באר היטב על אבן העזר קמב
סעיף א
עריכה(א) ובפ"נ: ויש מי שכתב שלא יהא השליח סופר מפני שצ"ל אני כתבתיו ואין זה כתקנת חכמים שצריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ. אבל הרדב"ז כתב דאפי' יאמר כתבתיו מותר למנות תחלה לסופר שליח עיין כנה"ג דף קס"ט ע"א. אם לאחר שאמר השליח בפ"נ ובפ"נ ושאלוהו אם נכתב לשמה ואמר שאינו יודע כשר תומת ישרים סי' י"ט. אם לא אמר בפ"נ ובפ"נ ושאלוהו ב"ד נכתב ונחתם לפניך ואמר הן לא מהני תומת ישרים סי' ל"ז ול"ח. אם אומר בפני נכתב ואינו אומר בפני נחתם אלא שאומר ידעתי עיין כנה"ג דף קס"ט ע"א.
(ב) בו: וגובה הכתובה מן הלקוחות. ול"ד למ"ש סי' קמ"א סעיף נ"ג דאינה גובה מלקוחות דשם אין היתר גמור דהא יש לחוש שמא יבוא עוד ויערער אבל כאן מותרת לגמרי ואין מועיל ערעור הבעל. מיהו תוס' כתובה אין גובה מלקוחות אבל מבעל עצמו גובה אפילו תוס' כתובה עיין ב"ש.
סעיף ג
עריכה(ג) הגט: אשה שנתגרשת צריכה כתב מב"ד שנתגרשה ואין הרב נאמן להעיד ע"ז ב"ש.
סעיף ט
עריכה(ד) עיגון: אע"ג דכתב בסעיף א' דהרשאה לא מיקרי קיום מ"מ לענין זה מהני הרשאה ב"ש.
סעיף יא
עריכה(ה) עיניו: אם הם שנים שלוחים המביאים הגט אפי' ב' סומים כשרים מהרח"ש בתשובה סי' ג'.
(ו) ובפ"נ: וקול קולמוס לא מהני בסומא משום אם יאמר בפ"נ ובפני נחתם מיחזי כשקרא ואם יאמר שמעתי קל קולמוס לא יאמר כתיקון חז"ל וע"ל ס"ק א' מש"ש.
(ז) ובפ"נ: היינו בפני ג' דוקא עיין ב"ש.
(ח) קרובים: ובדיעבד אם נשאת מהני אפי' קרוב או אשה כמו בהכרת החלוץ ב"ש.
סעיף יב
עריכה(ט) גוונא: כלומר אפי' היה סומא מעיקרא אפי' אין כאן [עדים] שמסר לו הגט אבל מ"מ צריך להכיר את האיש והאשה בטביעות קול. ודעת הרמב"ם דאפי' נתקיים הגט בחותמיו סומא פסול להביא את הגט מדרבנן דגזרו נתקיים אטו לא נתקיים מהריב"ל וכנה"ג דף ק"ע.
סעיף יג
עריכה(י) פלוני: אם שולח ע"י א' ליתן הגט לשלוחו אז הראשון לא הוי שליח לגירושין כלל דאינו עושה אלא מעשה קוף וא"נ בדיבורו בפ"נ ובפ"נ. עב"ש.
סעיף יד
עריכה(יא) ובפ"נ: ב"ש הניח בצ"ע דלא גזרינן אטו שליח אחר ע"ש.
סעיף טו
עריכה(יב) בפניו: משמע בחתימות העדים לא מהני קול הקולמוס. ולכאורה תמוה הוא דהא כתבו תוס' ורא"ש דאין להכשיר סומא ע"י קול קולמוס משום דנראה כשקר אם יאמר בפ"נ ובפ"נ כמש"ל בס"ק ו' ואי ס"ל בחתימה לא מהני קול קולמוס אפי' מי שאינו סומא. מה הקשו בסומא וצ"ע. ועיין כנה"ג דף ק"ע ע"א מ"ש.
סעיף טז
עריכה(יג) עמו: אבל הוא לבדו אם מעיד דיודע חתימות השני שלא חתם בפניו לא מהני לדעת התוס'. ולרש"י מהני עיין כנה"ג קס"ט ע"א. בעל שצוה לסופר ולעדים שיכתוב ויחתמו גט כשר עד מאה עד שיצא הגט כשר. והשליח ראה צוואת הבעל לסופר ולעדים ותיקון הקלף והקולמס והדיו והתחיל ליכתוב הגט ולא יצא כהוגן. ונכתב גט אחר שלא בפני השליח ויצא כהוגן ואותו הגט השני נחתם בפני השליח. המחבר תומת ישרים סי' ל"ח הכשיר והגאון מהר"ש ויליסוד כתב דפסול. ומהרח"ש הכריע כבעל תומת ישרים כנה"ג דף ק"ע ע"א.
סעיף יח
עריכה(יד) בפניהם: ולהכי אפי' ב' סומים כשרים להביא הגט כמש"ל בשם הרח"ש ס"ק ה'. אע"ג דגבי אשה עצמה (שהביא) [שמביאה] את גיטה אע"ג דלא שכיחא אמרינן דצ"ל בפ"נ ובפ"נ כדי שלא תחלק בשליחות הכא שאני דלא גזרינן בתרי דלא שכיח אטו חד דשכיח הרא"ם ח"א סי' פ"ב כנה"ג ק"ע ע"ב. ועיין ב"ש ס"ק כ"ז ודו"ק.
(טו) וערער: היינו שערער שנתן לה גט מזוייף. משא"כ כשטוען ומכחיש אותם שלא שלח אותם אינו נאמן לכ"ע.
סעיף יט
עריכה(טז) מהם: והשני לא ידע דנמסר לזה דאל"כ כשר לי"א שהביא בסעיף הקודם.