זכריה ב

תנ"ך > זכריה > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד

<< | ספר זכריה • פרק ב' | >>

הפרק במהדורה המוטעמת

　　
ב א וָאֶשָּׂ֥א אֶת־עֵינַ֖י וָאֵ֑רֶא וְהִנֵּ֖ה אַרְבַּ֥ע קְרָנֽוֹת׃ ב וָאֹמַ֗ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י מָה־אֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י אֵ֤לֶּה הַקְּרָנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר זֵר֣וּ אֶת־יְהוּדָ֔ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
　　
ג וַיַּרְאֵ֣נִי יְהֹוָ֔ה אַרְבָּעָ֖ה חָרָשִֽׁים׃ ד וָאֹמַ֕ר מָ֛ה אֵ֥לֶּה בָאִ֖ים לַֽעֲשׂ֑וֹת וַיֹּ֣אמֶר לֵאמֹ֗ר אֵ֣לֶּה הַקְּרָנ֞וֹת אֲשֶׁר־זֵ֣רוּ אֶת־יְהוּדָ֗ה כְּפִי־אִישׁ֙ לֹא־נָשָׂ֣א רֹאשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֤אוּ אֵ֙לֶּה֙ לְהַחֲרִ֣יד אֹתָ֔ם לְיַדּ֞וֹת אֶת־קַרְנ֣וֹת הַגּוֹיִ֗ם הַנֹּשְׂאִ֥ים קֶ֛רֶן אֶל־אֶ֥רֶץ יְהוּדָ֖ה לְזָרוֹתָֽהּ׃
　　　 ה וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא וְהִנֵּה־אִ֑ישׁ וּבְיָד֖וֹ חֶ֥בֶל מִדָּֽה׃ ו וָאֹמַ֕ר אָ֖נָה אַתָּ֣ה הֹלֵ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י לָמֹד֙ אֶת־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לִרְא֥וֹת כַּמָּֽה־רׇחְבָּ֖הּ וְכַמָּ֥ה אׇרְכָּֽהּ׃ ז וְהִנֵּ֗ה הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י יֹצֵ֑א וּמַלְאָ֣ךְ אַחֵ֔ר יֹצֵ֖א לִקְרָאתֽוֹ׃ ח וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז לֵאמֹ֑ר פְּרָזוֹת֙ תֵּשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלַ֔͏ִם מֵרֹ֥ב אָדָ֛ם וּבְהֵמָ֖ה בְּתוֹכָֽהּ׃ ט וַאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה־לָּהּ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ׃
　　
י ה֣וֹי ה֗וֹי וְנֻ֛סוּ מֵאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן נְאֻם־יְהֹוָ֑ה כִּ֠י כְּאַרְבַּ֞ע רוּח֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם פֵּרַ֥שְׂתִּי אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ יא ה֥וֹי צִיּ֖וֹן הִמָּלְטִ֑י יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־בָּבֶֽל׃
　　
יב כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֮ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ אַחַ֣ר כָּב֔וֹד שְׁלָחַ֕נִי אֶל־הַגּוֹיִ֖ם הַשֹּׁלְלִ֣ים אֶתְכֶ֑ם כִּ֚י הַנֹּגֵ֣עַ בָּכֶ֔ם נֹגֵ֖עַ בְּבָבַ֥ת עֵינֽוֹ׃ יג כִּ֠י הִנְנִ֨י מֵנִ֤יף אֶת־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ שָׁלָ֖ל לְעַבְדֵיהֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּֽי־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחָֽנִי׃
　　　 יד רׇנִּ֥י וְשִׂמְחִ֖י בַּת־צִיּ֑וֹן כִּ֧י הִנְנִי־בָ֛א וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ טו וְנִלְווּ֩ גוֹיִ֨ם רַבִּ֤ים אֶל־יְהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וְשָׁכַנְתִּ֣י בְתוֹכֵ֔ךְ וְיָדַ֕עַתְּ כִּי־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֵלָֽיִךְ׃ טז וְנָחַ֨ל יְהֹוָ֤ה אֶת־יְהוּדָה֙ חֶלְק֔וֹ עַ֖ל אַדְמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ יז הַ֥ס כׇּל־בָּשָׂ֖ר מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קׇדְשֽׁוֹ׃

מהדורות נוספות

לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓

כתיב (אותיות בלבד)

א ואשא את עיני וארא והנה ארבע קרנות ב ואמר אל המלאך הדבר בי מה אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה את ישראל וירושלם ג ויראני יהוה ארבעה חרשים ד ואמר מה אלה באים לעשות ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר זרו את יהודה כפי איש לא נשא ראשו ויבאו אלה להחריד אתם לידות את קרנות הגוים הנשאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה ה ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מדה ו ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה ז והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו ח ויאמר אלו רץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה ט ואני אהיה לה נאם יהוה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה

י הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם יהוה כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם יהוה יא הוי ציון המלטי יושבת בת בבל יב כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל הגוים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו יג כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי יהוה צבאות שלחני יד רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם יהוה טו ונלוו גוים רבים אל יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך וידעת כי יהוה צבאות שלחני אליך טז ונחל יהוה את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם יז הס כל בשר מפני יהוה כי נעור ממעון קדשו

מנוקד

א וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת. ב וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה אֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלָם. ג וַיַּרְאֵנִי יְהוָה אַרְבָּעָה חָרָשִׁים. ד וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת וַיֹּאמֶר לֵאמֹר אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה כְּפִי אִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ. ה וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה. ו וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ. ז וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ. ח וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַ͏ִם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ. ט וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ.

י הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם יְהוָה כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם יְהוָה. יא הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי יוֹשֶׁבֶת בַּת בָּבֶל. יב כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ. יג כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת יָדִי עֲלֵיהֶם וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי. יד רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם יְהוָה. טו וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ. טז וְנָחַל יְהוָה אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָ͏ִם. יז הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי יְהוָה כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ.

מנוקד ובשורות

(א) וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת.

(ב) וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה אֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלָם.

(ג) וַיַּרְאֵנִי יְהוָה אַרְבָּעָה חָרָשִׁים.

(ד) וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת וַיֹּאמֶר לֵאמֹר אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה כְּפִי אִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ.

(ה) וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה.

(ו) וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ.

(ז) וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ.

(ח) וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַ͏ִם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ.

(ט) וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ.

(י) הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם יְהוָה כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם יְהוָה.

(יא) הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי יוֹשֶׁבֶת בַּת בָּבֶל.

(יב) כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.

(יג) כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת יָדִי עֲלֵיהֶם וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי.

(יד) רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם יְהוָה.

(טו) וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ.

(טז) וְנָחַל יְהוָה אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָ͏ִם.

(יז) הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי יְהוָה כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ.

עם ביאור

קישור לפרק זה במהדורה המבוארת

מבנה וסיכום הפרק

נבואת הקרנות והחָרָשִׁים - קרנן של האומות שהגלו את ישראל תשבר

א וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת קרן ניגוח המשמשת לביקוע חומות. ב וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: "מָה אֵלֶּה"? וַיֹּאמֶר אֵלַי: "אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ פיזרו (היכו בחומות ערי ישראל, כבשו אותן והגלו את תושביהן) אֶת יְהוּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלָם". {ס}

ג וַיַּרְאֵנִי יְהוָה אַרְבָּעָה חָרָשִׁים חרשי ברזל, בעלי מלאכה. ד וָאֹמַר: "מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת"? וַיֹּאמֶר לֵאמֹר במילים אלו: "אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה כְּפִי אִישׁ עד כדי כך שאף אחד לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ. וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה ארבעת החרשים לְהַחֲרִיד אֹתָם לשבור את הקרנות, לְיַדּוֹת להשליך אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל המרימים קרן כלפי אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ". {ס}

נבואת מדידת ירושלים לקראת התרחבותה אל מחוץ לחומות הנוכחיות

ה וָאֶשָּׂא עֵינַי, וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ, וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה. ו וָאֹמַר: "אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ"? וַיֹּאמֶר אֵלַי: "לָמֹד למדוד, לצורך הכנת תוכנית בניה אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם, לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ". ז וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי שאמר לי שהוא הולך למדוד את ירושלים יֹצֵא, וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ. ח וַיֹּאמֶר המלאך שיצא לקראתו אֵלָו אל המלאך המודד: "רֻץ, דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז אל זכריה לֵאמֹר: פְּרָזוֹת מחוץ לחומות העיר (שלא יחשוב שמידות העיר יהוו מגבלה) תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַ͏ִם, מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ. ט וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ, נְאֻם יְהוָה, חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, וּלְכָבוֹד וכדי להרים את כבודה אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ. {פ}

קריאה לעלות לארץ מגלות בבל, ועונש לגויים ששעבדו את ישראל

י הוֹי קריאת עידוד, הוֹי, וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן, נְאֻם יְהוָה. כִּי כְּאַרְבַּע למרות שלארבע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי הרחקתי אֶתְכֶם, נְאֻם יְהוָה. יא הוֹי צִיּוֹן, הִמָּלְטִי, יוֹשֶׁבֶת הגרה בתוך בַּת אומת בָּבֶל. {ס}

יב כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי הנביא מספר שה' שלח אותו, בשביל כבודו של עם ישראל, אֶל הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים השודדים אֶתְכֶם. כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם - נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ מסכן את עצמו כמו מישהו שנוגע בעין שלו. יג כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת יָדִי עֲלֵיהֶם על הגויים, וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם ליהודים, שבעבר היו העבדים שלהם. וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי. {ס}

ה' ישכון בציון, יהודה יחזור לנחלתו, וגם גויים רבים יצטרפו

יד רָנִּי שירי בשמחה וְשִׂמְחִי בַּת אומת צִיּוֹן, כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם יְהוָה. טו וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָיוּ לִי לְעָם יצטרפו לעם שלי, יגורו עם ישראל, וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ. וְיָדַעַתְּ כִּי יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי שלח אותי, הנביא אֵלָיִךְ. טז וְנָחַל ינחיל יְהוָה אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ את נחלתו עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, וּבָחַר עוֹד שוב בִּירוּשָׁלָ͏ִם. יז הַס החרישו (לכבודו של ה') כָּל בָּשָׂר בבני האדם מִפְּנֵי יְהוָה, כִּי נֵעוֹר ה' התעורר, קם מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ מביתו בשמיים (והוא יוצא משם ובא לשכון בציון). {ס}

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.