רש"י על תהלים מט
<< · רש"י על תהלים · מט · >>
פסוק ב
"שמעו זאת כל העמים" - לפי שמזמור זה מיוסד על בני אדם הבוטחים בעשרם, אמר "כל העמים", שכלם צריכים ייסור.
"חלד" - היא הארץ, על שם שהיא נושנת וחלודה, רדוייליי"א בלע"ז. ורבותינו פירשו על שם החולדה, שהיא ביבשה ואינה בים, דתנו רבנן: 'כל שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החולדה'.פסוק ג
"גם בני אדם" - בני אברהם, שנקרא (יהושע יד): "האדם הגדול בענקים"; בני ישמעאל ובני קטורה.
"גם בני איש" - בני נח, שנקרא (בראשית ו): "איש צדיק".פסוק ד
פסוק ה
"אטה למשל אזני" - לדברי תורה, שנקראת (שמואל א כד): "משל הקדמוני".
"אפתח" - לכם חידתי זאת בכינור. וזו היא החידה -פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
- "יתייקר פדיון נפשם" מכל הון, לפיכך על כורחו "חדל הוא לעולם" מלפדותו (שיחיה לנצח ולא יראה השחת).
"ויקר" - ומנחם חברו לשון מניעה, כמו (ישעיהו יג): "אוקיר אנוש מפז", (ויקרא כו): "והלכתי עמכם בחמת קרי", כלומר וימנע פדיון נפשם.פסוק יא
"כי יראה חכמים ימותו" - ואין ניצולין מן המות, לפיכך על-כורחו הוא חדל ליגע ולטרוח על פדיון אחיו.
"חילם" - ממונם.
בחכמים נאמר מיתה, שאינם מתים בעולם הזה אלא הגוף בלבד; ובכסיל ובער נאמר אבידה.פסוק יב
"קרבם בתימו לעולם" - מחשבותם לבנות להם בתים שיתקיימו לעולם.
"קראו בשמותם" - את בתיהם שהם בונים, למען יהיה להם לזיכרון, (בראשית ו): "ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך", אנטיוכוס בנה אנטוכיא, סליקוס בנה סליקיא.פסוק יג
"ביקר" - לשון יקר ותפארת (סא"א).
"נמשל" - לשון משל.
"נדמו" - לשון דממה.פסוק יד
"כסל" - שטות.
"ואחריהם בפיהם ירצו סלה" - והבאים אחריהם ידברו בהם, ויספרו בפיהם מה אירע לראשונים.
"ירצו" - לשון הרצאת דברים, רטרירונ"ש בלע"ז.
וחז"ל פירשו: "זה דרכם" של רשעים, שסופם אבודים, אבל "כסל למו" - חלב יש להם על כסליהם, ומכסות את כליותיהם, ואינן יועצות אותם לשוב מרעתם. ושמא תאמר: שכחה היא להם, על ששכחו שסופם למות - ת"ל "ואחריהם בפיהם ירצו", כלומר: יום אחריתם תמיד בפיהם, ואין חרדים ממנו.פסוק טו
"כצאן לשאול שתו" - כצאן המתאסף לדיר, כן הם לשאול שתו. דגשות התי"ו במקום תי"ו שנייה, לשאול שותתו, לשון שתותיה של שאול, למדרגה התחתונה. וכן (תהלים עג): "שתו בשמים פיהם" גם הוא לשון שתות, קבעו בשמים פיהם לשונם הרע.
"מות ירעם" - מלאך המוות יאכלם. ואל תתמה על לשון אכילה זו, שכן מצינו במקום אחר (איוב יח): "יאכל בדיו בכור מות". לשון אחר: לשון רציצה, כמו (ירמיהו טו): "הירוע ברזל".
"וירדו בם ישרים לבקר" - ליום הגאולה, כשיזרח בקרם של ישראל, יהיו רודים בהם, כמו שנאמר (מלאכי ג): "ועסותם רשעים וגו'".
"וצורם לבלות שאול" - צורתם של רשעים תבלה את השאול: גיהנם כלה והם אינם כלים.
"מזבול לו" - מהיות להם מדור. והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומלהטת אותם, שנאמר (מלאכי ג): "וליהט אותם היום הבא". ורבותינו פירשו: "מזבול לו" - על שפשטו ידיהם בזבול, שהחריבו את בית המקדש.פסוק טז
פסוק יט
"כי נפשו בחייו יברך" - הרשע מברך את נפשו בחייו, ואומר 'שלום עליך נפשי, לא יאונך שום רעה'; אבל אחרים אין אומרים עליו כן.
"ויודך כי תיטיב לך" - ואתה, אם תשמע לדברי, הכל יודוך, כי תטיב לנפשך, לישר את דרכך.פסוק כ
פסוק כא
"אדם ביקר ולא יבין" - דרך החיים נתונה לפניו, שאם ילך בה הרי נכבד, אינו מבין את הטוב.
<< · רש"י על תהלים · מט · >>