תהלים עג
קיצור דרך: t2673
תנ"ך > תהלים > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • ס • סא • סב • סג • סד • סה • סו • סז • סח • סט • ע • עא • עב • עג • עד • עה • עו • עז • עח • עט • פ • פא • פב • פג • פד • פה • פו • פז • פח • פט • צ • צא • צב • צג • צד • צה • צו • צז • צח • צט • ק • קא • קב • קג • קד • קה • קו • קז • קח • קט • קי • קיא • קיב • קיג • קיד • קטו • קטז • קיז • קיח • קיט • קכ • קכא • קכב • קכג • קכד • קכה • קכו • קכז • קכח • קכט • קל • קלא • קלב • קלג • קלד • קלה • קלו • קלז • קלח • קלט • קמ • קמא • קמב • קמג • קמד • קמה • קמו • קמז • קמח • קמט • קנ
הפרק במהדורה המוטעמת
עג א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף
אַ֤ךְ ט֖וֹב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים
לְבָרֵ֥י לֵבָֽב׃
ב וַאֲנִ֗י כִּ֭מְעַט נטוי נָטָ֣יוּ רַגְלָ֑י
כְּ֝אַ֗יִן שפכה שֻׁפְּכ֥וּ אֲשֻׁרָֽי׃
ג כִּֽי־קִ֭נֵּאתִי בַּהוֹלְﬞלִ֑ים
שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה׃
ד כִּ֤י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם
וּבָרִ֥יא אוּלָֽם׃
ה בַּעֲמַ֣ל אֱנ֣וֹשׁ אֵינֵ֑מוֹ
וְעִם־אָ֝דָ֗ם לֹ֣א יְנֻגָּֽעוּ׃
ו לָ֭כֵן עֲנָקַ֣תְמוֹ גַאֲוָ֑ה
יַעֲטָף־שִׁ֝֗ית חָמָ֥ס לָֽמוֹ׃
ז יָ֭צָא מֵחֵ֣לֶב עֵינֵ֑מוֹ
עָ֝בְר֗וּ מַשְׂכִּיּ֥וֹת לֵבָֽב׃
ח יָמִ֤יקוּ ׀ וִידַבְּר֣וּ בְרָ֣ע עֹ֑שֶׁק
מִמָּר֥וֹם יְדַבֵּֽרוּ׃
ט שַׁתּ֣וּ בַשָּׁמַ֣יִם פִּיהֶ֑ם
וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם תִּהֲלַ֥ךְ בָּאָֽרֶץ׃
י לָכֵ֤ן ׀ ישיב יָשׁ֣וּב עַמּ֣וֹ הֲלֹ֑ם
וּמֵ֥י מָ֝לֵ֗א יִמָּ֥צוּ לָֽמוֹ׃
יא וְֽאָמְר֗וּ אֵיכָ֥ה יָדַֽע־אֵ֑ל
וְיֵ֖שׁ דֵּעָ֣ה בְעֶלְיֽוֹן׃
יב הִנֵּה־אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים
וְשַׁלְוֵ֥י ע֝וֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ־חָֽיִל׃
יג אַךְ־רִ֭יק זִכִּ֣יתִי לְבָבִ֑י
וָאֶרְחַ֖ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּֽי׃
יד וָאֱהִ֣י נָ֭גוּעַ כׇּל־הַיּ֑וֹם
וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לַבְּקָרִֽים׃
טו אִם־אָ֭מַרְתִּי אֲסַפְּרָ֥ה כְמ֑וֹ
הִנֵּ֤ה ד֖וֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי׃
טז וָ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את
עָמָ֖ל היא ה֣וּא בְעֵינָֽי׃
יז עַד־אָ֭בוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵ֑ל
אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם׃
יח אַ֣ךְ בַּ֭חֲלָקוֹת תָּשִׁ֣ית לָ֑מוֹ
הִ֝פַּלְתָּ֗ם לְמַשּׁוּאֽוֹת׃
יט אֵ֤יךְ הָי֣וּ לְשַׁמָּ֣ה כְרָ֑גַע
סָ֥פוּ תַ֗֝מּוּ מִן־בַּלָּהֽוֹת׃
כ כַּחֲל֥וֹם מֵהָקִ֑יץ
אֲ֝דֹנָ֗י בָּעִ֤יר ׀ צַלְמָ֬ם תִּבְזֶֽה׃
כא כִּ֭י יִתְחַמֵּ֣ץ לְבָבִ֑י
וְ֝כִלְיוֹתַ֗י אֶשְׁתּוֹנָֽן׃
כב וַאֲנִי־בַ֭עַר וְלֹ֣א אֵדָ֑ע
בְּ֝הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ׃
כג וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ
אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד־יְמִינִֽי׃
כד בַּעֲצָתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי
וְ֝אַחַ֗ר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי׃
כה מִי־לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם
וְ֝עִמְּךָ֗ לֹא־חָפַ֥צְתִּי בָאָֽרֶץ׃
כו כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י
צוּר־לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י
אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם׃
כז כִּֽי־הִנֵּ֣ה רְחֵקֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ
הִ֝צְמַ֗תָּה כׇּל־זוֹנֶ֥ה מִמֶּֽךָּ׃
כח וַאֲנִ֤י ׀ קִ֥רְﬞבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י־ט֥וֹב
שַׁתִּ֤י ׀ בַּאדֹנָ֣י יֱהֹוִ֣ה מַחְסִ֑י
לְ֝סַפֵּ֗ר כׇּל־מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב
ב ואני כמעט נטוי [נטיו] רגלי כאין שפכה [שפכו] אשרי
ג כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה
ד כי אין חרצבות למותם ובריא אולם
ה בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינגעו
ו לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו
ז יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב
ח ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו
ט שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ
י לכן ישיב [ישוב] עמו הלם ומי מלא ימצו למו
יא ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון
יב הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל
יג אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי
יד ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים
טו אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי
טז ואחשבה לדעת זאת עמל היא [הוא] בעיני
יז עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם
יח אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות
יט איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות
כ כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה
כא כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן
כב ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך
כג ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני
כד בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני
כה מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ
כו כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם
כז כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך
כח ואני קרבת אלהים לי טוב שתי באדני יהוה מחסי לספר כל מלאכותיך
א מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב.
ב וַאֲנִי כִּמְעַט נטוי [נָטָיוּ] רַגְלָי כְּאַיִן שפכה [שֻׁפְּכוּ] אֲשֻׁרָי.
ג כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.
ד כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם.
ה בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ.
ו לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ.
ז יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב.
ח יָמִיקוּ וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ.
ט שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ.
י לָכֵן ישיב [יָשׁוּב] עַמּוֹ הֲלֹם וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ.
יא וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן.
יב הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל.
יג אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי.
יד וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים.
טו אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי.
טז וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל היא [הוּא] בְעֵינָי.
יז עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם.
יח אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת.
יט אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת.
כ כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה.
כא כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן.
כב וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ.
כג וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי.
כד בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי.
כה מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ.
כו כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם.
כז כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ הִצְמַתָּה כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ.
כח וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי יְהֹוִה מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ.
(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב.
(ב) וַאֲנִי כִּמְעַט נטוי [נָטָיוּ] רַגְלָי כְּאַיִן שפכה [שֻׁפְּכוּ] אֲשֻׁרָי.
(ג) כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.
(ד) כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם.
(ה) בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ.
(ו) לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ.
(ז) יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב.
(ח) יָמִיקוּ וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ.
(ט) שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ.
(י) לָכֵן ישיב [יָשׁוּב] עַמּוֹ הֲלֹם וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ.
(יא) וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן.
(יב) הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל.
(יג) אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי.
(יד) וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים.
(טו) אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי.
(טז) וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל היא [הוּא] בְעֵינָי.
(יז) עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם.
(יח) אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת.
(יט) אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת.
(כ) כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה.
(כא) כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן.
(כב) וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ.
(כג) וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי.
(כד) בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי.
(כה) מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ.
(כו) כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם.
(כז) כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ הִצְמַתָּה כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ.
(כח) וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי יְהֹוִה מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ.
א מִזְמוֹר לְאָסָף:
- אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים, לְבָרֵי ולטהורי לֵבָב.
- ב וַאֲנִי אבל אני כִּמְעַט (נטוי) נָטָיוּ נטו ליפול רַגְלָי, כְּאַיִן דבר לא חסר מ- (שפכה) שֻׁפְּכוּ אֲשֻׁרָי שיתמוטטו רגלי.
- ג כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.
- ד כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם חבלי גסיסה, ייסורים לפני מוות וּבָרִיא אוּלָם ושמנה ביטנם.
- ה בַּעֲמַל ביסורי אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ, וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ אין הם נענשים בנגעים.
- ו לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ קישטה אותם כשרשרת גַאֲוָה, יַעֲטָף שִׁית את אחורם חָמָס לָמוֹ הגזל שלהם, השומן שיצברו מרוב האוכל שגנבו.
- ז יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ מרוב שומן עיניהם בולטות מחוריהן, עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב עלו על גדותיהם חדרי לבבם.
- ח יָמִיקוּ ילעגו וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק דברי עוולה, מִמָּרוֹם מרוב גאוותם הרמה יְדַבֵּרוּ.
- ט שַׁתּוּ שמו בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם, וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ.
- י לָכֵן בגלל שעם ישראל רואה שהרשעים לא נענשים (ישיב) יָשׁוּב עַמּוֹ הֲלֹם עם ה' לכאן, לדרך הרשעים, וּמֵי מָלֵא נחל מלא יִמָּצוּ לָמוֹ יזלו להם, והם ישתו את דברי הרשעים בצמא.
- יא וְאָמְרוּ: "אֵיכָה יָדַע אֵל? וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן?
- יב הִנֵּה וההוכחה היא - אֵלֶּה רְשָׁעִים, וְשַׁלְוֵי עוֹלָם שהם חיים בשלווה רבה, הִשְׂגּוּ הירבו חָיִל.
- יג אַךְ רִיק אכן לחינם זִכִּיתִי נזהרתי שיהיה זך, טהור לְבָבִי, וָאֶרְחַץ לשווא רחצתי בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי.
- יד וָאֱהִי נָגוּעַ שהרי אני מלא נגעים כָּל הַיּוֹם, וְתוֹכַחְתִּי ומכאובי לַבְּקָרִים מתחדש בכל בוקר??".
- טו אִם אָמַרְתִּי: "אֲסַפְּרָה כְמוֹ דברים כמו שכתבתי לעיל (פסוקים יא-יד)", הִנֵּה בכך הייתי דוֹר בָּנֶיךָ בקהל בניך, בעמך בָגָדְתִּי.
- טז וָאֲחַשְּׁבָה ניסיתי לָדַעַת זֹאת את חידת הצלחת הרשעים, עָמָל אך מאמץ שווא (היא) הוּא בְעֵינָי.
| פסוק א בלטינית מתוך הפסלטר המוזהב, סביבות שנת 890 |
- יז עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל ובמקדש אלמד מהנביאים, אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם ואז אבין שהרשעים ימותו בסופם.
- יח אַךְ בַּחֲלָקוֹת ברמיה תָּשִׁית לָמוֹ תתן לרשעים דברים טובים לתקופה מסויימת, הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת אך בסוף תפיל אותם לאסונות (מלשון 'שואה' או 'שאיה').
- יט אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע להרס ברגע אחד, סָפוּ מתו תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת מהפגעים המבהילים.
- כ כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ שלאחר שמקיצים מהשינה לא מייחסים לו חשיבות, אֲדֹנָי! בָּעִיר בהעיר, בזמן ההתעוררות צַלְמָם את דמות הצל שלהם תִּבְזֶה.
- כא כִּי יִתְחַמֵּץ ישרוף כאילו שתיתי חומץ לְבָבִי, וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן נדקרו (מלשון חרב שנונה).
- כב וַאֲנִי אבל כעת הבנתי שאני בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת חסר דעת כמו בהמות הָיִיתִי עִמָּךְ.
- כג וַאֲנִי תָמִיד כעת אני מבין שגם בזמנים קשים תמיד הייתי עִמָּךְ, אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי.
- כד בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי, וְאַחַר כָּבוֹד אחר כבודך, יחד איתך תִּקָּחֵנִי.
- כה מִי לִי אין לי אף אחד חוץ ממך בַשָּׁמָיִם, וְעִמְּךָ ומישהו אחר איתך לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ.
- כו כָּלָה שְׁאֵרִי בשרי (מרוב געגועים) וּלְבָבִי, צוּר לְבָבִי ה' הוא הצור שאליו אכוון את לבבי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים וה' הוא חלקי לְעוֹלָם.
- כז כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ המתרחקים ממך יֹאבֵדוּ, הִצְמַתָּה השמדת כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ.
- כח וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב, שַׁתִּי שמתי בַּאדֹנָי יְהֹוִה מַחְסִי, לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ וכן אספר על כל מעשיך, ובפרט על כך שאתה מעניש בסופו של דבר את הרשעים.
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק:
