קטגוריה:תהלים מט טו

<< · מ"ג תהלים · מט · טו · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצירם [וצורם] לבלות שאול מזבל לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כַּצֹּ֤אן ׀ לִ֥שְׁא֣וֹל שַׁתּוּ֮ מָ֤וֶת יִ֫רְעֵ֥ם
  וַיִּרְדּ֘וּ־בָ֤ם יְשָׁרִ֨ים ׀ לַבֹּ֗קֶר
    וצירם וְ֭צוּרָם לְבַלּ֥וֹת שְׁא֗וֹל
    מִזְּבֻ֥ל לֽוֹ׃

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"כצאן לשאול שתו" - כצאן המתאסף לדיר, כן הם לשאול שתו. דגשות התי"ו במקום תי"ו שנייה, לשאול שותתו, לשון שתותיה של שאול, למדרגה התחתונה. וכן (תהלים עג): "שתו בשמים פיהם" גם הוא לשון שתות, קבעו בשמים פיהם לשונם הרע.

"מות ירעם" - מלאך המוות יאכלם. ואל תתמה על לשון אכילה זו, שכן מצינו במקום אחר (איוב יח): "יאכל בדיו בכור מות". לשון אחר: לשון רציצה, כמו (ירמיהו טו): "הירוע ברזל".

"וירדו בם ישרים לבקר" - ליום הגאולה, כשיזרח בקרם של ישראל, יהיו רודים בהם, כמו שנאמר (מלאכי ג): "ועסותם רשעים וגו'".

"וצורם לבלות שאול" - צורתם של רשעים תבלה את השאול: גיהנם כלה והם אינם כלים.

"מזבול לו" - מהיות להם מדור. והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומלהטת אותם, שנאמר (מלאכי ג): "וליהט אותם היום הבא". ורבותינו פירשו: "מזבול לו" - על שפשטו ידיהם בזבול, שהחריבו את בית המקדש.