תשובות ריב"ש/שיח
עוד כתבת שאעיין בקיומים המצטרכים לזה כי לא בא בשטרי השליחות שנעשו שלוחים בב"ד לולי בשטר השליחות שנעשה לפני אלא שאתה לא תחשוב שהיה צריך לכך כל שיש עדים בשליחות דהוה ליה כאתיוה בתרי שאין צריכין לומר בפ"נ ובפ"נ:
תשובה מה שאתה חושב דכל שיש עדים בשליחות הוה ליה כאתיוה בתרי אינו מוסכם מן הכל שהרי מבואר בפרק המביא תנין (ט"ז:) לפום מסקנא ששנים שהביאו גט ממדינת הים שאין צריכין לומר בפני נכתב ובפ"נ זהו כשהגט יוצא מתחת יד שניהם וכן פסק הרב אלפסי ז"ל והר"ם ז"ל (פ"י מהלכות גרושין) ורש"י ז"ל פי' ששניהם אדוקין בו ושניהם שלוחים בהבאתו ואע"פ שבודאי אדוקין בו לאו דוקא אלא ששניהם אומרים שהבעל עשאם שלוחים ונותנו האחד במעמד שניהם כדאמרינן בפרק התקבל (גיטין ס"ז:) כלכם הוליכו אחד מוליך במעמד כלם אבל מ"מ צריך לפי פירושו ששניהם יהיו שלוחים וכן נראה ממ"ש בריש מכלתין (ב':) בפירוש איכא בינייהו דאתיוה בתרי ושניהם נעשו שלוחים לגרשה והגט יוצא מתחת יד שניהם לרבה בעי למימר לרבא לא בעי למימר שהרי שנים הם ואם יערער הבעל הרי עדים מצויין לקיימו ע"כ. ויש קצת הוכחה לדבריו דהא ההיא דרב הונא דשנים שהביאו גט אין צריכין לומר בפני נכתב ובפ"נ מתרץ לה רבה לטעמיה לאחר שלמדו ולא גזרי' שמא יחזור דבר לקלקולו משום דתרי דמייתו גיטא מילתא דלא שכיח' ולא גזרו בה רבנן ועל כרחין בשנעשו שניהם שלוחין היא דהוי מלתא דלא שכיחא ולא בשליח אחד שיש עדים על שליחותו ומדרבה נשמע לרבא פירוש דשנים שהביאו גט. ואפשר שטעמו של רש"י ז"ל שכל שהם עצמם שלוחי הגט מסתמא חתמו העדים בפניהם או ידעו בחתימתם אבל עדי השליחות אין להחזיק הגט כעדים מצויין לקיימו מחמתם ואף אם נאמר לדעתו דאם באו עדי השליחות או אחד מהם עם השליח מהני דחשיבי ליה מצויין לקיימו דמסתמא גם עדי השליחות מכירין בחתימתן של עדי הגט וכן לרבה נמי הוי מלתא דלא שכיחא חד דמייתי גיטא ויבאו עמו עדי שליחותו או א' מהם מ"מ בנדון זה שעדי השליחות נשארו במקום הבעל אין כאן במקום האשה מצויין לקיימו וגם לרבה לא הוי מלתא דלא שכיחא שיביא השליח שטר השליחות. וגם למה שכתב הרשב"א ז"ל וכן התוספות דאפי' בחד שליח ואחד מצטרף עם השליח להעיד על השליחות מהני לרבא דקיי"ל כותיה ואצ"ל בפני נכתב ונחתם דהוי כאתיוה בתרי דכיון שיש שני עדים שהוא שליח גט זה כדי לגרשה שוב אין הבעל יכול לערער ולומר מזוייף הוא מ"מ אפשר דהיינו דוקא בשהעד המצטרף עם השליח הוא בכאן עתה עם השליח ומכיר הגט בטביעות עינא או בסימן מובהק ומעיד שעל גט זה נעשה שליח ואז הוי כאלו נתקיים גט זה בחותמיו כיון שמיד הבעל בא לו וכן נזכר תמיד בלשונם ז"ל גט זה אבל בנדון זה אע"פ שיש שטר שליחות ביד השליח שהבעל מינה אותו שליח ומסר בידו גט כשר ועדיו פלוני ופלוני מ"מ אין זה קיום על זה הגט שלפנינו ואף אם עדיו הם אותם הנזכרים בשטר השליחות שהרי אפשר שאותו גט נאבד או נשרף וזה מזוייף הוא *(ד"מ אה"ע סי' קמ"ב אות ב רמ"א שם ססע"י א) ואע"פ שאין חוששין לזה מ"מ אין גט זה מקויים אלא בקיום הגט ולא בתקנת חכמים והרמ"ה ז"ל שהוא מבעלי סברא זו דכל שיש עדים על השליחות הוי כאתיוה בתרי. אמנם הוסיף להחמיר והצריך שיהו עדי השליחות עצמם עדי מסירת הגט מיד השליח ליד האשה ואז הוי כאלו אמרו בפנינו גרשה כיון שהם מעידים על מסירת הגט מיד הבעל ליד השליח ומיד השליח ליד האשה אבל אם עדי מסירת הגט ליד האשה אינם עדי השליחות לא מהני סהדותייהו וצריך