ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/בבא מציעא/פרק ו

< רש"י על הש"ס




כל ימי גריד אחד - הם ולא דקדקו בדבר לחוש שמא יום אחד יהא ארוך מחבירו או קשה מחבירו אלא מותר לומר לו עדור עמי היום הזה של גריד ואעדור עמך ביום פלוני של גריד:

גריד - לשון יובש שהארץ יבשה ואין גשמים יורדין:

וכל ימי רביעה - חשובין כאחד:

אבל לא יאמר לו חרוש עמי ואני אחרוש עמך ברביעה - שימי רביעה קשין למלאכה בשדות:

על לא תתן לו - את כספך לא תתן לו בנשך עוברין על בל תתן ועל לא תקח כו'. כל חד וחד מאי דשייך ביה כדמפרש בגמרא:

גמ' מלוה עובר בכולן - בכל הני דחשיב במתני' דהוא נותן בנשך בשעת הלואה והוא לוקח בשעת פירעון והוא לו כנושה כשתובעו ודוחקו והוא שם עליו נשך בשעת פיסוק התנאי ונותן מכשול לפני הלוה להעבירו על לא תשיך לאחיך שהיא אזהרה ללוה:

מפסידין - כדאמר בפירקין (דף עא.): מתמוטטין לעולם:

משה חכם - לישנא מעליא נקט:

לא תהיה לו כנושה - לא תראה בעיניו כנושה בו שיראה ויבוש:

לראשנו - לשון נושה כדמתרגמינן כרשיא הרי אנו באים באש ובמים:

עובר משום לפני עור - שעולה על רוחו של לוה לכפור:

קללה - כשתובעו וזה כופר הכל מקללין אותו ואומרין שהוא דובר על צדיק עתק:

ומשתלי - ישכח הלואתי ואגרום קללה לעצמי:

צועקין - בב"ד של מטה:

ואינן נענין - שהרי הם גרמו לעצמן:

קונה אדון לעצמו - מפרש לקמן:

תולה מעותיו בנכרי - אומר מעות שאני משתמש בהן של פלוני נכרי הם שלא להשביע עצמו ופעמים שהנכרי שומע ומעמיד עדים ותובעו בדיניהם:

פרק שישי - השוכר את האומנין


מתני' השוכר את האומנין והטעו זה את זה - מפרש בגמרא:

שכר את החמר או את הקדר להביא פרייפרין וחלילין - קדר. בעל קרון:

פרייפרין - עצים משופים ונאים לעשות לו אפריון:

חלילין לכלה - לשמח חתן וכלה:

או למת - לקונן:

משרה - רויי"ש מים ששורין בהן קנבוס ופשתן כשהן בגבעולין:

מקום שאין אדם - שאינו מוצא פועלין לשכור והפשתן אבד והוא סמך עליהן:

שוכר עליהם - בני אדם ביוקר ועליהם לשלם:

או מטען - מפרש בגמרא:

השוכר את האומנין - לעשות מלאכה בקבלנות בכך וכך:

וחזרו בהן - לאחר שעשו מקצת:

ידם על התחתונה - אם הוקרו פועלים ואינו מוצא מי שיגמרנה בשכר שהיה מגיע לאלו על העתיד לעשות מעכב משכר ממה שעשו כל מה שיצטרך להוציא עד שתגמר מלאכתו בשכר שפסק עם אלו ואם הוזלו פועלים וימצא שיגמרנה בפחות. ישום להם מה שעשו ויתן להם מה שפסק עשו חציה. יתן להם חצי שכרן ואין יכולים לומר לו הרי פועלים אחרים תחתינו לגמור מלאכתך ותן לנו כל שכרינו חוץ ממה שנטלו אלו:


ואם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה - יתן להם לפי מה שעשו ואם הוזלה מלאכת פועלים על כרחו יתן להם כמה שפסק חוץ ממה שצריך להוצאות בהשלמתה:

כל המשנה ידו על התחתונה - כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור אם השבח יותר על היציאה. אין נותן לו שכרו משלם אלא דמי יציאת עצים וסממנים ואם יציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח:

וכל החוזר בו - בגמרא מפרש לאתויי מאי:

גמ' חזרו בהן לא קתני - דניהוי האי הטעו הם את בעל הבית או בעל הבית אותן דא"כ הוה ליה למיתני לשון חזרה:

דאטעו פועלים אהדדי - אחד מן הפועלים הטעה את חבירו:

בארבעה זוזי - ליומא:

אמר להו איהו - בתלתא:

סבור וקבול - ומאי תרעומתן:

ואמר להו בארבעה - ולערב לא נתן בעה"ב אלא ג':

היכי דמי - דתרעומת יהיה להן ולא יותר:

וליחזי פועלים היכי מתגרי - אי מתגרי בארבעה. על כרחיה דבעה"ב ניתיב ארבעה דהא קתני נוטל מבעל הבית מה שההנה אותו ואע"פ שלא צוהו והרי ההנה אותו בכך ואי מתגרי בשלשה מאי תרעומת איכא:

הוה טרחינן - לבקש אדם דזקוק לפועלים שישכור בארבעה:

אי בעית אימא בבעל הבית עסקינן - בפועל שיש לו לעצמו שדות שהן שלו ואינו נשכר למלאכת אחרים אם לא ביותר על דמי שכירות והיינו תרעומת דאי לאו דאמרת לי בד' לא הייתי מזלזל בעצמי:

לעולם בפועלים - הרגילים למלאכת אחרים:

בריפקא - שחפרו חריץ סביבות שדה ואין מלאכתן ניכרת כגון דמלו מיא כדמסיים ואזיל אל תמנע טוב מבעליו. פסוק הוא במשלי:

דעתייהו אעילויא - אע"פ שאמרו לו הרי אנו נשכרים כדבר בעל הבית לא לפחות מקצבתו של זה אמרו אלא להוסיף וכך אמרו מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית וכיון שבעל הבית פוחת אי אמר להן האי שכרכם עלי יתן משלו ואי אמר שכרכם על בעל הבית יש להם תרעומת עליו:

אלא - הא מיבעיא לן אמר ליה בעל הבית בארבעה והוא אמר להו תלתא ואמרו ליה הרי אנו נשכרים כמו שאמר בעל הבית מאי:

אדיבוריה דפועל סמכי - והכי אמרו ליה מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית ולית להו אלא תלתא ותרעומת דאל תמנע טוב:

או דלמא - לאו לדידיה הימנוהו אלא הכי אמרו אחר דברי בעל הבית נלך ולא סבור וקבול ושקלי ד':

ה"ג הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי - האשה שאמרה לאחד אם תמצא את בעלי אמור לו שישלח לי את גיטי בידך ותיעשה שלוחו של בעלי לגרשני כשמגיע גט לידי דשליח להולכה על הבעל לעשות והאשה מתגרשת כשיגיע גט לידה ושליח לקבלה על האשה לעשות שיהא הוא שלוחה וכמותה ותתגרש משיגיע גט ליד שליח:

