רי"ף על הש"ס/סנהדרין/פרק ד

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | מאירי | ריטב"א | רמב"ן | ר"ן | יד רמ"ה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | מהר"ם | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף לב.)

(דף רי"ף י.)  אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמר (ויקרא כד) משפט אחד יהיה לכם מה בין דיני ממונות לדיני נפשות דיני ממונות בשלשה ודיני נפשות בעשרים ושלשה דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה דיני ממונות מטין ע"פ אחד בין לזכות בין לחובה דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה:

גמ' ודיני ממונות מי בעינן דרישה וחקירה ורמינהו שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידין על השטר הזה והלא ביום פלוני עמנו הייתם במקום פלוני השטר כשר והעדים כשרין חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו ותנן נמי בשטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין ואי ס"ד בעינן דרישה וחקירה מאוחרין אמאי כשרין אמר רב פפא לא קשיא (דף רי"ף י:) כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה תניא דברים טז צדק צדק תרדוף וכתיב ויקרא יט בצדק תשפוט עמיתך אחד לדין ואחד לפשרה הא כיצד שתי ספינות שהיו עוברות בנהר ופוגעות זו בזו אם עוברות שתיהן בבת אחת טובעות בזו אחר זו עוברות וכן שני גמלים שהיו עולין במעלות בית חורון ופגעו זה בזה אם עוברין שניהן בבת אחת נופלין בזה אחר זה עולין טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני טעונה קרובה ושאינה קרובה תדחה קרובה מפני שאינה קרובה היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות שתיהן טעונות הטיל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו:

תוספתא חמרין שרגליו של אחד מהן רעות אין רשאין לעבור עליו נפל רשאין לעבור עליו היה אחד טעון ואחד רכוב מעבירין את הרכוב מפני הטעון אחד טעון ואחד ריקן מעבירין את הריקן מפני הטעון אחר רכוב ואחד ריקן מעבירין את הריקן מפני הרכוב היו שניהן טעונין שניהן רכובין שניהן ריקנין עושין פשרה ביניהן וכן שתי ספינות שבאות זו כנגד זו אחת פרוקה ואחת טעונה וכו':

ת"ר צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה אחר רבי אליעזר ללוד אחר רבי יוחנן בן זכאי לברור חיל תניא אידך צדק צדק תרדוף הלך אחר חכמים לישיבה אחר ר"א ללוד אחר ר' יוחנן בן זכאי לברור חיל אחר רבי יהושע לפקיעין אחר רבי עקיבא לבני ברק וכו':

מתני' דיני ממונות מחזירין בין לזכות ובין לחובה ודיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה דיני ממונות מלמד חובה מלמד זכות מלמד זכות מלמד חובה דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אין יכול לחזור בו וללמד חובה׃

גמ' ודיני ממונות מחזירין ורמינהו דן את הדין חייב את הזכאי וזיכא את החייב טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו אמר רב יוסף לא קשיא כאן במומחה כאן בשאינו מומחה וכי קתני מחזירין בשאינו מומחה והא דקתני מה שעשה עשוי ומשלם מביתו במומחה מומחה הא קתני סיפא אם היה מומחה לרבים פטור מלשלם אמר רב נחמן לא קשיא כאן בשיש גדול ממנו בחבמה ובמנין כאן כשאין גדול ממנו בחכמה ובמנין (דף רי"ף יא.) רב ששת אמר לא קשיא כאן בשטעה בדבר משנה כאן שטעה בשיקול הדעת דאמר רב ששת אמר ר' אסי טעה בדבר משנה חוזר טעה בשיקול הדעת (דף רי"ף יא:) אינו חוזר אמר ליה רב המנונא לרב ששת אפי' טעה בדרבי חייא ורבי אושעיה א"ל אין בדרב ושמואל אמר ליה אין אפי' טעה בדידי ודידך א"ל אטו אנן קטלי קני באגמא אנן:

היכי דמי שיקול הדעת אמר רב פפא כגון תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וסוגיין דעלמא כחד מינייהו ואזל איהו ועבד כאידך היינו שיקול הדעת.