שיאמר השליח בפ"נ ונחתם משום דכל כת וכת מעידים על חצי דבר והוי כשנים מעידים אחד בגבה ושנים מעידים אחד בכרסה דלא מהני אפילו לרבנן דפליגי עליה דר"ע כדאיתא בב"ב (נ"ו:) ולא דמי לשליחות קבלה (אלא) [דלא] בעינן שיהיו עדי השליחות הם עדי מסירת הגט כדתנן בגיטין (ס"ג:) ולא חשבינן לי' חצי דבר דהתם כיון שהיא עשתה יד השליח כידה בעניני הגרושין זה עדות שלם הוא שאינו צריך למסירת גט זה דכל שימצא גט חתום ומקויים ביד השליח הרי הוא כאלו נמצא ביד האשה עצמה והרי היא מגורשת ולאו חצי דבר הוא ועדי מסירת הגט נמי לאו חצי דבר הוא דכיון שעדות השליחות הוא דבר שלם גם עדות המסירה חשבינן דבר שלם מידי דהוי אעידי ביאה דחשבינן דבר שלם אע"פ שצריכין לעדי קדושין לחייב הבועל כיון שעדות קדושין הוא דבר שלם בלא עדות ביאה כדאיתא בפרק מרובה (בבא קמא ע':) אבל בעדות שליחות הולכה אינו שליח אלא על גט זה למוסרו ליד האשה ואין מסירתו ליד האשה כלום בלא עדות השליחות כיון שאינו מקויים וגם לא עדות השליחות בלא עדות המסירה דכיון שחכמים תקנו בגט שאין עדים מצויים לקיימו לסלק ערעורו של בעל מעתה קודם נתינתו או בקיום חותמיו או בשיאמר השליח בפני נכתב ונחתם כל שלא נתקיים כן כשיבא הבעל ויערער אין ערעורו מסתלק אלא בשתביא האשה עדים שהבעל מסרו לשליח ושהשליח מסרו לידה וא"כ הכל עדות אחת לסלק ערעורו של בעל וכל כת וכת הוי חצי דבר כל זה כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו בפ' התקבל באריכות מופלג כמנהגו וכבר הובאה סברתו זאת בפשיטו' בשמו בספר אבן העזר (סי' קמ"ב) ולפי הנראה הס' ההוא נמצא אתך עיין ותמצא. ואחרי ראותי את כל אלה לצאת ידי כלן הצטרכתי לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ועוד אחרת היתה ולא רציתי לסמוך עליה והוא שהיה אפשר לקיים את הגט בחותמיו מתוך שטר השליחות שהיה מקויים ועדיו היו העדים עצמם החתומים על הגט אלא שחששתי לסברת הרמ"ה ז"ל בההיא דפרק האשה שנתארמלה (כתובות כ'.) דאפילו הוחזק בב"ד דווקא בשקרא עליו ערעור דאז דקדקו בקיומו אבל לא קרא ערער לא. וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל וכל שכן ששניהם יוצאין מתחת ידי השליח *(ב"י שם סוף הסי') ומה שחששת מפני שהשליח הג' אין מזכיר בשטר שליחותו שנתמנה בב"ד. איברא דבגמרא (גיטין כ"ט:) מבואר דשליח שליח משוי נמי שליח ודוקא בבית דין כדפשיטנא ממתניתא דקתני אלא אומר שליח ב"ד אני אבל לכאורה היה נראה לומר דהיינו דוקא בשליח שנתמנה סתם ולא נתן לו רשות מפורש מן הבעל למנות שליח ושליח שליח דבכה"ג מיירי מתניתין ומשום הכי בעינן חלה ואז צריך למנות שליח בב"ד משום דאלימא מילת' דבי דינא וגם שידקדקו ב"ד בשליח הממנה אי אניס אי לא אניס אבל כשנתן לו הבעל רשות מפורש למנות שליח ושליח שליח עד כמה כלן ממנין אפילו שלא בב"ד זולתי הראשון שצריך לומר בפני נכתב ובפ"נ אבל אי אפשר לומר כן שא"כ אף שליח המביא בא"י דלא משוי שליח ולא שליח שליח אלא בחלה הוה לן למימר דליבעי ב"ד ובמתני' לא תנן הכי אלא הרי זה משלחו ביד אחר וכן הסכימו כל המחברים ז"ל דכל שאין צריך לומר בפני נכתב כגון בארץ ישראל או בחוצה לארץ בגט מקויים אין צריך ב"ד במנוי שליח אחר וכבר פירש הרמ"ה ז"ל וכן הרשב"א ז"ל טעם צריכות הב"ד שמא טעה השליח הראשון ולא אמר בפני נכתב ונחתם וכל שהשליח השני אומר שליח ב"ד אני ודאי עשו הב"ד הדבר כתקנו וכן בשליח השלישי כשנתמנה בב"ד ודאי חקרו