פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים תקנא א

שולחן ערוך

משנכנס אב אאממעטין אבשמחה. ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי, בבבלישתמיט מיניה, דריע מזליה.

הגה: מילה שהיא מראש חודש עד ט' באב, נוהגין שהמוהל גגגובעל ברית דואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים), אבל בלאו הכי אסור.
אפילו בשבת של חזון האין מחליפין ללבוש בגדי שבת, דוכי אם דהכתונת לבד (מרדכי הלכות תשעה באב והגהות אשירי פרק ב' דתענית ואגודה ורוקח). אבל פורשין ההזפרוכת של שבת, אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה, שאז אין פורשין פרוכת של שבת. ומי שיש לו נישואין בשבת נחמו, חמותר ללבוש ווטבגדי שבת יבשבת של חזון (מהרי"ל):

מפרשים

מגן אברהם

(א) ממעטין בשמחה - פירוש שאין שמחין כלל כמו שכתבו התוספות פ"ק דמגילה.


(ב) לישתמיט מיניה - עד ר"ח אלול (רי"ו וכ"מ בגמרא).


(ג) ובעל ברית - לכאורה דוקא אותו שתופס התינוק על ברכיו בשעת המילה כמ"ש בי"ד רס"ה סי"א אבל המכניס והמוציא התינוק אינו בכלל זה, (o) ואף שהנשים רגילות ג"כ ללבוש בגדי שבת היינו לפי שזה הוא עיקר מצותם, ומכל שכן בשבת שחל ט' באב שמדינא אסור ללבוש לבנים, דלא שרי אלא להתופס התינוק. (o)   אין מחליפין אפילו הטלית (מהרי"ל).


(ד) הכתונת לבד - ומותר אפילו חל תשעה באב בשבת (לבוש) והמחמיר שלא להחליפו מנהג שטות הוא שאינו לבוש אלא מפני הזיעה (מט"מ).


(ה) פרוכת - והוא הדין מפות ומכסאות (מהרי"ל).


(ו) בגדי שבת - אבל בגדים חדשים אסור (מ"כ) מהרי"ל עשה שפינהל"ץ לבנו ולבש קט"א של שבת לכבוד בנו החתן.

באר היטב

(א) בשמחה:    פי' שאין שמחין כלל כמ"ש התוס' פ"ק דמגילה דף ה' עמוד ב'.


(ב) לישתמיט:    עד ר"ח אלול רי"ו וכ"מ בגמ' ועיין בתשו' שבות יעקב חלק ג' סי' ל"ה.


(ג) ובעל ברית:    כתב מ"א נראה דוקא אותו שתופס התינוק על ברכיו בשעת המילה אבל המכניס והמוציא התינוק אינו בכלל זה וכ"ש בשבת שחל ט"ב שמדינא אסור ללבוש לבנים דלא שרי אלא להתופס התינוק עכ"ל. ועיין ביורה דעה סימן שצ"א סעיף קטן ג' מש"ש. ומדלא כתב נמי שמותרין לגלח משמע דאסור וכתב א"ז שהורה לו זקינו דאבל תוך שלשים לא יתקן צפרניו אם יש מוהל אחר וכן לא יגלח תוך ל' במילה ע"כ. ורמ"א כתב ביורה דעה סי' שצ"ג סעיף ג' דמותר לגלח וצ"ע. וע"ש מ"ש הבאר הגולה ע"ז.


(ד) הכתונת:    ומותר אפי' חל ט"ב בשבת לבוש והמחמיר שלא להחליפו מנהג שטות הוא שאינו לבוש רק מפני הזיע' מט"מ מ"א. וא"ז כתב דבס' תניא וש"ל כתבו דאסו' מפני שהוא דבר של צנעה ולכן אין למחות באשכנזים הנוהגים איסור.


(ה) פרוכת:    וה"ה מפות ומכסאות. מהרי"ל.


(ו) בגדי:    אבל בגדים חדשים אסור מ"כ. מהרי"ל עשה שפינהל"ץ לבנו ולבש קט"א של שבת לכבוד בנו החתן.


משנה ברורה

(א) ממעטין בשמחה – עיין במגן אברהם, דרצונו לומר שאין שמחין בו כלל, כמו שכתבו התוספות פרק קמא דמגילה:


(ב) לישתמיט מיניה – עד ראש חודש אלול, ועל כל פנים עד אחר ט' באב:


(ג) ובעל ברית – היינו אותו שתופס התינוק על ברכיו בשעת המילה. אבל המכניס והמוציא התינוק [שקורין קוואטער] אינו בכלל זה. ומכל מקום האשה המכנסת התינוק נוהגת ללבוש בגדי שבת, שזה עיקר מצוותה:


(ד) ואבי הבן – ואמו:


(ה) אין מחליפין – ואפילו הטלית. ולענין גילוח, אם מותר לבעל ברית וכהאי גוונא, עיין בשערי תשובה:


(ו) כי אם הכתונת לבד – שאינו לובש אלא מפני הזיעה. ומטעם זה מותר להחליף גם הפוזמקאות, וזה מותר אפילו בשבת שחל בו ט' באב. ובקהילה קדושה ווילנא נוהגין על פי הגר"א ללבוש בגדי שבת, ויש משנים בגד אחד. וכן כתב רבי יעקב עמדין בשם אביו הגאון, שצריך ללבוש בגדי שבת אפילו בשבת שחל בו ט' באב:


(ז) פרוכת – והוא הדין מפות ומכסאות:


(ח) מותר ללבוש וכו' – ואף אבי החתן והכלה לובשין בגד עליון של שבת לכבוד חתן וכלה:


(ט) בגדי שבת – ומכל מקום בגדים חדשים אסור:


(י) בשבת של חזון – ואפילו חל ט' באב בשבת. אבל לאבי החתן אין להתיר באופן זה ללבוש שום בגד של שבת:

ביאור הלכה

לבושי שרד

(מ"א ג) ואף שהשנשים. היינו האשה הנושאת התינוק לבית הכנסת. אין מחליפין. ר"ל בשבת חזון.

▲ חזור לראש