רב חסדא אמר ל"ק כאן שנשא ונתן ביד כאן שלא נשא ונתן ביד בשלמא חייב את הזכאי משכחת לה שנשא ונתן ביד אלא זיכה את החייב היכי משבחת לה שנשא ונתן ביד אמר רבינא כגון שהיה לו משכון בידו ונוטל ממנו טמא את הטהור דאגע ביה שרץ טיהר את הטמא שעירבן עם פירותיו:

וקי"ל כרב חסדא חדא דהכי מסקנא דשמעת' ועוד דהא אוקימנא להא מתני' בדוכתא אחריתא בבכורות (דף כח:) בשנשא ונתן ביד כדאוקמא רב חסדא הכא וקיימא לן נמי כרב ששת דאמר טעה בדבר משנה חוזר ובכמה דוכתין אמרינן נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר כדאמרינן התם (כתובות ק:) אמר אמימר ב"ד שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין ואמרינן נמי בשבועות האי דיינא דאשבע בה' אלהי ישראל נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר ובהאי מסכת בפירקא קמא (דף ו.) אמרינן אמר ליה רב ספרא דטעה במאי אילימא דטעה בדבר משנה והא אמר רב ששת אמר רב אסי טעה בדבר משנה חוזר אלמא הכין היא הלכתא אלא מיהו אע"ג דקי"ל דטעה בדבר משנה חוזר פירוקא דהני מתניאתא לאו כדפריק רב ששת הוא אלא כדפריק רב חסדא דסבירא ליה דתרתי מתניאתא בשטעה בשיקול הדעת נינהו והאי דקתני מחזירין בין לזכות ובין לחובה בשלא נשא ונתן ביד הוא והא דקתני מה שעשה עשוי בשנשא ונתן ביד וטעמא דהא מילתא משום הפסד ממונו של בעל דין דהיכא דלית ליה פסידא לבעל דין כגון שנשא הדיין ונתן ביד דחייב לשלם מביתו אמרי' מה שעשה עשוי והיכא דאית ליה לבעל דין פסידא כגון שלא נשא הדיין ונתן ביד דאינו חייב לשלם לא אמרינן מה שעשה עשוי אלא מחזירין בין לזכות בין לחובה והדין הוא טעמא דרב חסדא והכין היא הלכתא.

וכיון דקי"ל דטעה בדבר משנה חוזר וקי"ל כרב חסדא דאוקים להני תרתי מתניאתא בשטעה בשיקול הדעת אידחי ליה האי פירוקא דרב יוסף ורב נחמן.

ושמעינן השתא דהיכא דטעה בדבר משנה לא שנא מומחה ולא שנא שאינו מומחה ול"ש (דף רי"ף יב.) נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן ביד בכולהו חוזר דרב חסדא לא פליג בין נשא ונתן ביד לבין שלא נשא ונתן ביד אלא היכא דטעה בשיקול הדעת אבל היכא דטעה בדבר משנה אפילו לרב חסדא חוזר ל"ש נשא ונתן ביד ול"ש לא נשא ונתן ביד וזו אינה צריכה לפנים ולא לפני ולפנים אבל היכא דטעה בשיקול הדעת הא מילתא ודאי צריכה עיונא ודקדוקא וכבר עיינינן אנן ודייקינן לה להא מילתא ואשכחן לה ה' בבי בבא חדא מומחא ונקיט רשותא מריש גלותא למידן דינא וטעה בשיקול הדעת ובבא תניינא מומחה דלא נקיט רשותא אבל קבלוהי עלוהי בעלי דינא ובבא תליתאה מומחה דלא נקיט רשותא [ולא] קבלוהי עלוהי בעלי דינא ובבא רביעאה דליתיה מומחה וקבלוהי בעלי דינא למידן להו דינא וטעה ובבא חמישאה דליתיה מומחה ולא קבלוהי בעלי דינא אלין חמשא בבי דדייקינן בהאי ענינא וצריכינן לברורי דינא דכל בבא ובבא מינייהו:

בבא קמא כד הוי דייני מומחה ונקיט רשותא מריש גלותא וטעה בשיקול הדעת חוזר ואין משלם ל"ש נשא ונתן ביד ול"ש לא נשא ונתן ביד פטור מלשלם כדאמרינן (דף ה.) אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא וכי טעי ליפטר ולא לשלם לינקוט רשותא מבי ריש גלותא וכיון דהוא פטור מלשלם הדר דינא כדפרישנא בטעמא דרב חסדא דכל היכא דאיכא פסידא למארי דינא הדר דינא:

ובבא תניינא מומחה דלא נקיט רשותא מבי ריש גלותא אבל קבלוהי עלוהי בעלי דינא דיניה נמי כמאן דנקיט רשותא מריש גלותא ואי טעי חוזר ואינו משלם לא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן ביד כדאמרי' (דף ה.) רבה בר רב הונא דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב א"ל אי קבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים ואמרי' נמי מר זוטרא בריה דרב נחמן דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אי את קרית להו זיל שלים ואי אינהו קארו לך לא תשלם והני תרוייהו מומחים נינהו וממתניתין נמי דדן את הדין שמעת מינה הכי דהא אוקימנא בשנשא ונתן ביד ואוקימנא בפ"ק (דף ו.) בדקבלוהי בעלי דינא וקתני סיפא ואם היה מומחה לרבים פטור אלמא מומחה דקבלוהי בעלי דינא פטור ואע"פ שנשא ונתן ביד:

ובבא תליתאה מומחא דלא נקיט רשותא ולא קבלוהי בעלי דינא ודן דינא וטעה בשיקול (דף רי"ף יב:) הדעת אם נשא ונתן ביד משלם ואינו חוזר כדאמרינן בהאי מעשה דרבה בר רב הונא אי קבלוך עילוייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים ואם לא נשא ונתן ביד הדר דינא ואינו משלם כי טעמא דרב חסדא:

ובבא רביעאה דליתיה מומחה וקבלוהי בעלי דינים וטעה בשיקול הדעת ונשא ונתן ביד מה שעשה עשוי וישלם מביתו כדתנן דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי טמא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואוקמה רב חסדא (דף לו.) בשנשא ונתן ביד ומדאמרינן בסיפא אם היה מומחה לרבים פטור שמעינן דרישא דקתני ישלם מביתו בדליתיה מומחה והאי מתניתין אוקימנא בפירקא קמא בדקבלוהי בעלי דינין דאמרינן (דף ו.) אמר רבי אבהו שנים שדנו דיני ממונות אין דיניהן דן איתיביה רבי אבא לרבי אבהו דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי מה שעשה עשוי וישלם מביתו אמר ליה הכא במאי עסקינן כגון דקבלוה עילויהו אי הכי אמאי וישלם מביתו דאמרי ליה כי קבילנא לך עילוון אדעתא דדיינת לן דינא דאורייתא וקי"ל כר' אבהו ואם לא נשא ונתן ביד פטור מלשלם והדר דינא כי טעמא דרב חסדא וכדאוקמא למתני' דדיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה בשלא נשא ונתן ביד:

ובבא חמישאה דליתיה מומחה ולא קבלוהי בעלי דינים הא ודאי דיניה לאו דינא בין טעה ובין לא טעה כרבי אבהו דאמר שנים שדנו אין דיניהן דין וכ"ש יחיד הלכך אע"ג דלא טעה ובעא חד מינייהו למהדר למידן קמי דיינא דמומחה מצי הדר ביה ולית ליה להאיך לעכובי עילויה ואי טעה וקא אניס ליה לבעל דין ואפיק מיניה ממונא ונשא ונתן ביד מחייב לשלומי מדיליה והדר הוא שקיל מהאיך משום דדיניה לאו דינא הוא ואם לא נשא ונתן ביד הדר מרי דינא לחבריה ושקיל מיניה מאי דיהיב ליה ואי ליתיה דלישקיל מיניה משלם ליה מדיליה דכיון דלאו דיינא הוא הוה ליה כגורם לאבד ממון חבירו וקי"ל (דף ק.) דדיינינן דיני דגרמי וקא חזינן פירושא לחד מרבואתה בהני בבי כדפרישנא וקאמר דמומחה שטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד דדיניה דינא ופטור מלשלם וקא גמר לה מהא דגרסינן בדיני ממונות זוטא (דף כט:) ההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי כי קא שכיב אמר אי הוה לי לאו פרעתינהו לפלוני ופלוני דמסקי בי בתר דשכיב תבעו הנך פלוני ופלוני ליתמי בדינא קמיה דר' ישמעאל בר' יוסי אמר להו כי אמרי' אדם עשוי שלא להשביע את עצמו הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא אמר להו זילו שלימו ליה שלמו ליה פלגא אתו לקמיה דר' חייא אמר כשם שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו כך אדם עשוי שלא להשביע את בניו אי הכי נהדר לן ההוא פלגא דיהבינן אמר להו כבר הורה זקן אמר הואיל ובשיקול הדעת טעה לא הדר דינא והאי שיקול הדעת דקא גמר מיניה מריה דהאי פירושא לא דמי לשיקול הדעת דהכא דאילו הכא קאמרי בהדיא (דף לג.) היכי דמי שיקול הדעת כגון תרי אמוראי או תרי תנאי דאיפליגא בהדי הדדי ולא איתמר הלכתא כחד מנייהו וסוגיין דעלמא כחד מינייהו ואזל איהו ועבד כאידך היינו שיקול הדעת וטעמא דהא מילתא דכיון דסוגיין דעלמא כחד מינייהו ואזיל איהו ועבד כאידך איגליא לה מלתא דודאי טעה אלאכיון דלא איתמר בה הלכתא בהדיא לאו דבר משנה הוא ואילו שיקול הדעת דאיפלגו ביה ר' ישמעאל ברבי יוסי ורבי חייא ליכא ראיה לרבי חייא לברורי בה טעותא דרבי ישמעאל בר' יוסי הלכך ליכא כח לאהדוריה לעובדא דידיה ומשום הכי קאמר כבר הורה זקן הלכך ליכא למיגמר מהא מעשה למי שטעה בשיקול הדעת שאינו חוזר:

וקאמר נמי מומחה שטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד ושאינו מומחה דטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד שניהן מה שעשו עשוי ואין חייבין לשלם שהרי לא נשאו ולא נתנו ביד וא"כ ששניהם מה שעשו עשוי מתניתין דקתני דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ואוקמה רב חסדא בשלא נשא ונתן ביד היכי משכחת לה:

וחזינן ליה נמי דקאמר דהאי דאוקימנא למתני' דדן את הדין זיכה את החייב וכו' בשנשא ונתן ביד כי היכי דלא ליסתמוה כר' מאיר דדאין דינא דגרמי והשתא דסבירא לן כר' מאיר מי שאינו מומחה שטעה בשיקול הדעת אע"פ שלא נשא ונתן ביד אם אין הדבר מצוי שיחזור לחבירו ונתברר כי הוא גרם לממונו של זה שיאבד הרי הוא חייב לשלם והאי סברא נמי ליתיה דהאי דאמר ר' אלעא אמר רבא מתניתין דתנן מה שעשה עשוי וישלם מביתו והוא שנשא ונתן ביד דברי הכל הוא ואפילו לר"מ דכי אית ליה לר"מ דינא דגרמי בדינא דנזיקין הוא דאית ליה הכי אבל גבי דיינא לית ליה האי סברא דא"כ אין לך אדם שאינו מומחה שנעשה דיין לעולם ועוד אי משום דינא דגרמי קמחייבת ליה אפילו טעה בדבר משנה נמי אם אין הדבר מצוי שיחזור לבעליו ונתברר כי הוא גרם לממון של זה שיאבד לדבריו יהא חייב ולמה יהא פטור והלא הוא גם הוא גורם לאבד ממונו של זה וכי מפני שטעה בדבר משנה יהא נשכר ועוד דהא רב חסדא נמי אוקמה למתניתין בשנשא ונתן ביד ולא לדחוייה מדר' מאיר קא בעי אלא בסברא דקושטא קא מוקים לה למתני' ואוקמתא דסמכא קא מוקים לה ולאו אוקמתא דדחייה בעלמא הלכך דינא כדקא מוקים רב חסדא וליכא למינד מינה ולית בה ספיקא:

מתני'דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ודיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום׃

גמ'מנא הני מילי א"ר אחא בר פפא דאמר קרא (שמות יח) ושפטו את העם בכל עת אי הכי תחלת דין נמי כדרבה דרבה רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב (דברים כא) והיה ביום (דף רי"ף יג.) הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחלת דין ולילה לגמר דין:

מתני' דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בעיו"ט:

גמ' ירושלמי (בפירקין הל"ו ובכתובות פ"א הל"א) אסור לדון דיני ממונות בע"ש והא מתני' פליגא אין דנין דיני נפשות לא בערב שבת דיני נפשות הוא דלא דייני בערב שבת הא דיני ממונות דייני אמרי כאן להלכה כאן לדברי תורה.

ירושלמי תני העד אינו מלמד לא זכות ולא חובה מנין שנאמר במדבר לה ועד אחד לא יענה בנפש למות (בירושלמי שלפנינו ליתא בבא זו אך איתא בש"ס דילן כאן דף ל"ד ור"ל אחד מן התלמידים דאין עונה לחובה ע"ש) ומנין אפי' אחד שנא' אחד לא יענה ומנין הוא בעצמו לא יענה שנאמר לא יענה בנפש למות:

אמר רב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין אמר רב חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין וסומא באחת מעיניו כשר לדון דיני ממונות דאמרינן ההוא סומא באחת מעיניו דהוה בשיבבותיה דרבי יוחנן דהוה (דף רי"ף יג:) קא דאין דינא ולא הוה א"ל רבי יוחנן ולא מידי והיכי עביד הכי והא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן (נידה מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון ואמר ר' יוחנן לאיתויי סומא באחת מעיניו שאינו כשר לדון רבי יוחנן סתמא אחריני אשכח דתנן דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דהא כולהו אינשי לא מטו למיחזי בליליא כדחזי סומא באחת מעיניו ביום וקתני דגומרין בלילה וכיון דגומרין בלילה דין הוא לסומא באחת מעיניו שידון ביום לכתחלה ומאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא איבעי' אימא סתמא דרבים עדיף דהך סתמא רבי מאיר היא ואי בעית אימא משום דקתני לה גבי הלכתא דדיינא למימרא דהיאך אגב גררא נסבא ולאו עיקר היא ׃

מתני' הכל כשרין לדון דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות ׃

גמ' הכל לאיתויי מאי א"ר יהודה לאיתויי ממזר והא תנינא חדא זימנא בנדה (דף מט:) כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות ויש שהוא ראוי לדון דיני ממונות ואינו ראוי לדון דיני נפשות והוינן בה כל לאיתויי מאי א"ר יהודה לאיתויי ממזר חדא לאיתויי גר וחדא לאיתויי ממזר:

האי גר דקא אמרינן כשר לדון דיני ממונות דוקא דאמו מישראל דגרסינן בפ' מצות חליצה (יבמות קב.) אמר רבא גר דן את חבירו דבר תורה שנאמר (דברים יז) שום תשים עליך מלך עליך הוא דבעינן מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו ואם היתה אמו מישראל דן אפי' ישראל ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל מאי טעמא תרי בישראל כתיבי:

וגרסי' נמי בפ' החולץ ליבמתו (יבמות מה:) רב אשי אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי דבבל ואע"ג דאמר מר כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך כיון דאימיה מישראל מקרב אחיך קרינא ביה:

וגרסי' נמי בקדושין בפ' עשרה יוחסין (קידושין עו:) אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה והוי קא מינצו איהו ורב ביבי מר אמר אנא עבדינא שררותא דמתא ומר אמר אנא עבידנא שררותא דמתא אתו לקמיה דרב יוסף אמר להו תנינא שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך א"ל רב אדא בר אהבה ואפי' אמו מישראל א"ל אמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה הלכך לא מיתוקמא הא דאמרינן הכא לאיתויי גר אלא באמו מישראל:

סליקו להו אחד דיני ממונות