שהשני נתמנה ג"כ בבית דין והם עשו הדבר כתקנו שאמר בפניהם שליח הבעל בפני נכתב ונחתם וכן לעולם מב"ד לב"ד. ולזה בנדון זה כיון שהצרכנו לשליח ראשון לומר בפני נכתב ונחתם צריך שהשליח האחרון יתמנה בב"ד כדי שיאמר שליח ב"ד אני ולכן אם נתמנה בפני בית דין אע"פ שלא נזכר זה בשטר שליחותו אומר שליח ב"ד אני ומקבלין ממנו שהרי שטר שליחותו לא מעלה ולא מוריד דכיון שהגט בידו הוא נאמן על השליחות ואם לא נתמנה בפני ב"ד היה נראה לכאורה שהיה צריך שיחזיר הגט שליח זה לשליח השני שמנה אותו ויחזור למוסרו לו ולמנותו שליח בפני ב"ד כדי שיוכל לומר שליח ב"ד אני. אבל נראה שאינו צריך לזה בנדון זה דכיון שנתמנה בפני שנים כמו שנראה משטר השליחות הרי השליח עצמו מצטרף עמהם להיות ב"ד דהא קיי"ל (גיטין ה':) דשליח נעשה עד ועד נעשה דיין בדרבנן ומשום הכי קיי"ל בפ"ק (שם) דאף השליח הראשון האומר בפני נכתב ונחתם אע"ג דבעינן לקיימו אין צריך ליתנו בפני שלשה אלא בפני שנים דשליח נעשה עד ועד נעשה דיין וא"כ סוף דינא כתחלת דינא וק"ו הוא שהרי זה אינו אלא חששא בעלמא אם אמר הראשון בפני נכתב ונחתם והשליח עצמו הממנה מצטרף עם השנים ויכול זה עתה לומר שליח ב"ד אני וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ז שכתב המביא גט מארץ ישראל וחלה שאין צריך עדים לחזור ולעשות שליח בפניהם נראה מפשט דבריו הא במדינת הים צריך עדים לחזור ולעשות שליח בפניהם ובזה די כי השליח עצמו מצטרף עם השנים להיות ב"ד ואע"פ שבנדון זה מזכיר בשטר השליחות שהם עדים ואין מזכיר שהיו ב"ד אין חשש בזה לפי שכבר נראה מתוך לשונם שהיו שלשה עם השליח וכבר הם ב"ד בצרופו אלא שהם חותמין עתה עדים על מה שנעשה בפניהם בהיותם שלשה בצרוף השליח *(ב"י ח"מ סי' מו מחו' כ"ב ד"מ שם אות ט') ודמיא הא למאי דכתב הרא"ה ז"ל בההיא דפרק האשה שנתאלמנה (כ"ב.) דשלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם דצריכי למכתב במותב תלתא כחדא הוינא וכו' דדוקא משום דלא חתימי אלא תרי הא אי חתימי תלתא לא צריך למכתב תלתא ולא בי דינא ולא חיישינן דלא הוו במותב תלתא כחדא *(ב"י שם סעי' כג) הכא נמי כיון שאין זה חמור מקיום שטרות אבל ראוי להיות קל ממנו כל שנראה שהיו ג' בצרוף השליח די בזה ואע"פ שנראה מעדותם של אלו שהשליח הראשון הוא שמנה את זה ולא הם וזה צריך שיאמר שליח ב"ד אני נראה דלאו דוקא שליח ב"ד אני אלא שליח הנעשה בפני ב"ד אני. וכן נראה מלשון הגמרא דאמרינן כי משוי שליח בפני ב"ד משמע שאין הבית דין ממנין אותו אלא השליח עצמו ממנה אותו בפניהם ובזה יכול לומר שליח ב"ד אני וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל. ועוד אפשר לומר דכיון שכבר נראה משטר השליחות שביד זה שכבר אמר השליח הראשון בפני נכתב ובפני נחתם אין צריך לשליח זה שיתמנה בפני בית דין ולא לומר שליח ב"ד אני דהא אין צריך לזה אלא משום חששא אם אמר הראשון בפני נכתב ובפ"נ כפי מ"ש המחברים ז"ל וכיון שכבר נודע זה מצד אחד די בזה ואע"פ שכתבתי למעלה שאפשר שאין הגט מתקיים במה שכתוב בשטר שליחות הבעל שמסר בידו גט כשר ועדיו פלוני ופלוני דעדיין אפשר שזה גט אחר הוא י"ל דהיינו לענין צריכות לומר בפני נכתב ונחתם שהוא קיום הגט עצמו אבל לענין מנוי השליח האחרון בבית דין כיון שאינו אלא משום חששא אם אמר הראשון בפ"נ ונחתם אם לאו יש להקל משום עגונא *(ב"י אה"ע סי' קמב (ד' נז ע"ב) ד"ה אין צריך וכו' רמ"א שם סעי' ט'):