אפי' אין לו אשה ובנים עכ"ל מיהו אין ראיה כ"כ מהר"ן דשרי לעשות סעודה וגם בכל הפוסקים משמע שמדינא אסור סעודת אירוסין ואפשר לומר דהכא מיירי שלא בשעת אירוסין או שלא בבית ארוסתו דאז ליכא שמחה כ"כ כמ"ש סי' תקמ"ו ואפ"ה הוי סעודת מצוה ועיין סי' תמ"ד מ"ש דמשמע קצת דלא הוי סעודת מצוה:


(לה) שלא להוסיף:    ז"ל מהרי"ל ודוקא ההולכים משום קורבה או משום ריעו' אבל ההולכים לשתות עבירה הוא בידם ובלבוש פסק כמ"ש במנהגים דמר"ח עד ט"ב לוקחין מנין מצומצם ויש לוקחים י' מלבד הקרובים השייכים לבעלי הסעודה עכ"ל ומ"כ דנשים השייכות לסעודת מותרים ג"כ בבשר ויין ודוק' במקו' שמזמני' נשים לסעודה זו ומי ששולחין לו לביתו אסור לאכול כמ"ש סי' תקס"ח ס"ב ונ"ל דוקא פסולי עדות מקרי קרובים, עיין ביורה דעה סי' שע"ד ס"ו בהג"ה וכ"מ בת"ה סי' רצ"א דיש ללמוד משתה מאבל ובסיום מסכתא אף מי שלא למד עמהם יכול לאכול עמהם משום קורבה או ריעות דהא אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לכולהו רבנן (רמ"מ יש"ש ספ"ז דב"ק) ונ"ל דאין לנהוג קולות שניהם אלא או כרמ"א בקולו ובחומרו או כלבוש: וט"ב שחל בשבת ונדחה אין לו דין שבת שחל ט"ב לענין זה בזה כ"ע מודים עמ"ש ס"ד:


(לו) מנין מצומצם:    והשאר אוכלים מאכל חלב ועמ"ש סי' קצ"ז ס"ג לענין זימון:


(לז) בעט"ב שרי:    ונ"ל דעכ"פ יעשנה קודם חצות דבזה ודאי לא מהני מה שאוכלין אח"כ סעודת עראי על הארץ כמ"ש סי' תקנ"ב ס"ט דכיון שאוכלי' בשר יש להחמיר יותר:

סעיף ידעריכה

(לח) לספר לקטנים:    דקטנים נמי שייך בו חינוך אי משום אבילו' אי משום עגמת נפש (ת"ה סי' קנ"ב) וצ"ע דביורה דעה סי' שפ"ד פסק דאין אבילות לקטן ונ"ל דבאבילות דרבים מחמירי' טפי:


(לט) מיהו בגדים כו':    ומ"מ לא יכבסו הרבה ביחד מט"מ והגמ"נ ונ"ל דיכבסו בצנעה אם אין מכבסין ע"ג הנהר עיין סי' תקל"ד:

סעיף טזעריכה

(מ) שלא לרחוץ:    נ"ל שיולדת מותר' לרחוץ כמ"ש ביורה דעה סי' שפ"א ס"ג ובברכות דף ט"ז ע"ב כתבו התו' דאפי' בט"ב מותרת לרחוץ ע"ש, ואין להקל בזה דאין אנו רגילין כ"כ ברחיצה:

ר"ח שחל בע"ש יש נוהגין לרחוץ לכבוד שבת ויש רוחצין ביום ה' שלפניו (לבוש ומנהגים) וב"ח כתב דמי שרגיל לרחוץ כל ערב שבת ונמנע בזה עבירי היא בידו ודי אם מחמיר בשבת חזון:


(מא) הראש בחמין:    אבל אסור לרחוץ בבורית ומים ואפר שקורין לוי"ג (לבוש) אבל לרחוץ כל גופו נוהגים כל אדם איסו' (ד"מ) ומי שטובל בכל ע"ש לשם מצוה מותר לטבול גם בשבת זו (של"ה) מיהו מי שמבטלה לפעמים מפני שטרוד בעסקיו או מפני הצינה גם עכשיו אסור לטבול:

סעיף יזעריכה

(מב) מלומר שהחיינו:    ובשב' שרי (מט"מ בשם ס"ח ולבוש) ובכתבי האר"י אסר אפי' בשבת ונ"ל דאם חל י"ז בתמוז בשבת ונדח' מותר לכ"ע ועס"ד וטעם האיסור נ"ל כיון דהזמן ההוא זמן פורעניות אין לברך שהחיינו לזמן הזה אבל אין הטעם משום אבילות דהא לא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו:


(מג) ולא יחמיץ המצוה:    או הברכה (מהרי"ל) ואף על גב דכשרואה פרי חדש מחמיץ הברכה מ"מ כיון שנהגו להמתין עד שעת אכיל' לא מקרי מחמיץ הברכה עיין סי' רכ"ה:


(מד) שלא ימצא:    ולדעת המתירי' בשבת צ"ל שגם בשב' אינו בנמצא ואם יקחהו בחול וישמרהו לשבת יתקלקל כגון גודגדניות קטנות:

סעיף יחעריכה

(מה) מד' ועד ט':    באיכה רבתי איתא מסוף ד' עד ראש ט' ובנשא רבתי איתא מראש ד' עד סוף ט' ובכוונות האר"י כתב שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום ויבכה כמו חצי שעה: