רש"י על תהלים מט
<< · רש"י על תהלים · מט · >>
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
פסוק יא
"חילם" - ממונם.
בחכמים נאמר מיתה, שאינם מתים בעולם הזה אלא הגוף בלבד; ובכסיל ובער נאמר אבידה.פסוק יב
פסוק יג
"נמשל" - לשון משל.
"נדמו" - לשון דממה.פסוק יד
"ואחריהם בפיהם ירצו סלה" - והבאים אחריהם ידברו בהם, ויספרו בפיהם מה אירע לראשונים.
"ירצו" - לשון הרצאת דברים, רטרירונ"ש בלע"ז.
וחז"ל פירשו: "זה דרכם" של רשעים, שסופם אבודים, אבל "כסל למו" - חלב יש להם על כסליהם, ומכסות את כליותיהם, ואינן יועצות אותם לשוב מרעתם. ושמא תאמר: שכחה היא להם, על ששכחו שסופם למות - ת"ל "ואחריהם בפיהם ירצו", כלומר: יום אחריתם תמיד בפיהם, ואין חרדים ממנו.פסוק טו
"מות ירעם" - מלאך המוות יאכלם. ואל תתמה על לשון אכילה זו, שכן מצינו במקום אחר (איוב יח): "יאכל בדיו בכור מות". לשון אחר: לשון רציצה, כמו (ירמיהו טו): "הירוע ברזל".
"וירדו בם ישרים לבקר" - ליום הגאולה, כשיזרח בקרם של ישראל, יהיו רודים בהם, כמו שנאמר (מלאכי ג): "ועסותם רשעים וגו'".
"וצורם לבלות שאול" - צורתם של רשעים תבלה את השאול: גיהנם כלה והם אינם כלים.
"מזבול לו" - מהיות להם מדור. והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומלהטת אותם, שנאמר (מלאכי ג): "וליהט אותם היום הבא". ורבותינו פירשו: "מזבול לו" - על שפשטו ידיהם בזבול, שהחריבו את בית המקדש.פסוק טז
פסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
<< · רש"י על תהלים · מט · >>