אפילו הגיע לידה אינה מגורשת - אלמא אדיבורא דידיה קא סמיך והכי א"ל מהימנת לי דכך אמרה ולא עשאו שליח להולכה הלכך אין כאן שליחות ואין עליה לעשות שליח להולכה והרי הבא לי אמרה לו ולא התקבל והבעל נתנו ולא בתורת שליח קבלה ושליחות זה אינו ביד הבעל לעשות:

דאי סלקא דעתך אדיבורא דידה סמיך - ולא לדבריו האמין אלא הילך כמה שאמרה היא קאמר ליה אם כן עשאו שליח להולכה וזו בידו הוא וכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש:


הכי השתא בשלמא אי איתמר איפכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי ואמר רב נחמן וכו' - כלומר ועלה שמעת לרב נחמן דאמר מגורשת היה לך ללמוד לפי דבריו שיאמר בהגעת הגט לידו או לידה דליהוי גירושין או אדיבורא דידיה סמיך או אדיבורא דידה סמיך כיצד אמר רב נחמן אם משיגיע גט לידו דשליח מגורשת יש ללמוד דאדיבורא דידה סמיך ולא לו האמין ונתרצה למסרו לו בתורת שליח לקבלה כדברי האשה והבעל עצמו גירש ואי הוה אמר רב נחמן עלה כשיגיע גט לידה מגורשת ולא בקבלת השליח יש ללמוד דאדיבורא דידיה סמיך ומהימנת לי דהכי אמרה קאמר ליה ועשאו שליח להולכה והשליח נתרצה להיעקר מתורת שליחות של אשה לקבלה ונעשה שליח לבעל לגרש והרי עשה שליחותו והגיעה לידה:

אלא התם - דשמעת ליה דאמר אינה מגורשת. אין לך ללמוד מדרב נחמן דאדיבורא דידיה סמיך ואין כאן שליחות כדאמרת דא"נ אמרינן דאדיבורא דידה סמיך דאף הבעל עשאו שליח להולכה כדברי האשה אין כאן שליחות שהרי השליח לא נתרצה דהא עקר ליה לשליחותיה לגמרי דאמר ליה שליח לקבלה איפשי להעשות שלא אטרח להגיע לידה אבל שליח להולכה לטרוח ולהגיע לידה אי אפשי להעשות הלכך אפילו נמלך והגיעו אצלה אין זה שליח שניתן לגירושין שכשקבלו לא קבלו על מנת כן ואי קשיא הא אמרינן גביה איפכא היכא דהיא אמרה התקבל והוא אמר לבעל אשתך אמרה הבא והוא אמר הילך כמה שאמרה דאי הוה אמר עלה משיגיע גט לידו מגורשת הוה שמעינן דאדיבורא דידה סמיך ומסרו לו על מנת קבלה ולא קשיא לן הא שליח עקר לשליחותיה ולא נתרצה הוא בשליחות קבלה איכא למימר דאי הוה אמר רב נחמן הכי הוה קמ"ל דהאי לאו עקירה הוא דהא מתרצה להיות שליח להולכה כל שכן דמתרצה בשליחות קבלה שהקבלה בכלל הולכה לענין הטורח:

ואי בעית אימא כו' - אשינויא דריש פירקא קאי:

הטעו קרי ליה - וזה את זה דקתני במתני' בפועלים ובעל הבית נמי קאמר ולא בדאטעו פועלים אהדדי:

דתניא - דגבי פועלים ובעל הבית נמי קרי להו הטעו:

אין להן זה על זה אלא תרעומת - דאמר להן תשכירו עצמכם לאחרים ואינהו נמי אמרו ליה כי הדרי בהו צא ושכור אחרים ומיהו תרעומת איכא שיהו צריכים לחזר זה אחר פועלים וזה אחר שוכרים ותביעת ממון ליכא דהא דברים בעלמא נינהו:

בד"א - דאין להם עליו ממון אם חוזר הוא:

בשלא הלכו - למקום המלאכה ובבקר אמר להן חוזרני בי:

אבל אם הלכו - אצל המלאכה כגון אם חמרים הן ששכרן להביא לו תבואה ממקום אחר והלכו ולא מצאו או אם פועלים הם ששכרם לעדור שדהו והלכו ומצאו שדה שהיא לחה במים ואינה ראויה לעידור:

נותן להם שכרם - של כל היום משלם כפי הראוי להם וכדמפרש ואזיל:

אבל אינו דומה הבא טעון להבא ריקם - ואומדים את החמרים כמה אדם רוצה לפחות משכרו של אותה הדרך לבא ריקם מלבא טעון:

עושה מלאכה ליושב ובטל - ואומדין את הפועלים כמה אדם רוצה ליטול שכרו פחות ולישב בטל מלעדור כל היום וליטול כך וכך:

בד"א שלא התחילו במלאכה - ארישא קאי ועד השתא פריש מידי דשכירות והשתא פריש מילי דקבלנות:

בד"א - דהיכא דחזרו בהן או הוא חזר אין להם אלא תרעומת בזמן שלא התחילו במלאכה:

אבל התחילו במלאכה - יש דין אחר ביניהם מהו הדין שמין להם מה שעשו לפי התנאי ויקבלו כפי חשבון שעשו:

ארגו חציה - ומגיע לשכרן סלע לפי תנאם:

היה יפה ו' דינרים - שאם היה בא לשכור שכיר לחציה אינו מוצא בפחות מששה דינרים ונמצא נפסד בעל הבית במה שעתיד להעשות אפילו הכי אין הולכין אחר העתיד להעשות אלא שמין להן את מה שעשו לפי חשבון תנאו ונותן להם סלע דלית ליה להאי תנא הא דתנן במתניתין כל החוזר בו ידו על התחתונה:

ואם סלע - ואם אין יפה אלא סלע דנמצאין פועלין לעשות חציה השני בסלע:

נותן להן - במה שעשו סלע ולקמן (דף עז.) פריך פשיטא:

שמין להן העתיד להעשות - רבי דוסא סבירא ליה כתנא דידן דאמר החוזר בו ידו על התחתונה ויעכב שכר מה שעשו כדי לשכור פועלים ולגמור כפי תנאי הראשון:

היה יפה - העתיד להעשות ו' דינרים:

נותן להן שקל - כדי שתהא נגמרת בשני סלעים:

ואם סלע נותן להם סלע - לקמן פריך פשיטא:

בד"א - דאין החוזר נפסד אלא לפי חשבון לר' דוסא ולרבנן מקבלין במה שעשו:

בדבר שאינו אבוד - ואף על גב דאין פועלים מצויין עכשיו כדמוקי ליה בסיפא שאינו מוצא לשכור ימתין עד שימצא הואיל ודבר שאינו אבוד הוא:

אבל בדבר שהוא אבוד - אם ימתין ואינו מוצא לשכור בכדי שכר פועלים אפי' לפי היוקר שנתייקרו:

שוכר - פועלים אחרים עליהן ביותר מכדי שכרן:

או מטען - לאלו:

במה דברים אמורים - דשוכר עליהן בשאינו מוצא לשכור:

תני תנא - בההיא דלעיל הלכו חמרים ולא מצאו כו':

חביבי אמר - דודי ר' חייא:

אי אנא הואי - אי אני השוכר לא הוה יהבינא כו':

והא עלה קתני - נמי דכפועל בטל הוא דשקלו:

לא סיימוה קמיה - לא סיימו סוף הברייתא לפניו:

לא הוה יהבינא כלל - דמזלייהו גרם ואינהו נמי הוה להו לאסוקי אדעתייהו שלא ימצאו שדה לחה:

הא דסיירא לארעא מאורתא - והוליך הפועלים לשם וראוה ולא הבינו שהיא לחה או שירדו גשמים בלילה לית להו כלל דהא חזו אינהו גופייהו ועל מנת כן נשתכרו לו והרי לא יכולין ולא היה להן לילך בבקר:

לא סיירוה מאורתא - עליו היה לתת לב לדבר ולהודיעם אם תמצאו שדה לחה לא אתן לכם כלום ויהיב להו כפועל בטל:


פסידא דפועלים - גשמים שירדו הפסד פועלים הוא דלא יהיב להו מידי דאמר להו מזלייכו גרם:

לא סיירא מאורתא פסידא דבעל הבית - דאמרי ליה מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן:

לדוולא - להשקות שדות:

ואתא מטרא - והשקה אותה ואינה צריכה לדוולא:

אתא נהרא - גדל הנהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא:

פסידא דבעל הבית - דפועלים אינם יודעין במנהג שדהו שיהא נהר עולה להשקותו אך הוא היה יודע:

ופסיק נהרא - שממנו משקין:

אכלושי דמחוזא - במחוזא שהוא עירו של רבא היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד וכשיושבין בטלים קשה להן:

יד פועל על העליונה - ואפילו הוא חוזר בו דיכול לחזור בו כדכתיב (ויקרא כה) כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים ומהכא יליף לה בפ"ק דקדושין (דף כב:):

פשיטא - דכי גמרי שני סלעים הוא דשקלי:

דאייקר עבידתא - הוקרו פועלים:

ואימרו - לשון הפרש ונזור אחור ומתרחק מן הדבר ובלשון המקרא דומה לו כעת במרום תמריא (איוב לט):

פייסינהו - הרבה תחנונים:

מהו דתימא - כיון דיד פועל על העליונה:

פשיטא - דאם סלע יפה מה שעשו נותן להם סלע אלא מה יתן לא צריכא דזל עבידתא מעיקרא. כששכרן היו פועלין בזול:

ואגרינהו בטפי זוזא - ואלו לא רצו להשתכר כשאר פועלים והוסיף להם זוז כשפסק להן סלע על חציה לא היה ראוי אלא לסלע חסר דינר:

והשתא אייקר עבידתא - וקם בטפי זוזא ששאר פועלים יטלו עליו סלע:

מהו דתימא - הואיל ולרבנן יד פועל על העליונה מצי אמרי ליה כו':

לא קים לכו - לא הייתם יודעים שתהיו ראויין ליטול סלע ואני בכך היה אפשי לשכור וראיתי בדעתכם שלא תתרצו בפחות מסלע ואמרתי להוסיף זוז על שכר פעולה כדי ליטול סלע להשלים רצונכם:

השתא דקים לכו - שהכל נוטלין סלע כרצונכם על זאת לא התניתי להוסיף:

מהן דתימא - הואיל ואמר רבי דוסא יד פועל על התחתונה טעמיה משום דתפיס בעל הבית הוא והשתא כי פייסוהו פועלין מצי אמר להו וכו':

סלע נותן להם סלע - ואם העתיד להעשות יכול הוא לגמרו בשכירות סלע נותן להם במה שעשו סלע:

לא צריכא דזל עבידתא השתא - לכך יגמור בסלע אבל בשעת התנאי היה חציה ראוי ליותר מסלע והן כשפסקו על כולה ב' סלעים דחוקים היו ואוזילו גביה:

מהו דתימא - הואיל ולרבי דוסא יד פועל על התחתונה נימא להו בציר זוזא אמריתו לי בציר זוזא שקולו והרי הכל עושים חציה בסלע טלו אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז:

קמ"ל - דאמרי ליה כי אמרינן לך אדעתא דלא קים לך לעשות בסלע וראינוך שאי אפשר להוסיף נתרצינו אנו לסלע דהוא פחות מכדי שכר פעולה:

השתא דקים לך - אי אפשינו בפחות מיכן שהרי בסלע נתרצית:

שכירות - שכיר יום:

שאני ליה בין שכירות לקבלנות - דגבי שכירות איתא להאי טעמא דעבדי הם ולא עבדים לעבדים אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו ורבי דוסא בקבלנות מיירי כדקתני קיבלו קמה לקצור ודרב בשכיר יום:


נותן לו שכרו - הואיל ואנוס הוא אין לקנסו ולעשות ידו על התחתונה ונותן לו חצי דמי שכרו:

ש"מ - מדנקט אונס בתרוייהו הא לא אניסי. לא ואפילו שכירות נמי:

אמר ר"נ בר יצחק - לעולם שאני ליה ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה והא דנקט אונס בשכיר אפי' רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס לא הדר כ"ש ר' דוסא והא מתניתין בדבר האבוד עסקינן ודברי הכל אין הפועל יכול לחזור בו:

כר' יהודה - פלוגתייהו בפרק הגוזל עצים (ב"ק ק:) לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו' ולקמן בפירקין (דף עח:) מייתי לה:

לאו לאתויי שכיר יום - דרישא דמתני' תנא אומנין דמשמע קבלנות ותנא בהן ידו על התחתונה הדר תנא כל החוזר לאתויי פועל:

ואיבעית אימא כל החוזר בו - לאו לאתויי פועל דרחמנא אקיל גביה אלא לאתויי הך חזרה דתניא וכו':

מהיכן מגביהו - מגבה לו חובו:

מן העידית - ולקמן מפרש טעמא:

מלמדין אותן - לכל הלוקח ואין לו מעות כולן אלא מקצתן לעשות ביניהם תחלה דבר קיום שלא יוכלו לחזור:

והרי אני נושה בו - דכיון שעשאם עליו מלוה הוה כאילו נטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף:

מעידית דנכסים - דשאר נכסיו שאם יש לו קרקע יפה מזו יטול בה בשוה מאתים:

לא יהא אלא בעל חוב - לא יהא לוקח זה דינו קל אלא אפי' הוא חמור כבעל חוב שיש לחוש בו לנעילת דלת אף הוא לא יפה כחו ליטול עידית אלא בינונית:

סתם מאן דזבין ארעא (לחבריה) באלפא זוזי אוזיל ומזבין - סתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה כזו אין כל כך מעות מצויות לו אלא אם כן מכר מטלטלין ושדות קטנות וצריך למכור בזול וכי חוזר בו מוכר נמצא זה ניזק על ידו:

