ירושלמי בבא מציעא ה

בבא מציעא פרק ה: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

הלכה א משנה

אי זהו נשך ואי זהו תרבית אי זהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין וסאתים חטים בשלש מפני שהוא נושך ואי זהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח הימינו חטים מדינר זהב הכור וכן השער עמדו חטים בשלשים דינר אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין אמר לו הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית

הלכה א גמרא

א"ר ינאי זהו רבית שיוצא בדיינין בעו קומי ר יוחנן רבית מהו שיצא בדיינין אמר לו אם מזו אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום מודי ר יוחנן שאין שטר זוקק לחבירו מודה רבי יוחנן שאם היה השטר קיים דמגבין ליה אי זהו תרבית תני ישראל שהלוה בריבית לישראל אינו גובה לו את הקרן ולא את הריבית דברי ר מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן ולא את הריבית כתיב את כספך אל תתן לו בנשך אין לי אלא נשך בכסף וריבית באוכל נשך באוכל וריבית בכסף מניין תלמוד לומר אל תקח מאתו נשך ותרבית הקיש נשך לתרבית ותרבית לנשך מה נשך כסף אף תרבית כסף מה תרבית אוכל אף נשך אוכל לקח ממנו חטים א"ר בא בר כהנא השער שהוא יפה לעולם פחות מיכן ווי לזבונא יותר מיכן ווי למזבנה אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן במה קנה רב נחמן בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו המלוה את חבירו חד בר נש אשאל לחבריה דינרין אשרוניה גו ביתיה א"ל הב לי אגר ביתי א"ל הב לי דינריי אתא עובד קומי רבי בא בר מינא א"ל וקים ליה מה דהוה חמי מישרי תני יש דברים שהן רבית ומותרין כיצד לוקח אדם שטרות חברו בפחות ומלוותו של חבירי בפחות ואינו חושש משום רבית ויש דברים שאינן רבית ואסורין משום הערמית רבית כיצד קיבל הימינו שדה בעשרה כור חיטין ואמר לו תן לי סלע אחד אמר לו אין לי אלא כור אחד חיטין טול לך וחזר ולקח ממנו בעשרים וארבע אין זה רבית אבל אסור משום הערמית רבית א"ל לית את צריך והב אגר כלים או אגר הכתפין אקולי וסב דינרך ר לא אמר בנותן לו שכר רגלו ור זירא אמר נעשה כמשכיר לו דירה ביוקר

מתוך: ירושלמי בבא מציעא ה ב (עריכה)

הלכה ב משנה

מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה ואם של חודש בחודש בסלע לחדש מותר מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך באלף זוז ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור הלווהו על שדהו ואמר לו אם אתה נותן לי מיכן ועד שלש שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו כך היה בייתוס בן זונין עושה על פי חכמים

הלכה ב גמרא

תני המוכר שדה לחבירו ואמר לו על מנת שאהא בה אריס על מנת שאהא בה שותף על מנת שהמעשרות שלי על מנת שכשתמכרנה לא תמכרנה אלא לי שכל זמן שאני רוצה נותן דמיה ונוטלה מותר היה חייב לו מעות וכתב לו שדהו במכר כל זמן שהמוכר אוכל פירות מותר כל זמן שהלוקח אוכל פירות אסור ר יודה אומר בין כך ובין כך מותר א"ר יודה כך היה בייתוס בן זונין עושה ע"פ חכמים אמרו לו משם ראייה מוכר אוכל פירות היה ר יוחנן ור לעזר ור הושעיה אמרי מבתי ערי חומה למד ר יהודה דתני שנה האמורה בתורה ערי חומה הרי הן כמין רבית ואינה רבית תניי חורן תני הרי זו ריבית אלא שהתירה התורה מאן דמר הרי זו כמין ריבית ואינה רבית ר"מ מאן דמר הרי זו ריבית אלא שהתורה התירה ר יודה א"ר אידי כד סלקית מגלותא אשכחית עובדא קומי ר אמי הרי זו כמין רבית ואינה רבית א"ר חזקיה לא אמרו אלא זו רבית שהתורה התירה כאן התורה התירה הא במקום אחר לא אפילו כן לא אשגח רבי אמי אמר בייתא עם דיירא דאיר

מתוך: ירושלמי בבא מציעא ה ג (עריכה)

הלכה ג משנה

אין מושיבין חנווני למחצית שכר לא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נתן לו שכרו כפועל בטל אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין עגלים וסייחים למחצה אלא אם כן נתן לו שכר עמלו ומזונות אבל מקבלין עגלים וסייחים למחצה ומגדלין אותן עד שיהו שלשין וחמור עד שתהא טוענת

הלכה ג גמרא

חד בר נש אשאל לחבריה דינרין א"ל סב שני דינרין אגרך ומה דינון עבדין דילי ולך תני הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית ואמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת ואם ידוע שלקח הרי זה מוציא ממנו על כרחו הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית ואמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת ואם ידוע שלקח הרי זה מוציא ממנו על כרחו הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רצה אחד מהן ליישנן חבירו מעכב על ידו אם היה ערב שביעית אין חבירו מעכב על ידו ששניהן על מנת כן לקחום הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר אם אמר הא לך מנה שאינו יכול לעמוד בפרוטרוט הרי זה אסור ראה פירות מוקירין הרי זה מותר הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי הלוקח ליקח מאותו המין כשמוכר לא ימכור שנים כאחת אלא מוכר זה ראשון וזה אחרון הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי ליקח מכל מין שירצה לא יקח לו בהן כסות ועצים אמר רבי יצחק הדא אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומת המבטל שדה חבירו חייב לשפות לו המבטל ספינת חבירו וחנות חבירו מהו המוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר אמר לחבירו תנם לי ואני נותן לך כדרך שאתה נותנן למקום פלוני אם באחריות הנותן אסור והלוקח מותר המוליך חבילה ממקום למקום אמר לו תנייה לי ואני נותן לך כדרך שאתה נותן במקום פלוני אם באחריות הנותן אסור והלוקח מותר אבל חמרין המקבלין מבעלי בתים מעמידין להן פירות במקום היוקר כשער הזול רבי יודה בר פזי עד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום רב הונא אמר נעשה שלוחו ודא מתיבין הונה שליח שנאנס חייב על האונסין שנאנס פטור על האונסין לא פעמים מתנה שומר חנם להיות כשואל והתני ר הושעיה כשם שחייב בכולה כך חייב במקצתה מאי כדון מייתה תמן משלם כשער היוקר ברם הכא משלם כשער הזול

מתוך: ירושלמי בבא מציעא ה ד (עריכה)

הלכה ד משנה

שמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול למחצה מקום שנהגו לחלוק את הוולדות מיד חולקין מקום שנהגו לגדל יגדלו רשב"ג אומר שמין עגל על אמו וסייח עם אמו ומפרין על שדהו ואינו חושש משום רבית

הלכה ד גמרא

תני שם הוא אדם מחבירו בהמה במנת לעלות לו וולד אחד וגיזה אחת לשנה תרנגולת בעשרה ביצים לחודש השמה תרנגולת מחבירתה מיטפלת באפרוחין כל זמן שצריכין לאימן מיטפל בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ר יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני שטיפולה מרובה יותר מיכן חלקו של בעל הבית והשוה עליו הכל כמנהג המדינה מהו חלקו של בעל הבית והשוה עליו בר נש דיהב לחבריה מאה דינרין עבדין עשרין דינרין אהן נסב פלגא ואהן פלגא של בעל הבית איתעבדון עליו קרן בני אינש עבדין כן אלא נסבין ויהבין ובסיפא פלגין השם בהמה לחבירו כמה חייב באחריותו בבהמה טמיאה שנים עשר חדש באדם עשרים וארבע חדש מקום שנהגו לעלות שכר כתף למעות מעלין וולדות לבהמה מעלין הכל כמנהג המדינה רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין וכו אפילו במקום שמעלין שכר כתף למעות ואינו חושש משום רבית השם בהמה מחבירו עד כמה חייב באחריות סומכוס אומר הגודרות שנים עשר חדש באתונות עשרים וארבע חדש עמד עליו בתוך הזמן שמין לו אחר הזמן אין שמין לו לא דומה טיפול שנה אחת לשתי שנים השם בהמה לחבירו אין פחות משנים עשר חדשים מתה בכוסיא יהב כוליה דלא בכוסיא יהב פלגא כיצד שמה במנה והשביחה ושוה מאתים מתה בכוסיא יהב ששה של זהב דלא בכוסיא יהב חמשים זוז הכחישה ויפה חמשים זוז מתה בכוסיא יהב שלש של זהב דלא בכוסיא יהב חמשים זוז הכחישה ויפה חמשים זו מתה בכוסיא יהב שלש של זהב דלא בכוסיא יהב חמשים זוז השם בהמה מחבירו אין פחות משנים עשר חדש עשה בה כל ימות החמה ואמר למוכרה בימות הגשמים כופין אותו שיאכילה כל ימות הגשמים האכילה כל ימות הגשמים ואמר למוכרה בימות החמה כופין אותו שיעשה בה כל ימות החמה תני רבן שמעון בן גמליאל אומר מפרין על שדהו ואין חושש משום רבית כיצד קיבל הימנו בעשרה כורין חטין אמר לו תן לי סלע אחד ואני נותן לך שנים עשר כורין לגורן מותר רבי יוחנן אמר מפני שהשדה מצוי להתברך ריש לקיש אמר נעשה כמשכיר לו שדה ביוקר מה ביניהון חנות וספינה מאן דמר מפני שהשדה מצויה להתברך מפרין על חנות וספינה מאן דמר נעשה כמשכיר לו שדה ביוקר חנות וספינה אין מפרין אמר רבי יעקב בר אחא בפירוש פליגי ר יוחנן אמר מפרין על חנות וספינה ריש לקיש אמר אין מפרין מתניתא מסייעא לריש לקיש אין מפרין על חנות וספינה ועל דבר שאינו עושה בגופו

מתוך: ירושלמי בבא מציעא ה ה (עריכה)

הלכה ה משנה

אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם ולוין מהן ומלוין אותן בריבית וכן בגר תושב מלוה הוא ישראל על מעותיו של עכו"ם מדעת העכו"ם אבל לא מדעת ישראל

הלכה ה גמרא

אי זהו צאן ברזל היו לפניו מאה צאן אמר לו הרי הן עשויות עליך במאה של זהב וולדן וחלבן וגיזתן שלך ואם מתו את חייב באחריותן ואת מעלה לי סלע של כל אחת ואחת משלך באחרונה אסור רבי ירמיה בעי תמן את מר צאן ברזל לראשון וכא את מר לשני אמר ר יוסי תמן שעיקר לראשון וולדן לראשון ברם הכא עיקרן לשני וולדן לשני רבי ירמיה בעי תמן את מר נושא שכר חייב על האונסין אסור וכא את מר נושא שכר חייב על האונסין מותר לא פעמים שמתנה שומר חנם להיות כשואל ולווין מהן ומלוין אותן בריבית כו רבי אמר תושב האמור בעבד עברי איני יודע מה טיבו גר צדק האמור בריבית איני יודע מה טיבו מלוה ישראל מעות עכו"ם מדעת העכו"ם אבל [לא] מדעת ישראל ישראל שלוה מעכו"ם וביקש להחזירם לו אמר לו ישראל אחר תנם לי ואני נותן כדרך שאת נותן לו אסור ואם העמידו עם העכו"ם מותר עכו"ם שלוה מישראל וביקש להחזירם לו אמר לו ישראל אחר תנם לי ואני מעלה לו רבית מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור א"ר יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל ישראל שלווה מעכו"ם ועכו"ם מישראל ונתגייר בין שזקפן עד שלא נתגייר בין משנתגייר גובה הקרן ולא הריבית אבל עכו"ם שלווה מישראל ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה הקרן והריבית משנתגייר גובה הקרן ולא הריבית בר קפרא אמר גובה את הקרן ואת הריבית א"ר יעקב בר אחא טעמא דבר קפרא מכיון שאת מבריחו מן הריבית אף הוא נעשה גר שקר לווה אדם מבניו בנותיו בריבית אלא שמחנכן בריבית אמר רב כגון אנא לרבה בר בר חנה ורבה בר בר חנה חי לא יהא אדם לווה בשקל ומלוה בסלע אבל עכו"ם לווה בשקל ומלוה בסלע ישראל לוה מעכו"ם ועכו"ם מישראל וישראל נעשה לו ערב ואינו חושש משום רבית ישראל שמינה עכו"ם אפוטרופא או סנטר מותר ללוות ממנו בריבית ועכו"ם שמינה ישראל אפוטרופא או סנטר אסור ללוות ממנו בריבית מעות עכו"ם שהיו מופקדין אצל ישראל אסור ללוות בריבית מעות ישראל שהיו מופקדין ביד עכו"ם מותר ללות ממנו בריבית זה הכלל כל שהוא באחריות ישראל אסור באחריות עכו"ם מותר

