היה היה רב, שכאשר היה אומר דבר-תורה בסעודה, היה מספר משל ארוך מאד, ואז אומר את הנמשל במשפט אחד קצר. פעם אחת שאלו אותו: 'למה אתה נוהג כך'? והוא השיב: 'שמתי לב, שכשאני מספר את המשל – כולם מפסיקים לאכול ומקשיבים, אבל כשאני מגיע לנמשל - כולם חוזרים לאכול ומפסיקים להקשיב...'

רב אחר ששמע את זה אמר על כך: 'עכשיו אני מבין את הפסוק "נמשל כבהמות נדמו": כשמגיעים לנמשל - האנשים מתנהגים כמו בהמות ...'

הלוואי שנזכה להקשיב לדברי-התורה עד הסוף, ולא נתנהג כמו בהמות.

(להב גחלת בשם הרב קליימן; שבת נח"ת) .