ותנן הניזקין שמין להן בעידית - לגבות מעידית נכסיו של מזיק כדכתיב (שמות כב) מיטב שדהו ישלם:

דכתב הכי - שזקפו עליו במלוה:

בד"א - שיכול לחזור בו ולא יטול זה אלא כנגד מעותיו:

בזמן - שנתנו לו בתורת ערבון ולא בתורת תחלת פרעון:

דאמר ליה ערבוני יקון - יקנה הכל והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך:

אבל - נתנו לו בתורת תחלת פרעון הוו להו השאר מלוה עליו:

קנה - הקרקע כולו:

ומחזיר לו את השאר - אפילו לאחר כמה שנים:

הא דעייל ונפיק אזוזי - האי דקתני דאי לא זקפו עליו במלוה חוזר בדעייל מוכר ונפיק ומחזר אחר הלוקח ליתן לו מעותיו גלי דעתיה דזוזי אנסוהו למכור וכיון דלא יהיב ליה זוזי בשעת דחקו אדעתא דהכי לא זבין ליה:

דזבין ליה חמרא - חמור:

ופש - גבי לוקח חד זוזא:

וקא עייל ונפיק - מוכר אההוא זוזא:

כי האי גוונא - משום חד זוזא מי אמרינן דמצי למיהדר:


מפני רעתה - דאנן סהדי דבלאו אונסא דזוזי נמי הוה מזבין לה והאי דעייל ונפיק אזוזי ממהר הוא לגבות שלא יחזור לוקח:

בעא לזבוני במאה - היה צריך למאה זוזי ורצה למכור שדה קטנה במאה זוז ולא מצא לה לוקחין ומכר גדולה במאתים:

וקא עייל ונפיק אזוזי - וזה עיכבם:

לא קני - דאנן סהדי דעל כורחו מכר המותר ויכול לומר לכך הייתי מחזר אחר המעות לקנות שדה קטנה תחתיה:

ולא אשכח - לא מצא לה לוקחין מיד:

ואילו היה טורח - טובא לחזור אחר הלוקחין:

הוה משכח - לוקחי שדה קטנה:

ולא טרח - הוקשה לו הטורח ומכר הגדולה במאתים:

ועייל ונפיק אזוזי מאי כמוכר שדהו מפני רעתה דמי - כיון דמשום טירחא דאהדורי אחר לוקח הוקלה עליו למכור אותה בלא דוחק מעות שמע מינה לא חביבה היתה עליו:

עד כדי שכרן - אם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קיבלו כלום. שוכר עליהן כל מה שהוא חייב להן יוסיף לאחרים ויגמרו:

שבאת חבילה לידו - אם יש בידו משלהן הרבה כדרך האומנים המקבלים עליהן מלאכה מביאים כלי אומנות לבית בעל הבית:

מתני' בבקעה והוליכה בהר - בראש ההר ואע"פ שהדרך חלק וישר. חייב בגמ' מפרש מאי שנא רישא הכא דלא מפליג בין הוחלקה להוחמה ובסיפא מפליג להוליכה בהר והוליכה בבקעה:

ואם החליקה פטור - שבהר היא ראויה להחליק יותר שראש ההר חד ומשופע לצדדין:

ואם הוחמה חייב - שהבקעה מעלה הבל לפי שההרים סביבה ואין אויר שולט בה:

אם מחמת המעלה הוחמה - בעלותה מרגל ההר לראשו:

חייב - שהמעלה גרמה לה והוא שינה להוליכה בהר:

והבריקה - בגמרא מפרש:

או שנעשית אנגריא - שנטלוה לעבודת המלך:

אומר לו - משכיר לשוכר:

הרי שלך לפניך - טלנה כמו שהיא סמויה ותלך שאף מזלך גרם כמו מזלי וטרח ואשר אותה בדרכים וגבי אנגריא נמי המתן עד שתשוב שאף מזלך גרם ונפסיד שנינו:

מתה או נשברה - שמפסיד כל שכרו:

חייב - המשכיר למכור העור והנבילה לכלבים ולהוסיף מעות ולהעמיד לו חמור או ישכור לו אחר בדמי נבילה שהרי חמור זה שיעבד לו או יחזור לו שכרו:

גמ' דקא מפליג - בין הוחלקה להוחמה:

שמתה מחמת אויר - לא הוחלקה ולא הוחמה ומתה מעצמה הואיל ושינה בה. יכול לומר לו לא מתה זו אלא מחמת אויר לא היתה לימודה ליגדל באויר הר וקשה לה או לא היתה לימודה באויר בקעה וקשה לה:

אובצנא - עייפות ויגיעה ממשאה. הוליכה בהר- יכול לומר לו עייפות המעלה שעלתה לראש ההר הועיל לה מתחילה על כן עייפה לה לאחר זמן כשהלכה בדרך החלקה ויגעה תחת משאה ומתה. ואם שינה להוליכה בבקעה- אע"פ שלא ראינו אותה מזעת ולא היום חם מאד לומר הוחמה י"ל אם הלכה בהר היה האויר שולט שם ונותן בה כח ולא תיגע תחת משאה בבקעה לא שליט בה אויר והיא היתה חסירת כח ויגעה לה:


נקרא גזלן - וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה וסיפא רבנן:

נותן לו דמי צמרו - בדמים שצמר לבן נמכר בשוק דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה:

היציאה - דמי עצים וסממנין ולא שכר שלם:

בשינוי - ששינהו מכמות שהיה ואיכא למאן דאמר שינוי קונה בהגוזל קמא (ב"ק ק:) אבל גבי החמור לא נשתנה החמור:

מגבת פורים לפורים - מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים:

לפורים - כולה יתנוה לעניים דפורים:

ואין מדקדקין - לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה:

אבל לוקחין את העגלים - לרוב בכל המעות:

והמותר - שלא יספיקו לאכול בפורים ימכור ויפול לכיס של צדקה:

אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה - וכיון דלאו אדעתא דהכי יהיב נמצא מעות בחזקת בעלים חוץ מן היוצאין בסעודת פורים:

דאתו למיחשדיה - לבעל הבית בנודר ואינו מקיים ששמעו עליו שאמר ליקח טלית לפלוני עני ולא קנה לו:

נהוריתא - מוליי"א בלע"ז היוצאת בשחור העין:

אבזקא - התולעים התליעו רגליה:

אבזקא במילתא דמלכא - ראיתי עש שאוכל שיראים של אוצר המלך:

בטלי כסף - כלי פשתן:

בטלי זהב - כלי צמר צבועין אדום:

וקטלוה - שאין עש אוכל כלי פשתן:

אבל אנגריא שאינה חוזרת - הוה ליה כמתה או נשברה:

אם בדרך הליכתה ניטלה - שהאנגריא מוליכתה לדרך שהיה זה רוצה להלך:

אומר לו הרי שלך לפניך - שכן דרך אנגריא נוטל חמורו של זה ומהלך בעליה אחריה וכל חמור שפוגע בו ראשון נוטלו ומחזיר לו את שלו והשני חוזר אחר חמורו עד שפוגע באחר הלכך אומר לו הואיל ואף מזלך גרם שכור חמור אחר ולך אחריו עד שיפגע בחמור אחר:

הבריקה או שנשתטית - עדיין היא ראויה למשאו:

בשלמא לרב לא קשיא - רומיא דמתניתין אהדדי דמצי לשנויי כאן בחוזרת וכו':


לרכוב שאני - שמא תפול תחתיו בגשר או תשליכנו באחת הפחתים:

ואין לו עליו - אין לשוכר על המשכיר:

אלא תרעומות - שהשכיר לו חמור כחושה:

דשכיח למיגר - מוצא חמור אחר כאן לשכור:

אם יש בדמים - של נבילה:

ליקח - בו חמור כל שהוא:

יקח - וישלים דרכו דהא שיעבד לו חמור זה ותנן במתניתין מתה חייב להעמיד לו חמור אחר ומשני בשאין בדמיה ליקח:

ופרכינן ואם יש בדמיה לשכור - ימכור שוכר זה את הנבילה באשר הוא שם וישכור חמור לעצמו דהא שיעבד לו חמור זה ותנן במתני' מתה חייב להעמיד לו חמור אחר:

לא מכלינן קרנא - וכי תנן במתניתין חייב להעמיד לו חמור [אחר] היכא דמתה בעודה בבית הבעלים דמוסיף ולוקח חמור ולא כליא קרנא אבל למוכרה ולהוציא הדמים לשכור אחרת לא:

יבש האילן - מי שמישכן אילן לחבירו כי הני משכנתא דסורא דכתבי במשלם שנייא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף לעיל (ד' סז:):

שניהם אסורין בו - לבקע עצים ולשרוף דאי שריף ליה לוה כליא קרנא דמלוה ואי שריף ליה מלוה כליא קרנא דלוה:

הדרא ארעא - דשדה זו שהן לוקחין בדמי העצים ושמא יפגע יובל בתוך שני המשכונא וקא כליא קרנא דלוה:

שאינה חוזרת ביובל - אלא ימתין עד ששים ותחזור לו:

והארץ לא תמכר לצמיתות - כאן פירש לך טעמו של מצות יובל אלמא אין היובל מוציא אלא קרקע שאם לא היתה מצות יובל היתה נצמתת:

ה"ג אלא הכא במאי עסקינן בזמן שאין היובל נוהג - דלא כליא קרנא:

ניצלחיה לציבי - אי לא למכליא קרנא חייש ל"ל ליקח בו קרקע יבקע המלוה את העצים וישרפם:

זימנין דשלמו ליה ימי משכנתא - שנים שהיה האילן ממושכן לו יכלו לפני היובל ארבע או חמש שנים ואותן שנים יאכל לוה את הפירות קודם שתשוב לבעלים ולעולם מכלינן קרנא:

אם נתן - את השכר ואפילו כולו:

לא יטול - כדמפרש לקמן דהתובע ידו על התחתונה:

אם נתן לא יטול - בתמיה והלא טענת התובע בריא וחזקה מטענת הנתבע דאמר ליה הב לי ההיא ספינתא גופא דהא אמרת לי ספינה זו ואנא מייתינא כאן חמרא ואוליך למקום שהתנית דהא אנא יין סתם אמרי וכיון דבעל היין יכול להשלים תנאו חייב הספן להעמיד לו ספינה:


נימא ליה הב לי ההוא חמרא - גופיה ואנא מייתינא ספינתא אחריתי הואיל והספן יש בידו להשלים תנאו וזה מעכב ישלם כל השכר:

לא משכחת - להא דר' נתן:

אלא ביין זה וספינה זו - ולא ביד זה וזה להשלים הלכך יד תובע על התחתונה דאמר ליה היאך אנא לא מעכבנא מכי מייתית דידך:

חולקין - אם קבל יחזיר החצי ואם לא נתן יתן החצי שהרי ביד שניהם להשלים ואם יעכב הנתבע מליתן החצי יעשה תנאו:

השוכר את הספינה ופרקה לה בחצי הדרך - קא סלקא דעתיה שכרה עד מקום פלוני בכך וכך וכשהגיע לחצי הדרך פרקה והוציא חבילותיו ממנה:

ואין לו - לבעל הספינה עליו אלא תרעומת:

לאגורה - להשכירה לאחרים:

רפסתא דספינה - ריעוע הספינה שמתרועעת בהוצאת חבילות והכנסת חבילות:

דפרקה לטועניה בגויה - בחצי הדרך הוסיף לתת בה חבילות שהיו לו לשם והוא התנה מתחילה לכך ליתן בתוכה כאשר ירצה והשכר לפי חשבון המשואות והדרך הלכך נותן לו שכר תוספת המשאוי של חצי הדרך:

משום שינוי דעתא - הייתי סבור ללכת מהר ולחזור מהר:

לאשלא יתירתא - צריך אני לקנות חבלים ביוקר כאן שכשהספינה מכבדת צריך להפליגה אל אמצעית הנהר למקום מים עמוקים שלא תהא גוששת וצריך חבלים ארוכים ואתה לא הודעתני שאכניס חבלים הצריכים לה:

חמר נמי ליעכב - השוכר שלא יניח עליה אלא מזונות של יום אחד:

מאוונא לאוונא - ממלון דלילה למלון דלילה:

למטרח - לחזור ולשאול בעיר מי מוכר מזונות:

ואשה בין גדולה ובין קטנה - פסק לרכוב עליה אשה מרכיב עליה כל אשה שירצה בין שהיא גדולה ובין שהיא קטנה:

השתא מניקה - שהיא שני גופים והוולד כבד אמרת תרכב עם וולדה:

מעוברת - דחד גופא הוא מיבעיא:

ש"מ - מדקתני אפילו מעוברת דמשמע שהמעוברת כבידה מן הריקנית:

האי ביניתא - דג הנמכר בשוק במשקל:

אכרסה תקלה - לפי כריסה כובדה אם כריסה גדול משקלה יותר:

למקח וממכר - אם ראית דג שכריסו גדול לא תקנהו במשקל אלא אם כן יוציא את מעיו:


מתני' השוכר את הפרה לחרוש וכו' - וכל כלי המחרישה לבעל הבקר ונעריו הולכין עם בהמתו וזה אוחז הדרבן לכוין הפרה לתלמיה וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל שקורין קולטר"א בלע"ז והוא קנקן דמתני':

חייב - שהרים קשים לחרוש שהסלעים שם:

ודש בתבואה פטור - אם החליקה:

גמ' והיכא דלא שני - ואין לבעל הפרה לתבוע לו כלום ואלו שהיו בפעולתו המנהיג והאוחז יחד שכירים היו איזה מהן פושע בשבירת הקנקן:

דנקיט פרשא - מרדע הוא משלם שלא כוון את הפרה יפה ועל ידי שעיוות את השורה של מענה נשבר הקנקן:

דנקיט מנא - קנקן:

משלם - שהעמיק יותר מדאי בארץ:

והלכתא דנקיט מנא משלם - שאילו לא העמיקו יותר מדאי לא היה נשבר בעיוות השורה:

ואי דמחזקא בגונדרי - שהיה ידוע להם בהר שמעלה אבנים וצונמא וטרשין:

תרוייהו משלמים - שהיה להם להזהר מאד ובדבר מועט שעיוות אף המנהיג הוא נשבר והוי דבר המוטל בספק:

היה בה מום אחד - אחד מן המומין הללו היה בה:

וסנפו בין מומין אחרים - שלא היו בה:

הרי זה מקח טעות - לפי שהכיר הלוקח בשאר מומין שאינן וכסבור הוא בכולן משקר אלא להשליך מעליו תרעומת הוא אומר הילכך מקח טעות הוא דאדעתא דהכי לא זבן:

מום זה ומום אחר - שפירש לו שם אותו מום לבדו ואמר לו מום זה בה ועוד מומין אחרים:

אין זה מקח טעות - דכיון דאותו המום הזכיר לו לבדו בו היה לו לבדוק:

וסנפו - חברו כמו סניפין עשאום דתענית (דף כה.):

נכפית - נופלת מחולי:

משועממת - משוגעת:

היה בה מום אחד - מאלו המומין והשאר אין בה:

היו בה כל המומין הללו - ואינו מקפיד אלא על האחד ובא וטוענו כסבור הייתי שאתה כולל בה מה שאין בה ומה שיש בה ואילו ידעתי שזה בה לא הייתי לוקחה מאי: אפילו לא גרסינן והכי גרסינן הכי אמרינן משמיה דרבא היו בה כל המומין האלו אין זה מקח טעות:

מתני' והביא עליה שעורין - שהם קלים מחטין:

חייב - בקילקולה אם הוסיף ג' קבין ולא אמרינן הואיל והשעורין קלים יש לו להוסיף עד כדי כובד לתך חטין שמשא החמור לתך חטין חצי כור:

מפני שהנפח קשה לבהמה כמשאוי - וכיון דנפח לתך שעורים כנפח לתך חטין קשה לה תוספת:

והביא לתך שעורים - שלא הוסיף:

פטור - אם מתה:

גמ' קשה כמשאוי - כדפרישית אף על פי שאין משאן כבד כמשא החטין. הרי נפחן כנפח חטין והנפח כמשאוי:

ניפחא כתקלא - נפח קשה כמשקל הואיל וניפחן שוה הרי הוא כמשקל שוה:

ואם הוסיף שלשה קבין - דהוא שיעור תוספת לחמור לקלקל חייב:

קשה למשאוי - אם השוה כובד השעורין לכובד החטין כגון שהוסיף סאה שלמה על הלתך הרי הרבה הנפח ורוב הנפח קשה למשאוי והוי נפח זה תוספת לקלקול החמור:

תיקלא כתקלא - אינו חייב עד שישוה כובד השעורים לכובד החטין דליהוי נפח זה תוספת אבל נפח שוה ומשקל חסר לא אמרינן נפח השוה הרי היא כמשקל וליחייב בתוספת של שלשת קבין דקשה למשאוי תנן ולא קשה כמשאוי:

מאי לאו שלשת קבין - כאביי:

לא סאה - והכי קאמר להביא לתך חטין והביא לתך שעורין פטור ואע"פ ששינה שהרי שינה להקל ואם הוסיף עד כדי משקל החטין חייב משום תוספת הנפח:

הכי קאמר וכו' - ומילי מילי קתני והאי וכמה יוסיף לאו אלהביא חטין והביא שעורין קאי:


שש עשרה - תוספת סאה להשוותן למשאוי החטין:

חייב - בשביל הנפח:

הא שלשת קבין פטור - כדרבא:

במחיקתא - אני שמעתי שעורין שהתליעו וכן בפירוש תשובת הגאונים אבל לדידי קשיא לי מה לי התליעו ומה לי לא התליעו והרי יש כאן נפח של לתך ושלשת קבין וקתני פטור ולאביי נפח כמשאוי דהא לאו התליעו נמי שעורין קלים הם ומחייב להו אביי משום ניפחא ונראה לי שמשא החמור לתך ומדידתן טפופות ט"ו סאין ולא מחוקות ומוקי לה אביי בט"ז מחוקות שהמחק פחות ג' קבין ואין כאן אלא תוספת נפח שלש קבין של לתך טפופות. טפופות לא מחוק ולא גדוש:

מחוקות - ריש"ש:

קב לכתף - קב הוי תוספת לאדם הנושא בכתף וחייב המוסיף בקלקולו מכאן אתה למד שמשא אדם בינוני שלשים קב שהן חמש סאין דתנן תוספת החמור שלשה קבין שהן חצי סאה ומשאו לתך ט"ו סאין אלמא תוספת אחד משלשים במשא הוא ואשמועינן דאם הוסיף עליו קב חייב לקמן פריך והרי הוא בן דעת אי לא מצי ביה לשדייה אארעא:

אדריב לעריבה - לתך הוי תוספת למשאוי ספינה קטנה:

כור - הוי תוספת לספינה בינונית:

בשחבטו לאלתר - לא הספיק לפרק המשא מעל כתפו עד שרבץ תחת משאו:

בת תלתין כורין - צריכה שתהא [גדולה ותהא] בכך הולכת על פני המים דהא תוספת אחד מל' הוא ומדקתני כור לספינה ש"מ ספינה בת שלשים:

ה"ג - א"ר פפא ש"מ סתם ספינה וכו' למאי נ"מ למקח וממכר:

מתני' כל האומנין - קבלנין המקבלין עליהן לעשות המלאכה בבתיהם:

שומרי שכר - להתחייב בגניבה ואבידה וטעמא מפרש בגמרא:

וכולן שאמרו טול את שלך - שכבר גמרתי' ומשתוציאנו הבא מעות שאיני מעכבו לתופסו על שכרי הרי הוא מעתה ש"ח:

הלוהו - מעות על המשכון:

שומר שכר - שכר מצוה:

הלוהו מעות שומר חנם - דלית ליה לר' יהודה שכר מצוה לענין דינא:

הלוהו פירות שומר שכר - דדרך פירות להרקיב:

מותר אדם להשכיר - לאחרים:

משכונו של עני - שבידו:

להיות פוסק עליו - שכר:

והולך - תמיד ופוחת מן החוב בגמרא מפרש אאיזה משכון קאמר:

גמ' שוכר - בהמה:

כיצד משלם - דשומר חנם ושומר שכר ושואל כתיבי שוכר לא כתיב ומהו דין חיובו לענין גניבה ואבידה פטור או חייב רבי יהודה אומר כשומר שכר. הואיל ולהנאתו הוא אצלו אע"פ שנותן שכר פעולתו. ש"ש הוא דאי לא יהיב שכר הוי שואל וחייב באונסין השתא דיהיב ליה אגרא. לא הוי שואל והוי ש"ש:

ר' מאיר אומר כשומר חנם - דקא יהיב אגר מלאכתו ואינו נוטל שכר על שמירתו ואומן דמי לשוכר שלהנאת שכר אומנותו היה אצלו אבל לא שכר שמירה הוא נוטל אלא שכר פעולה:

דקא יהיב ליה טפי פורתא - שאי אפשר לצמצם שכר קבלנות לשכר דמי פעולה שלא יטול יותר:

מי לא עסקינן דקא משוי ליה - אוזיל משאר משכירי בהמה מי לא אמר רבי מאיר נמי דהוי שומר חנם:

משוי - לישנא דמוזיל ומשכיר בשוה כמו (סוכה דף לד:) אשוי זביני (לעיל ד' נב.) ושוי לכרסיך:

ואיבעית אימא - אי נמי דמי אומן לשוכר קא מיתוקמא מתני' כרבי מאיר כדמחליף וכו' ומהדר לאוקמא כר' מאיר משום דסתם משנה ר"מ:

תנן התם - לקמן בפרק השואל (ד' צח:) אמר לו השואל שלח אותה לי ביד עבדך או שלוחך:

ושלחה ומתה - כדרכה בדרך קודם שתיכנס לביתו:

חייב - באונסים שמשעה שמסרה לשלוחו במצות השואל נתחייב השואל באונסיה ואם לא אמר לו שלח אלא המשאיל שלחה לו כשאמר לו זה השאילני פרתך אמר לו הן ועמד ושלחה ומתה בדרך פטור:

וכן בשעה שמחזירה - אם מסרה השואל ליד השליח להשיבה לבעלה ולא אמר המשאיל שלחה לי ביד פלוני ומתה חייב דלא קמה ברשותיה דמשאיל:

לא שנו - שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל:

אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה - שא"ל השאילני עד זמן פלוני והחזירה בתוך הזמן דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד בעלים:

אבל לאחר ימי שאילתה פטור - ואפילו בביתו של שואל מתה משכלו הימים אינו שואל עליה:

וכולן שאמרו וכו' - טעמא דגלי דעתיה שאינו חפץ להיות עוד שומר עליה:


הא גמרתיו שומר שכר - ולא אמרינן כיון שידעו הבעלים שכלו ימי האומנות ולא שלחו והביאום פטור השומר וגבי השואל נמי אף על פי שידעו הבעלים שכלו ימי השאילה. שואל הוא:

לא - תידק הא גמרתיו שומר שכר הוא אלא הכי דייק מינה:

הא הבא מעות - דגלי אדעתא דתפיס ליה אאגריה שומר שכר הוא:

אבל גמרתיו מאי שומר חנם - דכל כמה דלא גלי דעתיה ולית לן למימר דתפס ליה אאגריה כלתה שמירת שכר פעולה מדגמריה ואודעיה וגבי שואל נמי כלתה שמירת שאלה מדידעו הבעלים שכלו ימי השאלה דהתם לאו לאודועי בעי דהא ידע שלכך וכך ימים השאילה לו:

שומר חנם נמי לא הוי - דאינו שומרו לו עוד קאמר ליה:

קמ"ל - דאינו תופסו על שכרו הוא דקאמר ליה אבל מדין פקדון לא סליק נפשיה:

מאי לאו הוא הדין לגמרתיו - והאי דנקט טול את שלך לאשמועינן מינה דשומר חנם מיהת הוי כדאמרן:

וכן בשעה שמחזירה - כל כמה דלא אמר ליה משאיל שלח קמה ברשותיה דשואל כי היכי דבשעת שאלה קיימא ברשות משאיל עד דאמר ליה שואל שלח וקס"ד דמשכלו ימי שאילה קאמר דדמי לגמרתיו:

פטור משואל - מאונסין:

וחייב כשומר שכר - בגניבה ואבידה:

הואיל ונהנה - בשאילה:

מהני - להיות עליה שומר שכר עד שתגיע ליד הבעלים:

לשגרן לבית חמיו - סבלונות לארוסתו:

כפי טובת הנאה - שיחזיקו לי טובה שפקדתים בסבלונות:

ונאנסו בהליכה חייב - דהואיל וקצץ דמיהן ומשכן לשם לקיחה הרי הם לקוחין בידו עד שידע שאינה לקוחה והכי נמי אמרינן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פז:) אמר שמואל הלוקח כלי מן האומן על מנת לבקרו ואם אין בו מום יקחנו ונאנס בידו חייב והוא דקיצי דמיה:

בחזירה פטור - מאונסין מפני שהוא כנושא שכר בחזירה ולא כשואל ומהו נשיאות שכרו הואיל ונהנה שנתפאר בהן והיינו כוותיה דאמימר דאע"ג דיהיב ליה כפי טובת הנאה שבהן הוי עלייהו שומר שכר אחר שכלתה שמירת המקח הואיל ונהנה כל שכן גבי שאלה דלא יהיב ליה מידי:

שמור לי ואשמור לך שומר שכר - וחייב אם נגנבה:

ואמאי שמירה בבעלים היא - בעליו של חפץ זה שנגנב במלאכתו של שומר היה שאף הוא משמר היה לו וכתיב אם בעליו עמו לא ישלם ודרשינן לקמן עמו במלאכתו ואע"ג דבשואל כתיב לקמן דרשינן ליה נמי אכולהו שומרין בפרק השואל (לקמן ד' צה.):

ואני אשמור לך למחר - דלאו במלאכתו הוא השתא:

השאילני ואשאיל לך - אין זה שואל להתחייב באונסין שאין כל הנאה שלו שאף הוא משאילו:

שמירה בבעלים היא - אשמור לי ואשמור לך קאי ששניהם זה במלאכתו של זה אבל השאילני כליך ואני אשאיל לך כליי שמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך אין כאן בעלים של חפץ במלאכתו של שומר:

אהלויי - מוכרי אהל שמכבסים בו בגדים והוא עשב ואיכא דאמרי אהלות והוא מין בושם:

זיל ואפי לן - קס"ד יומא דידיה הוה דהשתא לא הוו אינהו בשמירת טליתו אלא כשומרי חנם ואצטריך למימר פשעו בה דאי לא לא מיחייבי:

פשיעה בבעלים - שאף הוא במלאכתן היה:

איגלאי מילתא דההיא שעתא שכרא הוה שתי - ולא היה במלאכתן שעדיין לא התחיל לאפות ונמצא שבשעה שנעשו הן שומרין לא מסר עצמו להיות מלאכתן עליו אבל אם נתעסק מיד ואפה ולאחר שאפה שתי שכרא ובאותה שעה אבדה טליתו פשיעה בבעלים נמי הויא הואיל וכשנעשו שומרין היה במלאכתן דאמרינן לקמן (ד' צה:) היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה:

הניחא למאן דאמר - בפרק השואל (שם.) פשיעה בבעלים פטור היינו דאיכסיף:

אלא למאן דאמר פשיעה בבעלים חייב - שלא נאמרה פטור בבעלים אלא בשואל ושומר שכר שחיובן בלא פשיעה אבל שומר חנם שחיובו אינו אלא בפשיעה אינו פטור משום בעליו עמו הואיל ופשע אמאי איכסיף:

בההוא אגרא וכו' - והוו להו שומרי שכר:


עד דאתא אגניב - בלא פשיעה וחייבינהו משום גניבה דשומר שכר:

סדינא - של פשתן ואין מים מכבידין אותו כל כך:

סרבלא - גלופקרא שקורין קו"ץ והוא של צמר והרבה מים נבלעין בו ומכבידין אותו לפיכך פשט הסרבל ונתכסה בסדין:

שאלה בבעלים היא - שבשעת השאלה היה המשאיל במלאכתו של שואל ונשא סרבל שלו על חמורו ומעביר לו על אמת המים:

במקום עדים - דאנן סהדי שאין אותו הדרך בלא מים:

הנח לפניך אינו לא שומר חנם כו' - כיון דאמר ליה לפניך תיב ונטר לך קא"ל:

לימא - [הני] סתמא תנאי היא:

אם הכניס ברשות - משנה היא בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק ד' מז.) בקדר שהכניס קדירותיו ושברן שורו של בעל הבית או הכניס שורו ונגחו שורו של בעל הבית או שהכניס פירותיו ואכלתו בהמתו:

בעל חצר חייב - בנזקו דכי אמר ליה עול עול ואנטר לך קאמר ליה וה"ה הנח סתמא בשוק:

רבי אומר בכולן אינו חייב - דעול ותיב ונטר לך קאמר ליה וה"ה להנח סתמא בשוק:

דבת נטורי היא - שאין אדם מכניס דבר לתוכה אלא להשתמר בה דאין טורח בשמירתה:

עול דאינטר לך קאמר ליה - שאין שמירה קשה עלי:

דאי לאותובי רשותא בעי למישקל מיניה - בתמיה:

ישבע - שלא פשע דשומר חנם הוא עליו דאין אדם נוטל משכונו לגוביינא אלא להיות בטוח במעותיו שלא יוכל לכפור ולעולם שומר חנם הוא עליו שאם אבד. יגבה ממקום אחר: אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם דברי הכל אבדו מעותיו. דהא משכון ודאי לגוביינא שקל לגבות הימנה דסתם שטר יש בו שעבוד קרקעות ויש לו מהיכן לגבות ובטוח הוא וגם לכפור אינו יכול דהא קאי שטרא הלכך לאו לזכרון דברים נקטיה:

כאן שמשכנו בשעת הלואתו - קאמר ר' אליעזר שומר חנם ומתני' כשמשכנו שלא בשעת הלואתו אלא לאחר זמן כשתבעו מעותיו בב"ד ולא שילם ומשכנו על פי בית דין דההוא ודאי לגוביינא שקליה:


על המשכון - בשעת הלואה משמע:

ומתני' - שהלוהו פירות:

אי הכי קמה ליה מתני' דלא כרבי עקיבא - דקתני אבל אם הלוהו מעות שומר חנם ואנן קיימא לן במסכת סנהדרין (דף פו.) בכולהו סתמי סתם משנה רבי מאיר סתם סיפרא ר' יהודה סתם ספרי ר' שמעון וכולהו אליבא דר' עקיבא:

לימא - ר' אליעזר ור' עקיבא:

בדלא שוי שיעור זוזי קא מפלגי ובדשמואל פליגי - דאי בדשוי מודה ר' אליעזר דלגוביינא שקליה ובדלא שוי פליגי דלרבי אליעזר לית ליה דשמואל דאמר אבוד אלפא זוזי וסבר דקביל לגוביינא הא לית ליה לרבי אליעזר דכיון דלא שוי לזכרון דברים בעלמא הוא דנקיט ליה ושומר חנם הוא ור' עקיבא אית ליה דשמואל ואמר סבר וקביל בתורת משכון וכל כמה דלא מיהדרי ליה לא לגבי:

דכולי עלמא לית להו דשמואל - דלרבי אליעזר לא מפסיד כלום ולר' עקיבא אינו מפסיד אלא כנגד המשכון:

שקונה משכון - לכל מילי להתחייב באונסין:

אימור דאמר ר' יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו - דהא קרא במשכנו ע"י שליח ב"ד כתיב דכתיב לעיל מיניה בחוץ תעמוד ומוקמינן לה לקמן (דף קיג.) בשליח ב"ד וההוא ודאי קני דלגוביינא שקליה וליכא לדמוייה למשכנו בשעת הלואתו ובהך פלוגתא דרבי אליעזר המלוה על המשכון קתני:

והכא בשומר אבידה קא מפלגי - דטעמא דר' עקיבא משום דשומר שכר מצוה הוא והעוסק במצוה. פטור מן המצוה דאי בעי לא יהיב ריפתא לעניא:

שומר אבידה - שמצא אבידה והכניסה אל תוך ביתו כדכתיב (דברים כב) ואספתו אל תוך ביתך:

כשומר שכר - מצוה:

לימא דרב יוסף תנאי - דהא רבה ודאי תנאי היא דהא ר' עקיבא לית ליה דרבה ולית ליה לאוקמי פלוגתייהו בטעמא אחרינא דהא אהדרן בכמה טעמי ולא אתוקמא אלא לרב יוסף מי מיבעיא למימר תנאי דר' אליעזר לית ליה דרב יוסף:

בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף - כלומר רבה הוא דדחיק לאוקמי מילתיה כתנאי אבל רב יוסף אמר לך רבי אליעזר נמי קאי כוותי היכא דאיכא מצוה כגון שומר אבידה והכא היינו טעמא דפטור דקא סבר אין כאן מצוה:


במלוה צריך למשכון - להשתמש בו ולפסוק עליו להיות פוחת מן החוב והולך קמיפלגי ורבי עקיבא סבר אפי' הכי איכא מצוה:

מרא - פושיי"ר:

פסל - דולייר"ה:

קרדום - כישנוא"ה:

מתני' ישבע - שלא פשע ויפטר ובגמרא מפרש טעמא אמאי פטור שומר שכר בשבועה הא בלאו פשיעה נמי חייב שאין זה אונס אלא כגניבה ואבידה שהן קרובין לאונס ופשיעה:

ר' אליעזר אומר זה וזה ישבע ותמיה אני וכו' - כלומר אף אני שמעתי מרבותי כרבי מאיר אבל תמיה אני על זה וע"ז היאך נפטרין בשבועה ובגמרא מפרש תמיהה:

גמ' נתקל לאו פושע הוא - דקאמר ישבע שלא פשע פשיעה אחרת דהא ודאי בציר מנתקל לא הוי ועוד דהא פוטר לנושא שכר אלמא אונס חשיב ליה:

וקיימא לן - בבבא קמא בהמניח את הכד (דף כט.):

האי כדיניה - דודאי נתקל לאו פושע הוא ונושא שכר ישלם דאי נמי לא הוי פושע דיניה לשלם:

התינח במקום מדרון - דאיכא למימר קרוב לאונס הוא:

שלא במקום מדרון - ודאי פושע הוא:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/בבא_מציעא/פרק_ו"