ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/בבא מציעא/פרק ה

< רש"י על הש"ס




משום דמרווח תרעא - ואוצרי פירות יראו שהוזלו וימכרו בזול:

מתיר בדבר הנראה - הלא יכול הלוקח לראות ולהבין מה דמי הפסולת הנברר מאלו שישנו באחרים וטוב לו להעלות בדמיהן של אלו יתר על כן מפני הטורח:

משרבטין - לשון שרביט כדמפרש לקמיה שזוקף שער הבהמה כשרביט שתראה שמינה:

ואין נופחין בקרביים - בני מעיים הנמכרים בבית הטבח שיראו רחבים וגדולים:

ואין שורין בשר במים - שמלבין והכחוש נראה שמן:

מיא דחיזרא - משקין אותה מי סובין והם נופחין מעיה ושערה נזקף:

מזקפתא - קירצוף אשטלי"ר בלעז:

למימרא תומי לסרבלא - פרנזי"ש לייפותו עושין לו תלאי מחוטי משי סביב: לכסכוסי אנפרייש"ר בלעז במי סובין:

קרמי - בגדים המצויירים אוברי"ץ בלעז:

למידק צרדי - להדק בגדי קנבוס במקבות עץ שיראה חוטן דק:

לצלומי גירי - לצייר חיצים:

דיקולי - סלים:

בחדתי - מותר. שאינו אלא ליפות והרוצה להוסיף על דמיהם בשביל יופיים. מוחל הוא:

בעתיקי - אסור שגונב את העין שנראים כחדשים:

צבעיה - שהיה זקנו לבן וצבעו שחור ונראה כבחור:

זיבנן - קנה אותי לעבד ונכרי היה דעבד עברי אסור לאחר חורבן שאין היובל נוהג:

ויהיו עניים בני ביתך - משנה היא (אבות פ"א מ"ה) טוב לי לפרנס עניי ישראל וישמשוני:

דיקניה - זקנו:

צדיק מצרה נחלץ - זה רבא:

פרק חמישי - איזהו נשך


מתני' איזהו נשך - שהוא נושך דשקל מיניה מאי דלא יהיב ליה:

המרבה בפירות - המרבה שכר לעצמו בפירות ובגמרא מפרש דבהלוואת כסף או פירות נמי הוי תרבית שהרי מתרבה ממונו והכא ריבית דרבנן קמפרש דרך מקח וממכר:

דינר זהב - כ"ה דינר כסף:

וכן השער - כך היו נמכרין בעיר והותר לו לתת מעות עכשיו על מנת ליתן לו זה חטין כל ימות השנה בדמים הללו כשיעור מעותיו ואף על פי שעכשיו אין לו חטין דתנן בפירקין (עב ב) יצא השער. פוסקין ואף על פי שאין לזה יש לזה ויכול המוכר הלז לקנותם עתה במעות הללו:

עמדו חטין - לאחר זמן בשלשים דינרין:

אמר לו תן לי חטיי - וזו מותרת היא אם נתן לו חטין אבל פסוק היין שפוסק לו לתת בהן. אסור הואיל ואין לו שמא יוקיר היין ואף על פי שפוסק עמו כשער היין של עכשיו וכבר יצא השער ובגמרא מפרש טעמא:

גמ' לרבית דאורייתא - דרך הלואה משמע כדכתיב (משלי כח) מרבה הונו בנשך ובתרבית:

והכתיב נשך כסף ורבית אוכל - את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך ומדחלקו לשני לאוין. תרתי נינהו:

מי איכא נשך - שנושך את חבירו ואין ממונו מתרבה:

ומי איכא תרבית - שיהא מלוה נשכר ולא יהא לוה נשוך:

נשך בלא תרבית - היכי מדמינן ליה:

כגון דאוזיף - הלווהו:

מאה פרוטות - במאה ועשרים:

מעיקרא - כשמלווהו:

ולבסוף - כשמשלם:

בדנקא - במעה כסף שהוא שתות לדינר:

נכית - נושך ומחסרו:

אי בתר מעיקרא אזלת - אי חשבת להני פרוטות השתא כדמעיקרא. הרי נשך והרי תרבית שהוא יכול ליקח בהם מעה במאה ונשכר עשרים:

לא נשך איכא - שהלוה יכול לקנותם במעה וזה. שוה מעה הלוהו:

בחומשא - יכול ליקח בהן כסף חומש דינר שהוא יותר על שתות:

אין לי - שיהא עובר אלא על לאו של נשך. בכסף ועל לאו של ריבית. באוכל מנין שהוא עובר על הלוואת פירות אף משום לאו דנשך תלמוד לומר. לא תשיך לאחיך נשך אוכל ומקרא זה בלוה נאמר מדלא כתיב לא תשוך לאחיך והראשון נאמר במלוה דכתיב לעיל מיניה אל תקח מאתו וגו' ומיהו שמעת מינה מיהא דשייך לשון נשך באוכל:


רבית בכסף מנין - שעובר אף בלאו שני של רבית:

ת"ל - בלוה נשך כסף אם אינו ענין לגופו לחייבו על לאו של נשך שהרי כבר נאמר בראש המקרא לא תשיך ובסופו נאמר כל דבר אשר ישך תנהו ענין לרבית כסף והשתא דשמעינן מלא תשיך בין כסף ובין אוכל אייתרו תרוייהו נשך כסף ונשך אוכל לחייב את הלוה על לאו של רבית על שניהן:

אין לי - שעובר על שני לאוין בין בכסף ובין באוכל אלא לוה:

רבינא אמר לא נשך באוכל ולא רבית בכסף צריכי קרא - למיגמר במלוה מן הלוה דבגופו כתיבי כדמפרש ואזיל:

כדקאמרת - נשך קאי אכסף ומרבית אאוכל:

והא תנא נאמר נאמר קאמר - ומגזרה שוה נפקא ליה והיכי פליג אמורא אתנא ואמר דמגופיה יליף:

הכי קאמר תנא אילו לא נאמר קרא - בדרך הנשמע לשניהם אע"פ כן הייתי לומדו בגזירה שוה והשתא גזירה שוה לא צריך להכי:

למה לי לאו ברבית לאו בגזל כו' - ילמדו זה מזה שבכולן חסרון ממון שמחסר את חבירו:

דאפילו בלוה אסר רחמנא - וגזר עליו שלא יתננו ואיכא למימר חידוש הוא שחידשה תורה בזו ולא שאסר לחסר את חבירו בדרך אחרת דהא אזהרת לוה לאו משום דמחסר הוא:

מה להנך דלא מדעתיה - אונאה לא ידעי ביה גזל על כרחיה שקל:

תאמר ברבית דמדעתו - נותן לו:

שכן אין דרך מקח וממכר - תאמר באונאה שהיא דרך מקח וממכר ויש בני אדם שצריכין לחפץ וקונין ביותר משוויו:

לא לכתוב בגזל ותיתי מהנך - דכי פרכת מה לרבית שכן חדוש. תאמר בגזל אונאה תוכיח מה לאונאה שכן לא ידע דמחיל. תאמר בגזל דידע ואיכא למימר דמייאש ומחיל רבית תוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שמחסרו ממון אף אני אביא גזל:

לכובש שכר שכיר - דלא מטא לידיה ולא מחסר ליה:


ובעניינא דשכירות כתיב - לאו דגזל לא תעשוק ולא תגזול וכל עושק כבישת שכר שכיר הוא:

לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי - לילף מרבית ואונאה שהרי מחסרו ממון לא תגנוב דעשרת הדברות לא קמיבעיא ליה דאזהרה לגונב נפשות הוא כדאמרינן בסנהדרין (דף פו.):

למיקט - לצער:

על מנת לשלם תשלומי כפל - שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל:

לאו דמשקלות - לא תעשה עול וגו' (ויקרא יט):

לטומן משקלותיו - המנה או הפרס טומן במלח להכבידו וכשהוא לוקח במשקל לוקח באלו:

משעת עשייה - משעת הטמנה ואפילו לא שקל בהן:

לא ימדוד לאחד בימות החמה כו' - אחין הבאין לחלוק את השדה לא ימדוד המודד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים באותו החבל מפני שהחבל לח בימות הגשמים ומתפשט כל צרכו ובימות החמה מתוך יובשו הוא נגמד וכויץ:

משורה - מדת הלח היא:

ירתיח - אשקומ"א בלעז שממלא את המדה כשמוציא את היין ולאחר זמן נמצאת חסרה:

יציאת מצרים גבי רבית - בפרשת בהר סיני:

גבי משקלות - בקדושים תהיו:

שהבחנתי במצרים - הרי שבאו עשרה רווקים על מצרית אחת ונתעברה מהן בעשר עבורין עשר בכורות שהן בכורות של אביהן. כולן מתו:

תולה מעותיו בנכרי - מלוה מעותיו לישראל ברבית ואומר של נכרי הם:

קלא אילן - צבע הדומה לתכלת ורחמנא אמר (במדבר טו) פתיל תכלת ותכלת דמיו יקרים שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן הים אלא אחת לשבעים שנה:

סורא דפרת - סורא היושבת על נהר פרת ואין זו סורא סתם:

גבי שרצים - בויהי ביום השמיני כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים (ויקרא יא מה):

אלא בשביל דבר זה - כדמפרש לקמיה שהן מעולים ונאים ואינן נמאסים בשקצים הללו להכי כתב לשון עילוי שמעלה גדולה היא אצלם:

עד השתא - המלוה סלע בחמשה דינר:

של תורה - דרך הלואה:

עד כאן יכין רשע וילבש צדיק - שאם מת והניח לבניו מעות של רבית אין חייבין להחזיר ועל זה נאמר יכין רשע וילבש צדיק והכי תניא לה בתוספתא:

ע"כ ותו לא - בתמיה כ"ש דרבית דרבנן אין הבן חייב להחזיר:

אפילו ע"כ - דרבית דאורייתא הוא:

יכין - האב שהוא רשע וימות ולא יהנה והבן שהוא צדיק אינו חייב להחזיר:

ע"כ רבית קצוצה - וכופין אותו ב"ד להחזיר אם תובעו בחייו:

וחי לא יחיה - סיפיה דקרא מות יומת דמיו בו יהיה:

מגופיה דקרא - דבנשך נתן דיחזקאל נפקא ליה בהדיא מדכתיב דמיו בו יהיה הוקשו לשופך דם כלומר דמים ששפך שהעני את חבירו ומת ברעב עליו ישובו:


וחי אחיך עמך - רישיה דקרא ברבית קאי אל תקח מאתו וגו':

אם ישתו שניהם ימותו - בצמא שאין מספיק לשניהם:

ואם ישתה האחד מגיע לישוב - וימצא מים:

עמך - חייך קודמין:

אינהו הוא דאין חייבין להחזיר - כדתרצה רבה בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיב.) וחי אחיך עמך לדידיה הוא דאזהריה רחמנא אהדר ליה דניחי בהדך דסיפיה דקרא ארישיה קאי אל תקח ואם לקחת החזר אבל לבריה לא אזהר:

בדין הוא כו' - כרבי יוחנן דהאי וחי אחיך לכדר"ע:

המסוים - שניכר שהוא גזל ואביהם נזכר בה לקלון:

דר' פנחס - בסוף חומר בקודש (תגיגה דף כו.):

גזלנין קרית להו - בתמיה:

פוטרין את המלוה ואת הערב - מן לא תעשה ומלקות:

מפני שיש בהן קום עשה - והוה ליה לאו הניתק לעשה:

קומו אהדורו - מה שגביתם וזהו נתקו לעשה כדאמרינן אל תקח ואם לקחת החזר וחי אחיך:

לאו בני אהדורי נינהו - וחי אחיך לכדר"ע:

לא - לעולם אימא לך אם גבה דברי הכל אינו מתוקן בחזרה מן המלקות דאין כאן ניתק לעשה והאי דתני פטורין בשלא גבו דהתם לא הואי אלא שומא בעלמא ששמו עליו נשך על ידי תנאי ואתו רבי נחמיה ור' אלעזר למימר דלא תשימון עליו נשך דקאמר רחמנא לאו אשומא גרידתא קפיד אלא אשומא הבא לידי גיבוי וכל כמה שלא גבו איכא קום עשה לקרועי שטרא והשתא קפריך ואזיל לפרושי שינויא מאי קסבר כו':

כגבוי דמי - שהרי שיעבד לו קרקעותיו על הקרן ועל הרבית:

עבדו לאיסורייהו - וקריעתו הויא השבתו ואם גבו נמי הוו מיחייבי ליה לאהדורי:

לא עבד כלום - ומאן פליג עלייהו:

לעולם לאו כגבוי דמי - ואשומא גרידתא מחייב ליה תנא קמא:

דתנן כו' - ואי אמרת לא מחייבי עד דגבו בשלמא כולהו עבדי מעשה בגבייתו מלוה גובה מן הערב והערב מן הלוה הלוה נתן ביד המלוה ועבר בלא תשיך (דברים כג) אלא עדים מאי עבוד:

אלא לאו משום שומא - הלכך מלוה וערב נמי מתחילתן חייבין משום שומא:

בדיניהם - של אומות שלא נאסר להם רבית:

מוציאין מן הלוה למלוה - אם אין לו משכון ע"י שביניהם כגון רבית קצוצה:

בדינינו - אם גבה מחזירין לו כר' אלעזר ולקמיה פריך ליה מאבק רבית דבדיניהם מוציאין ובדינינו אין מחזירין:

כל שבדיניהם אין מוציאין - מפרש לקמן:

ובדינינו אין מחזירין - את העודף ביוקר שהוקירו החטים בשעת תשלומין דהא אבק רבית הוא:

אינהו בתורת פקדון אתו לידיה - אינהו כי מגבו סאה בסאה מן הלוה למלוה לאו בתורת רבית קא מגבו ליה אלא בתורת פקדון הוא בעיניהם דהא סאה מסר לו בידו וכי אמר רב ספרא למילתיה הכי אמרה:

כל שבדיניהם מוציאין בתורת רבית - בדינינו מחזירין:

משכנתא בלא נכייתא - מלוה מעות על הכרם ואוכל את הפירות ואינו פוסק לנכות לו מן החוב כלום בשביל אכילתו ואוכל בתורת רבית:

דבדיניהם מוציאין - אם אכל הלוה הפירות משמשכנה:


ובדינינו אין מחזירין - דאבק רבית הוא כיון דזימנין שאין עושים פירות שהכרמים לוקין אין זו רבית קצוצה:

אינהו נמי כי אפקי ליה - סברי דבתורת זביני אתו הנך פירות לידיה דלוקח דכל זמן שלא פרע לו מעותיו הכרם מכור לו עד זמן שפסקו ביניהם שיכול לפדותה והוא הדין דמצי לאתוביה נמי מאבק רבית דהמרבה בפירות דמתניתין אלא הא שינויא נמי אית ליה לשנויי בתורת זביני אתו לידיה:

מאי אתא לאשמועינן - הי נינהו דבדיניהם אין מוציאין והוא רבית ובדינינו אין מחזירין:

רבית מוקדמת ורבית מאוחרת - בשלהי מתניתין (דף עה:) קתני לה והא בתורת רבית יהיב ליה ובדיניהם אם לא נתן אין מוציאין שהרי לא פסק עמו:

וכי אין לו יין מאי הוי - אחר שיצא השער ליין והוא חייב לו החטין או המעות הרי הוא כפוסק עמו עכשיו על היין:

אין פוסקין על הפירות - ליתן לו מעות בכור חטין ולומר לו תנהו לי לסוף זמן גדול ואפילו יש שנותנין אותו עכשיו בכך בתחילת הקציר אין זה שער עד שיצא שער מפורסם וקבוע בשוקי העיר בכך:

אע"פ שאין לזה - המוכר:

יש לזה - לאיש אחר ויכול לקנותו עכשיו בדמים שקיבל:

מתניתין בבא לחוב בדמיהן עסקינן - שלא נתן לו זה המוכר ללוקח דמי החטין שחייב לו שיחזור ויקבלם הימנו בשביל היין אלא בא לעשות עליו דמי החטין חוב ולפסוק על החוב יין וכך אמר לו אני מקבל עלי חיטך בל' דינר כמו שאתה יכול למוכרן והרי לך אצלי בהן יין כשער של עכשיו דאי הוה ליה יין הוה קנוי לו מעכשיו ואי אייקר ברשותיה אייקר אבל אין לו והוא לא קיבל עכשיו מעות שנוכל לומר יכול הוא לקנותו בדמים שקיבל נמצא שאינם אצלו אלא בהלואה בעלמא:

דתניא - שיש הפרש בין נותן מעות לבא עליו בחובו:

ואני אעלה לך - החטים כל שנים עשר חדש אף אם יתעלו דמיהן אקבל עלי העילוי ואתנם לך בדמים הללו:

דלא כאיסרו הבא לידו דמי - שאין זה דומה לנותן איסר בשעה שפוסק דאיכא למימר יקנה לו עכשיו בשוק במעות שקיבל:

אפילו יש לו יין נמי - דהאי תנא בעומד על גורנו קאמר דיש לו חטין ואפילו הכי אסר:

כדתני רב ספרא - ולא בפוסק עמו בתחילה על החטין:

שאני נותן לך - כשער של עכשיו ונתנם לו:

וחזר ולקחן ממנו בכ"ד סלעים - דאוזיל גביה סלע שהמנה כ"ה סלעים והוא היה דחוק למעות ולא יכול להמתין ליום השוק:

מותר - שהרי לא העלה לו דמי החטים יותר מדמיהן בשכר המתנת המעות והאי הוא דאוזיל גביה:

וחזר ולקחן ממנו בדינר זהב - מתניתין כי קאמר לקח הימנו חטים במלוה קאי וכבא לתובעו אמר לו תן לי מעותי שאני לוקח בהן יין אמר לו הרי מעותיך עשויות עלי בדמי שלשים דינרין יין ויין אין לו:

ואי הוה ליה חמרא - זוזי יהיב ליה מעיקרא ופירי שקיל מיניה ולא דמי לרבית אבל משקל מיניה זוזי אסור דדינר זהב יהיב ליה וקא שקיל מיניה תלתין:

הא בדינר זהב הכור וכן השער קתני - ואם כדבריך כשלקחן בדינר זהב היה השער שלשים והאי דאוזיל גביה דאי השער בדינר זהב וזה העלם עליו שלשים דינר מעיקרא אוקמינהו ברבית בשביל המתנתו:

כי שכיבנא ר' אושעיא נפיק לוותי - כשאמות ר' אושעיא יצא לקראתי:


דמתרצנא מתניתין כוותיה - שאני רגיל לתרץ משניות שסתם רבי כברייתא שסתם הוא ודכוותיה אמר רבא בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיא:):

הגיע זמן חטין למכור - שנתייקרו ודרך אוצרותיהן למוכרן מעתה:

יש לו מותר - ולא אמרינן דלאו כאיסרו הבא לידו היכא דיש לו דזכי בהו האי מהשתא ואע"ג דלא משיך כי מוקרי ברשותיה מוקרי ולא הוי רבית הואיל ואם בא לחזור. קאי עלייהו במי שפרע ומיהו היכא דאין לו לאו כאיסרו הבא לידו הוא דהיכא דיהיב ליה זוזי פוסק ואע"ג שאין לו דיכול זה לקנותו במעות שקיבל דחטין מצויין לו הואיל ויצא השער אבל זה אין בידו במה יקנה ודמי לרבית:

ומאי לקח - דקתני במתני' לקח בהלואתו שהיה נושה בו דינר זהב ולי נראה דלא גרסינן ליה ופירוש משובש הוא שנתלה בספר לפי שראה ברבי אושעיא נושה בחבירו מנה דשמעינן מינה דאי הוה יהיב ליה השתא זוזי אפילו אין לו נמי שרי שבש מתניתין ופירשה בלוקח בהלואתו ולא היא לא מבעי לשבושי מתניתין בהכי דר' אושעיא משום חטין קמאי נקיט ליה ולמימר דיש לו מותר אע"ג דלאו כאיסרו הבא לידו וכי אין לו אסור הואיל ולא בא איסרו לידו אבל מתניתין כי תנא אין לו גבי יין תנא שמחמת הלואה בא עליו שהיו כבר דמי החטין מלוה עליו אבל גבי חטין לא תנא איסורא ואפילו אין לו שרי דאיסרו בא לידו ושפיר תני בה לקח:

מעמידין מלוה - שיש לו על חבירו:

על גבי פירות - לפסוק עליהם פירות כשער של עכשיו כל ימות השנה:

ולא אמרינן לא כאיסרו הבא לידו - כדתני רבי חייא דאמר לעיל אפילו יש לו אסור:

ושמע מינה והוא שיש לו - אבל אין לו אין מעמידין מלוה אבל פוסקין על ידי נתינת מעות כדקתני מתני' (לקמן דף עב:) יצא השער פוסקין ואוקימנא מתניתין כדתני רבי אושעיא:

ושמע מינה - מדקתני הגיע זמן חטין למכור שם לו החטין בדמים בשער של עכשיו ביוקר ופוסק יין כשער של עכשיו בזול שמע מינה איתא לדרבי ינאי דאמר פסק על הפירות והגיע זמנו למכור ובא ותבעו ואין לו מקבל הימנו הדמים כשער של עכשיו דמה לי מקבל הן עצמן ומה לי דמיהן:

עושין אמנה בפירות - נותנין מעות באמנה כשער של עכשיו שיוצא בשוק ע"מ לקבל פירות אפילו יוקירו חטין:

ואין עושין אמנה - לפסוק על הפירות כדי לקבל דמים לכשיוקירו דכיון דזוזי יהיב וזוזי שקיל מחזי כרביתא:

אם יש לו מותר - מהא דרבי אושעיא קא מותיב והכא דמים קא מקבל ששם עליו דמי החטין ומקבל היין ששוה יותר ממה שנתן ומתחילה לא קנה יין ממנו והרי הוא כמקבל מעות דמי החטים:

בשמשך - הימנו החטים מתחילה דדמי החטין דידיה קא מקבל דברשותיה אייקר דמשעה שמשך כלתה לה תורת הלואה וקיבל חובו וכן בכולן:

שיחד לו קרן זוית - ואשמעינן דיחוד מילתא היא:

הא מני - דקתני יש לו מותר:

רבי יהודה היא דאמר צד אחד ברבית מותר - רבית שאינה על ידי הלואה אלא ע"י מכר ופעמים שבאה על ידי רבית כגון זו אם יוקרו הפירות וישלם דמים יש כאן רבית ואם לא ישלם דמים אלא פירות שפסק הוא עמו אין כאן רבית היינו צד אחד ברבית פעמים יש רבית ופעמים אין רבית שהרי אינו פוסק עמו ע"מ לשלם דמים אלא פירות:

ועשה שדהו מכר - אם אין אני נותן לך מכאן עד יום פלוני הרי השדה שלך:

בזמן שהמוכר אוכל פירות - בתוך הזמן מותר:

לוקח אוכל פירות אסור - שמא לא יבוא לידי מכר שיחזיר לו מעותיו ונמצא שבהלואה היו אצלו וזה אוכל פירות ברבית: בייתוס בן זונין:

מאי בינייהו - במאי קמיפלגי:

צד אחד - כי האי גוונא שמא יבא לידי רבית שמא לא יבא צד הפדייה בא לידי רבית צד המכר אינו בא לידי רבית:

על מנת להחזיר - דרבי יהודה גופיה לא שרי אלא ע"מ להחזיר שאם לא יהיה מכר יחזיר לו פירות שאכל ואפילו הכי אסר ת"ק דבשעת אכילה קאכיל רבית ועבדיה לאיסור:

השתא דאמר רבי ינאי - גבי פרעון הן ודמיהן שוין דכי היכי דהן מותר דמיהן נמי מותר דמה לי טוב אם הם מקבל יותר ממה שדמיהן מקבל:


מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן כו' - בתחלת התנאי נמי שיצא השער פוסק עמו ואע"פ שאין פירות בידו ובלבד שיתן לו זה מעות דכי היכי דאם היו דמי המעות הללו בידו והיינו הפירות. הוי מותר הכי נמי כי הוו המעות בידו מותר שהמעות ודמיהן שוין דמה לי טוב אם היו החטין שהם דמים למעות הללו בידו מעכשיו שהם עצמן בידו אף הוא יכול ליקח בהן פירות ומן הטעם הזה פוסקין על סמך שער שבשוק והוא שער היוצא על ידי חמרין המביאין תבואה לשוק בכרכים ואע"פ שאין פירות לזה וא"ת משנתינו היא זו (לקמן דף עב:) יצא השער פוסקין איכא למ"ד לקמן אין פוסקין על שער שבשוק ומוקי למתניתין באכלבאי וארבי דמתניתין לאו שער שבשוק תנן אלא יצא השער סתמא הא דמפיך לישנא ונקט למימר מה לי דמיהן מה לי הן משום דבשעת פרעון הוו המעות שמשלם לו דמי הפירות ושייך למימר מה טוב הן מדמיהן כי היכי דהן שרו דמיהן נמי שרו ובשעת הפיסוק נותן לו זה מעות לקבל חטין בדמי המעות ומיקרו הפירות דמיהן של מעות ושייך למימר מה טוב דמיהן של מעות מהן כי היכי דדמיהן שרו אם היו הפירות בידו הן נמי כי הוו הן בידו שרי קצרו של דבר לשון הפסקה נמשך אצל לוקח לשון הפרעון נמשך אחר המוכר גבי תנאי ראשון פוסק ונותן לו דמים לקבל כנגדן חטין הלכך החטין קרוין דמים אצל לוקח דמי מעותיו וגבי פרעון המעות שזה פורע הוו דמי החטין שזה חייב לו:

אין לו אסור - בהא דרבי אושעיא:

היני ושילי - מקומות הן שהיו סמוכין לפומבדיתא שהיו רבה ורב יוסף יושבין בה כלומר בכל מקום הוא מוצא סביבותיו בדמים הללו:

חטי דקדחי באכלבאי - בתמיה וכי אם הנחתי חטים שלי באוצרי כלום היו גשמים יורדים עליהן שיהיו צומחות בהן צמחים להתקלקל לישנא אחרינא דקדחי לשון חמימות כמו (ישעיהו סד) כקדח אש:

והא בעי למיתב זוזי לספסירא - היכי אמרינן מאי אהני לפסוק על שער שבשוק והא אהני דבעי למיתב זוזי לספסירא סרסור שמבקש למוכרי חטין נמצא משתכר זוזי בהקדמת המעות:

ומשני דיהיב - צריך הלוקח ליתן למוכר דמי הסרסור:

רב אשי אמר - לא צריך זוזי דאיניש עבדי ליה ספסירות החמרין הולכין אצל בעלי המעות להוליך לו תבואה:

האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא - הפוסק על הפירות עד שלא יצא השער הברור אלא שער הבכיר שהיא סמוך לקציר שהלקוטות מוכרין בזולא זה סאה וזה סאתים ותנן מתני' (דף עב:) דאם יש לו מותר לפסוק ואע"פ שלא יצא השער דקתני היה הוא תחילה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש:

צריך הלוקח לאיתחזויי אבי דרי - של מוכר כשהוא דש וזורה תבואתו בגורן ולהכי נקיט תרעא חריפא שאין פוסקין עליו אלא למי שיש לו גורן דאילו שער הברור פוסקים אף למי שאין לו:

למאי - מיבעי האי דמתחזי:

אי למיקני - ממש שלא יוכל המוכר לחזור:

הא לא קני - בהכי אלא א"כ משך:

אי לקבולי מוכר עליה מי שפרע - אם יחזיר:

סמכא דעתא - דכל חד וחד וידע דעליה קא סמיך האי לוקח וסחורה מקויימת היא ואין דעתו לחזור הלכך אם חזר בו מוכר איכא למילטייה במי שפרע:

השתא דאמרת - דאי מיתחזי מיסמך דעתא הוא:

אפילו - לא מיתחזי אבי דרי נמי אלא אשכחיה בשוקא לאחר זמן ואמר ליה חזי דעלך סמכינא איכא מי שפרע:

אגר נטר ליה - שכר המתנה אי מוזיל גבי משום המתנה שמקדים לו המעות והמקח אין לו למוכר עכשיו:

לקיראה - מוכר שעוה:

ד' ד' - חלות שעוה בזוזא:

יהיבנא לך ה' ה' - לזמן פלוני והקדים לו המעות עכשיו:

איתנהו - אם בידו אבל אינם בעיר או אבד המפתח והוא דחוק למעות שרי דהוי ליה הלויני עד שיבא בני דתנן במתניתין (דף עה.) דמותר:

דאית ליה אשראי במתא - המוכר הזה אף הוא נתן מעות ופסק עם אחרים על שעוה:

ואשכח טופיינא - זה שקיבל המעות מצא בהן יותר ממה שאמר לו חבירו:

אי בכדי שהדעת טועה - דאיכא למימר טעה המלוה בחשבון ולא ידע בהן חייב זה להחזירו לו:


בעישורייתא וחומשייתא - אם יש לחלקם למעות העודפות להוציאן עשרה עשרה או ה' ה' ואין אחד או שנים עודפות שאין באות לכלל ה' יש לומר שטעה בחשבונו אם עישורייתא נינהו טעה בין חמשים לארבעים או בין ארבעים לשלשים ואם אינן עשיריות וישנן חמישיות יש שהיו רגילין למנות חמשה חמשה ואם היו עודפות הרבה כגון נ"ה טעה בעשיריות כדפי' ויש כאן טעות של נ' בדילוג אחד ובה' העודפות טעה בין ג' לארבע או אם עודפות ט"ו או כ"ה. טעה ג' פעמים או ה' פעמים בחשבון של חמש אבל אם עודפות על החמישיות אחת או ב' או ג' וד' שאינן מגיעות לה' לא טעה כלום וכולם מתנה:

ואי איניש תקיפא הוא - זה שנתנם לו אדם קשה הוא שאינו רגיל לגמול חסדים ולתת מתנת חנם:

מאי - במה יתלה זה לעכבם בידו:

אמר ליה - כיון דליכא למימר טעה בחשבון תלינן למימר דלמא מיגזל גזליה זה ימים רבים וזה לא ידע והשתא מלאו לבו להשיבו:

דלא שקיל וטרי ליה - לא נשא ונתן עמו מעולם:

בשילהי פירקין - כשסיים לדרוש באתי ולא שמעתי תחילת דבריו:

שמעי' דקאמר קרי קרי - שמעתי דורש ומזכיר דלועין תמיד:

יהבינא לך - לאחר זמן:

בני גרמידא - אמה אמה:

איתנהו - אם יש לו בגנו גדולות בני אמה:

ליתנהו - ועודן קטנות הן אסור:

ולרדות את כוורתו - על שם שעשויות חלות חלות ודבוקות מדופן אל דופן קרי ליה רדייה כרדיית פת מדובקת בתנור:

מה שעזי חולבות מכור לך - בכך וכך זוז אם מעט אם רב יגיעך:

מותר - שהרי קיבל עליו הפסד ושכר הלכך אפי' ימצא יותר משוה הדמים אין כאן אגר נטר ליה דאי הוה בציר מדמים נמי הוה שקיל:

אבל אמר לו כך וכך סאין - ואוזיל גביה בשכר הקדמת המעות אסור:

איכא דאמרי - גבי קרי אמר רבא שפיר דמי:

והא תניא אסור - גבי גיזה וחלב:

לאו מיניה קא רבו - חלב הבא לאחר זמן אינו גדל מכח חלב שהיה בבהמה בשעת מכר דהא כי שקיל להאי כוליה לגמרי אתי אחרינא:

אבל הכא - הנוסף על הדלועים קטנים ונעשו גדולות:

מיניה קרבו - מכח הקטנות בא והקטנות כבר היו בשעת מכר ומדידיה הוא דקא משבח ואזיל:

דכי שקלי ליה להאי - בוצינא זוטרתי לא אתיא אחריתי ש"מ מגופיה קרבו:

אחביתא דחמרא - שיש בידך:

אם תקפה - אם מחמצת:


קרוב לשכר - אם יקרה:

רחוק להפסד - אם תקפה לא מקבל עליה:

ותניא בפירקין (ד' ע.) קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע דשקיל רבית דכיון דאינו מקבל עליו אחריות המקח נמצא שאין זה מכר ומעות הלואה הן אצלו וקריבת השכר מחמת רבית הוא: ה"ג כיון דקביל עליה זולא קרוב לזה ולזה הוא: אע"פ שאמרו - בבבא קמא פרק שני (ד' כא.):

אינו צריך להעלות לו שכר - ואוקימנא בחצר דלא קיימא לאגרא אבל האי גברא שדר בה עביד למיגר בית לדירתו דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר:

בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר - המלוה הזה היה שוכר אחרת אם לא מצא זה דהוה ליה הוא נהנה ובעל חצר חסר דהא קיימא להכי שהיה משכירה לאחרים:

אבל חצר דלא קיימא לאגרא - דהוה ליה זה לא חסר:

וגברא דלא עביד למיגר - דהוה ליה זה לא נהנה דבלאו הכי נמי לא הוה מיגר שיש לו אחרות:

קא משמע לן - דמיחזיא כרבית ויש ללמוד מכאן שאסור להלוות על בית ולדור בו אפילו בנכייתא דתנן לא ישכור ממנו בפחות ולא דמי למשכונא של כרם (לקמן ד' עב:) דהתם זימנין דלא שקיל ביה מידי ואפילו הכי מנכי ליה והוה ליה קונה את הפירות בנכייתא זו על הספק אבל כאן זה נהנה תמיד ואין כאן ספק נמצא שוכרה בפחות:

מאן דאמר הלוהו - ולא קצץ עמו על מנת לדור ואפילו הכי אסור:

כ"ש הלויני - דקצץ לו דירת הבית בתורת רבית:

אבל הלוהו לא - ומתניתין בדקצץ ליה או בשעת מתן מעות או לאחר כן:

תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי - מחזיק בעבדיהם של בעלי חובות שלו וכופם לעשות מלאכתו:

נהום כרסיה - לחם מאכלו והריני זנו ביום מלאכתו:

דארי עבדיה - כך שמו:

דמרקיד בי כובי - ליצן היה ומרקד בחנויות לשתות יין:


דלא נסתרי עבדיה - שלא ירגיל להיות בטל ויתעצל נסתרי התי"ו משמשת כדרך המתפעלים בתיבת שי"ן וסמ"ך כאשר יתפעל שר ויאמר תשתרר שהתי"ו מתמצעת להפסיק אותיות השורש וכאשר יאמר בגיזרת סף הסתופף מגיזרת שח השתוחח וכן בלשון גמרא משתרי מיסתמיך אשתהי אישתקיל:

כי מפקינן מיניה - הרבית שלקח כדרבי אלעזר דאמר רבית קצוצה יוצאה בדיינים דקיימא לן כוותיה לקמן (עמוד ב'):

גלימא לא מפקינן מיניה - מקחו קיים וקציצת הרבית יחזיר לבעליו:

ולימא ליה כי אגרא אנא - כששכרתיה אני בדמים יקרים הללו:

דהוה קא מישתרשי לי - בריוח היתה באה אלי:

מתני' מרבין על השכר - בשכר המתנת מעות השכירות:

ואין מרבין על המכר - בשכר המתנת המקח ובגמרא מפרש טעמא:

ואם של חדש בחדש - ואם תתן לי שכר כל חדש בחדשו שלא תקדים לי שכר כל השנה יחד. תתן לי סלע בחדש:

ואם לגורן - ואם אמתין לך עד הגורן שתמכור מתבואתך ותתן לי מעותי:

גמ' שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף - מן הדין:

אלא לבסוף - לסוף הזמן הלכך כי שקיל מיניה סלע בחדש דהוו להו שנים עשר סלעים אין זה שכר המתנת מעות שהרי לא נתחייב לו לשלם שכירות עד סוף החדש והאי דאמר ליה אם מעכשיו תתן לי הרי היא לך בעשר סלעים אי הוה מקדים ליה הוא מחיל ליה מדמי השכירות ומוגר ליה בפחות משוייה אבל סיפא גבי מכר משמשך המקח. דינו ליתן המעות וכי אמר ליה אם מעכשיו תתן הרי היא לך באלף הן הן דמיה וכי מיטפי עלייהו לגורן שכר המתנת מעות הוא:

דקו בה - חיפשו אחריה עד שמצאו בה מקרא לסמוך בהא מילתא דתשלומי שכירות לבסוף:

טרשא שרי - למכור סחורה בהמתנה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש לו אם מעכשיו הרי הוא לך בפחות אלא ימכור סתם בכך וכך ליום פלוני:

קץ ליה - אם מעכשיו הרי הוא לך בפחות דבהדיא פריש ליה דשכר המתנה הוא נוטל:

טרשא דידי שרי - עושה שכר תמרים היה ומוכר לו בזמן הזול בתשרי כשער של ניסן וממתין לו עד ניסן:

שיכראי לא פסיד - אינו מתקלקל והייתי יכול להצניעו עד ניסן:

זוזי לא צריכנא - שאני עשיר ואיני דחוק למכור כשער של עכשיו:

זיל בתר דידהו - אחרי הלקוחות דאינהו ודאי אגר נטר יהבו ליה למר דאילו הוו להו זוזי הוה שכיח להו שיכרא טובא כשער של עכשיו:

אמר רב חמא טרשא דידי ודאי שרי - מוכר פרקמטיא היה מוכר במקום הזול כשער שהוא נמכר במקום היוקר וממתין להן והן מעלין אותו למקום היוקר והוא מקבל עליו אחריות דרך בהליכה והלקוחות משתכרים בפרקמטיא שלוקחין שם במעותיו ומביאין לכאן ואחריות החזרה עליהם וכיון דלא מקבלי עלייהו אחריות לא הויא מלוה גבייהו עד שהפרקמטיא נמכרת והן מקבלין המעות ואותן המעות נעשין עליהם מלוה ואין כאן רבית:

נקטי להו שוקא - מכריזין שלא יהא אדם רשאי למכור עד שימכרו הם:


והלכתא כר' אלעזר - דרבית קצוצה יוצאה בדיינין:

מתני' ה"ג במתניתין - מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מותר המעות שעליך וטול שדה שלך:

אסור - לעשות כן ודוקא דאמר ליה לכי מייתית מותר המעות קנה מעכשיו לפיכך אסור לעשות כן שאם יאכל מוכר פירות בתוך כך לכשיביא זה המעות נמצא שהשדה קנויה לו מיום המכר וזה אכל הפירות בשכר המתנת מעותיו ואם יאכל לוקח פירות מעכשיו. שמא לא יביא מותר המעות ויחזור לו זה מה שקיבל ונמצא שלא היתה שדה קנויה לו דהא לכי מייתית קני מעכשיו אמר ליה והא לא אייתי ומעות הראשונות כמלוה בעלמא היו אצל מוכר וזה אכל פירות בשכרו:

גמ' מי אוכל פירות - מכר וקבל מקצת מי אוכל פירות בתוך כך:

מוכר אוכל פירות - לקמיה מוקי שפיר כדמפרש ולא פליגי כו':

משלשין - מפקידין אותו ביד שליש אם יגמור מקחו יתנם ללוקח ואם לא. יחזיר המוכר מה שקיבל ויטול פירותיו:

הא דאמר ליה לכי מייתית קני - מוכר אוכל פירות שאין השדה קנויה לו אלא מכאן ולהבא ועד השתא דידיה אכל:

הא דאמר לכי מייתית קני מעכשיו - אין זה אלא תנאי שאם יקיים תנאו יהא השדה קנוי לו מן היום ואם קיים תנאו נמצא שאכל המוכר פירות של לוקח עד עכשיו בשכר המתנת מעותיו:

תני רב ספרא - ולא היה מפורש במשנה מתי שניהן מותרין ומתי אסורין ופי' רבא מסברא:

קני מהשתא כשיעור זוזך - והשאר לכי מייתית קני זה אוכל פירות קרקע המגיע לדמים שנתן והמוכר אוכל השאר:

לכי מייתית קני - הכל מעכשיו שניהם אסורין כדפרישית לעיל:

לכי מייתית קני - עד דמייתי שדה של מוכר הוא:

קני מעכשיו וזוזי ליהוו הלוואה גבך - כיון דאקנייה מעכשיו הרי היא של לוקח ואם יאכל מוכר פירות בשכר המתנת מעות יאכלם:

צד אחד - דלמא אתי לידי רבית דלמא לא אתי כיצד אם מוכר אוכלם ולא גמר לוקח מקחו אין כאן רבית גמר יש כאן רבית הלכך דלא כרבי יהודה אבל סיפא קתני מוכר מותר ולוקח אסור לוקח מותר מוכר אסור אפי' רבי יהודה מודה דהתם ודאי איכא רבית דכי אמר ליה לכי מייתית קני אין לו עכשיו בה כלום ואפילו גמר הלכך פירי דהשתא רבית הן אצלו והיכא דאמר ליה קני מעכשיו וזוזי ניהוו הלוואה גבך הרי קנויה לו מעכשיו ואם יאכל מוכר פירות הרי הוא רבית:

משכן לו בית - ברייתא היא:

בדמים הללו - פסק לו דמים מועטים להוסיף לו על מעות הלואה להצמיתה לו אם בא למוכרה:

צד אחד - האי נמי דלמא לא אתי לידי רבית דלא ירצה למוכרה לעולם ולרבי יהודה אם ירצה למוכרה מותר לזה לקבלה בדמים שפסק דמתחילת התנאי צד אחד הוא דהוה ברבית:

מכר לו בית - ונתן לו כל דמיו:

ואמר לו - מוכר ע"מ כן אני מוכר לך שכשיהיו לי מעות החזירם לי וטול מעותיך:

אסור - דנמצא שאין זה מכר וכשאכל פירות שכר מעותיו עומד ונוטל:

לכשיהיו לך מעות אחזירם לך - הלוקח אמר לו מאיליו כן:

מותר - ולקמיה מפרש טעמא:

מאן תנא - אאיסור קאי:

ה"ג דאמר ליה מדעתו - אם ארצה אחזירם ולא שתתבעני בדין הלכך מותר דאי נמי חזר וקיבל מעותיו עד עכשיו שלו היתה וחוזר ומוכרה לו אבל רישא שע"כ צריך להחזיר מעיקרא לאו מכר הוא:

שלא באחריות - שאם יטרפנה בעל חוב שלי לא אחזיר לך כלום וכגון דפריש ליה הכי בהדיא בשטרא דאי מסתמא הא מוקמינא (לעיל ד' טו:) כשמואל דאמר אחריות טעות סופר:

מגבינא שופרא שבחא ופירי - מעידית שבנכסי אפרע לך אף את השבח שתשביח והפירות שיטרפו ממך:


פטומי מילי - אין אלו אלא דברי תנחומין בעלמא לפטם את לבו:

הא לא אמר ליה מדעתיה אסור - אלמא על כרחיה מקיים תנאה לפיכך אינו מכר והוה ליה כרבית ולא אמרי' פטומי מילי נינהו הואיל ולא אתני מוכר:

א"ל - הא דרבא נעשה כאומר מדעתיה אתמר הכי אמר רבא לעיל מאי שנא רישא מאי שנא סיפא אמר רבא סיפא כיון דבעי מוכר אתנויי ולא אתני והלוקח קאמר ליה מנפשיה נעשה כאומר ליה מדעתיה אחזירנה אם ארצה ואע"ג דלא פריש מדעתיה כמאן דפירש דמי ואין עליו לכופו הלכך א"נ אהדרינהו השתא הוא דהדר זבין להו:

דכתב לה גיטא לדביתהו - שלא תזקק ליבום ולא כתב לה על תנאי אם מתי:

פטומי מילי - אין אמירה זו קבלת תנאי אלא לנחמו ואם תרצה תנשא לאחר:

ואי לאו פטומי מילי מאי - ואף אם אמרה באמת ובקבלת שבועה גמורה מאי:

בדידה קיימא כו' - בתמיה הגט אינו אלא מדעת האיש וצריך למוסרו לה על התנאי ואם לא התנה בשעת נתינה תנאי שלה אינו כלום ואפי' אמרה קודם לכן ולא דמי לממון דמשעבד נפשיה בדיבוריה:

בשעת מתן מעות - התנה על מנת כן קונה הכל ואם לאחר מתן מעות התנה אין בדבריו כלום:

דרדקא קרעיה - בתמיה וכי לא אדם גדול הוא לא קרעו בלא טעם:

אני אומר אסמכתא קניא - הייתי רגיל לומר קנה הכל דאסמכתא קניא אבל מניומי חלוק עלי והחזירני מדברי והא אסמכתא היא הבטחה בעלמא לסמוך על דבריו שאם לא ימלא דבריו יתן לו שוה מאתים במנה:

רבי יוסי - בפרק גט פשוט (ב"ב דף קסח.) מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו כו':


ואיבעית אימא מתני' דא"ל מעכשיו קנה - אם לא אתן לך עד שלש שנים דלאו אסמכתא היא אלא קנין גמור היא שע"מ מכר גמור החזיק בה מעכשיו בדמים הללו ואזולי אוזיל גביה וזה קיבל עליו שאם יחזיר לו מעותיו עד שלש שנים יקבלם והפירות לרבי יהודה לוקח אוכלן ולרבנן משלשין אותן:

בזמניה קניא - קס"ד הגיע זמן ולא נתן לו מעותיו:

בלא זמניה - קודם שהגיע:

אשכחיה - לוה:

בגו זמניה - וא"ל קני לא אפדנה עוד:

קני - דגמר ואקני דאי לא למה ליה למימר ליה הלא אין יכול עכשיו לתובעו:

לא ליתי ליטרדן - ולדחייה בעלמא משום כיסופא:

אשכחיה - ביום הזמן:

דשתי שיכרא - בחנות אין זה עצב לחזור אחר פדיון שדהו ודעתו לשקעה:

לפכוחי פחדיה - להפיג דאגתו שדואג על המעות דכתיב (תהלים קד) ויין ישמח:

אי קפיד בדמי - אם מקפיד במכירת חפציו שלא לפחות משוויין:

ודאי קנה - אינו חש אם תשקע שדהו:

דלא תיתזיל ארעיה - שאם יראה אותו מחזר אחרי מעות ומוכר נכסיו בפחות מוזיל קרקעותיו ולעולם אנוס הוא ולא גמר ומקני:

קפיד בארעא - שלא ימכור שום קרקע אפילו בשווייו:

למיגבא ביה מיניה - קונה בה כנגד מעותיו ואם בא לפרוע המעות לאחר זמן לא יקבלם:

סוף סוף אסמכתא היא - דלא א"ל קני לגוביינא אלא אם איני נותן לך מכאן ועד שלש שנים הדר הויא לה אסמכתא דכל דאי. אסמכתא הוא:

אלא אפותיקי דרב פפא היכי דמי - דגבי אסמכתא תיהוי אפותיקי:

דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזה - אף בתוך שלש שנים ואם אין אני נותן לך מגופה כנגד מעותיך עד שלש שנים תהא כולה שלך בהא אמר רב פפא דאע"ג דלא קניא למיהוי כוליה דידיה לאחר ג' אפותיקי הוי למגבי מיניה דבלאו אסמכתא נמי שווייה אפותיקי:

מגבית לי - כנגד מעותי מעידי עידית דאית לך:

בידקא - שטף נהר שטפה לעידי עידית וכשבא זה לגבות מן העידית כפי תנאו אמר לו לא תיגבי אלא מבינונית אחרת שיש לי:

כי אמינא לך אנא - לגבות מעידית:

גבי מהאי חמרא - ופסק דמים ולבסוף אייקר:

והדרא פירי - לאחר שלש אם אכלן לוקח:

מחילה בטעות - כי האי דהמוכר סבר שהיא קנויה ללוקח ומן הדין אוכל פירות ומוחל על אכילתו:

מוכר פירות דקל - קודם שחנטו פירותיו:

עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו - אם בא לחזור בו קודם שחנטו פירותיו חוזר דאפילו למ"ד (יבמות דף צג.) אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הני מילי שבא לחזור אחר שבא לעולם:

משבאו לעולם אינו יכול לחזור בו - דקסבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשעת המכר שיהיה המכר חל לכשיבא לעולם:

אף משבאו כו' - דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

לא מפקינן מיניה - שהרי כל זמן שלא חזר מחל על אכילתו ואע"פ שבטעות שלא היה יודע שיוכל לחזור מחילה היא:

הכא הלואה היא - ומיחזי כרבית שמתחילה בהלואה בא לו וכרבית קצוצה דמי ואין אבק רבית בדבר הלואה אלא בדבר מכר כגון המרבה בפירות דמתניתין (לעיל ס:):


הוה יתיבנא - כי אמר ומודינא דאי שמיט ואכיל כו':

ובעי לאותביה אונאה - דתנן (לעיל דף נא.) דמחזיר לו אונאה ואע"ג דמדעת נתן לו הואיל וטעה אלמא מחילה בטעות לאו מחילה היא:

ואודיק - השגיח בי וראה שהיה בדעתי להשיב על דבריו:

חזיתן איילונית - קדמני להראותי טעמא לדבריו מאיילונית כדלקמן:

הממאנת - קטנה יתומה שהשיאתה אמה לדעתה אמרו חכמים יכולה למאן דמן התורה אין מעשה קטנה כלום ואמה אינה זוכה בה לקדשה ורבנן הוא דתקון נשואין ליתומים שלא ינהגו בה מנהג הפקר וישמרנה בעלה והם אמרו דסגי לה במיאון:

אין לה כתובה - ואף מה שהכניסה לו בנדונייתה ושמאתן בכתובתה וכל שכן מאתים שתיקנו לאשה משום דבעל כרחיה נפקא:

שנייה - שניות לעריות שגזרו חכמים בפ' שני דיבמות (דף כ.) אין לה כתובה דקנסא הוא דקנסינן לה מפני שמרגילתו עליה כדאמרינן ביבמות (דף פה:):

והאיילונית - דוכרניתא דלא ילדה לשון איל אין לה כתובה שמקחו טעות דלאו אדעתא דהכי נסבה ואע"ג דכי מחלה היא נדוניי' דילה למוסרה בידו טעות הואי מחילה בטעות הויא מחילה:

ולא פירות - נכסים שנפלו לה בירושה אחר שנשאת תיקנו חכמים שהבעל אוכל פירות ולא תיקנו תחתיהן שאם נשבית חייב לפדותה משלו ואלו אף על פי שאין להם תקנת פירות שאם נשבית לא יפדנה דלא קרינא בה ואותבינך לאינתו אפילו הכי לכשתצא לא יחזיר לה פירות שאכל:

ולא בלאות - הכניסה לו בגדים בנדונייתה אפי' יש מהם קיימים לא יחזיר בלאותיהן אלמא מחילת אכילת פירות אע"פ שבטעות מחלה לו מחילה היא:

דלא ידע - שנתאנה דליחול הלכך אין כאן מחילה ואפילו בטעות:

דניחא לה דניפוק עלה קלא שמא דאישות - ואפי' יודעת שאין נשואיה נשואין רצונה להאכילו:

א"ל - מוכר לשליח:

אי הוה לי זוזי מהדרת לי - רוצה אני שתקבל מעותי:

את ונוולא אחי - אתה והיא קרובים אתם ותתרצו ביניכם ונוולא לשון ארמי בין בזכר בין בנקבה כשרוצה לומר אתה והוא או אתה והיא כך ראיתי בתשובת הגאונים ואני אומר שזה שמה:

משכנתא מאי - משכן לו שדה ולא קץ עמו לאכול פירות לשם רבית אלא סתם והוא ירד ועשה ואכל:

הכא נמי לא קץ לי' - ופליג אדרב נחמן דאמר לעיל הדרא ארעא והדרי פירי:

וחשיב - כמה אכל פירות ואפקינהו מיניה:

באתרא דמסלקי - במקום שנהגו להלוות סתם ומלוה אוכל פירות ולא פסק עמו בנכייתא כדלקמן ונהגו לסלק את המלוה ממנה בכל עת שתשיג יד הלוה למעות:

אכל כשיעור זוזי - כפי מה שנמכרין הפירות בשוק ובא הלוה לפנינו ותבע ואמר איני רוצה שיאכל פירותי ברבית ישומו פירות שאכל ויטלם בחובו אילו הוו לי זוזי לא מסלקינן ליה השתא נמי פירי אכל זוזי דידי נינהו:

מסלקינן ליה - ואע"ג דאבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינין הני מילי לבתר דשקליה אבל זה זריז הוא ואינו מניחו לאכול אלא כדי הקרן:

אכל טפי לא מפקינן מיניה - דאבק ריבית הוא ואינה יוצאה בדיינין:

ולא מחשבינן משטרא לשטרא - אם חייב לו מעות בשטר אחר אין העודף בזה שאכל פרעון לחוב השטר האחר דהאי אפקינן מיניה הוא מה שאכל כבר:

וביתומים - אם שדה זו של יתומים היא:

אכל טפי מפקינן מיניה - שב"ד שבעיר אביהן של יתומים והרי הם שליטים לעשות משפט והם לא מחלו על העודף שאכל והוה ליה כמאן דסלקוה משעתא דאכל שיעור זוזי:

לא מסלקינן ליה בלא זוזי - עד שיתן לו כל שיעור מעות הלואתו וכיון דכי אכלינהו להך לאו בתורת פרעון אכלינהו. הוה ליה אבק רבית משעת אכילה ואינה יוצאה בדיינין וכי סלקוהו משדה זו בלא זוזי אפוקי מיניה אבק רבית שאכל הוא והאי דנקט לעיל אתרא דמסלקי דאילו אתרא דלא מסלקי שנהגו לאכול המשכונא שנים הקצובות למנהגן ואילו הוו ליה זוזי לא מצי מסלק ליה. הכל מודים דכל אותן השנים כמכר הוא אצלו ואי נמי אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה:


כגדולים - ואע"ג דאכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דקסבר מתחילת אכילתן אבק רבית הוא ואין כח בדיינין להוציאו:

באתרא דמסלקי לא ניכול פירא אלא בנכייתא - שינכה לו מן החוב דבר קצוב לשנה דנראה כמוכרו לו ויורד בספק דאפילו תלקה ולא יהו בה פירות ינכה לו אותה קצבה הלכך כי שקיל מיניה טפי לאו רבית הוא ודווקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי כל ימי הזמן הוי כמכירה אצלו ובלא נכייתא נמי אכול:

וצורבא מדרבנן - שצריך לישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו פן ילמדו ממנו לזלזל באיסורין אפילו בנכייתא נמי לא ניכול:

קיצותא - לקמן מפרש:

מאן דאסר בקמייתא - ללישנא קמא דאמר באוכל בלא נכייתא פליגי סבר בבתרייתא כולי עלמא שרי:

למאן דאסר בבתרייתא - ללישנא בתרא דאמרינן אפילו כי אכל חמש שנים קמאי בנכייתא פליגי דחד מנייהו אסר היכא שרי:

במשלם שניא כו' - דלא מיחזי כהלואה אלא כלוקח הימנו פירות השנים האלו במעות הללו:

אין בעל חוב גובה הימנה - אם מת המלוה ונפלה לפני בניו אין בעל חוב של אביהם גובה הימנה דאין להם לאביהם בגופה של קרקע כלום ומטלטלי בעלמא נינהו ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב דבשלמא בעודו קיים גבי אפילו מגלימא דעל כתפיה שהרי לו הלוה מעותיו ונשתעבד והתורה אמרה יבא שליח ב"ד ויכנס לביתו ויטול משכונו דכתיב (דברים כד) והאיש אשר אתה נושה בו וגו' ואמרינן לקמן (דף קיג.) זה שליח ב"ד אבל היכא דמית בהדי יתמי מאי עבידתיה דתבע הרי לא לוו ממנו ואי ירתי קרקעות משתעבדי נכסיה מחיים ומיחייב מדין ערב דנכסייהו דבר איניש אינון ערבון ביה דכי אוזפיה עלייהו סמך אבל מטלטלי אפילו דין ערב ליכא דלאו עלייהו סמיך מלוה הואיל ובידו להצניען ולאבדן:

ואין הבכור נוטל פי שנים - למאן דאמר בבבא בתרא (דף קכד:) דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה הא נמי הואיל ואתרא דמסלקין מלוה בעלמא הוא דאין השדה לפניו אלא לשעבוד פירות והוה ליה ראוי ואין בכור נוטל בראוי לבא לפניהם לאחר מיתה לחלוק כבמוחזק ביד אביו דכתיב (דברים כא) בכל אשר ימצא לו:

ושביעית משמטתה - כשאר מלוה בשטר שנכסי לוה משועבדין להן ושביעית משמטתן דאין זה מלוה על משכון שאין שביעית משמטתו דהתם במשכון של מטלטלין קיימינן וטעמא משום דבעל חוב קונה משכון שבידו דילפינן (לקמן דף פב.) מולך תהיה צדקה והוה ליה כגבוי:

בעל חוב גובה ממנו - דמכר הוא אצלו והיינו טעמא דכולהו:

אפי' מתמרי דאבודיא - כשגודרין תמרים שוטחין מחצלות תחת הדקלין ונופלים התמרים עליהם ואם בא ושילם לו מעותיו מסלקו אף מן התמרים התלושין שעל המחצלות:

ואי אגבהינהו כבר בסיסני - שנתנן בתוך סלים כשנטלן מן המחצלות:

קנה - אותם בהגבהה קודם שקיבל מעותיו והרי הן שלו:

ולמ"ד - בבבא בתרא (ד' פה:):

כליו של לוקח קונה לו - ואפי' הוא ברשות של מוכר:

אע"ג דלא אגבהינהו - לפי שקנו לו מחצלותיו שהן כליו:

ואמר לא מסתלקנא - בשעת מתן מעות התנה על מנת שלא תוכל לסלקני עד כך וכך שנים כו' ועל מנת כן נתן מעותיה וקרקע נקנה בכסף בין דרך מקח בין דרך שכירות בין בכל הדרכים כפי התנאי:

צריך למיקנא מיניה - דאי לא קני מיניה דיבורא בעלמא הוא ויכול לומר לא אשנה מן המנהג:

א"ל איזיל ואייתי זוזי - ואשלם לך ומעתה אל תאכל פירות עוד:

לא אכיל - הואיל והמעות מוכנים לו ולא נתנו לו רשות להיות שומט ואוכל ובאתרא דמסלקי קאי:

שדה אחוזה - שאמרה תורה (ויקרא כז) לפדותה מן ההקדש לפי השנים שעד היובל סלע ופונדיון לשנה כפי חשבון חמשים שקל לבית זרע חומר שעורים לארבעים ותשע שנות היובל:

ואע"ג דאכיל פירי - הקדש טובא ששוין פירות של כל השנה הרבה:


פריק להו בארבעה זוזי - דהיינו סלע:

הכא נמי לא שנא - דהא חזינן דהיכא דיורד לספק ונותן מעות סלע לשנה ספק יהיו בה פירות ספק לא יהיו בה פירות הוו זביני מעיקרא ומיפרק בהכי:

התם לאו הלואה - בפדיון תליא מילתא ורחמנא אוקמיה אהאי פדיון ואמר בהכי נפרוק:

דלא מצי מסלק ליה - כל שנתו ואפילו באתרא דמסלקי:

דשכונה גביה - אין שכן קרוב ממנו ואם בא הלוה למוכרה אין בבעל מצריה שכן טוב לקנותה כזה:

טרשא דרב פפא - דאמר לעיל (דף סה.) שכראי לא פסיד וכו'. לית הלכתא כוותיה כדאמרן מאי חזית דאזלת בתר דידך זיל בתר דידהו:

מחוזנאי - בני מחוזא:

דזקפי רווחא אקרנא - שקונים פרגמטיא בעלי בתים ונותנין לתגרים למחצית שכר ושמין כך וכך שכר יהיה בהן וזוקפין מחצית השכר עם הקרן וכותבין בשטר פלוני חייב לפלוני כך וכך לזמן פלוני:

וכי אתו לקמיה - ואמרי ליה לא הוה רווחא מהימן להו:

תינח היכא דאיתיה לדידיה - אם יהא אביך קיים לזמן הפרעון שהוא חסיד ומאמינם ומה אם ימות היורשין יגבו הכל:

חכירי - המקבל שדה מחבירו בעשרה כורין לשנה בין תעשה הרבה בין תעשה מעט:

חכירי נרשאי - שהיו בעלי בתים מלוים מעות לעניים על שדותיהן וחוזרים וחוכרים אותם להם בכך וכך כורין לשנה:

אימת קנייה - מלוה להך שדה דאקנייה נהליה לבעלים בתורת חכירות נמצא נוטל רבית קצוצה שהרי אין טורח בה ואף אם תלקה לא יפסיד מחכירותו כלום:

שהינא כמה עידנין - ביד המלוה ועשה הוא ואכל בנכייתא והדר חכרה מיניה:

שפיר דמי - כדי שלא תנעול דלת דכיון דשהייה גביה ואכל תלת שנין מה לי עבד בה איהו ומה לי חכריה:

ולאו מילתא היא - דאפילו שהייה נמי אסור. דרבית גמורה היא שאין כאן ספק כעושה ואוכל שפעמים שמוציא ואינו נוטל:

מתני' אין מושיבין חנוני למחצית שכר - לא יאמר בעל הבית לחנוני הרי פירות נמכרים בשוק ארבע סאים בסלע ואתה מוכרן בחנות פרוטה פרוטה ומשתכר סאה הילך פירות ושב ומכור תמיד והריוח נחלוק וטעמא דמילתא משום דאמרינן לקמן (דף קד:) הך עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון סתם המקבל פרגמטיא למחצית שכר מקבל עליו אחריות חצי הקרן באונסין וזולא הלכך ההיא פלגא כיון דמיחייב באונסין מלוה הוא אצלו שהרי שומא היא אצלו במעות כשער השוק ודינו ליטול חצי שכר נמצא מתעסק בחציו של בעל הבית שהוא פקדון אצלו בשכר המתנת מעות המלוה לפיכך אסור:

אלא אם כן נותן לו שכר עמלו - בחצי:

אין מושיבין תרנגולין למחצה - לשום ביצים בדמים לבעל התרנגולת להושיבה עליהם לגדל אפרוחים למחצית שכר מה שיהיו האפרוחים שוין יותר על דמי הביצים דהואיל וזה מקבל עליו אחריות חצי דמי הביצים אם יתקלקלו או אם ימותו הוה ליה פלגא מלוה שהרי נישומין עליו בדמים מעכשיו דמיהן עליו במלוה ונמצא זה מגדל את חציו השני בשכר המתנת מעותיו:

ומזונו - מזון שהוא מוציא באפרוחים:

ואין שמין עגלים וסייחים למחצה - עכשיו הן שוין כך וכך קבלם עליך לגדלם שנתיים למחצית שכר ולמחצית הפסד אם ימותו:

אבל מקבלים עגלים וסייחים - קטנים בלא שומא שאם ימותו לא ישלם כלום ואם יחיו יחלקו ביניהם:

לכשיהיו משולשים - לכשיעמדו על שליש גדילתן שליש שור ושליש סוס אז יחלקו:

וחמור - מגדלה עד שתהא טוענת משאוי כך היה מנהגם לגדלם קודם חלוקה:

גמ' ה"ג תנא כפועל בטל - ובמתניתין לא גרסינן בטל:

כפועל בטל - משמע כמה אדם רוצה ליטול ולישב בטל:

מאי כפועל בטל - הלא אין יושב ובטל שהרי טורח להוליך ולהביא פירות לחנות ולמכור ולקבל מעות ולמדוד הפירות:


אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה - אם היה נגר או נפח כמה אדם רוצה ליטול ליבטל ממלאכה כבידה כזו ולעשות מלאכה קלה:

ר' יהודה - מיקל טפי מדר' מאיר דר' מאיר בעי שיפסוק לשום שכר ומיהו בכל מה שיאות לקבל עליו בשכרו בין רב בין מעט הא קביל עליה ורבי יהודה לא בעי שיפסוק לשום שכר אלא יטבול עמו בציר כאחד מן השוק:

גרוגרת - תאנה יבשה:

משלם - כפועל בטל:

ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל - אבל עושה ואוכל כגון פרה החורשת וחמור הטוענת משאוי פעולתן הוא שכר עמל ומזון:

ושוטפות - כשעוברין בנהר המים שוטפין מן הגיזה והוא נוטלה:

ומורטות - כשעוברות בין הקוצים:

ותנא קמא גיזה וחלב לא סיפק בשכר עמלו ומזונו - בתמיה וכי גיזה של רחלים וחלב העיזים אינו מספיק לשכר עמל ומזון:

בגיזה וחלב כ"ע לא פליגי - אם נאות בעל הבהמה שלא לחלוק בהן:

בנסיובי - מי פסולת החלב שקורין משג"א:

ותותרי - שטיפת ומריטת הרחלים תותרי תרגום של נושרין דנתרי ע"י שטיפה ומריטה:

משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחין - לשנה:

אשה שאמרה כו' - אשה שיש לה תרנגולת מותרת לומר לבעלת הביצים בלשון שכירות תני לי ביצים ואושיב תרנגולת עליהם ואטרח באפרוחים ואטול שני אפרוחים בשכרי אבל בלשון חלוקה פליגי בה וקאסר רבי שמעון דכל לשון חלוקה עסקא היא וקרובה להפסד כשכר וכיון דאחריות חצי ביצים עליה אשתכח פלגא מלוה אבל בלשון שכירות אין אחריות הביצים על בעלת התרנגולת:

איכא ביצים מוזרות - שאינן קולטות אפרוח ונוטלתן בשכרה והן מותרות באכילה דאמרינן בשחיטת חולין (חולין דף סד:) ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם ור' יהודה לטעמיה דאמר אפילו טבל עמו בציר זהו שכרו ור' שמעון לטעמיה דאמר נוטל שכרו משלם:

ה"ג מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות לבהמה מעלין - מקום שנהגו שהשם עגלים וסייחים קטנים למחצה לחבירו נותן לו מעות בשכר שמוציאן ומכניסן על כתיפו. מעלין:

עם אמו - דליכא טרחא לאפוקי ולעיולי לפי שנמשך אחר אמו ובלא עמל ומזון כי אמו עושה ואוכלת ואין צריך להעלות לו שכר כתף:

ואפילו במקום שנהגו להעלות - לעגלים וסייחים הנישומין לבדם:

כרבי יהודה - בטבל עמו בציר:

כרבי יוסי ברבי יהודה - בנסיובי ותותרי:

נפק עלייהו שטרא - שקיבל אביהם עסקא פלגא באגר ופלגא בהפסד:

לא הוי ספי - לא היה מאכיל רבית לבעל הבית דאי קביל עליה הכי ריביתא הוא דקטרח בפלגא דפקדון משום פלגא דמלוה אלא ודאי שטרא הכי מפרשי' ללישניה שקיבל עליו איזו מהם שירצה:

אי פלגא - יקבל הנותן באגרא יקבל עליו אחריות ההפסד יותר ממחצית כגון תרי תילתי דהשתא ליכא רבית דהשתא ליכא אלא תילתא מלוה דלא קיבל עליה רב עיליש אלא תילתא באחריותו וקשקיל פלגא באגרא והוה מאי דשקיל באגרא טפי מתילתא שכר עמלו לטרוח שהוא עוסק בשני שלישי פקדון:


אי פלגא בהפסד - כלומר פלגא בהפסד דכתב בשטרא הכי קאמר דאם ירצה רב עיליש יטול תרי תילתי באגר ויקבל עליו חצי ההפסד דאיכא שכר עמלו במאי דשקיל טפי באגרא ממה שמגיע לחלק פלגא דמלוה:

שיטה איתמר - הכי אמר רב נחמן ר' יהודה ורבי יוסי בנו ורבן שמעון כולן בשיטה אחת אמרו דבריהם:

מותר שליש בשכרך - השם עגל למחצה בשכר ובהפסד ואמר לו מה שיביא יותר על שליש דמיו של עכשיו טול בשכרך וכל השאר נחלוק בשוה:

מותר - דהא קיבל עליה מספק ואע"ג דזימנין דליכא מותר שליש:

ריש עגלא לפטומא - המקבל עגל לפטמו למחצית הראש יטול כולו. לחלקו בשכר עמלו ומזונו והשאר חולקין בשוה:

מאי לאו דאמר ליה כו' - ואשמועינן רב דאי ליכא מותר שליש. נשקול ריש עגלא:

כי קאמר רב - הרי זה מותר אע"ג דזמנין ליכא מותר שליש:

כגון דאית ליה בהמות - למקבל דיש עליו לטרוח לפני בהמותיו ובשביל בהמה אחת עמהם אין טרחו נוסף:

דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי - באותו טורח שאתה מגבל סובין ושעורין לפני שור אחד אתה יכול לגבל לפני שנים:

ויהיב ליה לאריסיה - למחצה בשכר והפסד:

אי משתתפת בהדיה - אילו נתת חצי המעות והיית שותף בבהמה היה נותן לך אף האליה כולה לחלקך:

פלגיה לאליתא - כשבאו לחלוק. חלק רבי אלעזר את האליה:

אמר ליה - אריסיה:

השתא כמעיקרא נמי לא - עכשיו לא תתן הראש כולו כמו שנתת בראשונה:

זוזי דידי הוו - וכי קבילת עלך פלגא בהפסד הוו זוזי מלוה גבך:

ואי לא יהיבנא לך טפי פורתא - אשתכח דקא טרחת בפלגא פקדון משום פלגא מלוה:

דטרחתא טפי פורתא - להכניס ולהוציא דאילו מזון. אם הוצרך לסובין או שעורין. קנית לאמצע כדרך שותפין:

לאתויי ליה רעיא - מרעה לבהמות שאינו צריך לקנות בשוק שיש עליו לטרוח בשבילו:

בגודרות - בהמה דקה לשון גדרות צאן (במדבר לב):

ואם בא המקבל לחלוק - בתוך הזמן הזה:

חבירו - בעל הבהמה מעכב עליו:

אבל אינו דומה טיפולה של שנה הראשונה לטיפולה של שנה אחרת - שצריכה בשניה למזונות מרובים יותר מן הראשונה:

מאי אבל דקאמר - כל שכן דהיינו טעמא דמעכב עליו:

אלא - הכי קאמר לפי שאינו דומה כו' וכיון דכך מנהג המקבלין חבירו מעכב עליו ואני שמעתי איפכא אם בא בעל הבהמה לחלוק בתוך זמנו המקבל מעכב עליו לפי שאינו דומה טיפולה כו' שטיפול שנה ראשונה קשה משל שניה מפני שהיא דקה טיפולה מרובה להכניס ולהוציא אבל טיפול השניה קל ושבחה מרובה וקשיא לי אי טיפולה של שניה קלה משל ראשונה מאי לשון חייב לטפל בה דקתני רישא משמע דעל כרחו חייב לטפל בה כל הזמן הזה:

עד מתי חייב לטפל בולדות - שאף הן נחלקין למחצה שהן שכר והמקבל בא לומר חלוק אותו מיד שלא אעסוק בחלק שלך שאיני נוטל בו כלום:

בדקה שלשים ובגסה חמשים - כדרך שפרט לך הכתוב בטיפול הבכור שחייב ישראל לטפל בו בדקה שלשים ובגסה חמשים ואח"כ נותנו לכהן דיליף ליה בבכורות (דף כו:) מקראי:

שיניה דקות - וצריכה לאמה ולאדם הרגיל בכך:

מכאן ואילך - יטול המקבל מחצה שלם בשביל חלקו שהרי חציו שלו הן ובמחצה השני של חבירו יטול מחצה בשבח כדרך שנוטל באמה מחצית שכר ושכר עמל ומזון ליכא ואע"ג דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו כיון דבעי למיטרח בה משום מחצה שלו שהוא קרן גמור ואינו מלוה וכי טרח משום דידיה קא טרח ולא מיחזי כריביתא:

מאן פלג לך - מי שם אותה שמא לא נישומית יפה:

יגדילו - הולדות עד שיהו גדולים ואינו נוטל בשל חבירו כלום:


טבי ותקולי - יש זוזי שמשקלם קל וצורתם יוצאת בהוצאה והורגלו בה וטובים בהוצאה יותר מצורה אחרת של זוזי שמשקלן יתר ואותן שמשקלן יתר חביבין למי ששוקל כסף מנה או פרס במאזנים הלכך טבי וטבי אי נמי תקולי ותקולי כמאן דפליגי דמי דאלו שהניח טובים כאלו שנטל:

אבל שקל טבי ושבק תקולי - אי נמי שקל תקולי ושבק טבי לא:

מוגר זוזי בפשיטא ליומא - בלשון שכירות ולא בלשון הלואה הנני משכיר לך זוז היום בפשוט דהיינו זוז מדינה דהיינו שמינית שבצורי:

כלו זוזי דרב חמא - ירדו לטימיון כדאמרינן לקמן (דף עא:) שהמלוין ברבית נכסיהן מתמוטטין:

מ"ש ממרא - פושויי"ר בלעז הלא רשאי אני להשכיר את כלי:

הדרא בעינא - אותו כלי חוזר בעצמו בעין ואינו הלואה אצלו בדמים ואין אחריותו עליו אם נאנס או נשבר מחמת מלאכה הלכך אין שכרו רבית:

וידיע פחתיה - ועוד שניכר פגמו שהוא נפגם ומתקלקל מחמת מלאכה:

זוזי לא הדרי בעינייהו - שהרי מוציאם ולפיכך אחריותו עליו ושכרו רבית אע"ג דאמר בלשון שכירות ועוד אי נמי אהדר ליה בעיניה לא ידיע פחתיה נמצא שכרו חנם ברבית:

אוגנא דקירא - חלות הנתכות בכלים קטנים עגולים כאגנות:

מקיראי - תגרי שעוה:

מתני' שמין פרה - גדולה וחמור גדול שראוין למלאכה ומלאכתם כולה של מקבל:

למחצה - לחלוק שבח שישביחו בדמים ובוולדות:

לחלוק את הוולדות מיד - כשתבא שנת חלוקתן כדאמרן לעיל בדקה שלשים ובגסה חמשים יום:

שמין עגל עם אמו - ואין צריך ליתן שכר עמל ומזון לעגל אלא לאם:

מפרין על שדהו - לשון פרה ורבה ובגמ' מפרש כיצד מפרין ולי נראה מפריז בזיי"ן לשון מרחיב ומגדיל כמו (זכריה ב) פרזות תשב ירושלם וכן מצינו בנדה (דף ד:) לא כהלל שהפריז על מדותיו וכן יסד רבינו משולם בפיוט חכמי מדות מפריזים:

גמ' תן לי מאתים זוז - הלויני מאתים זוז ואוציאם בשדה לזבל לקצור ולזרוע ולחרוש:

ואפרנסנה - כל צרכה כל דבר קרוי פרנסה:

ואני אעלה - בחכירותיה שנים עשר כורין של חטין לשנה ואחזיר מעותיך:

מותר - ואין זו רבית שכר מעות אלא שחוכר ממנו שדה משובחת ומעלה לו בחכירות שדה טובה יותר משדה רעה מאתים זוז שני כורים חטין:

אבל לא מפריז לא על שכר חנות ולא על שכר ספינה - שאם שכר ממנו חנות או ספינה אסור ללות הימנו מעות לקנות פירות ולמכור בחנות או פרקמטיא להוליך בספינה ויעלה לו על דמי שכירותו כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה. אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה אלא בשביל שכר מעות:

לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות שתהא נאה והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם:

אסקריא - וילון ושאר כלי הספינה כגון תורן:

ספינתא אמר רב אגרא ופגרא - מותר להשכירה ע"מ שאם תישבר ישלם אותה השוכר:

אי אגרא לא פגרא - כיון דנוטל שכר אין לו לתבוע דמי שבירתה:

ואי פגרא לא אגרא - מאחר ששמאה בדמים שאם תישבר יש לה דמים. הויא ליה מלוה גביה והויא שכרה רבית:

אין מקבלין צאן ברזל - עסקא שאדם מקבל מחבירו ומקבל אחריות שאם מתו מתו לו ואם אבדו אבדו לו והשכר יחלוקו והיינו צאן ברזל שקשה כברזל שקיים אצל בעליו ואינו פוחת אצלם ונראה לי שרוב המקבלים כך היו נוהגים לקבל בהמה דקה להכי קרי להו צאן:

הרי פרתך עשויה עלי בל' דינר - אם לא אשיבנה לך:

ואני אעלה לך בשכר - שאחרוש בה סלע בחודש:

מותר - ואין זה רבית כדמפרש לפי שלא עשאה דמים מחיים שאם יוזלו פרות בשוק ויעמדו דמיה על עשרים לא ישלם אלא לאחר מיתה שאם תמות או אם תישבר אלמא כל כמה דלא קביל עליה זולא לאו מלוה היא גביה וגבי ספינה נמי לא קביל עליה זולא:


ונהגו בני כופרא - בעלי ספינה קרי בני כופרא לפי שזופתין אותם בזפת:

אגרא בשעת משיכה - נותנין אותם מיד ואע"פ שקיבל שכרה. נותן לו פגרא לכשתשבר:

אטו במנהגא תליא מילתא - היכי שבקינן להו לקבל שכר הואיל וסופו לקנותה כולה:

משום דמתניתא תניא - דמותר כדקתני שלא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתה נהוג מנהגא: ה"ג משום דמתניתא תניא מנהגא:

בתר שבקייהו - אחר אביהן לבית הקברות:

גופא דעובדא - שראית את מר שמואל נוהג כן שהעדת זאת בשמו הא ודאי פשיטא דלא שמעתא איתמר הכי בפירוש אלא מכלל שראית אותו נוהג. העדת כן:

דההוא דודא - קלחת שקורין קלדיר"א:

דבני מר עוקבא - יתומים היו:

תקיל ויהיב לה תקיל ושקיל לה - היה משכירה לאחרים ושקלה כשהוא מוסרה להם וחוזר ומקבלה במשקל אם חסר נחושתה משלמין לו דמי חסרונה ויהיב ליה דמי אגר:

פחתא - חסרון נחושתה ואי ס"ד אסור להלוותן בריבית אי אגרא לא פחתא למה נותנין שכר הואיל ומקבלין עליהם השוכרין פחת נחושתה:

בדיקנני - ביתומים גדולים שנתמלא זקנם ואינן קרוים יתומים שרי:

דהא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשתא - פחת דמי הנחשת שנשאר כדמפרש ואזיל דכל מה דמיקלי נחשא בצרי דמיה אע"פ שמשלמין את חוסר המשקל יש פחת בנחשת הנותר בו הנשרף באור וכל נחשת שרוף דמיו פחותים:

קרוב לשכר - שהיו יתומים נוטלין חלק בשכר ואין נוטלין חלק בהפסד אבל רבית ממש לא אלא מה שישתכרו מעותיהם יחלוקו ואע"ג דבדיקנני אסור לאו רבית ממש הוא אלא אבק רבית הוא ומדרבנן וביתמי לא גזור שלא יכלו מעותיהם להאכילם פרוטה אחר פרוטה:

ויהבינן להו זוזא זוזא - לסעודת אכילתם:

דהבא פריכא - גרוטאות של זהב דודאי שלו הן ואינן פקדון דלא עבידי אינשי דמפקדי דהבא פריכא בפקדון וכיון דעשיר הוא ויש לו לגבות ממנו אם יאבדו מעותיו יהבינן להו נהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד:

דמשפו ניכסיה - שנכסיו שקטין אצלו ואין ערעור על קרקעותיו דמשפו כמו (ישעיהו יג) על הר נשפה שאו נס ומתרגמינן על טורא שליוא:

בבי דינא - בפני ב"ד שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים ולהתנות עמו קרוב לשכר ורחוק להפסד:


מתני' אין מקבלין צאן ברזל - כל אחריות הנכסים על המקבל ושם אותם עליו במעות וכל זמן שאין נותן לו מעותיו חולקין השכר ואע"ג דמשנה יתירא היא דהא תנא ליה (לעיל דף סח.) אין מושיבין חנווני למחצית שכר משום דמקבל עליו פלגא בהפסד וכל שכן הכא דקיבל כל האחריות עליו נקט ליה משום סיפא אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם:

מדעת העכו"ם - מפרש בגמרא:

גמ' למימרא דסתם צאן ברזל ברשותא דמקבל קיימא - ובאחריותו מדקתני שהוא רבית:

ולדות פטורין מן הבכורה - לא מיבעיא אמהות דפטורות מן הבכורה שאם ילדה בכור אינו קדוש שהרי הן עצמן של נכרי והתורה אמרה בישראל ולא באחרים אלא אפילו ולדות שחציים של ישראל אותן המגיעין לחלק ישראל פטורין מן הבכורה כשיתעברו וילדו אלמא ברשותא דנותן קיימי דאי באחריות דמקבל קיימי אמאי פטורין:

הא דקביל עליה נכרי אונסא וזולא - מתניתין דבכורות כגון דקיבל עליה אונסא וזולא ומתני' דהכא דלא קביל עליה אונסא וזולא:

אי דקביל עליה נכרי אונסא וזולא צאן ברזל קרית ליה - הלא הם פוחתים אצלו:

ועוד - אי איתא דהיכא דקביל עליה אונסא וזולא קרית ליה צאן ברזל:

אדתני סיפא - דמתני' אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם:

לפלוג וליתני בדידיה - בישראל:

אידי ואידי דלא קביל עליה - בעל הבהמות אונסא וזולא וברשותא דמקבל קיימי:

וגבי בכור היינו טעמא דפטורין מן הבכורה - כיון דאי אתי נכרי תבע זוזי כמו ששמאן עליו ולא יהיב ליה תפיס לה לבהמה הראשונה שהיתה שלו ואי לא משכח בהמה תפיס לולדות המגיעין לחלקו של ישראל:

הוה ליה יד נכרי באמצע - יש לו כח בולדות הלכך אף הן פטורין מן הבכורה:

שבור מלכא - מלך פרס היה ונוטל ממון מישראל וחונן בהם דלים נכרים שהם דלים מן המצות:

אפי' רבית דעובד כוכבים - שישראל נוטל מן העובד כוכבים יורד לטימיון:

מאי לאו תשוך - שמותר אתה ליקח הימנו נשך:

לא תשיך - דוקא קאמר אתה תן לו רבית:

לא סגיא דלאו הכי - וכי בא הכתוב לצוות עלינו ליתן רבית לנכרי דאילו להתיר קאמר פשיטא מהיכי תיתי ליה למיסרי:


בכדי חייו - התירו לו ויותר מכאן אסור מדרבנן דלמא אתי למיסרך:

רבינא אמר - מתניתין דקתני מלוין אותן ברבית בתלמיד חכם עסקינן:

טעמא מאי אמרו רבנן - רבית נכרי אסור שמא ירגיל הנכרי אצלו וילמד ממעשיו לא גרסינן דלמא אתי למיסרך:

אם כסף תלוה את עמי - עמי ונכרי באין ללוות. עמי קודם:

ענייך ועניי עירך - עניים שהם קרובין וממשפחתך:

ענייך קודמין - דכתיב עמך. הקרובין לך:

עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת - דהנך הוו עמך טפי:

יורד עמו לחייו - רגיל להתקוטט עמו כאילו הכהו וכאילו בא להורגו ואני שמעתי רשאי לירד לתוך אומנותו של חבירו ולמעט מזונותיו של חבירו וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל להנקם ולגמול רעה ועוד דאמרי' בכתובות (דף נ.) עד שתים עשרה שנה מתגלגל אדם עם בנו מכאן ואילך יורד עמו לחייו ומאי יורד לתוך אומנותו איכא הא לייסרו ולכופו לתורה קאמר:

פלוני כפר - שהלוה ישראל ברבית:

מתמוטטים - דוק הכי עושה אלה לא ימוט הא אם נתן בנשך ימוט:

הללו מתמוטטין ועולין והללו וכו' - והכי משמע קרא כל עושה אלה לא ימוט לעולם כלומר ואם ימוט אין מוטתו מוטת עולם אבל הנותן בנשך ימוט לעולם:

צדיק גמור אינו בולע - ואע"פ שמתמוטט. עולה ואינו נבלע לעולם:

ולא לך אלא לגר - לעיל קאי ורישא דברייתא במסכת ערכין (דף ל:) בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר מטלטליו כו' עד לא באת לידו עד שמוכר עצמו שנאמר ונמכר לך ולא לך אלא לגר:

נמכר לעבודת כוכבים - לחטוב עצים ולשאוב מים:

אמר מר - השתא מפרש מאי קשיא ליה דקאמר איני יודע מהו:

לאו אורח ארעא - שהוא מתייחד עמה:

גמירי דמיקני קני - הנקנה בעבד עברי. קונה בעבד עברי:

דתניא - דיש חילוק בין הנמכר לנכרי לנמכר לישראל:

הנרצע - בעבד עברי [הנמכר] לישראל ומת האדון קודם היובל:

אינו עובד לא את הבן ולא את הבת - שנאמר (שמות כא) ועבדו לעולם ולא לבן:

והנמכר לנכרי - ילפינן בקדושין (דף יז:) וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו:

צניע לה - מוחזק צנוע הוא בעיניה שאם יקלקלו יחד לא יתפאר לגלות הדבר הלכך אסור לקנותו:

פריץ לה - ויראה היא להפקיר לו את עצמה:

לא תרבי כלבא - לא תגדל כלב שמא תקלקל עמו:

צניע לה - ובטוחה שלא יודע:

כיון דמסריך סריך מירתתא - להיות נרבעת לו:

גר תושב - שקיבל עליו לא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות:

אל תקח מאתו כתיב - אאחיך קאי וכי כתיב גר תושב לענין וחי עמך כתיב שאתה מצווה להחיותו:

אבל אתה נעשה לו ערב - ערבו של לוה כנגד המלוה:


ערב למאן - מי הוא המלוה שאני מותר לעשות לו ערב:

אלו עוברין - משום לא תשימון (שמות כב):

והא כיון דנכרי בתר ערבא אזיל - אינו תובע אלא את הערב:

הוא ניהו דשקיל רבית - ערב זה הלוה מן הנכרי וחזר והלוה לישראל:

לדון בדיני ישראל - יתבע מן הלוה תחילה וכשלא ימצא אצלו יגבה מן הערב והשתא אין הערב לוה מתחילה הלכך כי פרע לנכרי ההיא שעתא הוא דאוזפיה לחבריה ומאי דמוזיף ליה שקיל מיניה: אסור דהוא ניהו דקא מוזיף ליה ברבית:

ואם העמידו אצל נכרי - אע"פ שישראל נותנו לחבירו במצות הנכרי:

מותר - דשלוחו הוא:

ואם העמידו אצל ישראל אסור - ואף על פי שקיבלם זה מיד נכרי משום דנכרי שליח ישראל ושלוחו של אדם כמותו:

בשלמא סיפא - דקתני אם העמידו אצל ישראל אסור דמשמע שנכרי זה חשוב שלוחו של ישראל חומרא דרבנן הוא למיסר דהא דקי"ל דשלוחו של אדם כמותו. בשולח ישראל ושליח ישראל נאמר דמתרומה גמרינן בפרק שני דקדושין (דף מא:) אתם גם אתם. לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית. אף שלוחכם בני ברית:

אלא רישא - דקתני אם העמידו אצל נכרי. מותר:

כיון דאין תורת שליחות לנכרי - וישראל מישראל קיבלם הוא ניהו דשקיל רבית:

דאמר לו נכרי - לישראל ראשון:

הניחם על גבי קרקע והפטר - וכן עשה ומשם נטלם ישראל שני:

כגון שנשא ונתן הנכרי ביד - וקבלם מן הראשון ונתנם לשני:

אדעתא דידיה דישראל - שהרי הוא הביאו אצלו והוי נכרי שלוחו ונחמיר מדרבנן למיסר כדמחמרינן בסיפא:

שליחות דכל התורה כולה - שיהא שלוחו כמותו:

מתרומה גמרינן לה - בקדושין:

אבל אנן לדידהו - כגון רישא דברייתא הוי שליח וסיפא לחומרא כדאמרן:

אנן לדידהו נמי - מה אתם בני ברית ואתם היינו שולחים לא נאמרה שליחות אלא בשולח ישראל ושליח ישראל מאן דגריס הכא אף שלוחכם בני ברית משתבש:

זכיה מדרבנן אית ליה - שיהא ישראל זוכה לצורך נכרי הלכך ההוא ישראל זוכה ליה מדרבנן בהלואה זו מישראל שני:

קטן לית ליה שליחות - דכי כתב שליחות בגדול כתב בראוי לתרום שיהא הקדשו הקדש ודיבורו חל דגבי הקדשות ונדרים איש כתיב וגבי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו' (שמות כה):


אית ליה זכיה - דתנן זכין לקטן בפרק מי שמת (ב"ב דף קנו:):

וזקפן עליו במלוה - לאחר זמן חישב עמו על הרבית וזוקף הכל ביחד במלוה וכתב לו שטר עליהם כך וכך אני חייב לפלוני:

וגובה את הרבית - דמשעת זקיפה הוי כגבוי:

בין כך ובין כך - אסיפא פליג וטעמא כדמפרש ואזיל שלא יאמרו כו':

שטר שיש בו רבית - שכתוב בו פלוני לוה מפלוני מנה ברבית כך וכך לזמן פלוני:

המוקדמין - למלוה:

פסולין - דבעי למיטרף לקוחות מזמן הכתוב בו ועדיין לא הלוה ושטר הלקוחות קודם למלוה וזה מוציא שטרו והוא קודם והוא שקר:

פסולים - ואינו טורף מן המשועבדין ואפילו מן המאוחר למלוה:

ר"מ היא - דקניס היתירא אטו איסורא:

שמא יגבה מן זמן ראשון - דאיכא דלא מסיק אדעתיה לדקדק כל כך בזמן הלואה לומר למלוה שטרך מוקדם ומקחי קדם להלואתך:

פרדיסא - כרם:

כבישנא - אטמין:

ואמינא לקוחה היא בידי - ואבד שטר המכירה ואבא מכח חזקה של ג' שנים דכולי האי לא מצינא למיזדהר בשטרא:

אזל - בעל הכרם:

אקנייה - במתנה בעדים:

לבנו קטן - כדי שלא תהא מכירתו מכירה שכשיוציא שטר מכירתו זה יוציא שטר מתנתו ולא גילה הדבר:

זוזי - מעות שהוא תובע ממנו שמוציא עליו שטר שמכרת לי כרם שאין שלך וקבלת מעותיי וכתבת לי אחריות:

כמלוה בשטר דמו - דהא כתב ליה אחריות:


מודה בשטר שכתבו - מאחר שהלוה מודה ששטר חוב שהוציא עליו שטר אמת הוא אין המלוה צריך לחזר אחר העדים החתומין בו ולהעיד על חתימתן ולקיימו וה"נ הרי מודה שמכרו לו באחריות ואם השטר בטל לענין המכירה מפני שטר המתנה שקדמו. לא בטיל לענין אחריות:

לא ניתן ליכתב - מאחר שנתנו כבר במתנה ועל כרחו כתבו ליה זה:

להא שמעתא - דרבא:

נימא לא ניתן ליכתב - אלא שמע מינה לא בטיל שטרא משום האי טעמא:

לשבח קרקעות כיצד - רישא דידיה אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסי' משועבדים מפני תקון העולם וקא מפרש לשבח קרקעות כיצד:

והרי היא יוצאה מתחת ידו - של לוקח שהנגזל מוציאה בדין:

כשהוא גובה - כשהלוקח גובה מעות מן הגזלן:

מנכסים משועבדים - טורף לקוחות שלקחו אחריו מפני שהאחריות שכתב בשטר מכירתו קודם למקחו:

ושבח מנכסים בני חורין - ולא ממשועבדים מפני תקון העולם דאין הלקוחות יכולין להזהר בדבר שאין לו קצבה כגון אחריות השבח והפירות דבשלמא בקרן נזהרין להניח מקום לגבות ממנו ואי לא נזהרו אפסידו אנפשייהו:

נימא לא ניתן - שטר מכירה זה ליכתב שהרי גזולה היתה ובטל השטר ואחריות שבו ואמאי גובה קרן מנכסי' משועבדים:

אי למ"ד - בפ"ק [דף טו:]:

ניחא ליה דלא ליקרייה גזלנא - אדם שמכר שדה גזולה לחבירו מחזר על הבעלים הראשונים ולוקחה מהם להעמיד ביד הלוקח כי היכי דלא ליקרייה גזלנא:

מפייס ליה למרה - לוקחה מן הבעלים הראשונים:

הכא אברוחי קמברח ליה - שהקנה לבנו קטן להבריח מזה:

שטריה מקיים ליה - בתמיה אין דעתו להחזיקה בידו הלכך לא ניתן ליכתב הוא:

מתני' היה הוא תחילה לקוצרים - ויש לו גדיש ועדיין לא יצא השער:

פוסק עמו - באיזה שער שירצה לתת לו מאותו גדיש דכיון דיש לו. אין כאן רבית דמעכשיו הוא קנוי לו ואע"פ שלא משך דכי אין לו. נמי אבק רבית מדרבנן הוא וכי יש לו. לא גזור:

על העביט של ענבים - כלי גדול שצוברין בו את הענבים לפני דריכה והם מתחממין ומתבשלים להוציא יינם יפה יפה ושל זיתים קרוי מעטן:

ועל הביצים של יוצר - פוסק עם היוצר על הקדירות באיזו שער שירצה ואע"פ שלא יצא השער אם הכניס עפר ועשאו ביצים שקורין מעונט"ש ועושה מהם קדירות:

ועל הסיד - פוסק עמו משישקענו בכבשן אבנים והעצים לשרוף: ה"ג רבי יוסי אומר לעולם אינו פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות:

ופוסק עמו כשער הגבוה - אם יפחות השער ממה שהוא עכשיו. תתן לי כשער הזול שער הגבוה היינו בזול שנותנין פירות הרבה בדמים מועטים:

יכול הוא לומר לו - כשיראה שער הזול:

תן לי כזה או תן לי מעותי - שהרי לא משך ויכול לחזור בו ואפילו מי שפרע ליכא הואיל ולא נתן מעותיו ע"מ לקבל עכשיו אלא לאחר זמן ובתוך כך נשתנה השער. סתם דעתיה דאיניש אתרעא זולא פסיק:

גמ' כדורמוס - איטליז רב וגדול:

באכלבי וארבי - משיתחילו בעלי בתים ואוצרי פירות לפתוח אוצרותיהם וספינות באות בנהר המביאות תבואה למכור:

דמשוך תרעייהו - לזמן מרובה:

הכי גרסינן בתוספתא - היו חדשות מארבע וישנות משלש:

אין פוסקין על חדשות מארבע עד שיצא שער לחדש ולישן - דהא דחדשים מארבע משום דלא יבשו עדיין כל הצורך והפוסק על החדשות לא יקבלם הימנו עכשיו אלא לאחר זמן כשיתייבשו כל צרכם לפיכך אין פוסק עליהם לקבל עליהן ארבע סאין בסלע עד שיצא השער בארבע לחדש ולישן:

היו של לקוטות מארבע - סתם תבואות לקוטות אינן יפין שלוקטין בכמה שדות ומערבין שיבלי שיפון עם שיבלי חטין:

אין פוסקין עם בעל הבית מארבע - עד שיצא השער של ד' ללוקט ולמוכר:

יזיף מלקוט - תבואה מעורבת:

אין לוין על שער שבשוק - אני שמעתי אין לוין מעות בדרך הלואה ע"מ שאם לא אשלם לך מעות עד זמן פלוני אתן לך פירות כשער של עכשיו דאע"ג דדרך מקח וממכר שרי. דרך הלואה אסור ובהלכות גדולות מפרש אין לוין סאה בסאה על סמך שער שבשוק דנימא הואיל וחיטי בהיני וחיטי בשילי הוה ליה כעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח (לקמן דף עה.):

דיזפי בתשרי - מעות:

ופרעי פירות בטבת - כשער של תשרי וללשון האחר לוין חטין ופורעין חטין:

ממקום למקום - ממקום הזול למקום היוקר:

תנה לי - ואוליכנה ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני:


ברשות מוכר - אם קבל עליו מוכר אחריות הדרך:

מותר - דאין כאן מלוה עד שתמכר וכל מה שנמכר ביוקר של בעלים הראשונים הוא:

ברשות לוקח אסור - דמהשתא מלוה הוא גביה ויהיב ליה טופיינא מדמיה בריביתא:

תנם לי - ואוכלם כאן ואני אעלה לך לזמן פלוני מפירות שיש לי שם:

יש לו שם מותר - דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואע"ג דלא משיך סאה בסאה לאו רבית קצוצה היא אלא אבק רבית דרבנן וכי יש לו. לא גזור:

אין לו באותו מקום אסור - דבשכר המתנתו נתן לו זה במקום היוקר:

והחמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול ואין חוששים - החמרים המשתכרים בתבואה ומביאים ממקום הזול למקום היוקר מותר להם ליקח מעות מבעלי בתים עשירים במקום היוקר ע"מ ליתן להם לזמן פלוני הפירות כשער מקום הזול ואין חוששין שיהא רבית שכר המתנת מעות כדמפרש ואזיל:

מ"ט רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא - שעל ידי מעותיו של זה הם ניכרים סוחרים ומכירים אותם בעלי בתים של מקום הזול ונותנין להם בהקפה ומשתכרים אצלם ואפילו לא היה זה ממתין להם שום זמן אלא להביא לו מיד נוח להם לטרוח ולהיות שלוחים לקבל עליהם אחריות הדרך על כך:

דמוזלי גבייהו - בני מקום הזול כששומעין שאין אלו משתכרין בה מוזלי גבייהו כדי שלא ימשכו ידיהם מלהרגיל אצלם:

תגרא חדתא - תגר שאינו ניכר עדיין למאן דאמר דמגלו להו תרעא איכא למ"ד דמוזלי גבייהו ליכא דכיון שאינו ניכר להם אין מאמינים בדבריו שהוא נותנם במקומו בזול ולא מוזלי גביה:

בסורא אזלן ארבע - גריוי בזוזא:

בכפרי - שם מקום:

אזלן שיתא - גריוי בזוזא:

ונשקול שיתא - כיון דמקבל עליה אונסא דאורחא אין כאן רבית ואפילו לא קבל עליה אונסא דאורחא קתני החמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול:

מהו לעשות בגרוטאות כן - בשאר פרגמטיא כגון שברי זהב וכסף ושאר מיני מתכות מי אמרינן תבואה דמידי דשכיח הוא דאזלי ואתו כל שעתא אמרינן ניחא להו דמגלו תרעא אי נמי דמוזלי גבייהו אבל שאר פרגמטיא ליכא גילוי תרעא ולא אוזלי גבייהו דמי שמכר לו עכשיו לא ימכור למחר ופרגמטיא שלקח היום אינו לוקח למחר:

פרדיסא - לקנות יין מן הכרם בדמים פחותים כל פירות שנה זו בכך וכך ולוקחין אחר שהן בוסר או סמדר אבל עדיין לא הגיעו לביכור:

רב אסר - דמשום הקדמת מעות לזמן הבציר קמוזיל גביה והוי אגר נטר ליה:

כיון דהוי ביה תיוהא - פעמים שיש קלקול בכרם כגון ברד או גשמים או קרח ומפסיד הכל ומקבל עליו כל ספיקי הפסד לא מיחזי כאגר נטר ליה. תיוהא נראה בעיני דבר חרטה כמו קדושין (דף מ:) תוהא על הראשונות:

ומודה רב בתורי - מקום שבוצרין כרמים בשוורים בעגלה ומוליכין את העגלה בין שורות הכרמים ומתקלקלין רגלי השוורים בקלחי שרשים שבקרקע והפסדן רב:

שבשי שיבשא - בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע ומשלמין להם לגורן תבואה חדשה:

סייעו בגופה דארעא - בחריש ובקציר מעט:

הויא כהלואה - סאה בסאה:

מנטרי באגי - שומרי הקמות עד הקציר:

הפוכו בבי דרי - סייעו את בני הבקעה בדישת התבואה בגורן בהולכה ובהבאה סיועא פורתא לפי שבשביל שאתם ממתינים שכרכם עד גמר מירוח הגורן הם נותנים לכם מתנה יותר על שכרכם לפיכך סייעו אותם כדי שתהא פעולתכם מושכת עד כלות הגורן ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואין כאן המתנה ואם יוסיפו לכם אין זה שכר המתנת שכרכם אלא אוזולי מוזלי לגבייכו:

כולי עלמא - החוכרים שדותיהם לאריסים:

שקלי ארבעה - כורין בחכירות השדה:

ומסלקי לאריסא בניסן - כופין אותם לקצור תבואתו ולהסתלק ממנה בניסן:

ומר משום דנטר ליה עד אייר - שקיל שיתא וקא סלקא דעתך משום המתנת החכירות קא מוספי:

אתון הוא דעבדיתו שלא כדין - שאתם מסלקין אותן בניסן ועדיין לא נתמלאת התבואה בקשיה ומפסידין אותן הרבה וארעא לאריסא משתעבד עד שתתבשל התבואה כל צרכה הלכך שלא כדין היא כפייתכם:

אנא נטרנא להו עד אייר ומרווחנא להו בכמה - ושכר שדי אני נוטל שלכך אני מפריז על חכירתה ואינו בשכר המתנת ד' כורין:


רב מרי בר רחל - בת שמואל הוה ונשבית ונשאה נכרי ונתגייר ושמיה איסור גיורא ורב מרי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ומחמת כבודו תלאוהו על שם אמו:

הדר - נכרי וזבנה לרבא:

נטר שתא - המתין רב מרי שנה שלימה:

שקל אגר ביתא - משנה הבאה ואמטי ליה לרבא:

הא דלא אמטאי - הבאתי:

לא שקילנא אגר ביתא - עד שאכוף את הנכרי לשלם לך מעותיך ואין זו רבית דהא רבא לא מיחייב מידי אלא נכרי:

ומבחרי ליה בטבת - נוטלין יין טוב ואי הוו שקלי ליה מתשרי. דלמא הוי מחמיץ ואשתכח דמשום דאקדימו מעות בתשרי ועדיין לא יצא השער קיבל עליו המוכר אחריות ולא דמי לההוא דלעיל (דף עב:) דיש לו חטין לפי שהיין רגיל להחמיץ ושמא כולו החמיץ:

מעיקרא - משעה שלקחו:

דחמרא חמרא דחלא חלא - קלקולו בתוכו הוא אלא שאינו ניכר ויין המקולקל לא לקח הימנו:

לבני אקרא דשנוותא - שנוותא שם הנהר אקרא קונטריא"ה בלע"ז יושבים על שפת אותו נהר ויהיב להו רבינא זוזי לפני הבציר לתת לו היין בשעת הבציר כשער היוצא:

ושפכי ליה טפי כופיתא - מדעתם שלא בתנאי:

אחולי קמחלי גבך - הואיל ולא פסקת עמהם ומדעתם נותנים לך ואין מזכירים לומר בשכר מעותיך שהיו בטילות אצלנו מתנה בעלמא היא:

והא ארעא לאו דידהו היא - אלא שהיו עשירים ורואין בני אדם שהניחו שדותיהם וברחו ואין נותנים מס הקרקע למלך והם נוטלים השדות והכרמים ופורעין מס למלך ושמא היין שאני לוקח מהם גזל הוא בידי דקרקע אינה נגזלת והרי היא של בעלים ופירות גזל:

טסקא - מס של קרקע:

כרגא - כסף גולגלתא שהיו כל היהודים כל אחד נותן כסף גולגלתו למלך:

מוהרקייהו - חותם עבדות שלהם:

בטפסא - בארגז של מלך מונח והרי כולם עבדים לו דדינא דמלכותא דינא:

תקיף - כופה:

גוהרקא - עגלה מוכנת למרכבת אדם ובלשון אשכנז רייטווג"ן:

בהם תעבודו ובאחיכם - נמי תעבודו:

למיזבן ליה חמרא - לקנות לו יין בזמן הבציר ומשלם לו יין לפי דמים קלים שקונין אותו:

אפרוותא דזולשפט - שם המקום שהיין נלקח ונמכר לשם לרוב הלוקחין יין בימות הבציר:

אסמכתא היא - אפילו הבטיחו ואמר אם איני קונה לך. אפרע משלי אין זו אלא אסמכתא הואיל ולא קנו מידו:

אם אוביר לך ולא אעביד - גבי מקבל שדה מחבירו למחצה והובירה שלא חרשה ולא זרעה. שמין אותה כמה היתה ראויה לעשות ונותן לו שכך כתב לו מתחילה אם אוביר כו' בפרק המקבל (לקמן דף קד.) אלמא כיון דאפסדיה בהכי ולא סמך לאו אסמכתא היא שאינו מקבל עליו אלא כדי הפסד שהפסידו:


לאו בידו - שמא לא ימכרוהו לו:

דלא צר וחתים - מעות של כל איש ואיש לבד:

סיטומתא - חותם שרושמין החנונים על החביות של יין שלוקחין הרבה ביחד ומניחין אותו באוצר הבעלים ומוליכין אותן אחת אחת למכור לחנות ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות נמכרות:

ובאתרא כו' למיקני - שרגילין לרשום על מנת שבדבר זה תהא קנויה לו כאלו משך קני:

מחוסר שתים - שתי מלאכות:

פוסק עמו - ואע"פ שלא יצא השער דהא יש לו אבל מחוסר שלש. כאין לו דמי:

בידי אדם - אם מלאכות שהדבר מחוסר בידי אדם אפי' מאה הן פוסק:

בידי שמים אפי' אחת אינו פוסק - דמי יימר דאתיא ויהא בידו להשלים הלכך כאין לו הוא:

משדא בחמה - שטוח העומרין בחמה:

ומידרא - לזרוק המוץ לאחר הדישה ברחת ברוח:

כגון דשדי בחמה ויבש - דאכתי גדיש קרי ליה:

האיכא מידרא - דבידי שמים היא שצריך רוח שאינה מצויה:

אפשר בנפוותא - וו"ן בלע"ז:

על העביט - כולהו לאותבינהו לרב ושמואל נקיט לה ואזיל:

מכמר - הוחמם:

למידש - לדרוך בגת:

מנגד - למשוך היין אל הבור שלפני הגת:

כדתני ר' חייא - לקמן:

על הכומר של זיתים - דתנן במתניתין (לעיל דף עב:) מעטן תנא ליה איהו במתני' בלשון כומר לומר שכבר נתחממו:

בי דפא - בית הבד של שמן:

לפופי - אמולידי"ר בלע"ז לשון מלפפין הוולד (שבת דף קכט:) שמגלגלו לפי מדתו אם גדולות אם קטנות ועושה להן בית קיבול:

ומשרף - לצרפו בכבשן:

כגון דמלפף ויבש - ואכתי ביצים קרי להו לשון ביצה מרשק"א שהעפר מגובלת עם המים:

ומידק - לאחר שנשרפו האבנים הרי הן חתיכות שרופות ומוציאין אותן מן הכבשן ונותנין בהן מעט מים וצוברין אותן ונידוכות מאליהן כקמח טחון:

משראוי לשקען בכבשן - משהכין והזמין את האבנים ואת העצים והכל בידו ואין חסר אלא מלאכת השריפה:

בד"א - שצריך שיהא מוכן בידו:

בעפר לבן - שאינו מצוי וכשהיו מכניסין אותו אין מכניסין אותו אלא מגובל ועשוי ביצים:

אבל בעפר שחור - שהוא מצוי במקומו אין צריך שיהא בידו שאם אין לזה יש לזה:

מכי עיילי עפרא - משהכניס המוכר וצבר עפר בביתו ועפר שחור היה:

עשיק עפרא - יקר ואינו מצוי:

סמכא דעתיה - דכל אחד והחוזר יקבל מי שפרע:

לא סמכא דעתיה - דלמא לא משכח עפרא וליכא מי שפרע שהוא עצמו לא נסמך עליו אלא נתן על הספק:


ימות הגשמים איכא בינייהו - תנא קמא כל ימות השנה קאמר ופליג עליה רבי יוסי ואומר לא שנא ימות החמה ולא שנא ימות הגשמים עד שיהא לו למוכר זבל באשפות וחכמים מתירין אף על פי שאין לו יש לאחרים אם ימות החמה הן שהכל יש להן זבל שכבר נרקב ונישוף בימות הגשמים ונעשה זבל אבל בימות הגשמים לא ופוסק עמו כשער הגבוה. אכולה מתניתין קאי שצריך לפסוק עמו שאם יוזלו ויפחתו דמי השער ויגבה שער הפירות שיתנו יותר בסלע שיתן לו כשער הזול ואם לא פסק כן. יקבל על כרחו כשער שפסק:

ההוא גברא דיהיב זוזי לנדוניא דבי חמוה - ופסק עם מוכרי נדוניא תכשיטי הבנות ונתן להם מעות להיות מוכנים ליום פלוני ועשאו חמיו שליח לפסוק:

זל נדוניא - ורצה לחזור שאין חמיו רצה לקבלה בדמים הללו:

מוכר קהדר ביה - כשאינו מקיים תנאו ליתן כשער הזול:

וממאי - דמתני' דמצריך ליה לפסוק כשער הגבוה אפילו לרבנן קאמר דפליגי עליה דר' שמעון בפרק הזהב (לעיל דף מד.) ואמרי דלוקח יכול לחזור בו כמוכר ואין לו עליו אלא מי שפרע בחוזר בו אף בלא נשתנה השער ואפילו הכי אמרינן במתני' כי נשתנה השער ואיכא למימר הואיל ולא נתן המעות על מנת לקבל עכשיו אלא לאחר זמן ובתוך כך נשתנה השער דעתיה אתרעא זילא הוא לא אמרינן הכי אלא אם כן פסק בפירוש שער הגבוה דשקיל כהשתא ואי לא שקיל כמעיקרא או יקבל מי שפרע:

דלמא מתני' - דאצרכא לפרושי:

רבי שמעון היא דאמר מעות קונות - וגבי מוכר הוא דתקון רבנן חזרה כי לא משיך מיניה ומקבל מי שפרע אבל לוקח לא מצי הדר ביה מכי יהיב זוזי (אף) כי לא נשתנה השער ומשום הכי כי נשתנה השער נמי הואיל ומעות קונות לא מצי הדר ביה האי לוקח דמתני' דקנו ליה זוזי אבל לרבנן דאמרי אף לוקח יכול לחזור בו אפילו בשעה שלא נשתנה ולא קני אלא לקבולי מי שפרע היכא דנשתנה השער והוא לא נתן מעות אלא ע"מ לקבל לאחר זמן אימא לך דמי שפרע נמי ליכא ואפילו לא פירש:

דדעתיה דאיניש - שפוסק עד לאחר זמן:

אתרעא זילא הוא - אם ישתנה בתוך הזמן:

אימור דאמר רבי שמעון - דלוקח לא מצי הדר ביה:

בחד תרעא - כגון שלא נשתנה השער או הפוסק ע"מ לקבל מיד ונשתהה ובתוך כך נשתנה השער דכי פסק לאו אדעתא דתרעא זילא פסק:

בתרי תרעי - כי מתניתין:

מי אמר - מודה הוא דחוזר ואין עליו אלא מי שפרע וכי נמי אוקמת לה כרבי שמעון להנצל מקללת מי שפרע מצריך לה לפסוק כשער הגבוה ואם לא פירש וחוזר בו מקבל מי שפרע וה"ה לרבנן דבתרי תרעי לא פליגי:

דאי לא תימא - דמודי ר"ש בתרי תרעי דלוקח יכול לחזור בו ויקבל מי שפרע:

לית ליה - בתמיה:

והתניא מכל מקום כך הלכה כו' - ור"ש קאמר לה בפרק הזהב (לעיל מח.):

ותיפוק ליה - דאין כאן מי שפרע אצל לוקח נדוניא זו דהא שליח שויה של בית חמיו עשאוהו שליח לפסוק וחמיו חוזר בו ומה בידו של זה לעשות שב"ד מקללין אותו וחמוה נמי לאו בר קבולי מי שפרע הוא דמצי אמר היה לך לפסוק כשער הגבוה ולתקוני שדרתיך ולא לעוותי ובדבר עיוות במה שהיה עליו לתקן לא נעשה שלוחו:

בתגרא דזבין ומזבין - לא שליח נעשה אלא הוא פסק עם חתנו וחתנו פסק עם אחרים ומשתכר א"כ לא פסק חמיו עמו וזה פסק כדי למוכרה לחמיו ולהשתכר:

מתני' חטין בחטין לזרע - סאה בסאה ובגמרא מפרש טעמא:

שהיה ר"ג - כלומר לכך הוצרך לשנות משנה זו לפי שהיה ר"ג מחמיר שאם הוזלו נוטל מהן כשער הזול ואשמועינן מתניתין לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו:

גמ' שלא ירד - עדיין לא ירד האריס לתוכה לעובדה בשום עבודה:

אבל ירד אסור - כדמפרש ואזיל:

רבי אידי אסברה לי - פירש והבינה לי:

ביזרא - הזרע:

מצי מסלק ליה - בעה"ב הלכך אפילו ירד וכבר חרשה הואיל וביד בעה"ב לסלקו בשביל שאין לו זרע כשלוה ממנו וזורע וכשיוקרו חטין יתן חטין אין זו הלואה אלא לבציר מהכי נחית הרי הוא כיורד לתוכה מעכשיו ע"מ שיטול בעה"ב הזרע תחלה. מחלק המגיע לאריס והאריס יטול השאר בשכר טרחו ויטול פחות משאר אריסין כשיעור הזרע ועל מנת כן ירד שיטול פחות משאר אריסין כשיעור הזרע:

מרי ארעא יהיב ביזרא - וזה היה קרקע שלו יפה ושינה ממנהג העיר להטיל על האריס הלכך אם פסק כן עמו בתחילתו קודם שירד דמצי מסלק ליה כי נחית לבציר מהכי נחית ואין זו הלואה אבל ירד ומתחילתו לא פסק עמו שיהא הזרע שלו ואחר מיכן נתרצה מאליו ע"י קבלת דמים או מתנה אין ירידתו עכשיו לתוכה דנימא לבציר מהכי נחית והלואה היא גביה ואסור:


וקוצץ לו דמים - כך וכך דמים כשער של עכשיו אתן לך וקאמר תנא דאם הוזלו נוטל חטין והיינו דפרכינן והלא קצץ וכי הוזלו נמי יטול דמים שקצץ דהא כמו אוזפיה זוזי הוא:

מתני' אבל אומר הלויני עד שיבא בני - דכיון דיש לו שפיר דמי דהא סאה בסאה דרבנן הוא דלאו נשך דאורייתא וכי יש לו לא גזור:

גמ' כמה כורין - דכל חדא וחדא אמרינן זו תהא תחתיה שהרי אינה קנויה למלוה ובידו לאוכלה ולמוכרה ונמצאת אותה שלוה נזקקת על פירות שבשוק וזו פנויה ללוות עליה וכשלוה כל אחת ואחת לוה בהיתר דהא אילו לוה סאה אחת ואכלה ואכל גם הראשונה הואיל כשלוה בהיתר לוה ישלם חטין הכא נמי כשלוה. בהיתר לוה כל סאה וסאה שהרי זו עומדת:

לוין - ככרות סתם בלא קציצת דמים שלא החמירו לדקדק באיסור סאה בסאה כל כך:

בני חבורה - הולכין בדרך או יושבין בבית אחת איש לסעודת עצמו:

המקפידים זה על זה - שאין מוחלין על דבר מועט ומקפידין להלוות זה את זה במדה במשקל ובמנין:

עוברין - בשבתות ובימים טובים:

משום לווין ופורעים דתנן במסכת שבת (דף קמח.) ובלבד שלא יאמר לו הלויני והתם מפרש טעמא שמא יכתוב: ואריך - ושפיר דמי דמתנה בעלמא הוא ולא רבית:

אריך - טוב ודומה לו בספר עזרא (ד') וערות מלכא לא אריך לנא למחזי ופירושו גנות המלך לא יפה לנו לראות:

להטעימן - שידעו כמה מצטער ומיצר הנותנו ויבינו כמה עונשו גדול:

מסרך - להרגיל שיחמוד לבם השכר:

מתני' נכש עמי - היום ואני אנכש עמך למחר:

נכוש - שרקלי"ר בלע"ז:

עדור - חפור:

אבל לא יאמר לו נכש עמי היום ואעדור עמך לזמן פלוני - פעמים שזו קשה מזו ויש כאן אגר נטר ליה בשכר שממתין לו על שכר פעולתו עד אותו זמן הוא מקבל עליו מלאכה שהיא קשה מזו:


כל ימי גריד אחד - הם ולא דקדקו בדבר לחוש שמא יום אחד יהא ארוך מחבירו או קשה מחבירו אלא מותר לומר לו עדור עמי היום הזה של גריד ואעדור עמך ביום פלוני של גריד:

גריד - לשון יובש שהארץ יבשה ואין גשמים יורדין:

וכל ימי רביעה - חשובין כאחד:

אבל לא יאמר לו חרוש עמי ואני אחרוש עמך ברביעה - שימי רביעה קשין למלאכה בשדות:

על לא תתן לו - את כספך לא תתן לו בנשך עוברין על בל תתן ועל לא תקח כו'. כל חד וחד מאי דשייך ביה כדמפרש בגמרא:

גמ' מלוה עובר בכולן - בכל הני דחשיב במתני' דהוא נותן בנשך בשעת הלואה והוא לוקח בשעת פירעון והוא לו כנושה כשתובעו ודוחקו והוא שם עליו נשך בשעת פיסוק התנאי ונותן מכשול לפני הלוה להעבירו על לא תשיך לאחיך שהיא אזהרה ללוה:

מפסידין - כדאמר בפירקין (דף עא.): מתמוטטין לעולם:

משה חכם - לישנא מעליא נקט:

לא תהיה לו כנושה - לא תראה בעיניו כנושה בו שיראה ויבוש:

לראשנו - לשון נושה כדמתרגמינן כרשיא הרי אנו באים באש ובמים:

עובר משום לפני עור - שעולה על רוחו של לוה לכפור:

קללה - כשתובעו וזה כופר הכל מקללין אותו ואומרין שהוא דובר על צדיק עתק:

ומשתלי - ישכח הלואתי ואגרום קללה לעצמי:

צועקין - בב"ד של מטה:

ואינן נענין - שהרי הם גרמו לעצמן:

קונה אדון לעצמו - מפרש לקמן:

תולה מעותיו בנכרי - אומר מעות שאני משתמש בהן של פלוני נכרי הם שלא להשביע עצמו ופעמים שהנכרי שומע ומעמיד עדים ותובעו בדיניהם:

פרק שישי - השוכר את האומנין


מתני' השוכר את האומנין והטעו זה את זה - מפרש בגמרא:

שכר את החמר או את הקדר להביא פרייפרין וחלילין - קדר. בעל קרון:

פרייפרין - עצים משופים ונאים לעשות לו אפריון:

חלילין לכלה - לשמח חתן וכלה:

או למת - לקונן:

משרה - רויי"ש מים ששורין בהן קנבוס ופשתן כשהן בגבעולין:

מקום שאין אדם - שאינו מוצא פועלין לשכור והפשתן אבד והוא סמך עליהן:

שוכר עליהם - בני אדם ביוקר ועליהם לשלם:

או מטען - מפרש בגמרא:

השוכר את האומנין - לעשות מלאכה בקבלנות בכך וכך:

וחזרו בהן - לאחר שעשו מקצת:

ידם על התחתונה - אם הוקרו פועלים ואינו מוצא מי שיגמרנה בשכר שהיה מגיע לאלו על העתיד לעשות מעכב משכר ממה שעשו כל מה שיצטרך להוציא עד שתגמר מלאכתו בשכר שפסק עם אלו ואם הוזלו פועלים וימצא שיגמרנה בפחות. ישום להם מה שעשו ויתן להם מה שפסק עשו חציה. יתן להם חצי שכרן ואין יכולים לומר לו הרי פועלים אחרים תחתינו לגמור מלאכתך ותן לנו כל שכרינו חוץ ממה שנטלו אלו:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/בבא_מציעא/פרק_ה"