מתוך: ירושלמי בבא מציעא ה ו (עריכה)

הלכה ו משנה

אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש ועל העבט של ענבים ועל המעטן של זיתים ועל הביצין של יוצר ועל הסיד משישקע כבשנו פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה ר יוסי אומר אין פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות וחכמים מתירין פוסק עמו כשער הגבוה ר יהודה אומר אע"פ שלא פסק עמו יכול לומר תן לי כזה או תן לי מעותיי מלוה אדם את אריסיו חיטין בחיטין לזרע אבל לא לאכול שהיה ר"ג מלוה אריסיו חיטין ביוקר והוזלו או בזול והוקירו ונוטל מהן כשעת הזול לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו

הלכה ו גמרא

מהו לפסוק בשער של סירקי ר יוחנן אמר פוסקין ריש לקיש אמר אין פוסקין רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זירא לא מסתברא דיודי ריש לקיש לרבי יוחנן בשער סירקי של ציפורין שאינה פוסקת אמר רבי בון בר כהנא ותימה אנא איך רבנן פליגי בין פוסק לפירות בין פוסק למעות בין מלוה לפירות א"ר ירמיה במלוה אית פליגו אבל בפונדק כל עמא מודו שאסור אמר ר יוסה בפיסוק אית פלגון אבל במלוה כל עמא מודה שמותר דבי ר ינאי אמרי פוסקין על השחת רבי יוסי בן חנינה אומר אף על חלות דבש ר יוחנן אומר כל העיירות הסמוכות לטיבריא כיון שיצא שער של טיבריא פוסקין היה הוא תחילה לקוצרין פוסק עמו על הגדיש כו' רב אמר מחוסר מעשה אחד פוסק מחוסר כמה מעשים אינו פוסק רבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין אפילו מחוסר כמה מעשים פוסק והא מתניתא פליגא על רב הנה הוא תחילה לקוצרין כו אבא בר זמינא יהב חד דינר לקפילה ונסב מיניה בשעה זלילה דכל שתא ולא מודי רב רבי חייה רובה הוה ליה כיתן אתו חמרייא מיזבנה מיניה אמר לון לית בדעתי מזבנתיה כדון אלא בפוריא אמרו ליה זבנה לן כדין מה דאת עתיד מיזבנתיה בפוריא אתא שאל לרבי א"ל אסור נפק קבעה במתניתא ותני כן היה חייב לו מעות ובא ליטול ממנו בגורן ואמר לו עשם עלי כשער שבשוק ואני אעלה לך כל שנים עשר חדש אסור דלא כאיסרו הבא לידו אמר רב מודי רבי חייה חביבי די לן יהבין ליה וקנה מן כבר שרי אגרא מן כבר וקנה בתר כן שרי קנה מכבר אגרא בתר כן אסור ר לעזר יהב דינר לחד בר נש א"ל מה דהינון עבדין מיכן ועד חנוכה דידי מתמן ולהלן לית לי עמך עסוק אין פחתין ואין יתרין דידך בעא מיתן ליה בתר חנוכה ולא קביל ר לעזר חשש על קרוב לשכר ורחוק להפסד ותני כן קירוב שכר וריחוק הפסד זו מידת רשעים קירוב הפסד וריחוק שכר זו מדת צדיקים קרוב לזה ולזה רחוק לזה ולזה זו מידת כל אדם ר יצחק יהב דינרין לבר נש בעא מיעבד ליה כהדא דרבי לעזר ולא קיבל עילווי הנא יהב מ דינרין לבר נש מיזבן ליה כיתן יקרא כיתנא אתא שאל לרב א"ל איזיל סב מיניה ארבעים כורין רברבין ביקש ר להתיר ולא הניחו ר מאי קליטו שלים בר נש דיהב לחבריה מהו דינרין כגון אילין דיהבין עיבידת לאילין דמפרשין לריסים מתרתין קסוסטבן או משלשה קסוסטבן אין זו רבית אלא הטרשא רבי יוסה ורבי לעזר בן עזריא שניהן אמרו דבר אחד דתנינן תמן היה לו דבר מועט מוסף עליו והולך ור"א בן עזריה אוסר עד שיעמיק ג או עד שיתן על הסלע

מתוך: ירושלמי בבא מציעא ה ז (עריכה)

הלכה ז משנה

לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטין ואני נותן לך מן הגורן אלא אומר לו עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח והלל אוסר וכך היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחבירתה עד שתעשינה בדמים שמא יוקירו החיטים ונמצא באות לידי רבית

הלכה ז גמרא

תני לא יאמר אדם לחבירו הלוני כור חטים ואני נותן לך לגורן הא עד שתים שלש שבתות מותר והלל אוסר שמואל אמר הלכה כהלל

מתוך: ירושלמי בבא מציעא ה ח (עריכה)

הלכה ח משנה

אומר אדם לחבירו נכש עמי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך ולא יאמר לו עדור עמי ואנכש עמך כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני עמך ברביעה ר"ג אומר יש ריבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת כיצד נתן את עיניו ללוות ממנו היה משלח לו ואמר בשביל שילויני זו היא ריבית מוקדמת לווה ממנו והחזיר לו את מעותיו היה משלח לו ואמר בשביל מעותיו שהיו בטילות אצלי זו היא רבית מאוחרת רבי שמעון אומר יש רבית דברים לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני אילו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וחכמים אומרים אף הסופר עוברים על בל תתן לו ועל בל תקח ממנו ועל לא תהיה לו כנושה ועל לא תשימון עליו נשך ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה

הלכה ח גמרא

א"ר יסא בוא וראה כמה סמיות עיני מלוי רבית אדם קורא לחבירו עובד ע"א ומגלה עריות ושופך דמים ומבקש לירד עמו לחייו והלכה שוכר העדים והלבלר ואומר להן בואו והעידו שכפר במקום ללמדך שכל המלוה בריבית כופר בעיקר רבי שמעון בן אלעזר אומר יותר ממה שכופרין בעיקר כופרין שעושין התורה פלסטרן ואת משה טיפש ואומרין אילו היה יודע משה שכך היינו מרויחין לא היה כותבו רבי עקיבה אומר קשה הריבית שאף הטובה רבית הרי שאמר ליקח לו ירק מן השוק אע"פ שנתן לו מעותיו הרי זה רבית רבי שמעון אומר קשה הריבית שאף שאילת שלום רבית לא שאל לו שלום מימיו ועל שלווה ממנו הקדים לו שלום הרי זה רבית וכן היה ר שמעון בן אלעזר אומר כל מי שיש לו מעוות ואינו מלוון בריבית עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך וגו א"ר שמואל בר אימי המיטמוט הזה לא היינו יודעין מהו ובא שלמה ופירש הצל לקוחים למות וגו