ביאור הלכה על אורח חיים תקנא
סעיף ב עריכה
(*) מר"ח עד התענית וכו': ואפשר דיש להחמיר בי"ז בתמוז ועשרה בטבת כמו מר"ח עד התענית [א"ר ופמ"ג]:
(*) ממעטים במו"מ וכו': עיין במ"ב דלהרבה פוסקים הכונה דלא יעסוק אלא כדי פרנסתו ועיין בפמ"ג שכתב דישראל שפרנסתו כלי זמר אצל עכו"מ בבית המשתה יראה דכדי פרנסתו שרי ע"ש. ועיין בדה"ח דמשמע מניה דאינו מתיר הפמ"ג אלא מי"ז בתמוז עד ר"ח:
(*) או בנין של ציור וכיור: היינו אפילו אם ירצה לשייר אמה על אמה דאל"ה לעולם אסור לדעת הטור כדלקמן בסימן תק"ס ולהרמב"ם דסבירא ליה דאפילו ע"י שיור אמה על אמה אסור לעולם לבנות בנין של ציור וכיור כמבואר שם בב"י צ"ל דהכא מר"ח אב ולהלן אסור אפילו אם ירצה לטוח תחתיו בטיח של טיט תחלה [מחצית השקל בסימן תק"ס]:
סעיף ג עריכה
(*) וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ: לשון הטור לפי שאין חוששין לגוהצן שהן קרובין לבשר והרמב"ן כתב הלשון מפני שאינן מתגהצין ואין זיעה וטינוף יוצא מהם והיינו דמיירי מכלי פשתן הקרובים לבשר:
(*) שהרי יש מי שכתב וכו': לפי טעם זה אסור אפילו בכיבוס של כלי פשתן דמה שאמרו כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ דוקא גיהוץ לית בהו אבל כיבוס שייך בהו בא"י לפי שיטת רבינו יהודא בר ראובן וכיון דכל הארצות שוות לא"י לבד מבבל נמצא דכיבוס אסור בכל מקום אפילו בפשתן כן איתא בר"ן בהדיא ומה שכתב השו"ע ועוד יש מי שפירש טעם זה הוא רק לעורר לנו דכיבוס שלנו הוי כגיהוץ וא"כ אסור עכ"פ מדינא בכלי צמר אף להניח. ומה שסיים עוד אפילו בכלי פשתן ללבשן מיהא עיין בביאור הגר"א שמתמיה דללבשן בודאי אסור לכו"ע מדינא וכל מה שכתב המחבר ונהגו וכו' הוא רק לעורר לנו דאף להניח אסור. ולענ"ד אפשר שצ"ל ואפילו וכו' ור"ל דאפילו בכלי פשתן שאין לנו לאסור לפי טעם השני הזה עכ"פ ללבשן בודאי אסור מדינא:
(*) ואנו נוהגין להחמיר בכל זה וכו': ר"ל בכל האמור לעיל בתחלת הסעיף לבד מי שאין לו אלא חלוק אחד בזה יש להקל כמש"כ הא"ר [ח"א] ומה שכתב בפתחי עולם מר"ח עד התענית מותר בזה ט"ס הוא וצ"ל עד השבת:
(*) וכן לכבוד שבת וכו': עיין במ"ב שכתבנו לענין תספורת דאסור והנה המגן אברהם הביא זה בשם הגהת אשרי והוא הביא זה מאו"ז ועיינתי בא"ז בהלכות ת"ב וז"ל שם ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת פי' מותרין לכבס וללבוש בשבת אבל לספר בחמישי אסור כדאמר בירושלמי ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת רב הונא בשם רב המנונא אמר לתספורת חייש בה פי' שאסור לספר עכ"ל והנה המעיין בירושלמי גופא לפנינו הגירסא לתספורת הושבה ואף לפי גרסתו ג"כ אי אפשר לומר דכונת הירושלמי להחמיר כי לפי הענין מוכח שם להיפך דתספורת מותר בחמישי בשבת וצע"ג. ועיין בחידושי רע"א שהביא גם בשם התוספות דכביסה ותספורת שניהן שוין להקל:
סעיף ו עריכה
(*) כלים חדשים וכו' אסור ללבוש: וה"ה כלים ישנים המכובסין כדלעיל בס"ג. ודע דכתונת אפילו חדשה מותר ללבוש בשבת חזון וכמו לענין כיבוס דמותר לכבוד שבת [כ"מ מפמ"ג]:
סעיף ז עריכה
(*) ונהגו להקל בזה: ובביאור הגר"א מפקפק בזה דאף דאין ללמוד תיקון בגדים מהא דירושלמי כמש"כ הד"מ מ"מ מטעם דהוא דומה עכ"פ לכיבוס אין להקל וכן מש"כ אבל אם ידוע ומפורסם וכו' בכל זה יש לפקפק מטעם כיבוס וכן במש"כ וכן נהגו לתת לאומן נכרים וכו' על הכל ציין הגר"א ומשמע דדעתו להחמיר בזה ונ"ל פשוט דאין להחמיר כ"א בשבוע שחל ט"ב ולא קודם דבכיבוס גופא אינו אלא מנהגא וכיון דנהגו להקל בזה תו אין להחמיר:
(*) של הנכרי שרי: משמע דאם המלאכה הוא של ישראל אף שהוא ידוע ומפורסם שאינו עושה לעצמו ובודאי לית ביה שמחה להאומן כגון בשביל למכור בשוק לאחר ט"ב אסור וכ"כ המגן אברהם וצ"ל דטעם האיסור שיחשבו שנתן לו ישראל לתקן אחר ר"ח:
סעיף י עריכה
(*) וסיום מסכת: עיין מש"כ במ"ב דמותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהן והוא ממ"א וא"ר ועיין בסידור של ר"י עמדין שדעתו דהיינו המחזיקין בידי הלומדים בממונם וגם הגבאים המשגיחים עליהם ומשרתיהם כל אלו מותרים אפילו יהיו רבים אך לזמן אחרים מלבד אלה מפני הכבוד והאהבה או לאיזה תועלת שהוא הוא איסור גמור. ומ"מ פשוט דאם אותן הבאים מסייעין לעשות הסעודה בודאי מותר דהוא בכלל מה שאמר הגמרא תיתי לי דכי הוי מסיימי רבנן מסכת עבדינא יומא טבא לרבנן וכמו שכתב המ"א:
סעיף טז עריכה
(*) ולצורך מצוה שרי: אפילו בחמין:
(*) אם א"א לה לרחוץ ליל יו"ד: הרמ"א לשיטתו ביורה דעה סימן קצ"ט ס"ד אבל לדעת הש"ך שם מעיקר הדין תרחוץ בעט"ב אפילו אפשר לה לרחוץ בלילה. דגול מרבבה:
(*) בחפיפת הראש בחמין: ואפילו חל ע"ש של חזון בעט"ב ומ"מ בזה יזהר לכתחלה שיהיה קודם חצות ובדיעבד גם אחר חצות שרי [פמ"ג] עוד כתב לענין חצות שבע"ש אחר חצות אין עושין חצות וכ"ש בר"ח אב. עט"ב נמי אין עושין חצות אחר חצי היום:
סעיף יח עריכה
(*) צריך ליזהר מי"ז בתמוז: ולפי מה שמבואר בפסחים קי"א ע"ב יותר יש ליזהר מחד בתמוז עד שיתסר דודאי שכיחי [פתחי עולם]: