שולחן ערוך אבן העזר קמב א


מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

שליח שהביא גט ממקום למקום בחוצה לארץ, או מארץ ישראל לחוצה לארץ, או מחוצה לארץ לארץ ישראל, אם היה השליח עומד בשעת כתיבת הגט וחתימתו, הרי זה אומר בפני שנים: בפני נכתב ובפני נחתם, ואחר כך יתן לה בפניהם ותתגרש בו; ואף על פי שאין עדיו ידועים אצלנו. ואפלו היו שמות עדיו כשמות הכותים, אין חוששין להם. ואם בא הבעל ועמד וערער, אין משגיחין בו. לפיכך, אף הנשים שאינן נאמנות לומר: מת בעלה, נאמנות להביא גט זה ולומר: בפני נכתב ובפני נחתם. וכן שליח שהביא גט בארץ ישראל ואמר: בפני נכתב ובפני נחתם, אף על פי שאינו צריך, אם יבא הבעל ויערער, אין משגיחין בו. ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה, לא ינתן לה אלא אם כן נתקים בחותמיו. ויש לשליח להיות מכלל השלשה שקימו אותו; ואם לא נתקים, ונתן לה, הרי זה פסול, עד שיתקים. ואם בא הבעל וערער, ולא נתקים, אינה מגרשת. אבד הגט, הרי זו ספק מגרשת. ומפני מה הצריכו לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, בחוצה לארץ, כדי שלא תהיה האשה צריכה לקימו אם יבא הבעל ויערער, מפני שאין עדים מצויים לקימו ממקום למקום בחוצה לארץ. ונראה לי, דהאדנא, אפלו בארץ ישראל צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם.

הגה: ובזמן הזה, המביא גט, אפלו מבית לבית בעיר אחת, צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם (תוספות ריש גטין). ועין לעיל סימן קמ"א סעיף נ"ה, דאין לתנו בזמן שהבעל בעיר. יש אומרים דאם יש לשליח הרשאה וכתב בה מי הם עדי הגט, דזה מקרי נתקים בחותמיו, ואם כן אין השליח צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם (רשב"א סימן תקס"א ומרדכי ריש התקבל). ויש חולקים ואומרים דהרשאה לא מקרי קיום (ריב"ש סימן שי"ח ובסדרים). וכן נוהגין דשליח אומר: בפני נכתב ובפני נחתם, אף כשיש לו הרשאה, ואין לשנות:

מפרשים

בית שמואל

(א) ממקום למקום:    הנה בש"ס מבואר אליבא דרבא דקי"ל כוותי' הא דצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם משום עדים אינן מצוים לקיים וכשאומר בפני נכתב ובפני נחתם נתקיים הגט ובמדינה א' מצוים לקיים ואצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ורמב"ם פוסק ממקום למקום צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם אפילו במדינה א' ובמקום א' אצ"ל ב"נ ס"ל לפי המסקנא דתירץ שאני בני מחוזא דניידי יליף ממקום למקום דומה לבני מחוזא אבל בחד מקום אצ"ל ב"נ וכ"כ המגיד פ"ז ותוס' למדו מזה אפילו בחד מקום דינו כבני מחוזא:


(ב) הרי זה אומר בפני נכתב ובפני נחתם:    הטעם כמ"ש בסמוך ואז נתקיים הגט על פיו אף על גב בעלמא קי"ל קיום צריך ב' עדים כאן משום תקנות עגונות הקילו חז"ל הואיל וקיום שטרות דרבנן הוא דקי"ל עדים החתומים כמה שנחקרו עדותן בב"ד דמי כמ"ש בש"ס אז מ"ש בפני נכתב ובפני נחתם אפי' אם אתא הבעל ומערער לא משגיחין בו ולהני פוסקים דס"ל כשטוען מזויף צריך קיום מדאורייתא ובסי' הקודם כתבתי דכן ס"ל להמחבר לפ"ז לכאורה קשה כשאתא הבעל ומערער שהגט מזויף למה מהני קיום של ע"א כיון שצריך קיום מדאורייתא ואפשר אם אתא הבעל מיד ומערער לא מהני העדות של ע"א אלא כשאינו מערער מיד בעת שאומר בפני נכתב ובפני נחתם ואז הוי כאלו נתקיים ע"פ ב' עדות תו אפילו אם מערער לא משגיחין ביה כיון דכבר נתקיים, ולהרמב"ם דס"ל כל עדות בשטר מדאוריית' אין עדות קשה ליישב סוגי' זו ועיין תשו' מהרשד"ם סי' א' ב' וכשנתקיים הגט ע"פ השליח גובה הכתוב' מן הלקוחות דנלמד מספר כתובה כשתנשא לאחר תטלי וכו' ול"ד למ"ש בסימן קמ"א סעיף נ"ג דאינה גובה מלקוחות דשם אין היתר גמור דהא יש לחוש שמא יבוא עוד ויערער לכן אינה גובה מלקוחות אבל כאן מותרת לגמרי ואין מועיל ערעור הבעל לכן גובה מן הלקוחות מיהו תוספ' כתובה כתב הר"ן והמגיד פ"ז בשם הרמב"ן דאינה גובה דאין מדרש כתובה אלא לעיקר כתובה ולא לתוספ' וכיון ממדרש כתובה אין לה לית לה מדינא דקי"ל אין קיום שטרות אלא בתרי עדים לענין ממון, ולכאורה נראה גם מן הבעל אינה גובה ת"כ דהא לענין ממון לא מהני קיום ע"א ומדרש כתובה לא אמרינן לת"כ מכ"ש כשמביא גט בא"י דאינה גובה ת"כ מבעלה מחמת ספר כתובה גובה מב"ח ות"כ לא מהני מדרש כתובה מיהו יש לומר לענין זה מהני הרשאה דהוי כאלו נתקיים הגט בשני עדים ותגבה ת"כ:


(ג) וכן שליח שהביא גט מא"י וכו':    אבל נשים השונאים זא"ז יש פוסלין להביא גט בא"י אפילו אם אומרות בפני נכתב ובפני נחתם כמ"ש בסימן קמ"א משום בנשי חיישינן טפי דלאו דיני גמירי והן סברי דבעל יכול לערער אפי' כשאומרת בפני נכתב וב"נ כיון בעלמא בא"י יכול לערער אפשר דטעה בזה ומעידים מחמת שנאה וסברוהו דבעל יכול לערער אבל בח"ל דא"י לערער לא אמרינן דסברא דבעל יכול לערער:


(ד) הרי זה פסול:    כ"כ הרמב"ם ולפי הכלל שכתב בפ"י אם נשאת לא תצא אף על גב לרמב"ם כל עדות בשטר אינו אלא מדרבנן מ"מ כל שאין ערעור עליו אינו פסול אלא מדרבנן ועיין בכ"מ, אבל אם הבעל מערער וא"י לקיים ס"ל דלא נעשה כתיקון חז"ל שתקנו אם מערער הבעל צריך קיום מ"ה הגט בטל ועיין במגיד פ"ז אבל לדעת תוס' והרא"ש והטור אם לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם תצא וכ"פ בש"ג והיינו כשא"י ליטול ממנה וליתן ולומר ב"נ כמ"ש בסעיף ז':


(ה) אינה מגורשת:    כך כתב הרמב"ם לפ"ז הגט בטל ואם נשאת תצא והולד ממזר ודאי והרא"ש כתב בשם הרמב"ם ספק ממזר הוא וכ"כ בטור ולכאורה תמוה הא רפ"ז מבואר דממזר ודאי הוא וב"ח כתב מ"ש הרא"ש ספק ממזר היינו היכא דהבעל מערער אחר שנאבד הגט אבל אם מערער כשהגט עדיין בעין וא"י לקיים הוי ממזר ודאי ואנ"ל דאיך כתב הרא"ש בשם הרמב"ם מה שהוא אינו כותב ובודאי ט"ס בהרא"ש ומ"ש הטור ספק ממזר הוא משום דס"ל כהני פוסקים שהביא המגיד שם דס"ל ספק ממזר הוא כי שמא יתקיים עוד ומ"ש באבד הגט ספק מגורשת לאו לענין ממזר כ"כ דהא כתב בערעור הבעל ספק ממזר ש"מ באבד הגט לאו ספק ממזר אלא ספק מגורשת לענין קידושין של אחר וכ"כ בדרישה וכאן נמי מוכח דס"ל להרא"ש והטור אם טוען מזויף צריך קיום מדאורייתא דאל"כ אינו ממזר ולא ספק ממזר דהא העדים החתומי' הם כאלו נחקרה עדותן בב"ד ואינו אלא פסול דרבנן אלא ודאי ס"ל דצריך קיום מדאורייתא וכבר הוכחתי כן בסי' הקוד' מן הפוסקים שהביא המגיד ועיין תשו' מהרי"ק שורש ע"ז ובש"ך בחושן המשפט סי' מ"ו וא"י איך לא הזכירו מכל הני פוסקים וש"ך דלא הזכיר מה שמבואר בסי' זה ובסי' הקודם, ועיין תשו' מהרשד"מ סי' א' ב':


(ו) דאין ליתנו בזמן שהבעל בעיר:    אף על גב דאיירי כאן באומר ב"נ וב"נ ש"מ דס"ל לעולם יכול להכחישו ולומר דהוא אינו שלוחו ועיין מ"ש בסי' הקודם ע"ז:


באר היטב

(א) ובפ"נ:    ויש מי שכתב שלא יהא השליח סופר מפני שצ"ל אני כתבתיו ואין זה כתקנת חכמים שצריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ. אבל הרדב"ז כתב דאפי' יאמר כתבתיו מותר למנות תחלה לסופר שליח עיין כנה"ג דף קס"ט ע"א. אם לאחר שאמר השליח בפ"נ ובפ"נ ושאלוהו אם נכתב לשמה ואמר שאינו יודע כשר תומת ישרים סי' י"ט. אם לא אמר בפ"נ ובפ"נ ושאלוהו ב"ד נכתב ונחתם לפניך ואמר הן לא מהני תומת ישרים סי' ל"ז ול"ח. אם אומר בפני נכתב ואינו אומר בפני נחתם אלא שאומר ידעתי עיין כנה"ג דף קס"ט ע"א.


(ב) בו:    וגובה הכתובה מן הלקוחות. ול"ד למ"ש סי' קמ"א סעיף נ"ג דאינה גובה מלקוחות דשם אין היתר גמור דהא יש לחוש שמא יבוא עוד ויערער אבל כאן מותרת לגמרי ואין מועיל ערעור הבעל. מיהו תוס' כתובה אין גובה מלקוחות אבל מבעל עצמו גובה אפילו תוס' כתובה עיין ב"ש.







▲ חזור לראש