רש"י על תהלים מט טו
<< | רש"י על תהלים • פרק מ"ט • פסוק ט"ו | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יט • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כַּצֹּ֤אן ׀ לִ֥שְׁא֣וֹל שַׁתּוּ֮ מָ֤וֶת יִ֫רְעֵ֥ם
וַיִּרְדּ֘וּ בָ֤ם יְשָׁרִ֨ים ׀ לַבֹּ֗קֶר
וצירם וְ֭צוּרָם לְבַלּ֥וֹת שְׁא֗וֹל
מִזְּבֻ֥ל לֽוֹ׃
"כצאן לשאול שתו" - כצאן המתאסף לדיר, כן הם לשאול שתו. דגשות התי"ו במקום תי"ו שנייה, לשאול שותתו, לשון שתותיה של שאול, למדרגה התחתונה. וכן (תהלים עג): "שתו בשמים פיהם" גם הוא לשון שתות, קבעו בשמים פיהם לשונם הרע.
"מות ירעם" - מלאך המוות יאכלם. ואל תתמה על לשון אכילה זו, שכן מצינו במקום אחר (איוב יח): "יאכל בדיו בכור מות". לשון אחר: לשון רציצה, כמו (ירמיהו טו): "הירוע ברזל".
"וירדו בם ישרים לבקר" - ליום הגאולה, כשיזרח בקרם של ישראל, יהיו רודים בהם, כמו שנאמר (מלאכי ג): "ועסותם רשעים וגו'".
"וצורם לבלות שאול" - צורתם של רשעים תבלה את השאול: גיהנם כלה והם אינם כלים.
"מזבול לו" - מהיות להם מדור. והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומלהטת אותם, שנאמר (מלאכי ג): "וליהט אותם היום הבא". ורבותינו פירשו: "מזבול לו" - על שפשטו ידיהם בזבול, שהחריבו את בית המקדש.